גם פול ניומן וגל גדות התאהבו: ככה מושב שבי ציון הפך לאימפריה של אירוח

מכירים את המקומות האלה שאתם מגיעים וישר מתאהבים בהם? אז שבי ציון. הגעתי ליומיים וכל מה שרציתי זה להתנחל לנצח באחד מהבתים בקו הראשון הנושק לים, ואם לא שם אז בחוף הצמוד שלהם. גם בתושבים קל להתאהב, כאילו מישהו בחר אותם בפינצטה אחד-אחד. הקהילתיות, החיבור, הפירגון, החברות, התמיכה והעשייה המשותפת שלהם מעוררי קנאה, בטח בימים שהכל כאן סוער וגועש והאחדות והביחד מאתנו והלאה.

> נגד כל הסיכויים: הקיבוץ הקטן שהפך לסנסציית תיירות

שבי ציון הוא מושב קטן ששמו עובר מפה לאוזן - וזה גם סוד הקסם שלו. מצד אחד השקט והחיים הכפריים מול אחד מהחופים היפים והייחודיים בארץ, ומצד שני התיירות הענפה, אך הסולידית, שעוברת מתחת לרדאר. אבל אל תטעו בסולידיות, היו ימים שעל המושב היה ספוט נוצץ עת שועי עולם, אח"מים, פוליטיקאים, שחקנים ובימאים מפורסמים בעולם, וכל השמנה והסלתה המקומיים, נהגו לנפוש במלון דולפין המקומי. החקלאים שחזרו מהשדה והרפת התחככו באבק הכוכבים ההוליוודי של השחקנים דני קיי, קריק דאגלס ופול ניומן, בימים שצילם כאן את הסרט "אקסודוס", והשחקנית סופיה לורן, שצילמה אז את הסרט "יהודית".

בחוף הם פגשו את הנשיאים יצחק בן צבי וזלמן שזר שהגיעו, כמוהם, להשתזף ולטבול בים. כשדאגלס התארח במלון פגש בבריכה את הנערה דליה לביא, בת המושב היפהפייה. הוא זיהה את כישרונה, מימן לה לימודים באופרה המלכותית בסטוקהולם, ועם השנים לביא הפכה לשחקנית ודוגמנית בין-לאומית וגאוות שבי ציון. המושב הפך מגנט לסלבס ושנים אחרי נהגו להתארח בפנחס וגסטון - וילת נופש אקסקלוסיבית מול הים, גם אהוד אולמרט, בימיו כראש ממשלה, וחברו טומי לפיד, שר המשפטים דאז (וגם אבא של), ולהבדיל גם גל גדות, בר רפאלי, ארז טל, צביקה הדר, ליאורד סושארד, מירי בוהדנה, נטע אלחמיסטר ושלישיית מה קשור, שמגיעים לנפוש ולחגוג בה גם היום.

חומה, מגדל וספר תורה

שבי ציון (שב"צ בפי המקומיים) ממוקם בין עכו לנהריה, נושק לשמורת טבע ים וחוף, בין שפך נחל בית העמק בצפון לשפך נחל יסף בדרום – רצועת חוף סלעית מרהיבה ביופייה עם לגונות, בריכות טבעיות, מזח, פריחות עונתיות ומגוון בעלי חיים ברכס הכורכר. המושב משתרע על פני 2,000 דונם ומונה כ-1,200 תושבים, שחלקם עדיין חברים באגודה חקלאית שיתופית ומתחזקים ביחד שדות, מטעי אבוקדו, רפת גדולה ואת מלון ג'ייקוב ניאה, אליו עוד נשוב. במקביל לחקלאות התפתחה גם תיירות ענפה, שמעבר לנחלים וחוף ים נהדר מתהדרת בכ-100 חדרי אירוח הנחלקים בין מספר צימרים לשלושה מלונות, כשמלון רביעי כבר בדרך. ויש גם טיילת יפה, מועדון ימי, ואת "מציצים" המקומי - בר-קפה תוסס ומדליק על החוף, שרידי כנסיה ביזנטית, מבנים היסטוריים, אתרי מורשת, חנות להשכרת אופניים, מועדון ארוחות בוקר נחשק, פאב עם הופעות ודי.ג'י, בר נוסף צמוד אליו, וגם בית קברות שהפך למוקד עניין בשל מי שקבורים בו.

