טעימה, יפה ומיוחדת: גילינו שנתיבות היא העיר הכי מפתיעה בארץ

יש בנתיבות פרדוקס שיוצר פער תהומי בין תדמית למציאות. המרחק בין האופן שבו העיר נתפסת לבין מה שמתרחש בה באמת, יוצר דיסוננס עמוק, ובמילים אחרות - אין קשר בין שני צדי המתרס וכדי להכיר אותם, חייבים לקפוץ לביקור בעיר ובנתיבותיה. אז נסעתי.

בפעם האחרונה שביקרתי בעיר, לקחתי את סבתא שלי לקבר הבאבא סאלי ועבור רבים זו הייתה נתיבות. מאחר וקלטה עלייה בעיקר מצפון אפריקה, עם אחוז גבוה של יוצאי מרוקו, נתפסה רוב שנותיה כעיירה נחשלת הנוהה אחר באבות, קמעות וקברי צדיקים. מה שאולי היה נכון בעשורים הראשונים מאז נוסדה ב-1956, כבר לא רלוונטי. נתיבות, למרות קורונה ומלחמה, חווה קתרזיס פנימי, מנערת מעצמה סטיגמות ודעות קדומות, ומגביהה את הרף באתגרים חדשים. בעשור האחרון היא ניצבת בצמרת הערים המבוקשות מבחינת מגורים ונדל"ן עם תנופת בניה מסחררת, הרכב האוכלוסייה השתנה (שליש חרדים, שליש חילוניים ושליש מסורתיים) וגם הפיתוח הרוחבי (תשתיות, חינוך, קהילה ועוד) מתעצם ומעצב אותה כמוצר תיירותי בעל כמה ראשים.

הבולט שבהם נוגע לקולינריה ושם אותה על מפת הגרגרנות הארצית. 'סיפור קולינרי' הוא מיזם סיורים קולינריים בעוטף של עדי רוזן מנתיב העשרה. בשנת 2018 חיפשה דרך חיובית להציג את הדרום המופגז, ויזמה סיורים שמקרבים לבבות דרך הקיבה. רוזן עדיין מפונה מביתה, וממשיכה להוביל מטיילים ולגלות להם את הטוב הדרומי. הסיור בנתיבות נולד אחרי הקורונה וחודר לשורשיה עם מנעד טעמים מרתק.

התחלנו ב'ניחוחות חיים' קונדיטוריה מהחלומות, שהקים לפני תריסר שנים חיים דימרי, והפכה למכה של אוהבי הפטיסרי (מדורגת בעשר הטובות בארץ). דימרי היה כמו ילד פלא, כשסיים לימודי בישול בהצטיינות, זכה בקורס קונדיטורים ובחר בצד המתוק של החיים. על כוס קפה ושורה של מגשי קינוחים מעלפים, הוא מספר שאז, לא היה מקום אחד לרפואה בנתיבות ל- 'קפה ועוגה' אז הוא החליט לשנות את המצב. בעבודה קשה, שיווק מארזים ותוצרת בחינם ומיני פיתויים, התבסס הז'אנר והפך לאייקון. עשרות מגשים יוצאים עמוסים ושבים ריקם והמונים צובאים על המקום, בעיקר ביום שישי, נהנים ממאפים מדוגמים, עוגות דוגמניות ומלוחים חתיכים. רוזן מדגישה שדימרי מתעקש להעסיק בעלי מוגבלויות מתוך אג'נדה חברתית והוא מאלה שיוצאים לפגוש את הלקוחות וליהנות מפרי עמלו. בואו עם בטן ממש ריקה.

המשכנו לשוק העירוני הישן שעובר בימים אלה מתיחת פנים ושדרוג לטובת בעלי העסקים והמבקרים. ימי שישי מיוחדים כאן כי ברחבת השוק מתעוררים לחיים דוכני אוכל אותנטיים שמוציאים את המטבחים הביתיים החוצה, ולצד המסעדות בשוק, מציעים את טעמיו של כור ההיתוך. יש בריקה, קוסקוס 'עננים', כפיתות (לביבות) ירק טבעוניות וקציצות דגים בפרנה, פריקסה, ספינג' ועוד ועוד. לכל אחד ניחוחות, מטעמים וסיפורים, ואפשר לשבת או לקנות הביתה. התור בדוכן של 'יה ווארדי' משתרך ומהטבון מוציאים האחים נדב ועמית אלון, פרנות חמות, אליהן דוחסים האבא והאחות את קציצות הדגים הסודיות של אמא לצד תבשיל חומוס, קונפי שום וחצילים – ביס מנצח. במאפיית נתיבות הסמוכה תמצאו לצד פרנה רכה, לחמי מחמצת וחלות, גם צילום היסטורי של יוסי הבעלים עם חברו הבאבא סאלי. משפחת זיגדון שפתחה את המסעדה הראשונה בעיר לפני 60 שנה, עובדת בהרכב של שלושה דורות, סבתא, בן ונכד ומגישה זיכרונות מטוניסיה הסיורים של רוזן מתובלים בסיפורים ואנקדוטות משעשעות (כשעתיים ורבע, 240 שקלים, בהרשמה מראש).

