דמיינו תמנון נח בראש הר, זרועותיו נפרשות על שלוחות מגובעות וביניהן בקעות וגאיות ותבינו את הטופוגרפיה של ערד. ראשה בגובה 600 מטרים, ושכונותיה שלוחות לכל עבר, ביניהן גולשים ואדיות נחלים, לארבע רוחות שמיים: נחל יעלים לדרום, טביה, פראים וכידוד למזרח, חסד ודומיה לצפון, צאלים מערבה וביניהם המוני יובלים חסרי שם. העיר טובלת בטבע מדברי פראי, עטורה נופי ציה מאופק לאופק ומהווה נקודת מוצא מושלמת לטיולים ברגל, באופניים וברכב. מזג האוויר הנעים והבקרים הקרירים (עדיין), הם הזדמנות ליהנות משפעת המסלולים, לחמוק מהאורבניות אל הספר הרוגע ולנקות את הראש והלב.
בעיר הכינו הצעת הגשה לפסח משפחתי בערד, תכנית עשירה לחופשה החג עם טיולים מודרכים, פעילויות בשיתוף רשות הטבע והגנים, סיורים מיוחדים וסדנאות ומקבץ טיולים נוסף שיצא מכפר נוקדים.
מסלול ארבעת הבורות ונחל חסד משך את רגלינו: הוא מעגלי, כשישה ק"מ, ומתחיל בקצה רחוב חברון (ליד הפארק הצפוני) בסימון כחול (משולב בשביל ישראל). לאחר הקדמה של מישור צחיח, התגלה הוואדי במלוא הודו. השקט והיופי מהפנטים, אבני צור נאות פזורות בשטח ובמדרון עשרות עלי חצב מצהיבים שפריחתם הסתווית משגעת. בדרך ארבעה בורות מים עתיקים, לאחרון שבהם מוביל שביל שקוף מעט פנימה. שדות חיטה מעובדים מסורתית ליוו אותנו אל מאגורת רחמים – בריכת אגירה מרשימה. במפגש עם השביל האדום פנינו ימינה, כשערד באופק וטיפסנו במתינות בנחל חסד, שבחלקו העליון נקיק יפהפה וקצר. בדרך פרחו שיחי שלהבית, עכנאי יהודה ועולש, עדר כבשים ועיזים רעה בשטח ודורבן חמק מבין הסלעים. הסימון במסלול יכול לבלבל, כדאי להרים מבט ולאתר את הסימן הבא. מסיימים בגן שעשועים, ועם הכביש חוזרים ימינה לצדו השני של הפארק הצפוני ועולים במדרגות משמאל בחזרה למכוניות.
טיולים מעלים באופן אקספוננציאלי את סף הרעב, וגם בערד הבינו, טרום המלחמה, שכל עיר שמכבדת את עצמה, חייבת סיור קולינרי וכעת הם שבים לפעול. ענבל ארזי, המדריכה, מסבירה שהקונספט שונה במעט, זהו סיור רכוב במיניבוס החולף בכשש תחנות משתנות, ושלוש שעות של אוכל, סיפורים וחוויות. בין התחנות תמצאו את חומוס קולומבו השוכן במשאית קירור, ויצחק ואנונו מספר על מסעות חייו בעולם ועד החזרה בתשובה. בחנות 'קטמנדו' הרב חושית יש תבלינים, צמחים, מוצרי טבע ואפילו ביגוד מהמזרח, ודוד אליהוקמל דמות משעשעת, ימזוג חליטת תה או משקה בלאנגו מזרעים שמקורם באיראן ויתבל בסיפורים. בקונדיטוריה אופרה שבקניון מתוודעים לבעלים אירה ויגאל גורביץ. היא הביאה את סודות הפטיסרי מצרפת ומלהטטת, ממציאה ויוצרת קולקציות מתוקים ומאפים משתנות. בסטודיו קפה שברובע האומנים, נחשפים לקפה המשובח של אנה ליין, שעלתה מארה"ב ולמדה את עולם הקפה בקוריאה ומפיקה מהפולים משקה איכותי. לסיום נפגשים במשתלת עולם החי והצומח שבאזור התעשייה, לא תחנה קולינרית, אבל כזו שמכניסה צבע ושמחה ויש לה גם סיפור על ארבעה אחים בעלי שיגעונות שונים (פיסול בברזל, באבן, בעלי חיים וסוקולנטים) וכיף לשוטט בה, להתבשם מהריחות, העיצובים והצבעוניות ולסיום מקבל כל משתתף גם שי (150 שקלים).
