קצב אחר: ביקרנו בנאות סמדר - אחד מכפרי התיירות הכי טובים בעולם

איך זה מרגיש להיות כפר תיירותי עולמי, אחד מ-250 כפרים ברחבי העולם שבחר בקפידה ארגון התיירות העולמי של האו"ם (UN Tourism)? כדי לגלות את הסוד, נסענו לקיבוץ נאות סמדר שבערבה, שזכה לאחרונה בתואר הנשגב ופגשנו קהילה מיוחדת, מודעת ומגובשת המונעת מערבות הדדית, משלבת אומנות יצירתית ברוח המדבר, קולינריה המבוססת על חקלאות אורגנית ותיירות מדברית בת קיימא.

> עוד לפני הזכייה - ביקרנו בנאות סמדר, והוקסמנו

את בית האמנויות האייקוני של קיבוץ נאות סמדר אי אפשר לפספס, גם לא בנסיעה מהירה מדרך לאילת. המבנה הייחודי מתנוסס גאה כמו היכל מפואר, משוח בגוונים פסטליים בלבו של גן אקולוגי ובולט למרחוק בכונס הרוח הגבוה שבמרכזו. רבות דובר ונכתב על חכמת המבנה המרשים והאדריכלות יוצאת הדופן שיצרה למעשה מצנן טבעי ממים ורוח, שיש לו לוק שמצית בדמיון אגדות אלף לילה ולילה. חברי הקיבוץ בנו אותו במשך 15 שנה, חדריו מהווים משכן לאומנים ולאומנות היוצרים באווירת המדבר, והוא משמש גם כמרכז המבקרים ולב המקום סביבו נעה גם התיירות. האומנות היא אחד מעמודי התווך בנאות סמדר, מהתרבות ומהתיירות ויש לה חלק חשוב בפרס. כי אם שאלתם את עצמכם מה זה כפר תיירות, התשובה היא שזהו יישוב ששומר על התרבות הייחודית לו, ובנאות סמדר אומנות היא לב התרבות. אבל לא רק כי כפר כזה שומר גם על תיירות מאוזנת, על קיימות, התנדבות ועוד.

כדי להיות כפר תיירות עולמי, צריך לעמוד ב-17 קריטריונים והקיבוץ שהוגש כמועמד בתחילת דרכו של הארגון, נכנס קודם לתוכנית השדרוג, קיבל ליווי ומנטורינג ומשעמד ביעדים זכה בהכרה והצטרף למועדון היוקרתי. נזכיר שקדם לו כפר כמא הצ'רקסי (שהצטרף לרשימה ב-2022) ושכפר תיירות לא נולד ביום אחד. הקיבוץ היה סגור במשך שנים והעדיף פרטיות ליישום אורח חייו הייחודי. משהבשילו התנאים, ונפתח בית האומנויות, הזדחלה הפתיחות, הסקרנות למפגשים אנושיים וההבנה שתיירות היא מנוע צמיחה כלכלי. גם התיירות לא נולדה ביום אחד, לצד שאלות ומחשבות, היה חשש מאיבוד האותנטיות, מהתמסחרות ופגיעה בתרבות המקומית, והפתרון היה שמירת האיזון עם חיי הקהילה ובהדרגה נוספו שכבות מפגש בלי לפגוע בשגרה.

על קהילת נאות סמדר אפשר לכתוב ספרים. באתר הקיבוץ כתוב שתפיסת החיים בו 'מחברת בין אדם טבע ותרבות' ואת השילוש הקדוש מוצאים בכל ענף. האומנות מקבלת השראה מהטבע, החקלאות אורגנית ושומרת על האדמה וכד'. חיים בו 250 איש - 110 חברים, כ-60 מתנדבים והיתר ילדים. כולם עובדים בקיבוץ, למעט אחדים, והיחס נשמר גם לגבי עובדי חוץ, בודדים בלבד. הקיבוץ עדיין שיתופי כמו פעם, אך פחות אידיאולוגי והדגש הוא על יחסים בין אנשים, טבע, בית, כסף ועוד. השאלה החשובה היא מה מאפשר לבני אדם לשתף פעולה וליצור קהילה מאוחדת? איך מתמודדים עם קונפליקטים, רכילות ואינטרסים שמצויים בכל חברה? התשובה היא בעבודה רבה על היחסים מתוך פתיחות כי זו קהילה מעורבת מאוד ולא מטאטאים קושי, נוגעים בו וזה הייחוד. זה גם הדגש בבית הספר היסודי המקומי (והלא רשמי יש לומר), על 30 תלמידיו ויש מבוגרים שיגידו שלגור כאן זה בית ספר כי יש למידה כל הזמן. הלמידה היא גם מקצועית כי מדי כמה שנים מחליפים תפקידים וצריכים ללמוד עיסוק חדש מאפס וזו המהות. מבחינתם זה להיות בחופש בלי תלות בקירות של משרד ולהיות בני אדם בלי כותרות. "זה בין מנזר/אשראם לקיבוץ של פעם" אומרת אדווה מאיר וייל, רכזת התיירות, ומזכירה שהחיים צנועים וקצת נזיריים ועל אף הריכוזיות והעבודה הקשה, הם רואים בשותפות פריבילגיה כי אלה חיים בקרב אנשים שמדברים את אותה שפה.

