האסון של משפחת מור בתאילנד: "בשלב מסוים לא ראיתי אותו יותר. זה היה רגע שלא אשכח"

לפני כחודש וחצי חייה של ענבל מור השתנו מקצה לקצה. במהלך חופשה משפחתית בתאילנד יחד עם בעלה שגיא וארבעת ילדיהם, אחד מהילדים נסחף לים, ושגיא, בגבורה שלא תישכח, לא חשב פעמיים וקפץ למים הסוערים להציל את בנו - ולא חזר. כעת, החברים הקרובים פתחו במסע התגייסות לאיסוף כספים לטובת המשפחה שמתמודדת עם מציאות חדשה ולא פשוטה, גם כלכלית.

"זה היה יום שגרתי במהלך החופשה שלנו בקופנגן", משחזרת ענבל בשיחה עם mako. "אחד מהילדים נכנס לשחק בים, שגיא ושאר האחים הסתכלו והשגיחו עליו. פתאום שגיא הבחין שמתחיל סחף חזק בים, הוא ביקש מהילד לצאת, אבל הוא התקשה. שגיא לא חשב פעמיים, עזב את הכל וקפץ למים. הוא הצליח להגיע לילד והתחיל להדוף אותו מערבה, נגד כיוון הסחף. תוך כדי שזה קורה שגיא עצמו גם החל להיסחף".

בשלב זה, ענבל קראה לעזרה וביקשה סיוע מהאנשים שהיו על החוף ומצוות של מסעדה סמוכה. "בחור איטלקי בגם ג'ני, פשוט מלאך שמנהל פיצרייה על החוף, שמע את מה שאירע ונכנס לים והצליח להגיע עד לילד, הביא אותו למצב שהוא היה יכול לעמוד, והציל אותו. בזמן שהילד הקטן על הידיים שלי והבהלה בשיאה, אני רואה את שגיא נסחף, הייתי בטוחה שעוד רגע הוא ייצא מזה ושיצליחו לסייע גם לו, אך בשלב מסוים לא ראיתי אותו יותר. זה היה רגע שלא אשכח. לקחתי את הילדים, תוך כדי שנוצרה המולה בחוף, הכנסתי אותם לתוך מסעדה סמוכה ואמרתי להם 'מה שלא יהיה, יהיה בסדר'. הייתה גם בחורה ישראלית שישר ניגשה אליי, החזיקה לי את הפנים ואמרה 'אני איתך, לא עוזבת אותך'".

תוך זמן קצר הקהילה הישראלית בקופנגן נרתמה לסיוע לבני המשפחה. "כולם עטפו אותנו וכל הישראלים התגייסו לאירוע הזה. בחורה בשם אושרה הקימה חמ"ל חיפושים, אנשים התגייסו והצטרפו לסריקות לאורך כל הלילה. הרגשתי שכל האי מתגייס למעני ולמען הילדים שלי, כולם רצו לתת ולתרום בכל מקום. בתוך האסון הכי גדול שלנו, הרגשנו עטופים ושמורים".

אחרי קבלת הידיעה הקשה על איתור גופתו של שגיא, בני המשפחה והחברים החלו בהכנות להחזרת גופתו לקבורה בישראל. "היום שעזבנו את תאילנד היה יום נוראי. טסנו לשם משפחה שלמה, מאושרת, אני שגיא והילדים, וחזרתי רק עם הילדים במטוס, ללא שגיא", אומרת ענבל. "ברגע שהגענו לבית זה הפך ליותר ויותר מוחשי, עם הזמן אנחנו מתחילים ללכת מחדש. לא מדובר באירוע שהוא רק אובדן כואב, אלא גם טראומה לכל החיים. אני והילדים מעלים זיכרונות טובים ממנו, אבל חשוב להבין שזה שלב התחלתי, ודרך ארוכה עוד לפנינו. הגעגוע בועט ומציף, יש גם כאב רב לצד הוקרה על כל מה שהיה וחווינו יחד. הילדים מאוד מחוברים לעצמם ומחוברים לכוחות שלהם, אני יודעת שזה לא יהיה קל אבל מאמינה וסומכת עליהם, הם לא לבד, ואני רוצה לתת להם את כל הכלים והמשאבים שיקומו ויצמחו מתוך זה".

כאמור, החברים ובני המשפחה נרתמו לסייע לענבל במציאות החדשה שנוצרה, ובימים אלו מגייסים כספים לטובת עתיד המשפחה, לאחר ששגיא, היה המפרנס העיקרי בבית. "לאורך כל השנים הילדים היו איתי בבית עד גיל 3, ויש עוד ילד אחד שטרם נכנס למסגרת. אני בעלת עסק עצמאי שבין לבין גם דואגת לטיפול של הילדים, וכעת נותרתי לבד. נפעמתי והתרגשתי מהיוזמה של החברים, הם לחצו עליי להסכים לזה ואמרו שזה מתוך מקום של אחריות ועתיד ורצון לייצר חיים עצמאיים ולא נתמכים. הבנתי את דבריהם ובסופו של דבר נתתי את אישורי, מהשאיפה להיות אדם עצמאי שיכול להושיט את הספינה הזו עם הארבעה ילדים כשהרב חובל כבר לא איתנו".

זה מה שנכתב בהודעת הגיוס: "חברים יקרים, אנחנו צריכים אתכם. לפני כחודש וחצי חייה של ענבל וארבעת ילדיה השתנו ברגע אחד. במהלך חופשה משפחתית בתאילנד, בנו של שגיא נסחף לים ושגיא קפץ למים הסוערים להצילו. בנו אכן ניצל בזכותו, אך שגיא לא הצליח לשרוד ולשוב מהים הסוער. מאז המשפחה מתמודדת עם מציאות חדשה ולא פשוטה.

"שגיא דאג לכולם כל חייו, היה איש משפחה ומפרנס ראשי של הבית. עכשיו זה התור שלנו להתגייס לטובת אשתו ענבל וארבעת בניהם ולתת להם תמיכה ועוגן לעתיד טוב יותר. הצטרפו אלינו בתרומה וחיבוק למשפחת מור. כל תרומה, קטנה כגדולה, וכל שיתוף של הפוסט עוזר".