מוקד עלייה לרגל: הכפר ננטש - ואז הפך לאחד המקומות הכי מבוקשים בארץ

בקפריסין השכנה השכילו להבין אחרי שנים שהתיירות בכפרים העתיקים, הנטושים, הם מנוע צמיחה כלכלי ומינוף התיירות באזורים שתיירים לא טורחים לעצור בדרכם מאי פה לאי שם. גם בארץ יש כפר כזה - ליפתא, אבל הוא עדיין תקוע בזמן. ולמה? כי יש ניגוד עניינים ואינטרסים. יזמים וכוחות כלכליים, ממשלתיים, רואים בו אוצר נדל"ני ושואפים להפוך את הכפר לשכונת וילות יוקרתית לבעלי הון מהאלפיון העליון; עיריית ירושלים חושבת תיירותית ורוצה לשמר, לפתח ולהפוך אותו לאתר שמושך מבקרים; והגופים הירוקים רוצים לשמור על הטבע הסובב אותו.

> על הכפר הנטוש מעלול שנמצא בצפון הארץ כבר שמעתם?

כך או כך, מדובר ביהלום גולמי עם הרבה פוטנציאל. הוא ממוקם מתחת לאף של הנוסעים בכביש 1, בכניסה לעיר הקודש וביציאה לכיוון גוש דן, ולא מודעים כלל על קיומו. והכפר? הוא ממשיך להמתין ומחכה בסבלנות לראות מה יעלה בגורלו.

ליפתא, נעים להכיר

אין בארץ עוד מקום כמו כפר ליפתא, עם בתי אבן עתיקים הנטועים על טרסות במדרונות, עם בוסתנים גולשים מטה לעמק, עם נִקְבָּה ומעיין שופעים מים, עם שמורת טבע נהדרת, עם הרים מיוערים שמכתרים אותו מסביב, ועם רכבת אדומה, שמגיחה מבטן האדמה ודוהרת על גשר בנוי בין שמים לארץ, המעצימים את יופיו כמו ציור פסטורלי. אם יום אחד יחליטו למנף אותו תיירותית הוא יוכל לדלג בקלילות ולהיכנס תחת המטרייה המכובדת של עכו, יפו וקיסריה העתיקות, ושל עין הוד האמנותית.

גם עם יפו, עכו וקיסריה, לקח שנים להחליט ולהעמיד אותן על הרגליים, אבל מרגע שהחליטו וביצעו, הן הפכו למגנט למטיילים ולתיירי הפנים והחוץ, והצדיקו את הפיתוח וההשקעה. כך יקרה גם ליפתא בבוא יומו, מה גם שהוא ממוקם בשער הכניסה לירושלים.

ראשיתו של ליפתא, כך מעידים הכתובים, השרידים והשכבות ההיסטוריות הקבורים תחתיו, מימי בית שני, אז היה יישוב יהודי בשם מי נפתוח, המוזכר בספר יהושע כגבול בין נחלות שבט יהודה לשבט בנימין. הוכחות לכך עלו מבדיקות שנערכו על ידי רשות העתיקות, שסרקה את השטח ואת המבנים במהלכן התגלו בורות מים, מערות מגורים, מערות קבורה ומצודה צלבנית, מהן עלה שגרעין הכפר הוא קדום יותר ממה שחשבו בתחילה. בהמשך, ועד מלחמת העצמאות, התגוררו בכפר ערבים. הכפר היה חקלאי והיו בו מסגד, בית בד, שני בתי ספר, מועדון, בתי קפה וחנויות. עם פרוץ המלחמה התושבים ברחו ובמקומם המדינה אכלסה אותו בעולים מתימן, שהגיעו במסגרת מרבד הקסמים, ובשנת ה-50 הצטרפו העולים מכורדיסטן, בהם משפחתו של יוני יוחנן. "באותה תקופה התגוררו בכפר כ-200 משפחות כשבכל בית גרו 3-4 משפחות ללא חשמל ומים, אותם הביאו מהמעיין הסמוך" מספר יוני, שנולד וגר בכפר. "ב-1956 חיברו אותנו לחשמל הודות להתערבותו של הנשיא יצחק בן צבי, שבביקור בכפר הזדעזע מהתנאים שחיינו בהם וגייס כספים לשפר במעט את המצב".

