מערה סודית, אוכל מעולה והיסטוריה: זה מה שמסתתר ברמלה - העיר הכי מפתיעה בארץ

"רמלה היא צומת דרכים" אמר לנו בנחרצות רון פלד, מנהל התיירות בעיר וכיוון בדבריו לעבר ולהווה. כשנוסדה העיר, אי שם בראשית המאה ה-8 לספירה, בידי השליט האומאי סולימאן אבן עבד אל-מליכ, היא הוצבה בנקודת מפגש קריטית בין שתי דרכים עתיקות בארץ ישראל: דרך הים שהובילה בציר צפון דרום והדרך מיפו לירושלים בציר מערב מזרח.

> הצעת הגשה: טיול לשבת ברמלה

היו אלה דרכי מסחר חשובות שהובילו סחורות ועולי רגל והייתה בהן תנועה תמידית. במשך כ-400 שנה הייתה רמלה העיר הגדולה בארץ ישראל ובירת הארץ גם בפאן הכלכלי. לאחר קום המדינה, מיקומה בלב הארץ נתן בה סימנים בדמות דרכים חשובות שעברו סמוך אליה והיום אלה הם שני צירים ראשיים המקבילים לדרכים העתיקות: כביש 1 וכביש 6. רמלה היא גם בירת מחוז המרכז ונמצאים בה מוסדות שלטון וממשל מרכזיים חשובים. בימים אלה הולך ונבנה מתחם צה"לי רחב ידיים שיאכלס בעתיד מקבץ של בסיסים צבאיים, הבקו"ם החדש יעבור מתל השומר וגם פיקוד העורף שבעיר יתפנה ממקומו ויצטרף למתחם ותחתיו יקום מרכז בילוי ופנאי.

האטרקציה המפורסמת ביותר ברמלה היא ללא ספק בריכת הקשתות ומפתיע לגלות שהיא לא לבד. כיוון שרמלה היא העיר הערבית הראשונה בארץ ישראל, כל שליט מוסלמי היה חייב לספק מים לתושביו. את המים הובילו באמה מגזר הסמוכה אל בריכות שנחפרו בתת הקרקע עם מערך קשתות אשר העניקו להן את שמן אבל בעיקר תמיכה ויציבות הנדסית. ברמלה נמצאו עד היום תשע בריכות, האחרונה התגלתה בשנת 2024 ולדברי פלד מרביתן 'צרורות בצרור מפתחות' – דהיינו בלתי נגישות.

בריכת הקשתות הוותיקה והיחידה שפתוחה כרגע לקהל, נבנתה בסוף המאה ה-8, תקופת אגדות אלף לילה ולילה ויש מי שטוענים שאותם מספרי סיפורים היו גם בוניה וזאת על סמך כתובת בכתב ערבי עתיק שנמצאה רק כאן. מתחם הבריכה העל קרקעי זכה למתיחת פנים ויש בו חצר נאה עם בית קפה ומרכז מבקרים. גרם מדרגות יורד לחלל גבוה ולא גדול אך מרשים בטורי הקשתות שניצבות על מקומן כמעט 1300 שנה. סירות משוטים קיבלו אותנו וחווינו את השיט בין העמודים והצללים של מפעל המים המרתק ולא יכולנו שלא להיזכר בסרט חסמב"ה שצולם במקום ואלימלך זורקין המיתולוגיים. בקרוב יוקרן במקום סרט של אלדין להדגיש את החיבור האגדי התקופתי.

עוד יעד היסטורי מוכר הוא המגדל הלבן המתנשא לרום של 30 מטרים וניתן לטפס אליו בגרם לולייני עם 111 מדרגות. למעלה יש תצפית פנורמית מרהיבה מנתב"ג דרך פאתי רמת גן וגבעתיים, רחובות ואפילו הרי ירושלים באופק. למרגלות המגדל אפשר לראות שורה של קשתות, שריד למסגד המקומי שהתפרש על פני שמונה דונם שנעזב וחרב לאטו. מתחת לשרידיו יש שלוש בריכות, אחת מהן נמצאת בהליך של שימור ושיקום ותיפתח לקהל במהלך שנת 2027. מסביב נותר בית קברות עתיק שגילו כאלף שנים בקירוב מאז רעידת האדמה שהתרחשה במאה ה-11. המגדל הלבן שוקם לאחריה ושימש כמינרט אך גם כנקודת שליטה.

הממצאים ההיסטוריים שנמצאו ברחבי העיר, מוצגים במוזיאון העירוני השוכן אף הוא במבנה היסטורי ומעידה על כך כתובת בערבית מעל משקוף הכניסה משנת 1922 - 'אל בלאדיה' דהיינו בית העיריה ששימש עד 1948. במבואת הכניסה מוצג סרט קצר על העיר ומכאן צוללים לתוך מוזיאון קטן אך עשיר בסיפורים ועם תצוגה כרונולוגית. אחד המוטיבים שחוזר על עצמו נוגע לפסיפס הקהילות העירוני הכולל נוצרים, מוסלמים, יהודים, קראים, שומרונים, ארמנים ועוד המחזקים את המותג 'עיר עולם'.

