היסטוריה, אומנות ואוכל טוב: טיול מושלם בשדרות רוטשילד של מזכרת בתיה

אם חייבים סיבה אחת טובה, ומוצדקת, להגיע למזכרת בתיה (כן כן, מזכרת בתיה) קוראים לה "רובידה". אם אתם צריכים עוד סיבה שתשכנע תקראו לה "ארצי" והיא תקדם אתכם בחיוך ובזרועות פתוחות. השתיים שחוברו להן יחדיו, אך עומדות גם בנפרד, הן חובה בבואכם למושבה בכלל, ולרחוב רוטשילד בפרט. מדובר במסעדה ומעדניה, בהתאמה, שהתמקמו ברפתות היסטורית ביניהן מחברת חצר חקלאית שהפכה לרחבה מקסימה להתנחל בה עם קפה-מאפה, סלט טוב ולפטופ, ובין לבין לתור את הרחוב הראשי, ואת זה הקטן החוצה אותו. שני הרחובות יפים ומיוחדים והם כמו קפיצה בזמן לטיול בין דפי ההיסטוריה. ואם אתם לא ממש בעניין היסטוריה אז הצצה לקזרמות, לחצרות, לצימרים, לאמנות ולקולינריה לאורך הרחוב הצר, השומר על צביון כפרי-פסטורלי-רומנטי, בטח יעשו לכם את זה.

> יש עוד: רחוב רוטשילד שאתם חייבים להכיר - חוץ מבתל אביב

במהלך מסעותיו של הרב מוהליבר לגיוס יהודים אמידים שיסכימו לתרום כספים לטובת בניית מושבות בארץ ישראל, הוא הגיע לפריז. בעיר האורות הוא פגש את הברון רוטשילד והצליח לשכנע אותו לממן הקמה של מושבה חקלאית עבור משפחות שעלו מרוסיה ופולין. כצעד ראשון הברון שלף את פנקס השטרות, רכש אדמות במחיר 18(!) פרנק לדונם, והמושבה הראשונה בארץ יצאה לדרכה והיוותה מודל והשראה לשאר המושבות שהוקמו לאחריה. למושבה הראשונה קראו בתחילה עקרון ובהמשך שינו את שמה למזכרת בתיה על שמה של בטי, אמו של הברון, והתרומה הכספית הזו הייתה למעשה הקשר הראשון של הנדיב עם הארץ.

ראשיתה של מזכרת בתיה בנובמבר 1883, ברחוב הראשי שנקרא, כמה טבעי, על שמו של רוטשילד ואז כהיום הוא מהווה את הגרעין התוסס של המושבה. בראשית נבנו ברחוב שני מבנים ציבוריים - בית כנסת ובית פקידות הברון, וארבעה בתים דו-קומתיים בהם התגוררו בצפיפות 18 משפחות מרובות ילדים, עם מעל 100 אנשים וטף. לבתים קראו אז קזרמה (וברוסית, בתי מגורים לחיילים), הם נבנו מאבני כורכר מקומיות ומאחורי כל בית הייתה חצר עם שירותים משותפים, רפת ומקום חניה לסוסים ועגלות.

בניגוד למתבקש, להתחיל את הטיול שלנו ברחוב מראשיתו ועד סופו, התחלנו הפעם במרכזו – בגרעין הישן שם הכל התחיל ושם, במוזיאון המושבה, גם קבלנו את התמונה הכללית לסיפור המקום, לבתים, למבנים ולאתרים ההיסטוריים שנשתמרו לאורכו. עוד מתבקש, סטייה קטנה מרחוב רוטשילד לטובות רחוב המחלבה – לימים רחוב המייסדים, שחוצה אותו ובו ממוקמים עוד מבנים מעניינים בהם באר מיוחדת.

מוזיאון המושבה

רוטשילד 40

המוזיאון האותנטי ממוקם בבית הראשון שהוקם במושבה ושימש אז את פקידי הברון. המוזיאון אוצר את ההיסטוריה המקומית ומספר את סיפור ראשית ההתיישבות היהודית בארץ. בקומה הראשונה מוצגים תמונות, מסמכים, ספרים, רהיטים וחפצים מרגשים, וכן חלק מהריהוט והפרוכת של בית הכנסת הראשון שהוקם מולו, היחיד שנהרס ובמקומו נבנה אגף החינוך. מדרגות עץ מקוריות מובילות לקומה השנייה שבחדריה מוצגים כלי עבודה של בעלי מלאכה, בהם של הנגר והתופרת, חדר מגורים עם רהיטים, כלים ומפות רקומות, וכן חדר שינה עם מיטות מקוריות שנתרמו על ידי התושבים.

