אילו הייתם צעירים אמריקנים רגע לפני הקולג', יכול להיות שהיינו ממליצים לכם לשקול מחדש את התכניות לשנים הקרובות. ככה, לפחות, לפי התיאוריה של פנלופה טראנק, יועצת קריירה בכירה, שהולכת וצוברת תאוצה בארצות הברית. לפי טראנק, מסלול המיינסטרים האקדמי שבו מבלים הצעירים את מיטב שנותיהם הוא בבחינת ירייה ברגל. "אלא אם כן אתם תלמידים מצטיינים, או שהתקבלתם לאחד מבית הספר הטובים ביותר, חבל שתבזבזו זמן על לימודים", היא פוסקת. "צאו להתחיל את החיים. לכו תמצאו עבודה".
עולם של אפשרויות חדשות
טראנק, גורו בתחומה שהספיקה לרכוש לעצמה אלפי מעריצים אונליין, פרסמה לאחרונה מאמר ברשת החברתית לינקדאין שבו היא מייעצת לצעירים לנטוש ללא פחד את מסלול המרוץ לתעודה, ולו רק בשל הסכום העצום שהם נאלצים להשקיע בכך: "איך אפשר לשלם את כל ההלוואות האלה? הסטודנט הממוצע נתקע עם הלוואת 100,000 הדולרים המפורסמת, ורוב מסלולי הלימודים הפתוחים לפניו עלולים להגביל בהמשך את תקרת השכר שלו. אם פשוט לא לוקחים את ההלוואה, עולם חדש של אפשרויות נפתח".
ואכן, צעירים אמריקנים רבים, בוגרי מיטב המוסדות, לא מבינים למה פריצת הדרך המקצועית שהובטחה להם לא מתממשת. הם נשארים תלויים כלכלית בהורים, ובשל מיעוט הניסיון התעסוקתי מתקשים להיקלט בחברות הגדולות.
>> מתלבטים מה ללמוד? רוצים ייעוץ לימודים חינם?
ההמלצה של טראנק לאמריקנים הצעירים היא להשיג דריסת רגל בתחום שהם מבקשים לעסוק בו, ואם אפשר כמה שיותר מוקדם. "כדאי להתחיל התמחות במקום מסודר וללא שכר כבר בתיכון", היא קובעת, "ולנצל את הזמן שבו גרים על חשבון ההורים. ככה מספיקים לצבור עד גיל 18 ניסיון בתחום המבוקש, ואז אפשר להתחיל לדרוש תשלום. זאת בניגוד לבוגרי תארים שלא יכולים להציג דבר לזכותם מלבד תואר אקדמי".
אל תזלזלו בכישורי חיים אמיתיים
טראנק מאמינה שבזמן שסטודנטים מסתערים על הספרים, הם מחמיצים את השיעור החשוב ביותר: לימוד כישורי החיים האמיתיים. החומר העיוני לא מספק מיומנויות משמעותיות הדרושות במקום העבודה כמו כושר מנהיגות או תכונות ניהוליות. "או שנולדת עם זה, או שלא. לבוגר אוניברסיטת הרווארד יש בדיוק אותה רמת אמביציה ואותו דרייב להצליח כמו מי שהגיש מועמדות ונפל במיונים", היא מסבירה. "ובכל מקרה, כל 500 החברות המובילות והנחשקות במשק ידרשו ממך לעבור מבחני אישיות, כדי לבחון האם יש לך תכונות מנהיגות המתאימות להשתלב בחברה שלהם לטווח רחוק".
פרופ' קלייטון כריסטנסן מהמחלקה למנהל העסקים בהארוורד לא רק מסכים עם טראנק, אלא גם מוסיף וטוען כי זוהי רק תחילת ההכחדה של עולם שלם ובלתי רלוונטי של תארים ומקצועות, כמו עיתונות חופשית ובלתי ממומנת. לדבריו, אם המוסדות האקדמיים לא ישתמשו בטכנולוגיה החדשנית שנמצאת בשוק כמו לימודי און-ליין, אזי מוסדות חדשניים שישכילו להשתנות בהתאם למציאות יעקפו בקלות גם מוסדות ותיקים ומבוססים.
לא ברור עד כמה הטענות של טראנק וכריסטנסן מדויקות בהקשר האמריקני. ייתכן שבעולם שבו שוק העבודה והידע משתנים ללא הרף, מדובר בצעד ששווה לפחות לשקול אותו. אצלנו, למרבה השמחה, המצב אחר. "בישראל קיימים כמה הבדלים בולטים שהופכים את הלימודים לחשובים", אומר ערן שור, דובר המכללה האקדמית הגליל המערבי. "בגלל השירות הצבאי, מתחילים ללמוד כאן בגיל מאוחר יותר. מה גם שמבנה השוק שלנו לא באמת מאפשר לא לעבוד במהלך התואר. חוץ מזה, בתרבות הישראלית חשיבות ההשכלה הגבוהה מאוד מושרשת, ולכן קשה מאוד להסתדר בלי תואר ראשון, ועדיף שיהיה פרקטי. עלות הלימודים כאן, אגב, סבירה הרבה יותר מאשר בארצות הברית, והמסגרות יותר גמישות. בגלל שהלימודים אצלנו כמעט תמיד משולבים עם עבודה, אפשר להבטיח שסטודנט יסיים את התואר כשיש לו גם התמחות מסוימת במקצוע שלו".