ההיסטוריה של שב"צ מרתקת לא פחות מההווה, ועל כך ספרה יהודית טמים, תושבת המושב, מנהלת הארכיון ומדריכת סיורים היסטוריים בישוב. פגשנו אותה ליד הצריף ב"גרעין" המושב, במקום בו הכל התחיל באפריל 1938. המושב הוקם עלי יד עולים מהכפר רקסינגן שבדרום גרמניה, שהגיעו בעליה קולקטיבית בעקבות השתלטות השלטון הנאצי באומרם: "אם עלינו לעזוב את מולדתנו אז רק לארץ טובתנו". הם הקימו את המקום כישוב חומה ומגדל, ניצלו את החוק העות'מאני ש"אין להרוס בית עם גג" ומהרו לבנות בן לילה את הצריף הראשון. הצריף שימש למגורי החלוצים, 7 בכל חדר, ומשעזבו הפך לגן ולבית ספר. בסמוך הקימו גם מגדל שמירה לנוטרים שתפקד גם כמפקדת ההגנה. החבר'ה לא היו משכילים ובעוד שבגרמניה עסקו בטקסטיל ובסחר בבהמות בארץ הפכו לכורי זיבזיב וחול ים שהעבירו למפעל אבן וסיד. במקביל הקימו גן ירק, כרם, מטעים, לול, ודגי ימי. בהמשך קבלו תרומה את הפרה הראשונה, שתחזור ותופיע גם במערכה השנייה. הצריף הפך למוזיאון המציג את ההיסטוריה המקומית באמצעות תערוכת צילומים, מסמכים, סרטיפיקטים, רהיטים וחפצים, כולל דגם של הישוב בימי חומה ומגדל ועמדות העבודה של הנגר והסנדלר המקומיים.

מהצריף המשכנו לבית הכנסת, שהוקם ב-1940 מלבנים שהתושבים הכינו והוא העתק מדויק לבית הכנסת ברקסינגן, שנשרף בליל הבדולח. משם לבית העם – בית לוינגרט. המשמש למפגשים, אירועים וטקסים לאומיים, אך עיקר העניין הם התבליטים בחזית של האומן רודא רלנינגר, וחדר הנצחה המרגש, שהוקם לזכר תושבי הכפר שנספו בשואה. בתוך נישה בקיר מוצג ספר תורה שרוף בחלקו, ששרד את ליל הבדולח, לצדו מונומנט של חזית בית הכנסת בכפר עליו הוצמדו סורגים כזכר לפגיעה בו.

מעבר לכביש מבנים אותנטיים נוספים שאכלסו את המחלבה, המאפיה, הנגרייה, המסגרייה והמוסך. משם לבית הקברות הקטן ובו קבר אחים של שבעת לוחמי האצ"ל. הלוחמים פרצו לכלא עכו במאי 1947 במטרה לשחרר את חבריהם הכלואים ונהרגו במהלך הפריצה. בשל החשש מהבריטים מספר ישובים סירבו לקבור אותם אצלם פרט לשבי ציון. עוד קבר מעניין הוא זה של השחקנית דליה לביא שבקשה לשוב למושב ולהיקבר לצד סבתא.

כל המקומות סמוכים זה לזה, משולטים ומספרים את סיפור המקום ואפשר לטייל ביניהם לבד אך מומלץ יותר בסיור עם יהודית, ובעלות סמלית.

