פעם היא היתה טרנד: נצרת הפכה לעיר שהתיירים לא רוצים להגיע אליה

אם תקפצו לסיור בנצרת בימים אלו, אתם לא תאמינו שלפני כמה שנים העיר הייתה בצמיחה תיירותית אדירה. קשה לדמיין עיר תוססת ושוקקת חיים מבעד לשקיות הזבל והלכלוך בכל מקום. גם קשה לחשוב על לישון באחד מהמלונות הנהדרים שיש לנצרת להציע, כשלא מפסיקים לשמוע על הפשיעה הגואה בעיר.

ביקור קצר בנצרת בשנת 2025, מרגיש כמו ללכת בתוך בית קברות של תיירות. כך נקודת השיא של העיר, כנסיית הבשורה המרשימה שאמורה להכיל אלפי תיירים מדי יום, עומדת ריקה לגמרי. באופן משעשע כמעט, הכנסייה עדיין ערוכה לכמות תיירים כזו גם היום. מאווררים פזורים ברחבי הכנסייה, ואפילו שלטים המבקשים לשמור על השקט עומדים במקומם. האירוניה היא שלא צריך כל שלט כזה, כאשר השקט השורר במקום נוכח הריק המוחלט של תיירים, מדבר בעד עצמו.

>> היפהפייה הנרדמת: זו כנראה העיר הכי מפוספסת בישראל

>> נפילתה של מלכת הצפון: לאן נעלמו ימי הזוהר של עיירת הנופש של ישראל?

>> הפוטנציאל קיים: כבר שנים שהעיר הזאת לא מצליחה להתרומם

כך מצאתי את עצמי בסיור פרטי של ממש בכנסיית הבשורה. בימים כתיקונם קשה להכניס סיכה בין כמויות התיירים שפוקדות את האתר ההיסטורי. בולוס, המאבטח של כנסיית הבשורה, ממתין בכניסה בכל יום לתיירים, בתקווה שיגיעו מחדש. הם מצדם לא ממהרים לחזור לנצרת בימים אלה. "בכל יום היו מגיעות לכאן 60 קבוצות של תיירים מכל רחבי העולם", אומר בולוס. "זה אחד המקומות הכי קדושים לנוצרים בעולם. מאז המלחמה כבר אין כאן תיירים. לפעמים בשישי ושבת מגיעים קצת ישראלים. עצוב לי שריק פה. אני לא יודע אם זה בגלל פחד, אבל אני רוצה להאמין שלוקח זמן לעיר להתחדש".

העתיד שלא הגיע

הליכה קצרה לשוק העיר העתיקה חושפת שדרה שלמה של חנויות סגורות, נעולות ומאובקות. חנות אחת בלבד של ענתיקות בדיוק מתקפלת, והבעלים מספר שאם לא היה לו עסק נוסף בעיר הוא היה סוגר את החנות מזמן. הדבר היחיד שגורם לו להמשיך להגיע כל יום לחנות, הוא העובדה שזו הייתה החנות של אביו מזה 60 שנה. כשאני שואלת אותו אם הוא רוצה שאפרסם בכתבה את שם החנות, כדי לעודד אנשים להגיע, הוא עונה שהוא לא רואה שום טעם לכך. ואולי זה כל הסיפור בעצם מאחורי המצב העגום של העיר.

חיפוש אחר ארוחת צהריים מוביל אותנו למסעדה מרכזית שיכולה להכיל מאות אנשים. קל לדמיין איך בימים היפים של נצרת היו מתארחות כאן קבוצות של תיירים מכל העולם, טועמות את מגוון המאכלים המיוחדים שיש למקום להציע, ונהנות ממוזיקה מקומית ואווירה מיוחדת. כל מה שנשאר לעשות כאן עכשיו הוא לשתות מיץ תפוזים קר, ולנסות לדמיין איך המקום העצוב הזה היה שוקק חיים בעבר.

