יצאנו שלושתינו, אמא, אחותי ואני, לדרך הלא מאוד ארוכה לבית שאן. השמש הרותחת של אוגוסט קופחת מעלינו, באוטו מזגן וברדיו "עברנו לצפון" של שלומי שבן. יצאנו כדי למצוא חופש ללא תנאים וקיבלנו אספלט חם של פריפריה ואימהות שפוצעות את השממה עם עגלות תינוקות. זה לא מדבר צחיח, אבל הכל שרוי בשקט עדין. אין פה זכר לתל אביב, תודה לאל, אבל גם אין זכר לשום דבר אחר. אנחנו מחפשות את הבית של לילי, אליו נקראנו בלי לעשות גוגל. זאת החלטה, אין ספוילרים בטיול הזה. לאן שניקלע – ניקלע. "איפה אנחנו?", אני שואלת אותן כשביתה הפרטי של לילי נמצא מימיני. "בואו נראה", אחותי מובילה בלי להתלבט. 

הדלת נפתחת ואנחנו מוזמנות לתוך חיים פרטיים של משפחה בית-שאנית ותיקה. על הקיר תמונות של הבן שנהרג, בגוף צמרמורת ובמטבח שולחן ענק – ערוך בקפדנות לקראתנו. כל העסק מרגיש מביך מדי, אבל כשלילי מתחילה לספר על המאכלים הפרסיים שהכינה לנו, המתח מתפוגג. תמונת מצב: ארבע נשים יושבות זו מול זו, רק שלוש מהן קשורות בדם, הרביעית זרה. הפתרון האינסטנקטיבי הוא לתפוס מזלג ולאכול מעשרות התבשילים והסלטים שהוכנו על ידי לילי, כולם צמחוניים לבקשתנו (לבשריים יש שפע מסוג אחר). ידי זהב יש לה, אבל לא רק השובע ישחק כאן תפקיד, אלא גם הסיפורים של לילי –  שמטילה אור על המיזם המקומי שמאגד קבוצת נשים ומאפשר להן להפוך חלומות מודחקים למציאות. זו לא מסעדת שף, אבל זה ללא ספק בית של שפית. 

הדרך לעין חרוד (צילום: שיר סגל)
הטעמים עולים על כל דמיון. הבישולים של לילי | צילום: שיר סגל

בהמלצת לילי אנחנו ממשיכות לביתה של אישה אחרת, גם היא חלק מהמיזם המקומי. הבטן מלאה ולכן הגענו הנה, למי שתפסה את המקום האמנותי בקבוצת הנשים – בלה – רוקמת תחרה, מעצבת ומפסלת. מאות יצירות מפוזרות על קירות ביתה, גם כאן סיפורים על חיים ומוות, על כאב שמרצד ועל שמחה שמשומרת במיומנות. בלה היא שום דבר שאפשר לצפות לו, אבל היא גם הכל – אישה חריפה, חסרת רסן, כזו שמדברת באותה נשימה על חלומות שהתנפצו ועל חלומות עתידיים. כשאנחנו מסיימות לסייר בבית-מוזיאון של בלה ומתיישבות לשוחח, אנחנו מגלות שבנוסף לאמנות היא גם עוסקת בנומרולוגיה. בקרוב, אחרי שיסתיימו שיפוצי חצר ביתה, בלה תזמין קבוצות לסדנאות שיכללו את תחומי העיסוק הרבים שלה. מלאות השראה משתי נשים שתוך שעות גרמו לנו להרגיש בבית, אנחנו עוזבות כדי להמשיך למקום בו נעביר את הלילה, קיבוץ עין חרוד.

הדרך לעין חרוד  (צילום: שיר סגל )
חריפה וחסרת רסן. בלה רוקמת התחרה | צילום: שיר סגל