רמלה משמעה חול, שכן היא הוקמה על אזור דיונות ובין היתר פוגשים באזכורים שלה בכתבים עתיקים. לצד מסמכים וצילומים מוצגים גם פריטים ארכיאולוגיים כגון כדי חרס, תכשיטים וחפצי חן, לצד סיפורים מרתקים מהעבר המאוד רחוק ועד קום המדינה והשנים שלאחר מכן. הממצא המרתק מכולם הוא מטמון של 374 מטבעות זהב שנמצא בחפירות ומשויך למאות ה-8 עד העשירית. המטמון מוחזק בחדר ממוגן במעין כספת מיוחדת שכן שוויו נאמד בכרבע מיליון דולרים. אגב מומלץ להזמין סיור מודרך במוזיאון ולו לשם הסיפורים המרתקים.

בקומה מעל המוזיאון ישנו חלל תצוגה נוסף שמארח תערוכות מתחלפות והתערוכה החדשה בו מעוררת הדים שכן היא מוקדשת לאורי גלר האיקוני. התערוכה מחולקת לשניים: חלל הכניסה מציג עבודות של גלר שלדבריו החל לצייר בגיל שבע ולאורך השנים מצא זמן בין הקסמים והכישופים גם ליצירה ולאומנות ויש מגוון יצירות מעניינות.

החלל הפנימי הוא אוסף פרטי - יצירות של אומנים שאסף ורכש לאורך השנים ואף הן נבחרו בקפידה. גלר כיבד אותנו בנוכחותו ועשרות טלפונים נשלפו כדי לתעד כל מילה שיצאה מפיו והוא בדרכו החיננית, הוכיח שגם בגיל 80 (והוא נראה מעולה) נותר כשהיה - 'וואן מן שואו'. תוך כדי תיאורים מותחים על אודות קורותיו וכיצד הפך לבעל כוחות העל, הוא כופף בפנינו כף וערך כמה הדגמות חיות של מעלליו המוכרים. התערוכה של גלר פתוחה לקהל ללא תשלום עד סוף השנה והיא חלק מפסטיבל 'עיר עולם' העשירי שיתקיים בעיר בסוכות.

אחת הגאוות הגדולות ברמלה נוגעת לכך שיש בה תושבים מ-65 מדינות והפסיפס התרבותי הוא זה שהופך אותה לעיר כל כך מיוחדת. לפני עשור יצא לדרך פסטיבל 'עיר עולם' שמציג את פניה היפות של העיר שמודעת גם לצלקות שלה. במתנ"ס הקהילות העירוני 'בגין' קיבלנו טעימה ממהות הפסטיבל שנועד להציג את העושר הרב תרבותי בעיר דרך העדות והקהילות השונות. באולם גדול פגשנו נציגות ממרוקו, מהודו, מאתיופיה ומבוכרה. כל עדה התגאתה באנשיה ונשותיה שעטו תלבושות אותנטיות, הפליאו במוזיקה וריקודים מסורתיים וכמובן כיבדו במיטב המטעמים האופייניים.

ראש העירייה שקפץ לביקור ומיד הולבש בג'לביה צבעונית דיבר על הערבות ההדדית על עיר חמה ומחבקת והזכיר גם את הסטיגמות המוכרת תוך שהוא קובע שסטיגמה נועדה לניפוץ. הפסטיבל יתקיים בחול המועד סוכות ויכלול מופעים לילדים ומבוגרים, מגוון אירועים, טברנות ועוד וזאת בעשרה מתחמי פעילויות שיהיו פזורים בשכונות העירוניות כמו למשל, קולנוע, פעילויות מים, תלת ממד ועוד. אגב לכלל האתרים ניתן לרכוש גם כרטיס משולב.

אחת החוזקות של רמלה, נובעת בין היתר מהקולינריה המגוונת שהיא תולדה של אותה רב תרבותיות. השוק העירוני הוא המקום הבולט לכור ההיתוך הרמלאי המיוחד והעשיר ומציע סיור טעימות רב חושי. כיוון שהשפע גדול, בחרו עשר תחנות בשוק מהן טועמים בכל סיור שש טעימות שהן כמו ארוחה מלאה ובמחיר לכל כיס (100 שקלים לאדם). זה יכול להיות פלאפל, בורקס, פריקסה, משקה, גבינות, מיני מתוקים ועוד ועוד. בימי רביעי מתארח מסביב שוק רמלוד המפורסם, עוד סיבה לקפוץ לביקור.

ואם אתם כבר בעיר, אל תפספסו את מוזיאון המשאיות היחיד במינו שהוקם לפני 15 שנה ומציג 44 סוגי משאיות ודגמים משנת 1938 ששירתו את חברת 'תעבורה'. "המטרה" מסביר עוזי לב צור, המייסד ומנהל המוזיאון, "היא להנחיל את מורשת ההובלה היבשתית בישראל באמצעות משאיות". ואכן יש כאן הכל, ממשאית דואר ועד משאית ענק ששימשה לכרייה בים המלח. כמעט כל המשאיות נגישות ותאי הנהיגה פתוחים כך שילדים יכולים לטפס ולשחק כאילו. חוץ מזה שבשטח פזורים עבור הזאטוטים כמה כלי תחבורה שאינם ממונעים אך דורשים עבודת רגליים על פדלים למשל. זהו גן שעשועים לחובבי מוטוריקה, צעירים ומבוגרים עם המון היסטוריה ונוסטלגיה. המוזיאון פתוח ללא תשלום כל ימות השבוע.