אווירה חורפית נעימה: נווה אטי"ב הוא המקום הכי יפה להגיע אליו בארץ
המושב הקטן בצפון רמת הגולן ידוע בעיקר בזכות הקרבה שלו לחרמון, אבל מי שיגיע יימצא כאן גם קולינריה מעולה, נופים מהפנטים, תפאורה ירוקה ולבנה ומקומות אירוח משתלמים. הגענו ל-24 שעות וגילינו אווירה חורפית אמיתית ונעימה


את המושב הגבוה במדינה לא צריך להציג, הוא מוכר וידוע בזכות החרמון אך התברך גם בקולינריה, טבע עשיר מסביב ומגוון אפשרויות לינה. ביקור בנווה אטי"ב מאפשר הצצה מקרוב, או בעצם מגבוה (ככה זה ממרומי 1,050 מטרים), ליישוב קטן ומרוחק החולש על מרחבי צפון הגולן וצופה לנוף מרהיב שביום טוב לא רואים רק את החרמון אלא גם את עמק החולה. כאן גם חשים בשינוי האקלימי שדומה לאלפיני, קפוא עד מושלג בחורף אבל נעים במיוחד בקיץ הישראלי הלוהט.

הדרך לנווה אטי"ב ארוכה ותמיד אפשר לעצור להפוגה בדרך אז התחלנו בבראקה, עגלת הקפה של ברק נאור הניצבת לצד כפר הנופש מעיין ברוך. נאור, מעצב פנים לשעבר, עזב את גוש דן בקורונה וכיוון שגדל בין בתי קפה וקונדיטוריות משפחתיות, זה היה החלום. הוא עבר לגילון ופתח עגלת קפה שהוסבה במלחמה לטובת חיילים, ואז הבין שהלב הוא בצפון המוזנח והעזוב ועבר למושב מרגליות. בראקה מקבלת אורחים ברחבה יפה ומטופחת, עם שולחנות ועציצים פורחים ואוהל סגור לקיץ ולחורף (יש חימום). נאור מתפעל את העגלה לבד משני עד שבת ועובד קשה אבל תמיד מחייך בצניעות ושומר על אופטימיות. הקפה שלו מצוין, יש עוגות, מאפים, כריכים וסלטים ובחורף מרק וכמובן משקאות אבל התפריט דינמי ויכול להפתיע. נאור מספר שהצפון עצוב, התנועה חלשה ועסקי התיירות משוועים לאורחים כדי לשרוד.
תחנה אהובה נוספת היא תצפית מפל סער שסוער ושוצף בחורף ומשמח לבב. אלא שהמקום הומה מדיי כל הזמן, הוקמו בו דוכנים אקלקטיים והחניה עמוסה ולא נקיה. בהיעדר הסדרה לא ברורה הבעלות על הקרקע ולכן זה מרגיש פרוביזורי. המלצה שלי, בואו מוקדם בבוקר או לקראת שקיעה. חדי עין יבחינו שלפני התצפית הקלאסית הוקם מתחם חדש ומסודר עם חניה ועמדות תצפית, שנמצא בשטח פרטי וטרם נפתח לקהל. מולו יש פניה ימינה עם שלט שמורה לטרקטורוני הגולן, למי שחפץ לחמוק לטבע ולשקט. באדי סעב מעין קנייה מציע טיולי שטח לכל גיל, החל משעה ומעלה במרחבי הגולן. יצאנו לטיול קצר בסביבה ברייזר, שהוא כלי בטוח, עביר מאוד והכי כיפי. יצאנו משטחי חקלאות לשבילי עפר בזלתיים, פתלתלים וקופצניים כשנופי הגולן והעמק מלווים אותנו כל הזמן. עצרנו במעיין עין פית שניצל לאחרונה בזכות מאבק ציבורי עיקש, מציפורניה של תכנית זדונית שהייתה הורסת אותו כליל, התענגנו מהמים הבוקעים מתוך מבנה אבן קשתי כשמסביב שרידי בתים כולל בית המוכתר הגדןל, הצופה לנוף. בתל פאחר שנודע בקרבות ההירואים מימי מלחמת ששת הימים, שוטטנו בין התעלות ונקודות ההסבר המעניינות והיו עוד עצירות וסיפורים, אוויר טוב וחוויה של טבע מלא קסם. (600 שקלים לכלי עד ארבעה נוסעים).