המוזיאון נקרא ע"ש ערן שמיר, שנולד וגדל במושבה וטרום גיוסו לצבא היה מדריך במוזיאון. ערן היה סגן מפקד סיירת צנחנים שנהרג בלבנון ב-1997, בהיותו בן 20 בלבד.

אפשר לסייר עצמאית במוזיאון ואפשר, ומומלץ, להצטרף לאחד מסיורי התוכן החווייתיים בהם סיור בעלי מלאכה וסיור מומחז במוזיאון וברחבי המושבה.

מתי: ראשון-חמישי, 8:00-13:00

לעוד פרטים 

סטודיו Mikuya

רוטשילד 7

"צמח בר שפורח בקיץ בפריחה עדינה לבנה, ועוקץ של עקרב, תמצאו אותם מככבים בתיקים שלי", אומרת מגי אדר - היוצרת והבעלים של סטודיו מיקויה. מגי מטיילת בטבע, מלקטת, אוספת וקוטפת צמחים בבוקר, מדפיסה אותם על בדים בצהרים, ותופרת מהם תיקים אמנותיים, גם לפי הזמנה אישית. התיקים הייחודיים מאופיינים ביצירה מקורית בהשראת הטבע, ובמשיכות מכחול עזות הבעה והופכת את יצירותיה לאמנות שימושית.

מצידי הדרכים. מידי פעם היא עורכת בית פתוח ומציגה ומוכרת את תיקיה לצד שרפרפי עץ, מנורות, פסלונים, ועוד

לעוד פרטים

אודי צ'רקה קדרות

רוטשילד 18

אודי צ'רקה הוא אומן, קדר, בוגר "המדרשה" ומורה לאומנות וקדרות, שעבודותיו הוצגו במגוון תערוכות בגלריות שונות, בהן גם במוזיאון תל אביב. הוא מציג את עבודותיו בסטודיו-גלריה שבביתו ועורך סדנאות עבודה על אובניים במהלכן יוצרים כלים שימושיים ודקורטיביים במגוון טכניקות וחומרים בשילוב מגוון גדול של צבעים וגלזורות וצבעים.

בנוסף' צ'רקה עוסק גם בהוראה טיפולית בעזרת חימר, ומציין שהלימוד הוא פרטני ובקצב ההתקדמות אישי של כל אחד.

לעוד פרטים 

סטודיו לקרמיקה

רוטשילד 19

מיכל אדלר שלו היא אמנית קרמיקה ובוגרת המחלקה לעיצוב קרמי בבצלאל, שעוסקת בפיסול קרמי. בסטודיו, הממוקם מתחת לביתה, היא יוצרת ומציגה פסלים, כלים ותכשיטים, בהם היא משלבת אלמנטים טבעיים של ענפים, חבלים וחוטי רקמה. בנוסף

היא מעבירה סדנאות קרמיקה לקבוצות קטנות בהן לומדים טכניקות מגוונות באווירה חווייתית ומלאת השראה, ועורכת מיד פעם אירוע שריפת ראקו בחימר – טכניקת קרמיקה יפנית עתיקה. מיכל מציגה את עבודותיה גם בתערוכות נחשבות בארץ ובעולם.

לעוד פרטים 

המחלבה

רוטשילד פינת רחוב המייסדים 7

בראשית קראו לו רחוב המחלבה על שום המחלבה שפעלה בו, שהייתה מהמחלבות הראשונות בארץ. מדובר במבנה אבן גדול ומרשים שבחצרו האחורית היו גם שתי רפתות גדולות. המחלבה הייתה אז מקום מפגש מרכזי לאיכרים שהביאו את כדי החלב הגדולים ולנשים שהגיעו כדי לרכוש חלב הביתה. המבנה המקורי שרד יפה מעל 100 שנים ובמהלך מלחמת חרבות ברזל נפגע מהדף של טיל עזתי והקיר בחזיתו נהרס וכוסה ביריעת ברזנט עד שישוקם שוב.

