קשה להסביר במילים: איך זה שלא הכרנו את גיתה עד היום?

יש סיכוי סביר שבכלל לא ידעתם שבמדינת ישראל קיים יישוב ששמו גיתה, שהוא ממוקם אי שם בגליל המערבי, מוקף בכמה יישובים דרוזים ונח מעל שמורת טבע מרהיבה ומיוחדת. אולי זה משום שהוא קטן, עם כ-70 משפחות בלבד (כ-300 תושבים), או כי לכביש המוביל אליו אין מוצא, כך שאין סיכוי להגיע אליו במקרה, וייתכן שזה בגלל שהתיירות כאן עדיין בחיתוליה ועל אף שיש כמה מתחמי צימרים ידועים, זה לא תמיד מספיק. כדי לספק את הסקרנות יצאתי לגיתה למסע של 24 שעות שהיה מפתיע ומרענן, יצירתי ומפנק, ראשוני אך בשל לצאת לעולם ובעיקר לא דומה לשום דבר אחר וזה סוד הקסם.

> מתחת לרדאר: זה מה שקורה ביישוב הקטן בצפון הארץ

זרעי המחשבות על ביקור בגיתה נטמנו בי לפני כמה שנים, אבל איך שהוא לא התרוממו ובשל המצב המלחמתי בצפון גם לא רקמו צעדים ומעשים. חיבור אקראי שעשתה לאחרונה חברה, הוכיח שלפעמים דווקא כשלא מתאמצים, מקבלים את התוצאה הטובה ביותר מהיקום. נסעתי. גיתה שוכנת במועצה האזורית מעלה יוסף, מרחב כפרי בגליל המערבי שנע בין שכיות חמדה וטבע פראי. היישוב הוקם בשנת 1980 אך כעבור כעשור וחצי הוגדר כמצפה כך שמדובר ביישוב קהילתי. מראשיתו לא נבנו בו שכונות חדשות למעט הרחבה עם קומץ בתים. הגישה ליישוב היא כאמור בכביש עם 'דד אנד' וכל מי שנוסע בו אמור לדעת לאן הוא מוביל ואין מקום לטעויות. אך דווקא משום שהוא יישוב קצה, הוא יוצא דופן באווירה, קצת בלוק וודאי באנשים המאכלסים אותו שמתחברים באופן כזה או אחר לעולמות של גוף ונפש ועוסקים בתחומי רוח ברמה כזו או אחרת.

לפני שנכנסים בשער היישוב, מתחילים במקום ארצי למדי כדי לעשות פעולה שהכי מחוברת לקרקע – לאכול. בכפר יאנוח-ג'ת השכן נמצאת חומוסיית הנוף. היא ממוקמת בתחנת דלק אבל כשנכנסים מגלים את הקסם מהצד השני בדמות נוף הורס: הוואדי העמוק והמוריק של נחל געתון, מרחבים פתוחים והכי מערבה הים. לזה צריך להוסיף בריזה מחייה יותר טובה ממזגן עם אוויר צונן ומיטיב. את המקום יסדה אילנה סעיד והוא שופע תעודות הוקרה מארגונים ויחידות צבאיות כי מדובר בפעילה חברתית שתורמת לדו קיום בין יהודים ודרוזים. במקור היה כאן משרד של דוד שלה ויום אחד הגיעה אליו, הביטה בנוף והבינה שהיא חייבת להקים מסעדה ולשלב בה עובדות שהיו לה בעסק קודם. עברו מאז 15 שנה, המקום מציע חומוס מעודן ונימוח להפליא, ואוכל אותנטי דרוזי כמו עלי גפן, מג'דרה, בשרים, ממולאים ועוד. סעיד מקפידה להדגיש שהכל מותאם ללקוחות שמגיעים מכל הסביבה וכל מי שנכנס מעיד על היכרות אישית ארוכת שנים ויחסי שכנות טובים. אפשר גם להזמין ולקחת לצימר (א'-שבת 8:00-18:00, סגור בשני 077-8048748).