העולים עסקו אז בחקלאות וגידלו, בין השאר תאנים, שקדים, שזיפים, סברס וגרגיר הנחלים, ואפשר לראות אותם בשטח עד היום. "אחרי מלחמת ששת הימים, ובעקבות הקשיים הטופוגרפיים והחיים ללא תשתיות, התושבים נשברו, צעקו והמדינה פינתה אותם מרצון תמורת 300 לירות למשפחה. כל בית שהתפנה הורידו את הגג כדי שלא יחזרו לגור בו. אחרי הפינוי נשארו 13 משפחות שהיו קרובות לכביש הראשי ולא רצו לעזוב". משפחתו של יוני הייתה בין אלה שהתפנו אחרונים ב-2017, אז הוצא להם, ולשכנים, צו פינוי בעקבות הרחבת כביש 1. "אחרי דיונים ומאבק ממושך בבתי משפט הכירו בזכויות שלנו וקבלנו פיצויים מוגדלים", מספר יוני, ששנים אחרי חזר לכפר וסגר מעגל, אליו עוד נחזור.

בבתים הריקים התנחלו לאורך השנים הומלסים, נרקומנים, חבורות היפים ותימהונים, חוזרים בתשובה ונערים שברחו מבתיהם. בשנות ה-80 ישבה בכפר כנופיית ליפתא (כת בני יהודה), מי שתכננה לפוצץ את המסגדים על הר הבית. בעקבות חשיפת הכנופיה, והחשש מפני פלישות נוספות, העירייה פינתה את הפולשים מהבתים הנטושים, וכדי למנוע את חזרתם חוררו את הגגות וכיפות הבתים כדי שיהיו חשופים ובלתי ניתנים למגורים.

מאבק נדל"ני

בשנים האחרונות הכפר עמד במרכזו של מאבק נדל"ני בעקבות רמ"י (רשות מקרקעי ישראל), שמקדמת תוכנית שאפתנית להקים שכונת וילות יוקרתית בשטח הכפר. רמ"י היא היום הבעלים של 80 המבנים שנותרו בשטח הכפר, ועל פי התוכנית שלה חלק מהבתים העתיקים ישוקמו, ישופצו ויוכשרו למגורים, בחלק נוסף יפתחו חנויות, מסעדות ובתי קפה, ולצידם יבנו 115 וילות חדשות. הממצאים ההיסטוריים שנחשפו בשטח לא עצרו אותה והיא המשיכה לקדם את התוכנית. או אז קמו מתנגדים בטענה שבניה בכפר תוביל לפגיעה בו ובתים ההיסטוריים. אל המתנגדים הצטרפו גם צאצאי המשפחות הערביות, שהתגוררו בכפר עד 1948, שהגישו עתירה לבית המשפט והוא החליט לעצור את התוכנית.

באוגוסט 2017 הוכרזה "הפסקת אש" בין רמ"י לעיריית ירושלים ולקבוצת המתנגדים, כאשר הוועדה המקומית של העירייה הורידה משולחן הדיונים את התוכנית הנדל"ניסטית. לדברי גורם מעיריית ירושלים: "בעבר קודמו תכניות בנייה בכפר אבל עמדת ראש העיר, משה ליאון, והעירייה, היא שליפתא הוא יישוב מורשת חשוב ועתיק שאין לקדם בו כל תוכנית בינוי ופיתוח. עמדה זו הובאה בפני הגורמים המתאימים ברמ"י ובמשרד השיכון והיום קיימת הסכמה על כך".

לעומת המתנגדים, אגב, יש המצדדים ותומכים בתוכנית ואומרים שכניסה של יזמים ובעלי ממון רק תציל אותו. כך או כך, הבתים הרעועים חייבים לעבור תהליך חיזוק ושימור מפני קריסות מאחר והשנים, הגשמים והרוחות, גרמו להם לנזקים נוספים. "לאחר שעשינו בחינה מעמיקה בשיתוף תושבי עבר, גורמים אזרחיים, רשות הטבע והגנים, רשות העתיקות ואחרים, הגענו להחלטות עקרוניות ולפיהן בשלב זה יתבצעו פעולות תחזוקה וגינון למניעת הידרדרות המבנים. ולאחר מכן, ובתיאום עם רמ"י, נבצע שיקום חלקי שבמרכזו הכשרת הכפר, ללא ביצוע שינויים שישפיעו על זהותו, ונהפוך אותו לאתר טיולים אהוב ובטוח לסיורים".

ומה התוכנית לטווח הארוך?
"העירייה מתכוונת לקיים שולחן עגול עם גורמים מהארץ ומהעולם בדרך להפיכת ליפתא לאתר תיירות ומורשת מטופח וייחודי, בדרך עליה יוחלט על ידי עיריית ירושלים, רמ"י וכל הגורמים המעורבים, ובהתייעצות גם עם גורמים אזרחיים".