בית משק הברון

רחוב המייסדים 11

בית המשק הוקם ב-1892 בצמוד למחלבה. מדובר במבנה אדריכלי גדול, יפה ומרשים גם בקנה מידה של היום. הבית בנוי מאבני כורכר ובחזיתו חלונות עץ וגרם מדרגות שמובילות לקומה השנייה ושיח ענק של בוגונוויליה סגלגלה מקשט אותו. בעורף המבנה חצר עצומה עם שערי ברזל ודלתות עץ. במקור הקומה הראשונה שימשה למגורי הבהמות והסוסים ולאחסון כלי העבודה החקלאים, קומתו השנייה שימש כאסם לאחסון התבואה, ובשני צידיו הבית, שנראים כמגדלים, גרו הפקידים ובעלי תפקידים שונים.

בתקופת המנדט פתחו במבנה תחנת משטרה של היישובים העבריים, ובשנים האחרונות הוא מארח אירועים, כנסים ותערוכות מתחלפות

לעוד פרטים

באר האנטיליה

 רחוב המייסדים פינת הכנסת אורחים

האנטיליה (וביוונית אנטיליון, שהם כדי חרס) היא מהאתרים הייחודיים והמסקרנים ברחוב. האנטיליה היא באר בה אפשר להראות לילדים, בעיקר, שזרימת המים בברזים הם לא מובן מאליו ופעם היה צריך להתאמץ כדי להשיג אותם. ראשיתה של הבאר ב-1884 אז נחפרה בעומק 30 מטר עד שהגיעו למי התהום המתוקים. המים נשאבו באמצעות גלגלי שיניים עשויים מעץ ורתומים לבהמות, עליהם נתלו עשרות כדים ששאבו את המים לתצרוכת הביתית ולהשקיית החקלאות ובעלי החיים. הבאר הייתה אז גם מקום חברתי להתעדכן במי ומה, נקודת מפגש לנשים ביום הכביסה ומגרש המשחקים לילדים. בראשית המאה ה-20 החליפו את מערכת השאיבה לטובת משאבת קיטור ו-110 שנים אחרי שחזרו את הבאר המקורית, שמוקפת היום בגינה יפה. במהלך סיור מודרך במקום אפשר לראות איך הבאר פעלה בשטח, רק שהפעם את הבהמות מחליף חישוק ממונע.

פעמון המושבה

רוטשילד 35

הפעמון הגדולה מתנוסס בראש עמוד בגובה חמישה מטרים, שנראה אז בכל הרחוב. תפקידו של הפעמון היה להעיר את התושבים לשעות התפילה והחליבה ולהתריעה אותם מפני שריפות שפרצו בשדות ובמטעים.

המרפאה ובית הרוקח

רוטשילד 38

אחד מארבעת הקזרמות הראשונים במושבה שבקומתו הראשונה התנהלה מרפאה ובית מרקחת ובקומתו השנייה גרו בני משפחת החובש. המקום הפך לחלק ממוזיאון המושבה בו מוצגים עדיין הכלים והאביזרים ששימשו את בית המרקחת, ובו גם מוקרן סרטון על ראשית המושבה. בחצר שבחזית הבית מוצגים מגוב, מקלטרת, משדדה ומחרשה – כלים חקלאיים מראשית המאה-20 שהיו רתומים לבהמות ושימוש את איכרי המושבה. לאלה מצטרף פסל פלדה גדול של שור אותו יצר האמן-נפח ראובן אשבל.

רובידה

רוטשילד 38 / המייסדים 8

אורן אנקווה ובן זוגו, השף עמוס חיון, נקלעו בטעות לחצר הנטושה שבין המחלבה למוזיאון והתאהבו מיד. המקום היה מוזנח אבל הם הצליחו לזהות את הפוטנציאל ולפתוח את רובידה ברפת הישנה, באחת מהתקופות הקשות שידענו – הקורונה. הם ניקו, שיפצו ועיצובו את המסעדה המיוחדת, שעושה הומאז' לראשית המושבה שמתבטאת בשימור החללים וקירות הכורכר היפים, ובשילוב ריהוט וינטג' אקלקטי שלוקט בבית סבתא, בשווקים ואצל אספנים. לזה הוסיפו את חזון הקולקט-טיב שלהם לתמיכה בכלכלה וקידום החקלאות הקולינרית באזור. התוצאה תפריט שהשף חיון בונה בהתאם לעונה, לחומרי הגלם וליבול הטרי שמגיע בכל בוקר מהשדות, מהמטעים, מהיצרנים והדייגים.