אבל זה לא תמיד היה ככה. לפני מספר שנים, נצרת הייתה הדבר החם הבא. עם עשרות בתי הארחה שנפתחו, מלונות בוטיק, בתי קפה, גלריות, סיורי קולינריה ועשרות קבוצות של תיירים מכל העולם שפקדו את האתרים הקדושים לנוצרים מדי יום. העיר טיפסה לשיאים חדשים והעתיד היה נראה מבטיח מתמיד. "לנצרת הגעתי בשנת 2005 אחרי שטיילתי מסביב לעולם", מספר מעוז ינון, מנכ"ל עמותת אינטראקט שלום עד 2030. "התארחנו בכמה גסטהאוסים וראינו איך גסטהאוס מאפשר לקהילה מקומית לשגשג, איך תיירות יכולה להיות כלי לשינוי חברתי. אחרי שלמדנו כל כך הרבה על התרבות הילידית בניו זילנד למשל, הבנו שאנחנו לא יודעים הרבה על הנצרות והאסלאם בישראל. הבנו שחיינו חיים של הפרדה ובורות. החלטנו לשבור חומות באמצעות תיירות ופתחנו את הגסטהאוס הראשון בנצרת".

כך נפתח "בית פאוזי אעזר", שהשתלב מאוחר יותר גם בקבוצת אברהם הוסטל. בעקבות פתיחתו בנצרת, מספר ינון, נפתחו בהמשך מעל 50 בתי הארחה בעיר. "הגיעו אין סוף סיורים והמון תיירים לעיר. אלפים על גבי אלפים של תיירים. נצרת הפכה לאחד המקומות המומלצים בארץ במדריכי Lonely Planet ופאוזי אעזר קיבל שבחים אדירים. 2018 ו-2019 היו שנות שיא בתיירות בכל ישראל ובנצרת בפרט", אומר ינון ומתאר, "נצרת היא עיר הבשורה, שם אירע המפץ הגדול של העולם הנוצרי. שתיים מעשרת הכנסיות החשובות נמצאות שם: כנסיית הבשורה הקתולית וכנסיית הבשורה היוונית האורתודוכסית. זו עיר יפהפייה מלאה בבתי אבן, חצרות ותקרות מצוירות, ועושר גדול של בתים שנבנו באמצע המאה ה-19. יש בעיר גם מסגדים עתיקים, סצנה קולינרית וסצנת אומנות ואירוח. טיילתי מסביב לעולם ואין לי ספק שנצרת היא העיר עם הכי הרבה פוטנציאל שראיתי. זו עיר בסדרי גודל אדירים, כמו של כל המדינה בעצם".

"יש המון לכלוך – הרחובות פשוט מזוהמים"

מי שמגיע בתקופת הכריסמס יכול להתבלבל לחשוב שהגעתם לחו"ל בלי לשם לב. "המגנט הגדול של נצרת הוא הכריסמס. לפני הקורונה העירייה עשתה מהלך מעולה", מספר עמרי אבידר, מורה דרך ומארגן טיולים מהגליל. "היא עבדה עם חברת שיווק וקידמה את התיירות בצורה נפלאה. יחד הן איגדו את כל אנשי התיירות, חיברו בין המלונות, המסעדות והמדריכים, והתחילו ליצור תוכניות משותפות. הן ניתחו את הבעיות בעיר כמו למשל הנושא של החנייה, כי כולם הרי רוצים לבוא בדיוק ביום של הכריסמס, והחליטו לפרוס את החגיגות על חודש שלם. העיר הייתה מקושטת ויפה, מלאה באירועים. נצרת עלתה לכותרות בתקופה הזו בצורה בלתי רגילה והכריסמס היה שיא. אני זוכר שהביאו לעיר בערך 350 אלף מטיילים ישראלים רק בתקופה הספציפית הזו. המלונות, המסעדות והכנסיות היו מלאים, המדריכים לא הפסיקו לעבוד, והעיר הייתה מפוצצת".

עם זאת, לדברי אבידר מסיבות לא ברורות השיווק פסק, ובשילוב נסיבות מצער שכלל את משבר הקורונה, המלחמה, בעיות פשיעה והזנחה כללית, מצבה של נצרת החל להידרדר. "לעיר יש בעיות מוניציפליות רבות, כמו המון לכלוך. הרחובות פשוט מזוהמים ואנשים נמנעים מלבוא. המצב היום הוא שצריך ממש לשכנע אנשים להגיע לשם אבל אני לא יודע איך להסביר למה היא כל כך מזוהמת. השיא הוא הדרך למקום שנקרא הר הקפיצה, נקודת תצפית יוצאת מהכלל. הדרך לשם עוברת במזבלה של ממש. אתה נוסע במשך 2 עד 3 דקות בסירחון ולא מאמין שאתה בכלל על כביש. אי אפשר להביא לשם אנשים. אין שום ארגון, אין גורם שמוציא הנחיות. כל זה גורם לירידה דרמטית בביקוש".

