מחמוד ג'מג'ום - בוגר עמותת 'חינוך לפסגות'  

בן 23 מיפו, כיום סטודנט לרפואה (שנה שנייה). 

מחמוד ג'מג'ום (צילום: באדיבות המצולם)
צילום: באדיבות המצולם

מתי נחשפת לראשונה לפעילות עמותת "חינוך לפסגות"?

"כשהייתי בכיתה ג', נציגים מעמותת 'פסגות לחינוך' הגיעו לבית הספר שלי והציעו לכל מי שרוצה, להצטרף לתוכנית העשרה בשעות אחר הצוהריים. מיד הסכמתי כי ההורים שלי דחפו אותי להצטיינות בלימודים מאז שאני זוכר את עצמי. בהתחלה הייתי פשוט נשאר אחרי הלימודים במשך ארבע שעות, לשיעורי תגבור שהועברו על ידי סטודנטים מהעמותה. בתיכון כבר הייתי בכיתה נפרדת שכולה הורכבה מחניכים של העמותה.

מהו הדבר המשמעותי ביותר שאתה זוכר מהלימודים בעמותה?

אחד הדברים הכי משמעותיים שאני זוכר, מהיום הראשון שבו פגשתי לראשונה את המדריכים בעמותה, היה המטרה הסופית - להגיע לאקדמיה ולרכוש השכלה אקדמית. למרות שההורים שלי דחפו אותי לשם מגיל צעיר, זה לא היה מובן מאליו עבור ילד שגדל ביפו. השאיפות שלנו כילדים היו שונות. כשהמדריכים שאלו אותנו לראשונה מה נרצה לעשות כשנהיה גדולים, ילדה אחת ענתה שהיא רוצה להיות מוכרת בחנות בגדים ורוב הבנים אמרו שהם רוצים להיות נהגי משאית. אני דור ראשון להשכלה אצלנו בבית.

איך המדריכים של העמותה תרמו להגשמה האישית שלך?

אני זוכר במיוחד לטובה את הקשר שלי עם המדריכים בעמותה. הייתי מבלה איתם את רוב היום ויוצא מבית הספר בשעות הערב כשכבר היה חושך בחוץ, כך שהיו תקופות שהייתי נמצא איתם אפילו 6-8 שעות כל יום. ראיתי אותם יותר ממה שראיתי את בני המשפחה שלי ונרקמו איתם קשרים חבריים ומשפחתיים, הרבה מעבר למקצועיים. עבורי הם היו מודל לחיקוי, מעין מנטורים. בלימודי מתמטיקה למשל, היה לי ממש קשה, והם עבדו איתי ברמה היומיומית כדי שאגש לבחינה של חמש יחידות ואצטיין במבחנים. הם דחפו אותי להשתדל יותר ושינו את כל מסלול החיים שלי מבחינה מחשבתית ופרקטית. הם עשו הכל כדי שאני אוכל לבחור את העתיד שלי.

באיזה אופן העמותה תרמה לך לבניית העתיד?

מעבר לדחיפה המנטאלית והעזרה בלימודים לאורך כל הדרך, העמותה העניקה לי מלגה לקורס לקראת הבחינה  הפסיכומטרית וסייעה לי ברישום ללימודים האקדמיים. בזכותם אני היום סטודנט שנה ב' לרפואה באוניברסיטה העברית ויכול להגשים את החלום שלי לעזור ולרפא אחרים.

מה החלום שלך?