רובידה (על שם סבתו של אורן) היא מסעדת דגים-חלבית-ים תיכונית שזכתה להצלחה מיידית בשל יופייה, אופייה ומטעמיה. מהמטבח הפתוח, שגם הוא אג'נדה שהטבחים יראו למי הם מבשלים והסועדים יכירו את מי שמבשל להם, נשלפות מנות נהדרות שמתחרות זו בזו – קרפצ'ו תאנים ירוקות בשמן זית, עלי זעתר וגבינת פטה; סלט חסה, צנונית ושעועית ירוקה הכי טריים ופריכים שיש, ומורגש שנקטפו שעה-שעתיים לפני ונעטפו ברוטב תמרים עדין; קבב דייגים עם בצל כבוש ורוטב רומסקו מונחים על לחוח; וקפלטי גבינת תום ברוטב צ'אטני פלפלים, משמשים, תרד ושעועית. עוד נשוב בשל הגוזלמה הטורקי, הפטאייר הערבי, הסשימי היפני ושאר ירקות.

מתי: ראשון-חמישי, 08:00-16:00 ו-18:00-23:00, ושישי עד 14:00

לעוד פרטים

ארצי

רוטשילד 38 / המיסדים 6

ארצי היא עוד מיזם נהדר מבית היוצר של עמוס ואורן, שהחליטו להציל את הרפת הקטנה שעמדה בפני הריסה ולפתוח בה קפה-מעדנייה קטנה ומטריפה. מדובר בקסם של מקום מוקף בגינה מתוקה, שהיא סוג של בועה שקטה, רגועה ומנותקת לברוח אליה לשעה-שעתיים, או לפתוח לפטופ ולעבוד כשברקע קול ציוץ הציפורים. גם במעדניה השניים מקדמים את הקולקט-טיב והמטפחים מסורות ארטיזינליות מקומית. תוכלו לפתוח את הבוקר עם קפה וחליטות ריחניות, מאפים ועוגות שמגיעים מקונדיטורית מקומית, כריכים וסלטים טריים שנקצצים במקום מירקות שנקטפו עם שחר, פלטת גבינות משובחות שמגיעות ממחלבת עברי השכנה, דבש ממכוורת לין בכפר ביל"ו הסמוך, ויינות מיקבים בשפלת יהודה. בדרך הביתה תארזו לכם מטבלים, ממרחים וריבות, ירקות טריים, עוגות ביתיות, פרחים לסופ"ש וגם קוסמטיקה וסבונים שנרקחים במפעל מיידלע ביבנה.

מתי: ראשון-שישי, 08:00-14:00

לעוד פרטים

קזרמת לוין

רוטשילד 39

גם הקזרמה שהייתה שייכת למשפחת לוין היא היום חלק ממוזיאון המושבה, הממוקם מעבר לכביש. מאחרוי המבנה היפה משתרעת חצר משק עצומה עם לול תרנגולות מקרקרות ורפת גדולה שהפכה למוזיאון שמציג תערוכת חקלאות. לצד אלה ממוקמת הנפחיה של האמן ראובן אשבל, שעברה שחזור והפכה לאולם תצוגה של כלי העבודה בסדנת המלאכה שלו, ושל מגוון יצירותיו המיוחדות.

מבנה הקזרמה המקורי הפכה לגלריה לתערוכות מתחלפות ונכון לעכשיו מוצגות בה "מחזורי חיים: אדם, אדמה וזמן", תערוכת צילום של האמנית מיכל גרינבוים, שנולדה מתוך הקשבה שלה למחזוריות של הטבע והחיים — עונות השנה, השתנות האור, פריחה ודממה, שמבטאים, לדבריה, רגעים של התחדשות, שקט פנימי, והיכולת להתחיל מחדש גם אחרי תקופה של חושך, ומוסיפה a"גם מתוך שבר אפשר להתחיל מחדש".

