2 במחיר 1: 24 שעות של ניתוק וטבע ביישובים צורית וגילון

לא משנה היכן תעמדו בתחומי היישובים גילון וצורית, תוכלו להתפעם מנוף משמיט לסת ודרמטי. בסך הכל אפשר להשלים כאן תצפית פנורמית של 360 מעלות על בקעת בית הכרם ומתלול צורים, על נחל חילזון ורכס יודפת, על הגליל העליון מצפון ורכסי הגליל התחתון ואפילו על קו החוף בין נהריה, עכו וחיפה. המיקום, בראש הר גילון, אסטרטגי להפליא וזו נקודת מבט מהפנטת אל אזור גבעי ירוק כמעט כל השנה, מלא בשכיות חמדה של טבע, יישובים כפריים, יהודים וערבים ושטחי חקלאות. ובתוך היופי הטבעי שוכן גם יופי אנושי, יצירתי ומיוחד, כי במקום התפתחה קהילת מעורבת, יצירתית ותוססת.

> על המושב הקטן שהיה מועמד ל"כפר התיירות הטוב בעולם" שמעתם?

את הנוף ספגנו לתוכנו במצפור מיכל, לזכרה של מיכל זמר שגדלה בגילון ונהרגה בפיגוע דריסה בצבא. מיכל אהבה טבע והייתה רקדנית ולכן מונצחת בפסל מתכת שנצרב בדמותה המחוללת הפונה אל הנוף הפלאי. השקט במצפור מאפשר התבוננות מרגיעה במרחבי הטבע ומכאן אפשר לצאת לשני שבילי הליכה: שביל הראשונים, שאתו התחלנו וסובב גילון שאתו סיימנו. במצפור פגשנו את ללה (לאה) מנדלבאום, מהגרעין המייסד של גילון שעלה לקרקע בשנת 1980, ושמענו על תהליך גיבוש הגרעין ואיסוף החברים וגם על בניית חזון ליישוב קהילתי הדומה לקיבוץ למעט המחויבות הכלכלית. בשלב הראשון עלו 15 משפחות, ואחר כך התיישבו גם בצורית 15 משפחות ראשונות. לשאלה למה הקימו שני יישובים כה סמוכים, היא ענתה "שלפחות אחד יצליח". ושניהם הצליחו.

מהמצפור יורדים שני שבילים אל השכונה, שביל צר מסומן בשילוט כתום, ודרך רחבה שגולשת בהדרגה. בחרנו בשביל הצר שגלש מטה בין צמחייה שופעת, שיחי מרווה פורחים ופרחי אביב אחרונים שעדיין כאן. השביל קצר, פחות מקילומטר, וכשמגיעים לשכונה בה נותרו בתים אחדים ששומרו, יש על חלקם שילוט עם הסברים.

המזכירות, הנשקייה, הספריה, המרפאה ועוד. מנדלבאום עושה גם סיורים מודרכים עם הפעלות למשפחות (052-373-2195). היום השכונה המטופחת מאכלסת צעירים וגני ילדים. לפני שעולים חזרה לרכב (או מקפיצים מכוניות) כדאי לבקר בגלריה הביתית של אלישבע צבר, מראשוני גילון. צבר היא אמנית ופסלת בברונזה ובעיסת נייר, ציירת, תכשיטנית ועוד. במקצועה היא כלכלנית שאהבה אומנות אך הקשיבה לאביה שטען שאומנות זה לא מקצוע וכדאי שתלמד משהו. אז היא למדה כלכלה וניהול אבל זוכרת שכילדה הלכה אתו לחוף הים ושם הוא פיסל עם מקל ארטיק פסלים מרהיבים בחול שמשכו קהל רב. את הדרייב היצירה גילתה בחוג קרמיקה, עברה לפיסול והשאר היסטוריה. יש לה עבודות בכל העולם, תערוכות והיא בעיקר אוהבת לארח לספר את הסיפורים המשעשעים שמאחורי הפסלים.

בגילון וצורית חיות כ-550 משפחות בהן כ-40 אמנים שונים. פולה רייקין היא מהפעילות שבהן ואף מדריכה סיורים בין הסדנאות שמגלים עולם ומלואו. פעם בחודשיים יוצא סיור פתוח בהרשמה (כארבע שעות) ואפשר גם באופן פרטי. מלבד זאת יש לה סטודיו לעיצוב ממוחזר וסדנאות והיא הופכת פריטים שזרקתם לזהב. הסטודיו שופע שאריות חפצים שבורים/דחויים/סתם לא רצויים שמצאו אצלה בית חם: חרוזים, צעצועים ומשחקים, תגים, בדים, מכסים ופקקים, משקפיים, אריזות ואפילו חומרי עבודה מוזרים כמו צינור כיבוי ועוד. עם קצת דמיון והומור, הם הופכים לתמונת קיר שובבה, קופסה נאה, עציץ וכד'.