בדיוק כפי שהסטודנטים והמתנדבים סייעו לי להגשים את הפוטנציאל שטמון בי, והובילו אותי ללימודי רפואה, כך גם אני רוצה לשמש כמודל לחיקוי בעיני ילדים שגדלים עכשיו בשכונה שלי. כואב לי לראות איך לילדים בחברה היפואית כיום אין הזדמנויות, וחשוב שהם יקבלו אותן. בסוף הכול זה עניין של שוויון הזדמנויות. אני בטוח שאם הילדים ביפו יקבלו את ההזדמנויות והתמיכה שאני קיבלתי, הם יצליחו. בעיקר במקומות האלה, של הפריפריה החברתית, חשוב מאוד להיות שם ולשמש השראה כדי שהילדים יקבלו מסגרת ויממשו את הפוטנציאל שלהם, בדרך לחברה משותפת ושוות הזדמנויות לכולם. אני רוצה להיות קטר חברתי בקהילה שלי ולהראות לצעירים שעם מוטיבציה ופוטנציאל אפשר להשיג כל מטרה שרוצים". 

טל קדם- מתנדב בעמותת 'חינוך לפסגות' כ-17 שנה

בן 47, גר בהרצליה. נשוי ואב ל-3 בנים. מנכ"ל הראל פיננסים. 

טל קדם (צילום: יח"צ)
צילום: יח"צ

מתי התחילה ההיכרות שלך עם עמותת "חינוך לפסגות"?

"ההיכרות שלי עם עמותת "חינוך לפסגות" התחילה לפני קצת יותר מ-17 שנים, כשעבדתי בבית ההשקעות "פסגות". יחד עם גבי רביד ורועי ורמוס שעבדו איתי, החלטנו לפתוח קרן שתשקיע בחברות שתורמות לקהילה, כאלו עם ערכים טובים ואנשים עם נתינה ועשייה חיובית. מטרת הקרן הייתה לעשות טוב למשקיעים ולקהילה וקיבלנו החלטה שחלק מדמי הניהול (40 אחוז) נתרום לקהילה בחזרה כך שגם התשואה תהיה טובה וגם הרווחים יחזרו לקהילה. הקרן הזו התקיימה במשך הרבה שנים והגענו למצב שיש לנו סדר גודל של מיליון שקלים בשנה שאנחנו יכולים לתרום לעמותה שנבחר. בהתחלה חיפשנו למי לתרום דרך מודעה בעיתון, ואכן הרבה עמותות חזרו אלינו ורצו שנתרום דווקא להן, אבל זה גרם לנו להתמקד ולהחליט שאנחנו רוצים לתרום לעמותות שעוסקות בחינוך ובילדים. זה כשלעצמו צמצם את האפשרויות.

מה גרם לך לבחור דווקא בעמותה הזו לשיתוף פעולה קהילתי?

בשלב הזה קיבלתי טלפון מאדם בשם שחף ארליך שביקש להיפגש איתנו ברח' אחד העם. הוא סיפר שבתל כביר שבתל אביב יושב מרכז שלהם ושהם מזמינים אותנו אליהם לראות את העבודה. אמרנו לעצמנו שהמרכז באמת קרוב למקום בו פעלנו כחברה עסקית, אז אולי כדאי שנלך לראות וגם ידעתי שיו"ר העמותה, ד"ר שולה רקנאטי, עושה דברים טובים, אז מה אכפת לי ללכת ולשמוע? מהרגע שהגענו מדובר היה בחוויה. אנחנו רגילים ללכת ברוטשילד, לראות אנשים בחליפות ומסעדות טובות והנה אנחנו קילומטר וחצי משם בשכונת תל כביר שנראתה שונה מאוד מהשכונות שהכרתי. הגענו למקלט, ירדנו למטה וראיתי קבוצת ילדים מהעמותה. החבר'ה בחרו שניים מתוכם שידברו איתנו – הראשונה הייתה סגולה, ילדה שאימצתי ממש כאחותי הקטנה ועד היום אנחנו בקשר, ולילד הנוסף קראו גבי. 