ואז הגענו למושב והתקבלנו בשלט עם שנת היווסדו - 1971. הגרעין המייסד היה מקרב לוחמי סיירת אגוז שהנציחו בשם המושב (אטי"ב) ארבעה מחללי היחידה והציבו אנדרטה לזכרם במרכז היישוב. 32 המשפחות האמיצות התיישבו בנקודה מבודדת ומאתגרת אקלימית, ובנו חיים והמושב גדל בקצב איטי. בחמש השנים האחרונות נעשתה קפיצה נחשונית עם קליטתן של 30 משפחות חדשות שהזרימו דם צעיר ומנעו את הזדקנותו. אסף ונקרט מנהל הקהילה, מספר על תושבים מגובשים ופעילים ועל קהילה שתצמח עם השלמת הבנייה ל- 114 בתי אב. המשפחות החדשות והצעירות עוסקות במקצועות חופשיים ובחקלאות, כאשר לרוב הוותיקות יש צימרים ובפועל מעל מאה חדרי אירוח ומלון, שלא כולם פעילים.
התארחנו בבית משפחת מילס שלה שמונה חדרים במבנה בעל סגנון אלפיני. היחידות וותיקות, כפריות ולא יומרניות, אך הן נוחות ובכמה גדלים שמתאימים לזוגות ולמשפחות. אורחי המתחם נהנים ממרפסת נוף נהדרת שצופה דרומה לעמק, ממגוון פינות ישיבה ונדנדות ויש גם ג'קוזי חיצוני – מושלם ליום סגריר. האירוח מבוסס על לינה בלבד אך יש בונוס - חלל משותף שמשמש כסלון, חדר אוכל ומטבח קומפלט. יש בו ספות ישיבה, שולחנות וכסאות ואמצעי בישול, מקררים כלי בישול ואוכל בשפע. החלל הרב שימושי נותן מענה מצוין לאורחים שבאים בצוותא ויש בו הכל. אם בכל זאת יחסר דבר, אילן ואמיר בנו, עומדים לשירותכם ותמיד שמחים לסייע (850 שקלים לזוג, לינה בלבד).


בגזרת המשפחות הצעירות קמו כמה יזמים שבחרו בתיירות. אורי לייפר ובעלה, הגיעו מזיכרון יעקב בספטמבר 2023. היא אשת שיווק שעם פרוץ המלחמה, החליטה להשקיע את זמנה וכספה לתיירות המקומית והקימה בהתנדבות את 'תיירות נווה אטי"ב' - אתר אינטרנט ורשתות חברתיות, בוט לתכנון חופשה וחוברת פיזית ודיגיטלית עונתית.
לייפר ממשיה לסייע ולקדם מעל מאה עסקים בצפון בהתנדבות, תומכת ביזמות נשית ועושה רק דברים בעלי ערך ומשמעות. בנוסף היא מנסה לשנות את התפיסה כלפי המושב "אנחנו נתפסים כמקום של ביקור בחרמון אבל יש לנו ארבע עונות נהדרות והחרמון מדהים גם בקיץ". ויש לה גם בשורה, לאחרונה קיבלה רישיון לטד-אקס נווה אטי"ב ובמאי תקיים בעקבות כך אירוע גדול.
גם לירז כהן עברה עם משפחתה למושב לפני המלחמה אחרי שנים בקבע ואהבה גדולה לחקלאות שהייתה תחביב כשגרו בחדרה וכך הקימו חממות. כיוון שבעלה איטלקי היא למדה מסבתו את סודות המטבח בישלה איתה ותיעדה הכל וגם השתתפה במאסטר שף. במלחמה הוא גויס למילואים והיא החליטה לעשות לילדי המושב סדנת פסטה ועם ההצלחה החל ביקוש, בהתחלה ההורים במושב, אחר כך מיישוב שכן ואז אנשי מילואים שהתמקמו במושב ובקרית שמונה, עד שהבינה שהיא צריכה מקום משלה. בסטודיו המעוצב היא מארחת לסדנאות בישול איטלקי (פיצה, פסטה, ריזוטו וניוקי ובקרוב גבינות וקינוחים) וסדנת מהערוגה לצלחת (ע"ל) שבה מלקטים ומבשלים. אגב כיוון שעגבניות נפוצות במטבח האיטלקי הם מגדלים בחממות זנים שונים ומייצרים לעצמם את חומר הגלם. הסדנאות כוללות מיני לחמים ומטבלים שהיא מכינה וכן יין ושתיה ובסוף גם אוכלים את כל הטעים הזה. משך הסדנאות 2.5-5 שעות, מתאים מגיל חמש בליווי הורים. תבואו רעבים! (290-573 שקלים לסדנא, הנחה לילדים ולקבוצות מעל 10 משתתפים).
תחום הקולינריה עשה קפיצת מדרגה בנווה אטי"ב, בזכות כמה יוזמות מוצלחות. תייסיר שעאר ממג'דל שאמס פתח לפני חמש שנים את טיבון, מסעדת בשרים מפתיעה במתחם ה-ח' שהוא לב היישוב. המסעדה פעלה כל השבוע ובעקבות המלחמה נאלץ לסגור. אבל שעאר עשה מהלך מרגש במיוחד. נשות היישוב שחיפשו מטבח לבשל בו לחיילים פנו אליו והוא הכשיר אותו במיוחד למטרה ובמשך ארבעה חודשים יצאו ממנו אלפי מנות לחיילים. המסעדה נפתחה מחדש בנוסף נובמבר ולמרות שתנועת התיירים עדיין דלילה היה מפתיע לראות אורחים של הצימרים, חיילים וגם תושבים מכפרי הדרוזים. התפריט בשרי בעיקר נתחי בשר אך יש גם דגים וניחוח דרוזי בסלטים מסורתיים כמו פתוש וטאבולה. יש גם מענה לצמחונים והמנות היו נדיבות ומוצלחות. בכניסה למסעדה ניצב איגלו שקוף שבמרכזו מתקן מדורה על גז, וכמה שולחנות - מקום מעולה לקינוח של כנאפה מתוקה.
סשאדה השכנה במתחם, היא סיפור קולינרי ואישי שונה לגמרי. אלכס (סשה) ואדה נזנסקי התמקמו במושב חודש לפני המלחמה. עד הקורונה עסקו בהפקת אירועים אך חלמו על אוכל. כשעברו לגולן החליטו להתנסות באירוח והכינו סלי פיקניק ממוצרים מקומיים וזה התפוצץ. אחרי הקורונה הסבו את האירוח לקבוצות צליינים אך המלחמה שיבשה את התכניות. עם הזמן הסיקו שמה שהם רוצים זו מסעדה, ולפני שנה התחילו לשפץ ופתחו לפני חודשים אחדים. בתחילה תכננו לארח קבוצות, אך שמה של המסעדה יצא למרחוק והיא הוצפה בקהל פרטי וכך שינו קונספט תוך כדי תנועה. המקום קטן ומתוק וכשביקרנו נשארו בו קישוטי כריסמס צבעוניים. המטבח מעניין בדגש עונתי ומקומי כמה שאפשר והם ממציאים מנות כל הזמן. טעמנו שקשוקה ירוקה שלא דומה לאחיותיה, ברוסקטת אגס מוחמץ משגעת, סלט בוראטה ועגבניות, טונה אדומה על מוצרלה ויש עוד שפע סלטים, מאפים ועוגות, והמון יצירתיות גם בהגשה. המקום חלבי ופתוח בסופי שבוע (חמישי בערב, שישי בוקר וערב ושבת עד 15:00).