רייקין עברה מצורפות לעיצוב ולאומנות שימושית ויוצרת כלי אחסון, תאורה ואומנות דקורטיבית. אלמנט המיחזור הוא מרכזי ולדבריה "אנחנו מוקפים בטונות חומרי גלם בחינם וזה אקולוגי וכיף" אבל אצלה מעבר לקיימות זו אידיאולוגיה עם תובנות חיים: "כדי לשמור על אורח החיים שבחרנו לא רק בקיימות, צריך לקבל החלטות מעשיות וצריך יצירתיות שהיא הבסיס ומאפשרת לנו לעבוד עם מה שיש ולראות פוטנציאל בכל חומר שמקיף אותנו. את זה צריך ליישם גם במערכות יחסים, בעבודה, בבחירת מקום מגורים וזו הגמישות המחשבתית שמתפתחת תוך כדי עבודה עם חומר ושינוי תודעתי שמאפשרים קיימות במובן הכי רחב". בסדנאות יוצרים פחית מעוצבת, תמונה, קולאז' ועוד ואפשר להזמין אותה אליכם. מי שחושב שאינו מספיק יצירתי (ואין חיה כזו) מוזמן למפגש אמן קצר של אירוח וסיפור אישי ודוגמה לכך, עם התנסות קלה, תהיה בפסטיבל האביב הקרוב של זמן גליל מערבי. את עבודותיה מוצאים בירידים מגוון כמו שוק איכרים שמארח ביקב כישור (8.5 10:00-15:00) ואירוע בתים פתוחים בפסטיבל 'בא לי גליל'.

גם בית דולב הוא בית אמנים כהלכתו ומרהיב, כי היוצרים הם אבי ואסתי השונים בתחומי אומנותם. הוא פסל, צייר, אספן, בנאי ויוצר בפסיפס והיא אמנית במטבח. בית דולב הוא יצירת אומנות שנעשתה במו ידי אבי עם אוספים מעניינים (שעונים, בבושקות, קנקני תה וכד') ולכאן באים גם כדי ליהנות ממעשה ידיה של אסתי. עד 2005 היא הספיקה לגלות את רזי המטבח בפריז, לפתוח ולסגור מסעדה מצליחה בתל אביב, לעבוד בכל מיני מטבחים כולל חמש שנים במצפה הימים בזכותן עברו לגילון. אסתי היא מחלוצות האירוח הביתי ומארחת לארוחות גורמה שמביעות את אהבתה למטבח והבית שופע פינות ישיבה צבעוניות.

לאסתי אין מתכונים או תפריטים, היא מבשלת באינטואיטיביות עונתית ומלקטת חומרי גלם טריים בשווקים ובכפרים. מכאן שאין ארוחה דומה לרעותה וככה היא אוהבת לחדש ולהפתיע גם את עצמה. האווירה הביתית חמה, המנות אסתטיות, מיזוג טעמים אותנטי וכל ביס ממיס את הלב. טעמנו עלי כובע נזיר ממולאים ריקוטה ואגוזים על רצועות פקוס ובעג'יר, מטבל עדשים וטחינה, חצילים בלדי עם גרגרי חומוס טריים, בצק עלים במילוי ממרח ערמונים ודלעות, מרק עגבניות אלוהי עם שיפוד קוביות טופו טבולות בלימון כבוש ורוטב זעתר, ושכבות פריקה ודג בכיסוי עלי תות. והיו גם קינוחי שטרודל, גלידה ופנקוטה דבש ולבנדר כהדרן לארוחה מופלאה, ליקקנו את האצבעות. הדולבים הם אנשי כפיים של פעם, עובדים קשה, עושים הכל לבד ושמחים בחלקם ובעיקר אוהבים לארח בנדיבות לב. אפשר להזמין בראנץ' או ארוחת גורמה מלאה (צמחוני/חלבי/בשרי), החל מחמישה אנשים באמצ"ש ושמונה בסופ"ש במחירים הכי הוגנים שיש (140-300 שקלים לאדם) רוצים להישתדרג? אסתי מציעה גם סדנאות בישול יצירתיות להפליא. (054-586-6313).