ואם להיות קצת אופטימיים, בשנים האחרונות מתחילים לצוץ ניצנים של תקווה, ודווקא ממקורות מעבר לים. הכפר, שלדברי ארגון אונסק"ו "נחשב לאוצר בין-לאומי שחייב לשמור ולשמר את ההיסטוריה ואת מורשת הבנייה הקדומה שלו", זכה ב-2015 להוקרה על יד הארגון, שהכניס אותו לרשימת האתרים המיועדים להיות מוכרזים כאתר מורשת עולמית. בנוסף, ביולי 2017 מי נפתוח – המוכר יותר כעין ליפתא, המעיין הממוקם למרגלות הכפר, הוכרז רשמית כשמורת טבע.

חשוב לדעת! למרות הסקרנות והפיתוי להתקרב ולהציץ פנימה לבתים, הגישה אליהם אסורה בשל הבורות בדרך ובשל סכנת התמוטטות, אבל ההליכה בשבילים שעוברים ביניהם אפשרית ומותרת.

מה יש לעשות בליפתא והסביבה?

ליפתא בוטיק - הסנונית הראשונה

אם תרצו לראות את האזור מקרוב, ויותר מזה, לנפוש מול כל היופי והטבע הזה, תחכה לכם הפתעה על אם הדרך – סנונית ראשונה של מה שיכול להיות בכפר אם, וכאשר, ישכילו להפוך אותו לתיירותי. להפתעה קוראים ליפתא בוטיק - מלון מקסים שממוקם באחד מהבתים העתיקים בכפר. הבית המיוחד, עם הגג המקורי בצורת כיפות, הוא מהבודדים שנשמרו בשלמותם ואפשר להתארח, לנפוש וללון בהם. מבנה המלון אכלס משנות ה-70 את מג"ל - מרכז גמילה מסמים לנוער, שהעירייה ומשרד הבריאות סגרו אותו ב-2014 בשל גרעון כספי והוא עבר לצפון. המלון שייך ליוני יוחנן ולעודד, האחיין שלו, שסגרו מעגל כשרכשו את הבית שהתפנה מתוך געגוע וחיבור למקום ילדותם. השניים, שהם קבלנים, תכננו לשפץ ולגור בבית אבל תוך כדי זיהו שיש בו פוטנציאל למשהו אחר. במשך שלוש שנים שימרו, שיחזר ושיפצו אותו בעצמם תחת עינם הפקוחה של המועצה לשימור אתרים. הם עשו פיתוח סביבתי, הכשירו דרכי גישה בין המפלסים, בנו מרפסות ובריכה וב-2021, בתקופת הקורונה, פתחו את המלון "בשביל הנפש", כמו שיוני אומר. המלון זכה להצלחה מיד עם פתיחתו בשל הצורך באותם ימים לריחוק חברתי ולשהייה במרחבים פתוחים – שני דברים שפעלו לטובתם בזמן שאנשים רק חפשו מקום לברוח אליו מהסגרים הכפויים בבית.

המלון ממוקם במבנה גדול אותו הפכו לשש סוויטות בגודל 65 מ"ר – שלוש צמודות יציאה לחצר ושלוש במפלס העליון, צמודות מרפסת עם טלסקופ. כל הסוויטות משקיפות לנוף, מאובזרות במיטת קינג סייז', פינת ישיבה, מטבחון ואמבט פריסטנדינג לשכשך בשניים. בשטח המשותף מרפסות פנורמיות, פינות ישיבה, מיטות שיזוף, ספא עם סאונה ובריכת טבילה מקורה, בריכת אינפיניטי עם דופן זכוכית שקופה, ומתחם נפרד לאירועי בוטיק. במסגרת התוכנית של רמ"י יש להם אפשרות להוסיף עוד 20 חדרים אבל כרגע, לדבריהם, זה לא עומד על הפרק. שמו של המלון עובר מפה לאוזן ולשאלה מי האורחים שלהם, הם אומרים שהמקום חביב על זוגות רומנטיים, על כלות שמתארגנות לחתונה, ולליל כלולות של אחרי. "לפני המלחמה היו לנו הרבה תיירים אבל היום כולם ישראלים".