מתי: ראשון-חמישי9:00-13:00

למזכרת

רוטשילד 49

מסתבר שלמושבה יש גם "מלון בוטיק" בהגדרה של בעליו, אבל אם תשאלו אותנו מדובר יותר בצימרים כפריים שממוקמים בחצר גדולה ופסטורלית. ואם תשאלו אותנו פעם נוספת נאמר שהמקום ידע וראה ימים יפים ומטופחים יותר, אבל היי, הפוטנציאל קיים ועם קצת תשומת לב וליטוש יכול לנצנץ כאן יהלום תיירותי. בין העצים, השבילים, פינות הישיבה והכלים החקלאיים הפזורים בשטח, נטועים תשעה חדרי אירוח שונים זה מזה, כשחלקם ממוקמים במבנים מימי ראשית המושבה. המקום שיך למשפחת פרס - צאצאיו של דב יואל פרס שהיה בין 11 המשפחות שהקימו את המושבה בימי העליה הראשונה. הבונוס לאורחים, כניסה מוזלת לבריכת מרכז הספורט המקומי.

לעוד פרטים

meme

 רוטשילד 50

מאחורי ממה - בר-מסעדה מרוקאי, עומדים שלושה דורות של משפחת אביב (ובמקור משפחת אבו חצירא), שהביאו את מיטב התבשילים המשפחתיים-מסורתיים של סבתא סולי, שגם עומדת מאחורי הסירים לצד בנה, בעוד הנכד אחראי על הניהול. הטאצ' המרוקאי מתבטא גם בעיצוב עם הריהוט, האביזרים, הכלים והאהילים הצבעוניים שהובאו ממרוקו, והכיסאות שרופדו בבד הקטיפה שכיסא את הספות בבית הסבתא. בני המשפחה פתחו את הבר שבוע לפני ה-7.10.23 והצליחו לשרוד את התקופה הקשה הודות לתושבים ולסועדים הנאמנים.

אז מה אוכלים כאן? סלטים, תבשילים, קציצות אבו-חצירא, קציצות דגים של סולי, וקוסקוס בשלישי, כמובן, שמוגש לצד קנקני לימונדה עם מחייא (ערק מרוקאי). ויש גם כריכים בלחם פרנה שנאפה במקום, כשמנת הדגל היא שניצל בפרנה, וכן בירות מהחבית והופעות של להקות מרוקאיות.

מתי: ראשון- חמישי, 11:00-21:00, ושישי עד 14:00

לעוד פרטים

מוזיאון הרב מוהליבר

רוטשילד 51

הרב שמואל מוהליבר, שיזם והניע את הקמת המושבה, נחשב לאחד מגדולי הרבנים בישראל, שנשא בתואר ראש וראשון לחובבי ציון והיה שותף להקמת התנועה הציונית. המוזיאון, הנושא את שמו, ממוקם במבנה חקלאי מראשית המושבה והוא הוקם על ידי ציוני דרך – מרכז לסיורים ולימודים במושבה. מדובר במוזיאון שהוכרז כאתר מורשת לאומי, שבמסגרת ביקור במוזיאון מקרין מיצג אורקולי המאיר על דמותו ופועלו של הרב ומציג ציוני דרך בתולדות תנועת חיבת ציון ועד היום. הביקור במקום משולב בסיור מודרך ברחבי המושבה ובליווי של הצגות רחוב. (בתאום מראש).

מתי: בתאום מראש

לעוד פרטים

בית הכנסת הגדול

רוטשילד פינת מוהליבר

תרפ"ה הייתה הפעם האחרונה שבה הברון ורעייתו ביקרו בארץ. בטרם עזבו הם העניקו למזכרת בתיה מתנת פרידה - כסף לבניית בית כנסת גדול, השני במושבה, מאחר והראשון היה כבר קטן מלהכיל את כל התושבים. בית הכנסת תוכנן על ידי האדריכל פנחס היט בסגנון אקלקטי, כשמשני צידיו מעין מגדלים עם צריחים ובראשם כיפה, ובמרכז הגג נישאת לתפארת מנורת קנים. בית הכנסת נחנך ב-1928 בקצה הרחוב והפך מיד לאחד מהיפים והמרשימים בארץ, גם הודות לחלונות הויטראז' הצבעוניים שהותקנו באולם התפילה. לכאן גם העבירו את ספרי התורה שהמתיישבים הראשונים הביאו מרוסיה, וכן את ארון הקודש המקורי, המעוטר באשכולות גפנים מגולפים בעץ ובראשו נר תמיד להנצחת של בטי, אמו של הברון, שהובאו מבית הכנסת הראשון שהוקם במושבה ב-1883. פרקים נוספים בהיסטוריה של בית הכנסת נרשמו בימי המנדט, אז שימשה במת התפילה לסליק תחתיה הסתירו נשק, ובמלחמת העצמאות הוקם בו בית חולים שדה.