אמונה ומסורת הן כאמור ב-DNA המקומי שהביאו העולים שומרי המסורת. ב-1970 הצטרף המקובל המרוקאי רבי ישראל אבוחצירה - הבאבא סאלי, שיוחסו לו כוחות כמעט על אנושיים. מאמינים עלו לרגל לעצות וברכות ובחצרו התפתחה תרבות הקמעות. אבוחצירה שנחשב צדיק, זכה במותו למתחם קבר מיוחד המשמש לתפילות וטקסי חלאקה לילדים. ביום פטירתו מתקיימת הילולה ומאמינים כי נפתחים שערי שמיים. חבל שהכניסה לאתר, שמושך כרבע מיליון מבקרים בשנה, מוזנחת כל כך. בהיבט הדתי יש בנתיבות עוד נקודה מעניינת. עולים מהאי ג'רבה שבטוניסיה, בנו בכמה ערים בארץ העתק לבית הכנסת 'אלג'ריבה', שלפי המסורת הוא מהקדומים בעולם ונמצא בו ספר התורה העתיק ביותר. גם בנתיבות נבנה העתק בעל מאפיינים אדריכליים זהים כמו אולם תפילה ריבועי וסביבו עמודים התומכים בקומה עליונה עם חלונות לאור, ובמרכז דוכן תפילה. המקום פתוח לביקורים בשעות התפילה (רחוב אבו חצירא 12).

בנתיבות חיים היום מעל 50,000 תושבים ובתכנית המתאר העתידית יוכפל מספרם ויוקמו שני בתי מלון. בימי שישי היא אבן שואבת לתושבי הסביבה ועמוסה. מרכז פריז למשל' הוא מרכז מסחרי שאין לו קשר לתיירות, ומבוקש בזכות מוקד משיכה אטרקטיבי - דגם מוקטן של מגדל אייפל. המתחם שכולל אלמנטים בסגנון פריזאי, מושך מבקרים לצילומים עם הדגם המתנשא לגובה 32 מטרים. בנה אותו הקבלן המקומי עודד שריקי עם קריצה ללאס וגאס, כשהוא עצמו מתהדר בוילה מפוארת להפליא שמושכת לא מעט סקרנים. אגב בתקופה מסוימת הייתה נתיבות העיר עם הכי הרבה מכוניות פאר לנפש, הודות לשורת רכבי היוקרה ששריקי רכש.

אבל ההשקעות בעיר ניכרות גם בתחומים נוספים. במרץ ייחנך 'מרכז יסודות', מרכז אומנות שייתן מענה לצורך בתרבות ובאמנות. עדיה יהושע, אמנית רב תחומית ותושבת חדשה בעיר הפעילה בפרויקט, מספרת שיהיה בית לאמנים מהעיר והאזור, עם תערוכות וסדנאות, סטודיו פתוח וחלל להרצאות (שדרות ירושלים 161). אחת האמניות שתפעלנה במרכז היא הציירת בתיה שירה וקנין, בעלת סטודיו 'בת שיר' המציעה חוגים וסדנאות. וקנין, בת לציירת, נמשכה לציור מגיל גן. בתום לימודי אמנות ועיצוב גרפי פיתחה לעצמה, ועדיין משכללת, סגנון ציור משלה. "אמנות היא כלי לביטוי עצמי וריפוי, היא מגבשת ומאחדת ומחברת אנשים לעצמם" היא אומרת ומוסיפה שהיא יוצרת קודם כל לנשמה ואחרי כמה תערוכות חולמת שהאמנות שלה תגיע לקהל רחב. בינתיים היא מעניקה בסדנאות סל כלים בסיסי לציור ומיני טכניקות כולל תוצר אישי. הסטודיו הביתי המתוק עמוס עבודות, חומרים וצבעים ותחושה של מקום חי ובועט.

ואי אפשר בלי קצת טבע בעיר או מחוצה לה. פארק האגם העירוני משתרע על פני 64 דונם ומחבר בין מזרח העיר הוותיק למערב המתפתח. בפארק אגם אקולוגי, מתקני משחקים וכושר, מרחבי פיקניק, שבילי אופניים וטיילת לרווחת הציבור. סמוך לו זורם נחל בוהו שמשתלב בנוף הטבעי ועתיד להיות חלק מהפארק לצד אטרקציות נוספות. הכניסה בשעות הפתיחה.

כמה דקות נסיעה מנתיבות, במושב זימרת, מגיעים לפנינה טבע קסומה - חוות ערוגות. ערוגות הוא מותג רוקחות טבעית אורגנית עם מפעל באופקים ומרכז מבקרים במושב החושף את אורחיו לאוצרות הטבע. לצד חנות מפעל עם התוצרת האיכותית, החווה היא חלון לסודות צמחי המרפא. את המקום ייסדו איתי ואסתר לחמן, שמגדלים את חומרי הגלם למוצרים ובחווה מעניקים ערך מוסף בדמות קורסים שנתיים ללימודי צמחי מרפא, סיורי ליקוט וסדנאות רוקחות ועוד. בני הזוג מאמינים בכוחם של הצמחים ובסגולות הריפוי שלהם ומעבירים את האהבה והידע הלאה תוך עידוד השימוש במתנת הטבע. אמונה המדריכה הובילה אותנו בשבילים כשפריחה מקומית משתוללת וניחוחות של אזוב ולבנדר, מרווה ורוזמרין עלו באפנו והיא שיתפה בסגולותיהם. אפשר לקטוף ולטעום ולמולל ולהריח ולגלות את תכונות הריפוי מבית היוצר של הטבע.