האטרקציה הגדולה של נווה אטי"ב היא אתר החרמון, וחברת 'הר חרמון' שבבעלותו, קיבלה את זכות ההפעלה שלו משנות ה-70 כענף משקי. מלבד היותו 'העיניים של המדינה' ונכס אסטרטגי החרמון הוא אתר תיירותי ראשון במעלה, ועיני הציבור נשואות אל גובה השלג במפלס העליון שקובע אם ניתן לגלוש וכמובן למזג האוויר שקובע את איכות העונה. האתר היה סגור במשך שנתיים של מלחמה ועבר מקצה שיפורים. השנה הוא נפתח לביקורים בלבד והשבוע ירד שם שלג משמעותי ראשון. למבקרים יש מגוון אטרקציות שחלקן פעילות גם בקיץ והוא מציע חוויית סקי כולל השכרת ציוד והדרכות, רכבלים, מזנונים כולל עמדה כשרה, מזחלות אקסטרים, סקיי ריידר מציאות מדומה, ומזחלות שלג במפלס העליון. כל אלה בהזמנה מראש באתר האינטרנט שגם משדר בלייב מהשטח. מיקי ענבר יוסף, סמנכ"לית שיווק ודוברת האתר מקווה שהחורף יהיה מוצלח השנה עם הרבה שלג כי המפלס, כמו בכינרת, הוא אינדיקציה למצב הרוח. וחוץ מזה מדובר במוקד מוביל בתיירות שחשוב לשיקום הצפון.
בדרך הביתה כדאי לעצור ולהתפעל מהמבצר המופלא בגן הלאומי מבצר (קלעת) נמרוד. מאז הוקם בימי האיובים והממלוכים (לפני כ-900 שנה), הוא השתמר היטב בממדיו האדירים ונחשב למבצר הגדול בארץ (ומהגדולים במזה"ת) ומהיפים שבהם. בגן מסלול מעגלי מנוקד בתחנות ואם תסרקו את הקוד בכניסה תקבלו דפדפת עם כל ההסברים בדרך. המבצר המרשים כולל אינספור חללים, קשתות, מגדלים ומאגר מים, גרמי מדרגות לולייניים ונסתרים וכתובות בעלות חשיבות היסטורית. כאן אסור למהר, אלא לחקור כל פינה, לעמוד בכל מרפסת תצפית ולהציץ בכל חרך ירי כי הנוף מתחלף ומשתנה. למשפחות זו אטרקציה נפלאה וילדים משתגעים על המסתורין והמבוגרים מתרשמים מעוצמת האבנים והבנייה המסיבית. הנוף המופלא הנשקף מכל עבר מוכיח שמדובר בנקודה אסטרטגית שנבחרה בקפדנות ושמרה על הדרך מהעמק לסוריה. גם הגן עבר שדרוג ויש חנות קטנה במבואת הכניסה ומתחם שירותים חדש ואסתטי.