אם בעבר אבידר היה עורך לפחות שני סיורים בשבוע, היום הוא מצליח למלא בקושי סיור אחת לשבועיים או אפילו חודש. "אני מרגיש ירידה דרמטית מאוד. אני מפעיל גם מדריכים מקומיים, וזה ממש לא נעים לי. אין לי עבודה לתת להם. האנשים שם ממש מסכנים", הוא משתף.

"תוך כדי צילומים שמענו יריות"

בפברואר האחרון פורסם דוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, לפיו נצרת עומדת בראש מוקדי התיירות שנפגעו באזור הצפון בשנים האחרונות, נוכח מגפת הקורונה והמלחמה. הדוח מראה כי מספר הלינות בעיר ירד ב-19 אחוז בשנת 2023 ביחס לשנת 2019. בנוסף, מנתוני התפוסה במלונות ברבעון הראשון של 2025, נראה שנצרת היא העיר התיירותית שנפגעה הכי קשה בשנה וחצי האחרונות.

בדיון שנערך בוועדה לצמצום פערים חברתיים בפריפריה בכנסת בנושא, סיפרה אימאן סבייחי, אחראית מדור התיירות בעיריית נצרת כי העירייה נקלעה לחובות כלכליים גדולים וכי אין בכלל תקציבים לתיירות: "היו תקציבים של משרד התיירות שלא מומשו, היו יוזמות ושום דבר לא יצא לפועל. מצב הניקיון בעיר לא טוב. רוב בתי העסק ואפילו כנסיות ומסגדים סגורים במהלך רוב השבוע. מטיילים יהודים חזרו לבקר בעיר רק בשתי השבתות האחרונות, פעם היו ממלאים את הרחובות.

באותו דיון סיפרה סבייחי כיצד העירייה מנסה לשפר את התדמית התיירותית של העיר ואפילו הביאו לאחרונה בלוגרית מהחברה הערבית כדי שתצלם סרטונים שיעודדו תיירות פנים. עם זאת, "תוך כדי צילומים ברחוב שמענו יריות והמרואיין אמר לה: זו מוזיקת רקע שכבר התרגלנו אליה", היא אמרה והוסיפה כי "המצב לא נעים ולא בטוח וזה הופך קשה מיום ליום. אנחנו נמצאים כעת הרבה מתחת לקו האפס. צריכים כל עזרה שנוכל לקבל. אפילו תקציבים לקוסמטיקה לעיר". ואהיל כיוף, מנהל אגף תיירות כפרית במשרד התיירות הוסיף: "נצרת נשענת על תיירות נכנסת ולכן נפגעה מאוד. בימים אלה אנחנו מנסים לעשות קמפיין שיווקי לתיירות פנים לעיר. המלחמה לא אפשרה לנו להתחיל את זה קודם, אבל ברגע שתהיה ודאות על סיום המערכה בצפון הוא יושק, כי לפי ההשערות שלנו בחצי השנה הקרובה לא יגיעו תיירים".

"מה אתה בא לבקר פה?"

למרות היותה עיר בעלת חשיבות היסטורית ודתית עצומה עבור מיליוני אנשים ברחבי העולם, נצרת לא מממשת באופן מלא את הפוטנציאל התיירותי שלה. "אנחנו חיים במדינה עם משברים מתחלפים, וככל שהם ארוכים יותר ההשפעה עמוקה יותר", אומר פרופ' אלון גלבמן, ראש התוכנית לניהול תיירות במכללת כנרת. "בשלוש השנים האחרונות חווינו את הקורונה, שפגעה קשות בתיירות, וכשכבר החלה התאוששות פרצה מלחמה מתמשכת. נצרת, שבה חיים ערבים נוצרים ומוסלמים, סובלת מרגישויות פנימיות, לצד בעיות חמורות של פשיעה, פרוטקשן ואלימות יומיומית. יש תחושת חוסר ביטחון. סטודנטים שלי מספרים שהם חוששים להסתובב בעיר, ואומרים לי: 'מה אתה בא לבקר פה? תיזהר'". 