איפה: דרך הים פינת רחוב האלה

דולפין, פנחס וגסטון

ראשיתה של התיירות המקומית ב-1942 אז הוקם בית דולפין - פנסיון קטן עם 12 חדרים על קו החוף. בתחילת שנות ה-50 הפנסיון נרכש על ידי מפיק הסרטים הדרום אפריקאי נורמן לוריא, שהקים אגף נוסף, הגדיל את מספר החדרים והפך אותו למלון הבוטיק הראשון בישראל. לימים יהונתן לוריא, בנו של נורמן, הקים גם הוא מלון בוטיק סופר-יוקרתי אבל במרכז תל לאביב, ובכך סגר מעגל עם אביו המלונאי כשקרא לו "מלון נורמן" והנציח את שמו ופועלו. מיד עם פתיחתו של דולפין הוא הפך לאהוב הסלבס של אותם הימים.

לאחר ימי הזוהר המלון החליף שוב ידיים ובעלויות. ב-1964 הוא נרכש על ידי המלונאים חיים ודויד שיף, ובשנות ה-70 הפך לבית הבראה של קופת-חולים כללית. בגלגולו האחרון תפקד כמרכז קליטה לעולים ובשנות ה-80 נינטש סופית. לכולם היה ברור שהמלון הנטוש הוא מפגע סביבתי שהפך למעורת תנים שהסתובבו חופשי במושב. התושבים הוותיקים התקשו להיפרד מהזיכרונות ומהנכס ההיסטורי ועלתה הצעה לשמר ולשפץ את המבנה הישן ולשלב אותו עם מבנה חדש שיוקם. ההצעה לא צלחה ובאוגוסט האחרון הוא נהרס כליל ועל 17 הדונם שהתפנו יוקם מלון שישמור על הגחלת של דולפין המיתולוגי. תוכנית היזמים הייתה להרחיק את המלון 100 מטרים מהים, בהתאם לחוק החופים, לשלש את שטחו המקורי ולהקים מלון גבוה עם 110 חדרים. התוכנית עוררה סערה מקומית והתושבים התנגדו בטענה שהמלון יהיה המוני ורועש ויפגע באופי ובמרקם הכפרי של המושב. הפשרה הייתה שהמלון יקום אך יהיה קטן יותר. מאחורי התוכנית עומדים אנשי העסקים רמי בן שושן ושותפו שוקי חזן - תושב המושב והבעלים של מלון אקוודוקט ואולמות האירועים סנהדרין במתחם רגבה הסמוך, שיקימו על השטח מלון בוטיק שיארח מבוגרים בלבד.

אחוזת פנחס וגסטון

מלון בוטיק אלגנטי ויוקרתי השייך לפיני סלמה, שלו מתחם סוויטות נוסף במושב לימן. האחוזה ממוקמת מול הים וכוללת סוויטות עם אמבט פריסטנדינג בצורת צדף, סלון עם קמין עצים, הוט טאב ובריכת אינפיניטי בגינה המטופחת, וארוחות שף בהתאמה אישית. המלון, כאמור, הוא חביבם של הסלבס שחוגגים שם ימי הולדת, ימי רווקות אחרונים ובאים לנפוש בפרטיות הרחק מההמון.

דולפין וילג'

כפר נופש המחבר בין הטבע, הים והסביבה, שהוקם ועוצב בהשראת הים וכפרי הגלישה ברחבי העולם. במקום בקתות אירוח זוגיות ומשפחתיות, לחלקן ג'קוזי או בריכת שכשוך, ולכולן הים במרחק צעד וחצי.

ימים – סוויטות על חוף

מתחם אירוח עם שלוש סוויטות יפות ומעוצבות, בחלקן ג'קוזי באחרות בריכה צמודה ומחוממת, ובכולן נוף לים.