בגיתה יש כמה צימרים שפרחו בתקופת הקורונה, אבל מאז המלחמה המצב מאתגר למדי. ענת סלע תמיד חלמה על צימר בצפון, ורק אחרי שעברו לגיתה הוא ניעור מחדש ולפני חמש שנים היא הקימה בחצר את 'זיו השחר' - יורט זוגי מושקע עם טאץ' מוקפד. שום דבר לא מפונפן או יוקרתי, כי זה לא האופי, אבל כל פריט נמצא במקומו, יש שילוב וינטייג' והרמוניה מלאה שהופכת אותו לאחד הכיפיים שפגשתי. מיטה נעימה, פינת ישיבה עם משחקים וקלפים וספרים. מטבח מצויד מאוד גם לבישול כולל פינת אוכל, מקלחת מרהיבה בפשטות וחצר פרטית עם נדנדה פינת ישיבה, האט טאב ועמדת מדורה. בערב עדיין קריר ויש עם מה להתעטף. שני אלמנטים מאפיינים את המקום, הצמחיה הכל כך יפה בפנים ובחוץ שמוסיפה המון והעובדה שבן זוגה בנה הכל במו ידיו מהנגרות ועד האבן והיא על העיצוב שניכר שנעשה בהמון אהבה. היורט שוכן סמוך לחורש עם גישה מהירה לטיול. האירוח כולל לינה בלבד (1,000-1,200 שקלים ללילה, סופ"ש מינימום שני לילות), ניתן להזמין ארוחת בוקר מספקית מקומית בתיאום עם ענת (200 שקלים לזוג).

בגיתה פועלת קהילה של מטפלים, מורים ומדריכים שעיקרם חוויות, טיפוליות, תנועתיות, אומנותיות וכד' והדבר מתכתב עם האווירה שכמעט ולא צריך לצאת מכאן לשום מקום, הם מגיעים לצימר או זמינים במרחק הליכה. אונג'ין לי היא אחת מהן, קוריאנית שנישאה לישראלי, הגיעה אתו לארץ לפני 17 שנה ושנתיים אחרי עברו לגיתה. לי הייתה רקדנית ואחרי שבעלה נפטר עברה ל'גאגא' של אוהד נהרין שם נחשפה לשיטת 'אילן לב' שמהותה היא טיפול בשחרור ויציאה מהתנועות האוטומטיות של הגוף. לכולנו יש תבניות פיזיות ומחשבתיות ולפעמים צריך לחרוג מהן כדי לייצר שינוי. הטכניקה היא שחרור מפרקים בכל מיני תנועות, אך לי טוענת שכל תנועה כזו היא שיח של המטפל עם האינטליגנציה של הגוף שיודע איך לפעול ורק עוזרים לו להגדיל יכולות בפחות מאמץ וכאב. הטיפול משחרר ממתח, כאב ולחץ, גם רגשי, שהרי הגוף משפיע על הנפש וכשזה נעשה עם אישיות נעימה ואמפתית התוצאה מפתיעה. בתכלס לי ניערה אותי כהוגן. הבסיס הוא לשכב בנינוחות, לנשום ולהרפות והיא מנערת, וצובטת, משקשקת ומרעידה מפרקים, ברכיים, מרפקים, כתפיים ועוד. התחושה משחררת להפליא בסוף הרגשתי כאילו זרם חשמלי עבר דרכי וכששאלתי איך אפשר להמשיך זאת ביום-יום אז הטיפ שלה הוא "לא לעשות". לקחת הפוגה של חמש דקות ביום, לעצור, לנשום עמוק, להרגיע ולהרפות ולבדוק את עצמכם כדי לזהות מה נכון לכם הלאה (הטיפול כשעה וחצי, 300 שקלים. לפרטים: 054-947-3990).