לכל זאת הוא מסביר, יש השלכה ישירה על כמות המבקרים. "החברה היהודית גם מושפעת מהרגישות הגדולה הזו בזמנים של מלחמה ארוכה. כשיש סכסוך אנשים נרתעים, חוששים ולא מגיעים. צריך לזכור גם שבתקופת מלחמה קשה כמו עכשיו, כששדות התעופה שלנו סגורים בחלק גדול מהזמן, מגיעים מעט מאוד תיירים לכל המדינה. תיירים נוצרים לא מגיעים בגלל המצב, והתיירים הישראלים שכן היו מגיעים גם נרתעים. זה מוביל למצב שבו העיר שוממת ועסקי התיירות קורסים. זה כואב, כי הפוטנציאל אדיר.

"גם בשגרה יש בנצרת לא מעט בעיות, במיוחד עיר עתיקה עם מגבלות כמו תחבורה וחניה. כמעט בלתי אפשרי להגיע עם רכב לעיר העתיקה, ויש צורך במענה לכך", אומר פרופ' גלבמן. "בנוסף, קיימים חסמים בפיתוח מנהיגות מקומית. העירייה לא הצליחה לתמוך בעסקי התיירות, ועמותת התיירות פעלה בעיקר בזכות יוזמות מקומיות ולא קיבלה גב אמיתי". הוא מוסיף שגם הקניונים החדשים פגעו בעסקים הקטנים: "בשני העשורים האחרונים נבנו קניונים כמו ביג, שמרוקנים את מרכז העיר מהפעילות המסורתית. פעם זה היה לב פעיל עבור העיר והכפרים סביב. היום זה כבר לא קיים".

המשבר אינו ייחודי לנצרת, וגם ביישובים ערביים, דרוזיים ובדואיים אחרים ברחבי הארץ קיים פוטנציאל תיירותי עצום שאינו מתממש. "יכול להיות פה מפגש אנושי מרתק, בתים מארחים, תרבויות עתיקות וסיפורים שלא תמצאו באף מוזיאון", אומרת אילנית הרמתי, מנהלת תכנית "דרכים שלובות" במכון מרחבים. אלא שלדבריה, "במקום למנף את העוצמה הזו, היעדר תשתיות, חוסר תקציבים, אדישות ממשלתית והאלימות הגואה, כל אלה מרחיקים מטיילים ופוגעים בלכידות החברתית". היא מדגישה כי "העדר טיפול ממשלתי מערכתי בתופעה מוביל לנזק כלכלי ישיר ופוגע אנושות במאמצים לבניית אמון וחיים משותפים". כדי לממש את הפוטנציאל התיירותי ביישובים כמו נצרת, ג'לג'וליה, טייבה ושפרעם, נדרש שינוי עמוק: "השקעה באכיפה ובטיפול באלימות, תכנון תשתיות תיירות מותאמות, הכשרות מקצועיות והובלה של שיח מקרב", היא אומרת. "תיירות קהילתית יכולה להיות לא רק חוויה ייחודית, אלא גם מנוע צמיחה וחיזוק חברתי משמעותי לחברה כולה".

התקווה נולדת ברחובות 

ובכל זאת, האם אפשר לשנות את המצב? פרופ' גלבמן אומר: "הפוטנציאל האדיר נשאר, ואף אחד לא יכול לקחת מנצרת את מקומה כאחת הערים החשובות בעולם הנוצרי. התיירות רגישה למצב הכללי, אבל גם הראשונה להשתקם. ברגע שתהיה אפשרות לטוס ותיירים ירגישו בטוחים, הם יבואו. נצרת מדהימה ומקסימה, רק צריך לממש את הפוטנציאל למרות הבעיות". לדבריו, "בטווח הקצר צריך שיפור בכל התחומים. המצב הביטחוני לא תלוי בנצרת, אבל צריך לנהל נכון את תיירות הפנים שממומשת כבר בצפון, ולהניע התחדשות בעיר. יש לגייס משאבים, להעביר מסר של 'אנחנו פועלים ויש לנו מה להציע'. לצד זה, דרושה תמיכה מהעירייה ומהמדינה".