לביטוי הקהילתי יש פנים רבות. כשתינוק נולד עושים קבלת פנים, בארוחת שישי יש פעילות, וכל תושב שייך לקבוצה עם מכנה משותף, שנפגשת מדי שבוע לשיחות עומק, קצת כמו ריטריט אחד ארוך. יש סדר חיים קבוע, יומי, שבועי, חודשי ושנתי. הבוקר מתחיל מוקדם ב-20 דקות שקט, ב-8:00 יש ארוחת בוקר בחדר האוכל ואוכלים בלי לדבר ובלי מסכים. יש אחר כך שיחת קיבוץ ושיבוץ אישי בסידור העבודה, אין קיבעון יש דינמיות. במשך היום יש הזמנות לעצירה, והפסקה אחת גדולה, לכן לא מפתיע לשמוע אמירות כמו 'כל מה שקורה הוא חלק מדבר גדול יותר'. מה שמעסיק אותם בימים אלה, היא החלפת הבתים הצפויה בקיץ, מהלך שמתרחש מדי שבע שנים בחודש יולי. לפי הסיפורים, מוציאים את הרכוש הפרטי, משפצים ומתקנים מה שצריך, ויש וועדה שקובעת את החילופים מתוך שיקולים של התרחבות/הצטמצמות משפחות, והתאמת הבית לצרכים המשתנים וממילא לא מדובר בווילות פאר, גם הדיור צנוע.

את כל הערכים האלה מהדהדת התיירות בקיבוץ וזה היופי, אבל זהירות ספוילר, זה לא מתאים לכל אחד! ענפי התיירות נובעים משגרת המקום, נותנים תוקף כלכלי לערכים והתכנים בהתאמה. כדי להעצים אותה, בנו 22 חדרי אירוח צנועים (ולא צימרים), בעבודת יד. החדרים מעץ או בוץ, פשוטים, נעימים ובאווירה כפרית, הסביבה מטופחת, יש מטבחון לאורחים ומכונת קפה חופשית וכשיש קבוצות אפשר ליהנות גם מארוחת ערב צמחונית. המתחם ממוקם בפינה המזרחית כדי להפריד מהקיבוץ ולאפשר שגרת חיים בלי להרגיש בחלון ראווה. יש תכנית עתידית להכפיל אותם וכרגע מארחים המון סופי שבוע של ריטריטים וסדנאות מבחוץ ובעקבות הזכייה חל זינוק בביקושים. למיקום יש יתרון כי ממתחם האירוח פרצו שביל הליכה אל הגבעות ממזרח שמתאים לשיטוט רגוע, טבילה בשקט וחיבור למדבר. בחלקו הראשון יש שלוש פינות ישיבה מבודדות המכונות 'מלכודות קשב' -ספסל מוצל אל הנוף להתבודדות ומרגוע מול הנוף. בבוקר הוביל אותנו בארי אשד, שיש לו מגוון תפקידים, להליכה מדיטטיבית, בלי ניידים או דיבורים בהתבוננות וקשב. וזה היה קסום. מהשביל העפלנו לפסגת הגבעה הצופה לקיבוץ, ומעברה השני נפעמנו מקבוצת פראים שדהרה בשטח הפתוח. השקט, המבט פנימה והחוצה והחיבור למדבר היו מלאי עוצמה, כדאי לנסות.