אם תיקלעו לעיר ביום שישי, אל תפספסו שני אירועי פופ-אפ. בת שבע בן ברוך עסוקה במשך השבוע בקייטרינג. ובימי שישי מתפרצת הקונדיטורית שבה. חצר ביתה נפתחת עם ליין מאפים מתוקים, מלוחים וממולאים, בטעמים שמבלבלים את החושים. פיסטוק, כנאפה, סביח, מנגו פסיפלורה, פטריות או שקדים, הם חלק מסימפוניית העונג המושחתת וכל ביס הוא עולם ומלואו. עדן, לקוחה קבועה, מנסה לשכנע אותי שיש כאן קסם מקומי ואני משתכנעת, כי יש קפה, אווירה טובה, נוף בחינם, ומה צריך יותר?
גם תרצה טלר פותחת ביום שישי את הסטודיו ברובע האמנים לכל דיכפין. היא מתמחה ביציקות קרמיקה ואף מכשירה סטודנטים, ובמשך ימות השבוע עסוקה בחוגים וסדנאות אך בימי שישי מתמסרת למטיילים ומציעה בילוי חופשי ויצירה לנשמה. המדפים בכניסה עמוסים בכלים ופריטים מוכנים והאורחים בוחרים את שאהבה נפשם ויכולים לצבוע, לצייר או לעטר עם דוגמאות קיימות. השקט, הגוונים הנעימים, המיקוד בעבודה והאווירה המרגיעה, הם תרפיה לכל דבר ואין מגבלת זמן. לכל פריט מחיר, אפשר לעבוד ביחד או לחוד וטלר שם לייעץ להציע ולסייע. לאחר שריפה נמסרות העבודות או נשלחות ליעדן.
זו לא קלישאה שהאנשים עושים את החוויה, ודוד לוי הוא הוכחה מהלכת. מלבד אישיות ססגונית ואנרגיות בלתי נדלות של שמחה, הוא גם רב מעללים והפתעות: מטפל, יוצר, בשלן טבעוני ובעיקר אוסף פריטי יד שנייה ומוכר לפרנסתו. ביתו כמעט תמיד פתוח ואף פעם לא נראה אותו דבר. אצלו תמצאו אוצרות של ממש: כלים, פסלים, כלי נגינה, רהיטים, מנורות, אביזרים, תקליטים, בובות ועוד, ערב רב שמתחלף ומתחדש ואם צריך הוא יתפור או יחדש רהיט. כדאי לבוא עם סבלנות, לשוטט במרחב, להפוך בקערות, להציץ במדפים וליהנות מהעושר, אם תמצאו פריט כלבבכם, דיינו.
גם בתחום הלינה, העיר מתפתחת בלי הרף והשוס החדש הוא גלמפינג 'למדבר' שבנו במו ידיהם מור גלאון ומורן בוקסבאום. בני הזוג מיקמו בחצר ביתם הפונה לנחל טביה, אוהל יפהפה שנתפר למידותיהם, וכשהצמחייה סביבו תעלה, תהיה יותר הפרדה לפרטיות, אם כי גם כעת יש שקט ושלווה. מור היא גם מעצבת פנים, ועיצבה חלל נעים ונוח לזוג, הבנוי כולו מפריטים שאספו, בנו או שיפצו. 'לכל רהיט יש סיפור' היא אומרת ומציגה שולחן סלון העשוי חלון ישן וגב המיטה הבנוי תריסים של פעם. גם הספה הגיעה לגיל מופלג, ולצדה שרפרף וינטייג' מתוק ובצד המיטה הדום עור שחודש. חדר הרחצה עשוי אף הוא פריטים בשימוש חוזר, במרפסת פינת ישיבה מול השקיעה, ובחצר שכשוכית, שולחן אוכל קטן ועמדת מטפונה. בקרוב יהיה מטבח חיצוני לבישול כי האירוח כולל לינה בלבד, אך יש פינת קפה, מקרר עם חלב ובירה, כלי אוכל וכמה פינוקים (800 שקלים לזוג, סופ"ש מינימום שני לילות).
מחפשים מקום לאכול בערב? מוזה היא אייקון מקומי וותיק והיא כמו מקדש לחובבי הכדורגל, שכן כל כולה שיר הלל לקבוצות מרחבי העולם. צעיפים, דגלים, סמלים ושלל פריטים מרפסים את הקירות, התקרה, העמודים, הבר ואפילו השירותים. גם מי שאינו חובב כדורגל מובהק, לא יכול שלא לחייך למראה המיוחד ולמצוא איזו קבוצה מועדפת. כמי ששייכת לזן הליברפולי, לא קשה למצוא את סמלי הקבוצה ולהתמלא בגאווה. לאחרונה החליפה המסעדה ידיים וחלו שינויים קלים בתפריט, אך הוא עדיין מלא בכל טוב ותמיד קשה לבחור. אם תבקשו המלצה יאמרו לכם שההמבורגר והגולש הם גולת הכותרת אבל גם יתר הבשרים טובים, הסלטים עסיסיים ויש גם נגיעות אסייתיות ואיטלקיות, הכל מהכל, כדי שכל אחד יוכל למצוא את עצמו וליהנות מארוחה טובה.