הקולינריה היא עקב אכילס של גילון וצורית ולשם כך צריך לצאת ליישובי הסביבה והכפרים. אבל פיקניק הוא אופציה ובצומת הכניסה יש חורשה קטנה עם שולחנות - רק להצטייד ולהתפקנק. גבינות אפשר לקנות בחוות 'הנוקד גבינות בוטיק' בגילון. כאן מייצרים גבינות עזים וכבשים בשיטות מסורתיות וברמה בין-לאומית ויעידו הפרסים הרבים שקטף דני ברזילי הגבן והבעלים, שגם שופט תחרויות בין-לאומיות. בקרוב ייפתח מחדש מרכז המבקרים ועד אז אפשר להזמין מארזים ושולחנות גבינות מעוצבים לאירועים. אגב חלק מההכנסות נתרמות ללוחמים ולעשייה חברתית.

מחורשת הפיקניק יש אופציה לטיול קצרצר בנחל שגור - מקטע ממסלול פלאי שנסגר לפני שנים עקב זיהום ויודעי דבר מרמזים על פתיחה מחודשת בעתיד הקרוב. גם בלינה המקום לא מצטיין ויש צימר בוטיקי זוגי יחיד 'תניא' שנמצא מעל ביתם של מירב וחן כרמי. הצימר שוכן במעין עליית גג תחת גג משופע וזה גם החן שלו. יש מרפסת נהדרת לנוף עם גריל ופינת ישיבה. מטבחון שאפשר לבשל ואפילו אלכוהול משובח.

יש אופציה נהדרת לפתוח את בוקר שישי בשיעור יוגה במועדון החברים בצורית. נעה דגן הייתה רקדנית ולא קשה לנחש זאת מתנועותיה הגמישות שמזכירות בלרינה. אחרי שלמדה בברודווי ועבדה בניו יורק, שבה ארצה והופיעה על במות בהפקות ישראליות. בין לבין למדה יוגה בארץ ובחו"ל וכבר שנתיים שהיא גם מלמדת. לפני חצי שנה עשתה שיפט בחייה, עברה להייטק והעתיקה את מקום מגוריה לכאן. דגן מלמדת האטה יוגה, ז'אנר של תרגול חזק אליו היא מוסיפה הרבה מיינדפולנס, דיוק ונשימה ופחות פילוסופיה. השיעור היה מצוין, זורם, מפתיע, מאתגר במידה ובעיקר מעשיר וכיפי (054-624-5350).

חוויה טובה נוספת מקבלים אצל שני בן צבי מטפלת ברפואה סינית מזה עשור שגרה בגילון ארבע שנים. בן צבי מציעה דיקור סיני, כוסות רוח, עיסוי, טווינא או דיקור קוסמטי ותמיד משלבת מגע כלשהו. היא מקבלת הרבה אורחים שמגיעים לאזור לטיפול פינוק וגם כאלה שעובר עליהם משהו בלתי צפוי. טווינא, שמשמעותו 'דחיפה והנעה', הוא טיפול בתנועות טלטול רכות שמניעות את הגוף ומקלות על המוביליות והזרמת הדם. ככלל היא מספרת שכל השיטות הסיניות נועדו לעורר את הגוף לרפא את עצמו וכי תנועה משמעה חיים. דיקור קוסמטי הוא לא תחום נפוץ והיא משלבת בו עיסוי פנים בחומרי הזנה טבעיים לצד דיקור כאשר את המחטים היא נועצת במקומות שבהן העור מאבד את האלסטיות לכדי קמטוטים או כתמים וגם מטרתן להזרים דם לאזור. משך הטיפולים שעה עד שעה וחצי, 300-430 שקלים.

קינחנו במסלול סובב גילון, פרויקט קסום של שביל המקיף את שני יישובי ההר, כ-14 קילומטרים של נופים, טבע ופרויקטים קהילתיים. זהו שביל הליכה ורכיבה המסומן בשלטים וקטעים ממנו בסימוני שביל בכמה צבעים. נני ברק מורה דרך ותושב שמכיר כל חורבה, בור מים ונקודת תצפית, הראה לנו פינות חן והסביר על כל שבילי האזור. היופי הוא שאפשר לטייל במקטעים מהשביל כמו למשל 'שביל הפרפרים' הסמוך לכניסה הראשית, או שביל 'ילדי צורית' המסומן אדום, ובקרוב גם בשביל הירוק המשודרג כרגע ויקרא 'מעלות דרור' לזכרו של דרור אלטון בן היישוב שנפל במלחמה. מקטע קצר המוביל למצפורית (מאחורי מועדון החברים של צורית) מונגש במלואו, כ-80 מטרים של שביל שנותן טעימה ליופי המרהיב. ברק מציע מדי פעם סיור פתוח בהרשמה ואפשר להזמין גם טיול פרטי (050-447-7948). סובב גילון מתאים כמעט כל השנה, והימים האלה נהדרים כי פריחת האביב עדיין כאן, מזג האוויר נעים ובדרך מגלים לא מעט הפתעות.