תיירות בקצב אחר

אז איך מתוודעים לענפי התיירות בכפר תיירות עולמי? בדיוק לשם כך יצאו בקיבוץ החל מיום א' הקרוב (7.12.25) עם תכנית חורף המציעה שלל פעילויות וסיורים כל השבוע למגוון קהלים. סיור יין וגבינות מפגיש את האורחים עם שמואל רוזה, היינן שהוביל אותנו בין חללי היקב, סיפר על כך שמדובר ביקב בעל תפיסה מאוד חריגה המכונה NATURAL WINE שהיא מעבר ליקב טבעי אורגני בלי התערבות בכלל בציר ותסיסה טבעית. לצד יין מזקקים גם אלכוהול וסיידר, כולם עשויים מפרי המקום ענבים, תמרים ותפוחים התוצרת מגוונת מאוד ויש לו סיפורים מרתקים. הסיור מסתיים בטעימה של יין לצד גבינות עיזים מהמחלבה, זיתים ושמן זית מתוצרת מקומית.

בעקבות עקבות הוא סיור ממש כיפי, בעיקר עם ילדים, דני רונן יחכה לכם במטע התמרים עם מפת סוגי עקבות וכרטיסיות מאוירות. ברגע אחד הופכים לגששים ועוקבים אחר עקבות בעלי החיים שביקרו בסביבה באמצעות משחקים. כך גילינו עקבות של זאב, חיה אלגנטית, שלדברי רונן באה מתחום הפילאטיס בזכות הליבה האסופה, וראינו עקבות צבי שהוא בכלל 'מדריכת יוגה' בזכות גמישות צעדיו, ומצאנו גם עקבות פראים שבאו לשתות בלילה וגם זחל מעניין. בין לבין היו הסברים וסיפורים (שגם הורים אוהבים) ובסוף הילדים יוצקים עקבה בגבס, מזכרת נהדרת הביתה. פנו לעצמכם כשעה וחצי לחוויה מרתקת.

ויש גם סיור בגן הירק שמתעורר לחיים בסתיו והחורף, והערוגות הנאות ניצבות שורות שורות כמו במסדר, רעננות ומלאות חיות. שוב היה זה בארי שהוביל אותנו בין הגידולים, הסביר איך מגדלים ירקות במדבר, מהן ההשלכות של גידול אורגני נטול ריסוסים ואיך מייצרים את הקומפוסט שמחזיר חיים לאדמה. טעמנו קולורבי שהתפצח בעסיסיות, שומר שהגיר רעננות, סלרי ריחני ופטרוזיליה מתקתקה, מזון פשוט, בריא, טרי להפליא וטעים טעים. הגן מספק תוצרת לחדר האוכל, לעתים לסדנאות 'פארם טו טייבל'.ולפונדק נאות סמדר שהוא אייקון ידוע. הפונדק מחזיק את כלל התוצרת החקלאית אך גם האומנותית של הקיבוץ ואפשר לקנות בו מזה ומזה, ובעיקר לעצור לקפה וארוחה טובה מבוקר דרך צהריים ועד קינוחים. הכל נעשה טרי במקום מחומרי גלם משובחים ובאהבה גדולה – אל תפספסו!

בית האומנויות הוא הלב ומציע בראש ובראשונה סיור היכרות עם המבנה ומאפייניו לצד כמה סדנאות. בקיבוץ גדל גן בשמים עשיר בצמחי מרפא ותבלין ארומטיים בעלי סגולות מרפא המשמשים לקוסמטיקה. בסדנת רוקחות מכינים צנצנת שמן לתיבול או לעיסוי ורות כהן המדריכה פצחה בהסבר על סוגי הצמחים שנקטפו באותו בוקר ועל תכונותיהם ובשלב המעשי בחרנו צמחים כאוות נפשנו הנחנו בצנצנת ויצקנו שמן בהתאם לסוג הנבחר. שמן זית לתיבול ושמן שקדים לעיסוי. הניחוחות היו משכרים, הידים הדיפו גרניום ורוזמרין, מיורן ולבנדר, ערבוביה שנשאפה פנימה והרחיבה את הלב. רות היא גם מורה ליוגה ומטפלת בשמנים ארומטיים. במתחם האירוח יש אולם מתאים כך שאפשר להזמין אותה לשיעור מלא עונג ויש בו גם חדרי טיפולים. גם ישראלה כורכוס מטפלת אבל בשיטה רוחנית יותר של שטיפות אנרגטיות בשיטת נאדר בוטו, ואלה מתאימות לכל מי שחווה קושי פיזי או רגשי, אבל לא רק, כי כחוויה זה היה טיפול יוצא דופן עם אישה שכולה טוב ונתינה, תעזו.