אבידר מוסיף: "הסיורים בנצרת חושפים להמון ישראלים עיר מרתקת עם הרבה מה להציע. כמובן שהמצב הגיאופוליטי משפיע, אבל ברגע שיתייצב, נצרת תהנה. כשתחזור תיירות החוץ במלואה, לפחות חצי מהתיירים יגיעו לנצרת. אם העירייה תטפל נכון, כמו בזמן אירועי הכריסמס, ותשפר את החניה והתחבורה, נצרת יכולה להפוך לאחת מערי התיירות המובילות בארץ. יש לה המון מה למכור".

גם בימים קשים אלה, יזמים עצמאיים בנצרת ממשיכים לפעול כדי לחדש את העיר. בקפה ליואן, פגשנו קבוצת תיירים יהודים מלונדון שמגלים עניין רב בעיר. המדריך מספר על הרצון לחזור ולבקר ועל הפוטנציאל האדיר שנראה גם בימים אלה. חודול, מתנדבת בעמותת התיירות, מספרת על יריד עצמאי שיתקיים בקרוב עם דוכני אוכל, מזכרות ומוזיקה, ומדגישה: "התיירות בנצרת כאן כדי להישאר, עם או בלי תמיכה מהרשויות, ולמרות כל הקושי".

ינון, מבעלי בית פאוזי אעזר, שנאלץ לסגור את המקום במלחמה, מביא בשורה חדשה: "ההורים שלי נרצחו בשבעה באוקטובר, ומאז אני כבר לא בעולם התיירות. יחד עם משפחתי נפעיל מחדש את המקום כמרכז לתרבות, יצירה וסדנאות ללא לינה, כשהמבקרים ילונו בבתי הארחה בעיר". ינון מוסיף: "המטרה היא למצות את הפוטנציאל של נצרת ולהראות שהפיוס אפשרי, שישראלים ופלסטינים יכולים לחיות ולשתף פעולה. מהכאב אפשר לצמוח. תקווה היא פעולה, לא משהו שמישהו נותן לנו. תקווה עושים ביחד, מדמיינים עתיד טוב ופועלים לממשו. אין מקום יותר נכון מזה מנצרת, ואני מזמין את כולם לבוא לאחת הערים המדהימות בעולם".

ממשרד התיירות נמסר: "נצרת היא יעד תיירותי משמעותי עבור הקהל הצלייני ומבוססת כמעט לחלוטין על תיירות נכנסת. בעקבות המלחמה ספגה העיר פגיעה קשה בכלכלה המקומית, דבר שמחדד את הצורך בהשקעות ציבוריות בתשתיות תיירות מתוחזקות. משרד התיירות השקיע עשרות מיליוני שקלים בעיר בפרויקטים לפיתוח תשתיות תיירות, ובשנים האחרונות השקיע מעל 5 מיליון שקלים בקישוט מרהיב ובתאורה מיוחדת לרגל חג המולד. בנוסף, הוקצו כ-12 מיליון שקלים לפיתוח אזור התיירות בעיר. האחריות הבלעדית לתחזוקה השוטפת של התשתיות היא של הרשות המקומית, וללא תחזוקה נאותה לא ניתן לשמר את ההשקעות שבוצעו. כפי שנעשה בכל הארץ, כאשר המשרד מזהה הזנחה מתמשכת הוא עוצר או מתנה השקעות נוספות עד לתיקון הליקויים כדי לוודא שכספי הציבור מניבים ערך ממשי לתיירות. לצערנו, העירייה מתקשה לעמוד גם בחלקה הכספי הסמלי בפרויקטים, דבר שמעכב יוזמות פיתוח חיוניות ומונע מימוש תקציבים שכבר הוקצו לטובת העיר".

בקשה לתגובה נמסרה גם לעיריית נצרת שעדיין לא השיבה. לכשתתקבל התגובה היא תתפרסם במלואה.