ג'ייקוב ניאה

מכולם בחרנו להתארח בג'ייקוב ניאה, שבראשית דרכו היה פנסיון ובית הבראה בשם בית חווה בבעלות האגודה השיתופית במושב. ב-2016 הפנסיון עבר שיפוץ והפך למלון ספא ונופש בהשראת מלונות ה-BEACH HOUSE. בשנה האחרונה המלון עבר לרשת מלונות ג'ייקוב, ששדרגה ועשתה לו מתיחת פנים מרעננת. המלון, שנקרא ניאה על שם הישוב הביזנטי שהיה בשטח, משתרע על 25 דונם של גנים, מדשאות ושלושה מתחמי אירוח בסגנונות שונים. במבנה המרכזי, המתפרס על 4 קומות, 45 חדרים צמודי מרפסת קטנה המשקיפה לים. באגף השני שישה בתי חוף - וילות זוגיות ומשפחתיות מבודדות וצמודות גינה ובריכה פרטית. השלישי הוא אגף הספא הממוקם מעבר למדשאה, מסתתר בין עצים עבותים ונראה כמלון בוטיק עם כניסה נפרדת ועמדת קבלה. האגף השקט מיועד לזוגות בלבד וחלק מ-23 חדריו צמודי גינה והאחרים צמודי מרפסת, ובכולם מיטה נוחה במיוחד שתתקשו לצאת ממנה. באגף בריכה מחוממת מוקפת מרפסת גדולה משקיפה לנוף ולערוץ הנחל, עם סאונה, פינות ישיבה, ערסל תלוי, נדנדת פרחים אינסטגרמית ולאונג' עם כיבוד ושתייה. מאחורי הקיר הדקורטיבי תגלו בריכה נוספת, קטנה, מקורה ומחוממת, שמיועדת לטיפולי וואטסו וכשהיא פנויה היא מזמינה להתבודדות רומנטית. ואם בטיפולים עסקינן, תזמינו את אלכסה, מעסה רפואית עם ידי זהב שתעסה ותשחרר לכם את הגוף מכל הסטרס המצטבר.

לרשות כלל האורחים בריכה שחייה עונתית, לובי גדול עם פינות ישיבה, שולחן ביליארד ופסנתר כנף, שני ברים, מועדון ילדים, ערסלים בגינה, אופניים להשאלה, שני אולמות כנסים ואירועים, וחדר אוכל גדול עם תפריט מגוון בהשראת הקולינריה הגלילית. ראוי לציון, צוות המלון הידידותי, סבלני והאדיב מאוד.

מחיר: מ-727 שקלים לזוג ללילה, ומ-1492 שקלים לזוג ללילה לחבילת ספא הכוללת עיסוי. ויש גם חבילות ספא יומיות ללא לינה

מועדון ארוחת הבוקר

"המועדון" התמקם במחלבה של פעם ועיצובו מתכתב עם מיקומו ועברו, הן בריהוט האקלקטי, הן בחלונות העץ הישנים שמוריס זריהן, השף והבעלים, ושותפו גלעד מטרני הביאו מפירוק של בית בעכו, וגם בחלק מהתפריט. המקום המיוחד, עם החצר הכפרית, נפתח לפני 14 שנים ומאז מגיש רק ארוחות בוקר. אבל איזה ארוחות. כאלה ששווה להגיע בשבילן גם מרחוק ולחכות בסבלנות בתור המשתרך, במיוחד בסופ"ש. לזה תוסיפו את האווירה הנעימה, המוזיקה הטובה, השירות הצעיר והחייכני, המנות המקוריות והגדולות, והתמחור שהוא הכי value for money.

אז מה אכלנו? סאשימי גרבלקס שנכבש עם סלק וקיבל קונטור סגלגל; פלאפל דג נהדר מונח על קרם צזיקי ולצדו תפוחי אדמה צלויים, צנוניות, קוביות עגבניות, טחינה ורוטב עמבה; מנה מנצחת של סלט עלים טר-טרי כאילו נקטפו רגע לפני. בסלט היו גם זוקיני, אוכמניות, קוביות אבטיח ונקטרינה, שקדים קלויים, אצבעות פולנטה קריספיות ורוטב יוגורט-טחינה; ואיסטנבול – לביבות כרישה עם אורז אדום ויוגורט עשבי תיבול. ויש גם כריכים, פרעצל גרמני ובייגל עם טונה מעושנת ועוד-ועוד. קינוח חובה – קוביות פנקייק עם סלט פירות ורוטב וניל ומילפיי עם קרם פטסייר, ורוטב קרמל מלוח. מוריס וגלעד, אגב, הם גם הבעלים של ז'ק – המתחם הקולינרי בקיבוץ גשר הזיו.