סדנה תרפויטית נוספת היא של 'מחברת השראה' שמעבירה הדר סגל מאיירת וגרפיקאית בעברה שהיום עוסקת בציור הדר גילתה את הקסם כשהבינה שציור הוא אמצעי לתקשור עצמי ומאז היא בחקר מתמיד. היא מלקטת חומרי גלם מן הטבע אבל גם מהג'אנקיאדה הקיבוצית ומייצרת מהם צבעים לציור. אם אתם סקרנים אפשר להצטרף אליה לסדנא דו יומית מרתקת, אבל זה לא בתכנית. מחברת ההשראה לעומת זאת, נעשית בטכניקה של מיקס מדיה, מעין קולאז' חומרים וצבעים כיד הדמיון. הסדנא בת שעתיים מתחילה בצביעת הכריכה, תפירת המחברת, נבירה במאגר מגזינים וספרים ובחירת אלמנטים (תמונות, מילים וכד') שאותם מדביקים קודם בכריכה ואחר כך בפנים. מגוון חומרי היצירה אינסופי וחופשי לפרשנות אישית. בבית אפשר למלא את המחברת כאוות נפשכם וזה מסע תרפיה שמוציא מכל אחד את האמן שבו.

תכנית החורף כוללת גם תצפית כוכבים, מוצר חדש מהקיץ האחרון בשיתוף מכון ויצמן. המכון הביא ציוד, הקיבוץ נתן מקום ובנה מתחם להתכנסות וההדדיות פורחת כי יש חיבור מקומי לטבע וכבוד לחושך וכך התאורה רכה ובלילה עושים 'כיבוי אורות'. חשובים מכל הם תנאי השמיים הטובים שמשכו את החוקרים לבצע כאן מחקר מדעי ובתמורה הם נותנים ייעוץ, וסיוע טכני. במתקן 40 טלסקופים קטנים מחוברים למצלמות שסוקרים את השמיים ישירות למחשב וכשמתגלה עניין/אירוע עושים סקירה ספקטרלית בטלסקופ גדול יותר. המדענים לא גרים בקיבוץ והחווה נשלטת מרחוק ואת התצפיות עושים במתחם התיירותי. כיוון שהגענו בליל ירח כמעט מלא, השמים הוארו ובכל זאת טעמנו מאנדרומדה ואוריון, ממזל שור ותאומים ולא נפקדה התצפית מטלסקופ אל הירח המופלא, צדק ושבתאי על ירחיו וטבעותיו. היה קר, תתלבשו היטב. השמים הם ביתם של העופות הנודדים שמחפשים מזון בשממה והקיבוץ הוא נאת מדבר מושלמת. ליד המצפה בנו בשיתוף תושבי קיבוץ צבעון שהתפנו לכאן, מסתור מתוק לצפרות עם בריכת מים שתמשוך את העופות הנודדים.

אם זה לא היה ברור אז אפשר לומר זאת כך - שבנאות סמדר אפשר לשהות כמה ימים ולא להספיק לטעום מכל הטוב שיש לקיבוץ להציע. עכשיו כשהוא כפר תיירות עולמי ערכו הגלובאלי גדל פלאים, צריך רק לייחל לשיבת התיירים ארצה כדי שיגלו את הקסם המדברי, האנושי, החברתי והתיירותי של נאות סמדר. בהודעת הפרס נכתב שהוא "מחויב לקיימות על שלושת היבטיה - אקולוגי, חברתי וכלכלי. קיבוץ נאות סמדר נבחר מבין למעלה מ-270 מועמדויות מ-65 מדינות – הוכחה ברורה לערכים יוצאי הדופן שלו ולפעולותיו לקידום תיירות כפרית". הטקס הבין-לאומי התקיים בסין אבל אנשי המדבר בחרו לקיים גם טקס מקומי באווירת הקיבוץ עם כל האנשים שתרמו ותמכו בתהליך לכל אורכו. לצד השבחים המרגשים והענקת הפרס, הפתיעו חברי הקיבוץ כששני נגנים וזמרת עלו לקטע שירה, והכי מרגש היה כשכל החברים בקהל הצטרפו כמו מקהלה בשירה ענוגה שסיפרה במילים ומנגינה את כל סיפורו של נאות סמדר.