מחיר: מ-2,400 שקלים ללילה לזוג באמצ"ש ומ-3000 שקל בסופ"ש

לעוד פרטים

ירושלים השלמה

למרות שבכפר גרים בקושי מניין אנשים, יש בו בית כנסת פעיל. לא מדובר בתפארת ישראל ולא במקום עם שנדלרים נוצצים אבל כמה שהוא פשוט וצנוע כך יש לו בונוס עוצר נשימה, נוף שפותח את הלב, הריאות והשמים בזמן התפילה. לבית הכנסת קוראים ירושלים השלמה, הוא ממוקם באחד מהמבנים העתיקים, מוקף חורש וגפנים ורק חומה גבוה מפרידה בינו לבין כביש 1. מסתבר שרב המתפללים הם תלמידי ישיבות מהאזור ובשעות התפילה מגיעים גם נוסעים שממתינים בתחנת האוטובוס הסמוכה, הממוקמת ביציאה מהעיר ובצמוד אליה יש מדרגות שיורדות היישר אליו.

על קיר הכניסה לבית הכנסת תבליט אמנותי של הכפר ומעליו תלוי כסא קטנטן שממתין לאליהו הנביא. פנים בית הכנסת בנוי בצורת דוויאן (חדר אירוח גדול) שמחדד את תחושת הקהילתיות שאפיינה את הכפר. הריהוט וארון הקודש בני 70, חלק מספרי התורה עתיקים ובני 100 פלוס, וריפוד המושבים הוא אוריינטלי וחדש יותר. מעל בית הכנסת מבנה נוסף, שנראה כנטע זר לסביבה ומזכיר צריף, בו מתנהל בית מדרש שגם מבעד לחלונותיו יש פנורמה מושלמת.

ליפתא - שמורת הטבע

ב-2017, כאמור, מרגלות הכפר הוכרזו כשמורת טבע המהווה אזור טיול ייחודי ומרתק, כשהיעד המרכזי הם הנִקְבָּה ובריכת המעיין. חשוב לחדד, הכפר עצמו הוא לא חלק משמורת הטבע והוא לא בשטחה. לדברי רט"ג (רשות הטבע והגנים) "רמ"י אישרה ב-2006 תב"ע (תוכנית בניין עיר) לכל שכונת ליפתא. שטח התכנית הוא 456 דונם מתוכם 80 דונם הוא בייעוד של שמורת טבע, הכוללת את השטחים הפתוחים של ליפתא ואת המעיין. בשטח התכנית כולה יש כ-80 בתים מתוכם ארבעה בתים נמצאים בשטח השמורה ומיועדים לצרכיה, בהם לתחזוקה וקליטת מבקרים. שאר הבתים הם מחוץ לשמורה ורובם מיועדים למגורים. בהתאם להוראות התב"ע, היזם שיממש את התכנית מחויב בהכנת תכנית ביצוע מפורטת שתשלב בין השמורה לבין המגורים הסמוכים אליה, ולטיפוח השמורה כחלק מפרויקט הפיתוח כולו". נכון ליום רט"ג מחזיקה את השטח ושומרת על תפקודו האקולוגי והסביבתי תוך איזון בין שמירה על הטבע לבין קליטת מטיילים.

במסלול הטיול בדרך מטה לשמורה ולמעיין עוברים בין הבתים העתיקים. על הדרך שפע של עצי בוסתן נטועים על הטרסות והמדרונות, בהם רימון, חרוב וזית, וכן עצי מַיִשׁ דרומי (ממשפחת הקנאביס), שנשתלו ביישובים ערביים בשל האמונה שהם מגרשי שדים. יש גם עצי שקד ושיזף, ואם תגיעו בסוף החורף-תחילת האביב יקדמו אתכם הפריחות המרהיבות שלהם על רקע הירוק הבוהק מהגשם. ואם תמהרו עכשיו עוד תספיקו לתפוס את עצי התאנה השופעים בתאנים בשלות ועסיסיות, ואת שיחי הצבר מקושטים בסברסים אדומים, רק להושיט את היד ולקטוף, וזהירות מהקוצים. המסלול מתחיל בחניה במעלה הכפר, ממשיך בשביל הבוסתנים ויורד עד לבריכת המעיין – עניין של כ-1.5 ק"מ והליכה של 10-15 דקות. המסלול סלול, מסומן, מוסדר ומונגש גם לעגלות, אך שימו לב, הוא תלול והדרך חזרה במעלה ההר היא קצת קשה, לכן מומלץ להמשיך מהמעיין בשביל היורד לערוץ נחל שורק ולעמק הארזים.

הגעה: בוויז - שמורת טבע ליפתא.