מתי: שני-שבת, 09:00-14:00

לעוד פרטים

אינדיגו

הספארי הימי של שב"צ ממוקם על החוף והפך למועדון תוסס ולמקום מפגש של הביץ' בויז, של שחקני.ות הפוצ'יוולי, של משפחות ושל המבוגרים שמגיעים לפני שקיעה לפגוש ולהתעדכן על כוס בירה ושייק. סוג של מועדון קהילתי-חברתי שהוותיקים קוראים לו "חוף מציצים של שבי ציון" בשל ההווי והאקשן שנוצרו סביבו.

המועדון הוא למעשה קפה-בר שצמוד לאינדיגו – מרכז ימי השייך לגיל חיון, יזם ואיש טבע, סביבה וחינוך, כריזמטי ומרתק בעשייה וביזמות שלו במרכז, בחוף ובתיירות המקומית. "אני מאמין שהטבע והים הם לא רק מרחב לפעילות אלא מתנה המאפשרת להיפתח, לגדול ולהתחבר. דרך החוויה הימית אנחנו מחזקים קשרים בין אנשים לקהילה, מעודדים חברות, אמון ועזרה הדדית, ומעמיקים את היחס שלנו אל הסביבה, אל עצמנו ואל מה שמחוץ לנו", ועם המוטו הזה הקים את המרכז שמציע מגוון פעילויות ימיות. מכאן אפשר לצאת לשייט קייקים או לשייט ספארי מודרך בסירות טורנדו, שמשייטת בין הלגונות, המפרצים והחופים של שב"צ, נהריה, שמורת אכזיב ועד לנקרות ראש הנקרה, כשבדרך רואים את אי האהבה והאיים שחף ונחליאלי (על שום הציפורים המקננות עליהם). חובבי הצלילה מוזמנים לשנרקל או להצטייד בבלונים ולהצטרף לצלילה מודרכת במעמקי שמורת הטבע הימית עם הרכסים התת-קרקעיים, הדגים הנדירים והסטי"ל שהוטבעה במים והוצמדו לה 12 כיסאות, כמספר אנשי השייטת שנהרגו בפעולה בלבנון.

לעוד פרטים

פסיפס על הים

טרקטור שעבד סמוך לחוף הים במטרה להכשיר את הקרקע לחקלאות, חשף שם במקרה שרידים ארכיאולוגים. בקיץ 1955 הגיעו הארכיאולוגים המשיכו לחפור וגילו שרידי כנסיה ביזנטית מהמאה הרביעית, רצפת פסיפס מרשימה, עמודי אבן ומדרגות חצובות, ממצאים המעידים שהיה כאן כפר דייגים. עוד נחשפו באר, גת וחדרי אירוח שנראה שכבר אז התחילו את הסיפור התיירותי של המושב.

השטח הפך לגן ארכיאולוגי שמשקיף לים וצמוד לטיילת הצפונית. הגן מגודר ונעול, המפתחות שמורים אצת יהודית טמים והכניסה אליו בתאום איתה. מאידך אפשר להציץ עליו מבעד לגדר העץ ומעל החומה.

איפה: רחוב הגפן

השמורה והטיילת

הטיילת הצפונית עוברת לאורך הים, מהחוף המוכרז ועד לגן הארכיאולוגי. היא מרוצפת אבן טבעית ולאורכה עצים מצלים וספסלים להתנחל מול הים ולהתענג על השקיעות היפות יותר בסתיו. הטיילת נקראת ע"ש מיכה שמיר שינדל, בנם של מייסדי המושב, ועל הסלע המנציח אותו נכתב "אוהב חיים, גלים וים". בין הטיילת לקו המים עובר שביל הים – דרך עפר המחברת בין שבי ציון לטיילת נהריה, חוצה בדרכה את נחל בית העמק, ובכל זמן מלאה בהולכים, רצים ורוכבי אופניים. אם אתם בעניין פיקניק רומנטי - במפגש של הנחל עם הים יש פינות מבודדות נסתרות מאחורי העצים שם אפשר לראות אנפות צחורות ושחפים שמחכים לטרף.