מנחל עין חרוד הרחק עד הירח  

המקום והחדרים: הלילה ירד על הקיבוץ. הגענו באיחור אבל התקבלנו באדיבות לצימר המשפחתי. יש שם כל מה שניתן למצוא בבית עץ – מרפסת ונדנדה, פרגולה לילדים, ספה נפתחת בכניסה וחדר מאורגן להורים. לא ציפינו ליותר או לפחות, זה מקרה קלאסי של 'מה שאתם רואים זה מה שתקבלו', לטוב ולרע. אלא שבגיחה קצרה לסוויטה, שמיועדת לזוגות בלבד (ולא לאם ולשתי בנותיה, לצורך העניין), הסיפור שונה בתכלית. זקוקים ליוקרה, לרומנטיקה ולאמצעים מלאכותיים שיהפכו את הלילה שלכם להר געש? תמצאו אותם בסוויטה שמשקיפה אל הגלבוע והופכת את השכשוך בג'קוזי לקצת פחות בנאלי. למתפנקים סדרתיים זה כנראה יענה על מרבית הצרכים. אנחנו, יותר מחצי משפחת סגל, הנחנו את הראש בחדר הצנוע יותר. למי שלא מסוגל לזה או לזה, מטעמים כלכליים או אחרים, תתאפשר לינה בחדרי האירוח הקיבוצי (עצמו את העיניים ודמיינו "חדר אירוח קיבוצי" – קיבלתם).  

הדרך לעין חרוד  (צילום: שיר סגל )
להתמסטל מהמראות. בנקודת התצפית של עין חרוד | צילום: שיר סגל
הדרך לעין חרוד  (צילום: שיר סגל )
ברפת של קיבוץ עין חרוד קרה נס. קראנו לו ג'ורג'י | צילום: שיר סגל

מה עושים? קודם כל מנסים להבין מה העניין עם מגורים צפופים, הרסניים, קלסטרופוביים, מופרעים, שהפסקול שלהם מורכב מצפירות, גשרים נופלים וחרדות מחולדות, אחר כך היתר. אנחנו מגיעות למעלה הקיבוץ, בנקודת התצפית שממנה לא תרצו לרדת גם ב-40 מעלות חום. אחרי שצרבנו את המראות מצפון לדרום וממזרח למערב, אנחנו ממשיכות ל"שאקאלאד", בית עסק קטן שמתמחה בייצור שוקולד איכותי ומופעל על ידי צעירה בשם יעל, קוסמת שוקולד מקומית שפועלת בפינה הכי יפה בקיבוץ. עם הקקאו מגיעה הבריחה מהחום לבריכה האולימפית ומאוחר יותר גם ביקור בדיר, שמביא איתו המלטה פלאית של טלה. "כל זה בשבילנו?", אנחנו תוהות יחד ועוזבות את הקיבוץ לאחד משיאי 24 השעות שלנו בצפון – טיול ג'יפים לילי שמוביל "דני ג'יפ". האג'נדה ידועה לכל – צריך להימנע מביקורים בגני חיות. אבל מה בנוגע לאלטרנטיבה? בסיור אל תוך הג'ונגל/מדבר מקומי שמתפרש באזורי הגלבוע, תצאו לחפש חיות בר עם זרקור גדול וג'יפ פתוח משנות ה-90. את הטריטוריה שאינה נשלטת בידי בני האדם, דני מכיר היטב. הוא יקפיץ אתכם בזהירות בדרך שאין לה סוף ויבקש מכם למצוא יחד איתו זוגות עיניים מנצנצות. כשתפגשו משפחת שועלים, תנשמת לבנה במרחק שלושה מטרים, חזירי בר, עכברים, לטאות ועוד חיות מסתוריות שחיות בינינו, לא תצליחו להירגע. חשוב מזה - לא תרגישו שפרצתם למקום לא שלכם ושתרמתם לתעשייה אכזרית. המפגשים עם החיות אמנם מהירים, אבל האנרגיות לא מרפות. הטיול נמשך שעתיים ואולי יותר, וכשהוא מגיע לסיומו, קשה להפסיק לחשוב עליו. מומלץ בחום. 

הדרך לעין חרוד  (צילום: שיר סגל )
במרחק מטרים ספורים מאיתנו - תנשמת, ותודה לדני ג'יפ | צילום: שיר סגל
הדרך לעין חרוד (צילום: שיר סגל )
הג'יפ שייקח אתכם עד סוף העולם ובחזרה | צילום: שיר סגל

שורה תחתונה: 

*הכתבת היתה אורחת הצימר

עמותת התיירות "הצפון הקרוב" מקדמת את התיירות באזור עמק המעיינות, בית שאן, הגלבוע והגליל התחתון אשר מאפשרים ליהנות ממגוון עצום של פעילויות הכוללות טיולים באתרי טבע וגנים לאומיים, אטרקציות, מסעדות, מלונות ואירוח כפרי איכותי, מוזיאונים ועוד בנסיעה קצרה בלבד מהמרכז. למידע נוסף.