מתנועה פסיבית עברתי לתנועה אקטיבית עם דינה שקד שהיא מורה ליוגה, אלא שהיא מחוברת לתחום מאז הייתה בת 14 כשסבלה ממיגרנות ותרגול יוגה שחרר אותה מהכאב והפך לחלק מהדרך שלה בחיים. היא עברה הכשרות בארץ, בתאילנד ובהודו, הוסיפה פילוסופיה וכמי שמקדישה את חייה ליוגה, בנתה שיעור מיוחד שיש בו גם תרגול אבל גם ערך מעבר ליוגה שמתאים לאורחים שמגיעים לצימרים בגיתה אם כזוג, כמשפחה או כקבוצה. ליוגה של שקד אין שם או כותרת שמגבילה לז'אנר, היא מכנה אותה יוגה הוליסטית ויש בה מהכל והיא בעיקר זורמת עם האורחים. היא מתחילה בהסבר בסיסי על שבעת היסודות והאיברים, על כך שלתרגול פיזי יש גם מטרה אנרגטית ומתחילה במשחק הודיה עם פתקים שתורם לפתיחות ולפניות של התודעה. והתרגול ממש לא מסובך, הוא מתאים גם למי שלא עשה יוגה בחייו, הוא מאתגר אבל במידה וההנחיה שלה מדויקת ומדגישה נשימה ומנחים נכונים של חלקי הגוף השונים כמו כף הרגל, היד או הברך והכל רגוע וזורם בנחת. אם יש לכם בקשות מיוחדות – אתם מוזמנים (כ-75 דקות, 350 שקלים לזוג/משפחה).

זוכרים שהחורש ממש במרחק נגיעה? גיתה בנויה במעין פרסה והבתים החיצוניים נושקים לטבע הפראי שגם בו יש הפתעות. שירה ברנשטיין היא הילרית שמשתמשת בטבע ככלי ומטפלת באנשים בתהליכי נפש ותודעה בעזרת מסע פנימה דרך הגוף והלב בחיק הטבע. בגדול מדובר בתנועה שמאנית, אבל אין מה להיבהל לא מדובר בכשפים או שיקויים, אלא בחוויה יוצאת דופן. הקדימון שלה להרפתקה שלנו, כלל הסבר לפיו המטרה היא להגיע לחקר עצמי כדי לקבל תשובות לשאלות. אלא שחקר כזה אומנם מגיע בסוף לאור ולחוזקה או איכות, אבל תמיד עובר דרך כאב שאסור להתעלם ממנו. כשמגיעים ליעד הקושי מקבל פרספקטיבה מנקודת מבט אחרת. חשוב להדגיש שאין חפירות או פסיכולוגיה, יש פעולה מאוד פשוטה שאנחנו לא רגילים לה ביום-יום, בקצב אישי כדי להרגיש את הטוב ולזכור שאי אפשר לפתור בעיה מהמקום שבו היא נוצרה. אז יצאנו לחוויה מותאמת גם לאורחים להתבונן ולהרגיש אחרת בטבע שיש בו את כל המידע שצריך. התחלנו בהליכה בלי מילים בשביל קסום בחורש הסמוך ליישוב, נתבקשתי לשים לב למגע עם האדמה, לצלילים ולתחושות. עצרנו בנקודה מסוימת ישבנו על האדמה ועשינו עבודה שיש בה מוטיב מדיטטיבי של הרפיה אבל אז היא ביקשה שאנסה להתחבר לאחד מהאלמנטים בטבע, להרגיש ולהיות אותו. בחרתי באדמה והיה מדהים פתאום לחשוב שאני אדמה ואיך אדמה בעצם שולטת בכדור אבל גם סופגת הכל ומכילה את האנושות. אחר כך היא השאירה אותי לבד לסשן נוסף לכמה דקות בהן ניסיתי (והצלחתי) להיות סלע ולחוות את העמידות של החומר הדחוס והקשיח. צריך להיות מאוד פתוחים לחוויה, אחרת עלולים לחשוב בטעות שאם הייתי אדמה או סלע אז אני קצת לא בסדר, אבל זו המהות של תנועה שמאנית, כזו שהאנושות שכחה בגלל המודרניות וקצב החיים המערבי. החיבור הפנימי הבלתי אמצעי לטבע התרופף, והיכולת שלנו לחוש דברים אינטואיטיבית אבדה, התודעה שלנו בהסחה תמידית והרגע הזה שם ביער היה לא פחות ממרגש. כדאי לנסות 'לצאת מהדעת' בצורה מודעת, לא תצטערו! (כשעה וחצי 350 שקלים, 052-540-6698).