הטיילת הדרומית, המקבילה לחוף הלא מוכרז, יפה ורומנטית. רצועת החוף הסלעית הוכרזה כ"שמורת טבע חוף וים" והיא מרחיקה כ-8 ק"מ מערבה לעומק הים וכוללת רכסי כורכר תת-ימיים וסטי"ל שהוטבע בים ושניהם הפכו לאתרי צלילה. השמורה משתרעת דרומה עד בוסתן הגליל, כשבדרך אנדרטה לזכר חללי השייטת שנפלו במהלך מבצע סודי בחופי לבנון. בהמשך היא חוצה את נחל יסף כשבדרך בריכות קטנות, קונכיות, דגים, סרטנים, עופות מים ופריחת חבצלות החוף.

רן אופן

אם אתם בעניין של טיול-דיווש, סורו לרן אופן – חנות אופניים לרוכבים חובבים, מקצוענים ולילדים. תוכלו לרכוש ציוד רכיבה או לחלופין לשכור אופניים ולקבל מפה והמלצות למסלולים בהתאם לרמת הדיווש. בנוסף נערכים גם טיולי רכיבה קבוצתיים בליווי מדריך.

לעוד פרטים

פסלים בחוף

אם אתם חובבי אומנות סורו לרחוב החוף, שם בחצר בחזית הבית ממוקמים פסליה הגדולים של האומנית חנה זילברנגל. פסלים צבעוניים, עליזים ומלאי הומר בהם שלוש גרציות ישובות על ספסל, חברתן מגודלת הגוף שמניפה יד ונראית כמי שעוצרת את התנועה, חברה נוספת שתופסת אתנחתא מול השמש, גנגסטר עם מזוודה ועוד. הפסלים הם סוג של תערוכת חוצות לזכרה של האומנית.

הפרה והשוקת

מתברר שיש גם חיי לילה בישוב הקטן עליהם אחראי תומר רשף, תושב המושב. תומר הוא הבעלים של הפרה – פאב וותיק שהפך למוקד בילוי גם למקומיים, לנופשים ולתושבי האזור. המקום מזכיר פאבים של פעם, כאלה נונשלנטיים כמו בתל אביב בשנות ה-80-90 ושל הקיבוצים מאז ועד היום. ולמה פרה? על שום הפרה הראשונה שהמייסדים קבלו במתנה. במבנה פעלה בעבר המאפיה שהותירה אחריה את הארובות המעשנות. לצד הבר הקים תומר אולם הופעות ובגינה יושבים על בירה, אלכוהול, המבורגר ומיני מטוגנים. בחודש הקרוב יופיעו שם הסטנדאפיסטים רועי לוי (24.10), אורן זוזל (28.10), לירון אופיר (4.11) ודודו ארז (25.11), ולהקת יציאת חירום (23.10) וההרכב יאמאס בחגיגה יוונית (5.11).

ויש גם שוקת – בר צמוד לפאב, אותו שיפץ לאחרונה והוסיף טאבון ו-DJ.

לעוד פרטים

ליד הקפה

כבר אמרנו לא אחת ששום טיול שלנו לא שלם בלי חדוות השופינג, אז גם בשבי ציון. במקום בו שכן המוסך ליהיא חי זריהן הגשימה חלום ופתחה ליד המועדון של בעלה, השף מוריס, את ליד הקפה - חנות קטנה ומטריפה. ליהיא היא מעצבת פנים שמלקט בארץ ובחו"ל את הפריטים והאקססוריז הכי יפים, מעוצבים ומיוחדים. כאן תמצאו בגדי מעצבים, תיקים, תכשיטים, כלים, מוצרי טקסטיל ואווירה בהם כריות, מפות ונרות ריחניים. ליהיא טובה באינטראקציה שהיא יוצרת עם הלקוחות, שהפכו את המקום גם למפגש חברתי.

לעוד פרטים