לעוד פרטים

אל המעיין

מעיין ליפתא (ובשמו הנוסף, מי נפתוח) הוא מהגדולים והיפים במעיינות הרי ירושלים. מימיו מגיעים מתוך נִקְבָּה חצובה בסלע, גולשים אל בריכה אבן עתיקה וממשיכים בתעלות השקיה בין הטרסות והבוסתנים במורד העמק. לשמחת המטיילים, ובעיקר לדתיים שבהם, המים בנקבה ובמעיין זורמים כל השנה ויש מי שהפכו אותה למקווה טהרה. גובה המים בבריכה 100-120 ס"מ, הצבע שלהם ירוק בשל הצמחייה אבל אל תתנו לזה להרתיע אתכם, הם מאוד נקיים, ראויים לרחצה אבל לא לשתייה. המים אמנם קרים אבל קשה לעמוד בפיתוי ולא להיכנס, ויש המסתפקים בישיבה על המעקה ורק משכשכים רגליים. בין לבין אפשר לפרוס פיקניק על שולחנות האבן, להדליק את הפנס בנייד ולהיכנס לעומקה של הנקבה. אורך הנקבה 60 מטר, גובה המים 15 ס"מ, ולהבדיל מדומות לה כאן אין צורך לזחול כי היא גבוה ואפשר ללכת זקופים.

מהמעיין, כאמור, יורדים מטה עד לגן המצודה בפארק עמק הארזים, שם אפשר להשאיר מראש רכב שיקפיץ אתכם חזרה לחניון, או להמשיך ולבלות בגן.

לעוד פרטים

עמק הארזים

עמק הארזים שלמרגלות ליפתא הוא חלק מפארק ירושלים, שמתמודד על התואר פארק הטבע הגדולה בארץ המשתרע על 15 אלף דונם, פי 5 מפארק הירקון. ברחבי הפארק מסלולי טיולי מוסדרים, נוחים ועבירים להולכים, לרכבים ולאופניים, שעוברים בדרכי נוף ובין בוסתנים, כרמים וחניונים עם שולחנות ומתקני שעשועים, ספורט ונופש, ואם יזדמן לכם, כמונו, יש מצב שתראו על הדרך קבוצת צבאים מדלגת בין העצים. חובבי הרכיבה ישמחו לגלות שם את שביל התאומים - מסלול אופניים יפה ומוסדר באורך 10 ק"מ, שהוא מקטע משביל סובב ירושלים. המסלול נוח לרכיבה בכל הרמות ועובר בין חורש וגבעות במקביל לערוץ נחל חלילים.

מגן המצודה אפשר להמשיך עוד כ-3 ק"מ לעיינות תלם ושמורת נחל חלילים ולעבור בדרך גם בגן הגשרים עם המדשאות ומתקני והמשחקים.

הגעה: בוויז - פארק עמק הארזים. אם אתם לא בעניין ליפתא והמעיין, תוכלו להגיע ממחלף מוצא או ממחלף גולדה.

עיינות תלם

מקבץ מעיינות ומערכות השקיה מתקופת בית שני שהוכרזו כגן לאומי. במקום התגלו שרידי הכפר הערבי בית תולמא ובשטח אפשר לראות חורבה עתיקה, מערכת מערות בצורת חלילים, נביעת מעיינות, בריכה מעיין ועדויות לחקלאות קדומה. ויש גם שולחנות פיקניק ושדה משחקים עם באולינג ומבוך בנויים מאבן, ומשחקים שנחרטו על אבנים בהם שחמט, דמקה וצוללות. ובעניין הבריכה, היא קטנה ויבשה עכשיו אבל קסומה ואפלולית הודות לעצים העבותים ולסוכת הגפנים הסוככים עליה. המקום יפה, מוסדר, מוצל ומזמין לפרוס שמיכה, להתנחל ולהתמסר לשקט, בתנאי שזה לא בסופ"ש.

הגעה: בוויז - עיינות תלם.

לעוד פרטים

אנדרטה התאומים

במעלה הגבעה, מעל עמק הארזים ומול ליפתא, הקימו אנדרטה המנציחה את אסון מגדלי התאומים שאירע ב-11.9.2001 בניו יורק. האנדרטה, שחולשת על הנוף וכמה סוריאליסטי – משקיפה אל הר המנוחות, בנויה כמעגל גדול ובמרכזה פסל להבה בגובה שישה מטרים עליה נחרט דגל ארה"ב. הלהבה נראית כדגל מתנופף ברוח ומזכירה גם את האבוקה שבראש פסל החרות. בתחתית הפסל חלון זכוכית מאחוריו שרידי פלדה שהובאו מהמגדלים שהתמוטטו. על מעגל השיש מסביב חקוקים שמות 2,977 האנשים שנהרגו באסון, בהם גם חמישה ישראלים. מסביב לאנדרטה חניון מוסדר עם שולחנות ומתקני מנגל.