שלווה מדיטטיבית אפשר למצוא גם באומנות, ונאור אוזן ממושב עמקה הסמוך, מציע לאורחים סדנה שאליה נשאב בעצמו החל מ-7 באוקטובר. אוזן מצייר מגיל 14, הציור היה מפלט עבורו מהבית ועם השנים למד לבד והתנסה בשיטות שונות. הוא חי בספרד ובארצות הברית הפך לאמן בין-לאומי עם גלריות אך שב ארצה בקורונה. כל חייו הייתה האמנות עיסוק משני והוא תחזק אותה כתחביב והיום הוא כבר חולם להפוך אותה למקצוע הראשי. אז מה הוא עושה? בתחילה עסק בציור מודרני אך הטבח של 7 באוקטובר השפיע עליו קשות והוא חיפש שיטה מדיטטיבית שתרגיע אותו וגלש ל'פלואיד ארט'. "במשך שנה וחצי ציירתי כל היום" הוא נזכר בראשית המלחמה ומודה שהציור הציל אותו. השיטה לא מוכרת אבל היא נותנת מקום לתנועתיות של הצבע, יש בה שליטה ומטרה והאלמנט המדיטטיבי נותן לצבע לזלוג על משטח העבודה וללכת עם הלב. הטכניקה כוללת ערבוב כמה צבעים עם חומר מיוחד שמאט ייבוש וכן שמן סיליקון שיוצר אפקט ייחודי. את הצבעים מוזגים לכוס בשכבות בדרך מסוימת, ומשם לקנבס הכי אינטואיטיבי. השלב הבא הוא השלב הכיפי שבו אוחזים בקנבס ונותנים לצבע לזלוג לשוליים ולמלא את החללים ואלה רגעים של זרימה בלי מחשבה. מיד מתגלה האפקט של הבועיות והמיזוג של הצבעים יוצר תוצאה מרהיבה. היופי הוא שהסדנה שמתאימה מגיל 10, וכל אחד יוצר שלוש עבודות שונות שהולכות ומשתכללות בכיף. אפשר להביא פריטי עץ קטנים (שולחן, מגש וכד') ולהפוך אותם לפיסת אומנות. את אוזן אפשר לפגוש גם בירידים שונים ולרכוש פריטים שימושיים ובקרוב יהיה לו גם אתר תחת שמו האמנותי REFAEL OZ ART. עד אז הוא יצא בקולקציה של חולצות עם הדפסי ציורים ססגוניים ואופנתיים לגברים (כשעתיים, 285-495 שקלים למשתתף).

ואי אפשר לסיים בלי מילה נוספת על הטבע הלא מוכר שסביב גיתה, למרות שהקיץ אינו תקופה לטיולים, כדאי לגזור ולשמור לחורף. האזור ידוע בזכות מצוקי גיתה התלולים שממזרח ליישוב, אתר טיפוס שמתחזקת רט"ג וסגור כעת עם תקווה שייפתח בקרוב. למרגלותיו שמורת טבע נחל בית העמק הקסומה שחלקים ממנה פרטיים, ובה נמצא עין יפעם, המכונה גם עין מג'נונה, מעיין שמתמלא בחורף ויבש בקיץ. אם תרצו הדרכה/המלצות, נסו את אבירמה האריס מורת דרך מגיתה שתשמח ללוות ולסייע.