שניהם ישבו וסיפרו לנו את הסיפור שלהם. ראינו שיש להם יכולות לימודיות, הישגים ואינטליגנציה טובה לא פחות מהרבה אחרים. לפעמים אפילו הרבה יותר, רק שהם נולדו במקום "הלא נכון" ובשכונה "הלא נכונה". בגלל שבאותה שכונה ילדים היו גדלים כך שהם נדרשים לעבוד כדי לעזור לפרנס את הבית כבר מכיתה ח', החיים היו עבורם הרבה יותר קשים. אחרי שעה של שיחה יצאתי מהמקלט בוכה עם דמעות. הרגשתי מנותק. איך אפשר לשבת קילומטר וחצי משם ולא להבין איזה חיים והתמודדויות יש לאנשים. הסתכלתי עליי, שגדלתי בגבעתיים, והבנתי שתמיד ידעו לכוון אותי ולהראות לי מה כדאי ומה צריך. הבנתי שלנו יש את הפריבילגיה, בזכות רצון ויכולת, להראות להם את הדרך ולשנות להם את החיים בעזרת קצת זמן וכסף. באותו רגע החלטנו לא לחלק את המיליון למספר עמותות, אלא לתת את כל הסכום ל'חינוך לפסגות', וכך המשכנו במשך 14 שנים.

כיצד באה לידי ביטוי ההתנדבות והתרומה שלך לעמותה?

ההתנדבות והתרומה שלנו לעמותה הייתה מעבר לתקציב. מדי שנה בין 30-40 עובדים שלי בבית ההשקעות 'פסגות' היו חלק מהתנדבות באירועים שנתיים, שיעורים פרטיים, הרצאות להורים בנושאי כלכלת בית ומעקב הוצאות והכנסות. הרבה אנשים אצלנו התחברו לילדים ספציפיים ונשארו בקשר הרבה מאוד שנים. גם אני חוויתי חוויות מרגשות במיוחד, ביניהן בקשר שלי עם אותה סגולה, שאני מלווה מכיתה ו' שלה ועד היום, כשהיא משלימה בגרות מלאה בציונים מצוינים, מסיימת תואר ראשון ואפילו מתקבלת לעבודה בסוכנות היהודית בארצות הברית. כשסגולה חזרה לארץ, אחרי הרבה שנים, היא ללא ספק אחת הסגולות בחיי והיא נתנה לי הרבה רגש בחיים והשראה לגבי צורת ההתמודדות שלה עם אתגרים, שהיא התגברה עליהם.

איך השותפות של החברה עם העמותה תרמה לבניית העתיד של הצעירים?

סגולה ועוד אחרים הגיעו גם לעבוד אצלנו בקיץ ב'פסגות', זו הייתה ההזדמנות שלנו לתת להם מסגרת, פרנסה וחשיפה לתחום שיוכלו להתפתח בו בעתיד. אחד הילדים שהיה אצלנו היה אורי מחולון, שההורים שלו הזמינו אותי בסוף הקיץ לארוחת ערב שישי כדי להגיד תודה על כל מה שנתנו לו. הארוחה השאירה בי חותם מאוד גדול. הגעתי לשכונה, בית ותרבות אחרים ממה שאני מכיר. היו לי סטיגמות ולא ציפיתי אבל זו הייתה אחת מארוחות השישי הכי שמחות ומלאות באהבה שראיתי. הבנתי כמה הכל אצלנו בראש ושבעצם התרומה וההתנדבות, אני מקבל יותר ממה שאני נותן. זו פריבילגיה מרגשת ואדירה להיות חלק מהשינוי הזה. ברור לי שבעוד כמה שנים אני אראה את כל החניכים בתפקידי מפתח בחברה הישראלית וכיף לדעת שיש לי איזשהו חלק בזה.

מהו מבחינתך ההישג הכי משמעותי במסגרת ההתנדבות?

במשך השנים גם החיבור עם ד"ר רקנאטי, החלומות האינסופיים והיכולת למשוך אותנו אחריה ולהביא עוד אנשים הוליד דברים נפלאים. היא יכולה להתקשר אליי ולתת לי משימה או בקשה לעזרה בתרומה, פאנל או הרצאה ואני תמיד נרתם כי אי אפשר להגיד לה ולעמותה לא. ככה אני עושה את זה שנה אחרי שנה, אני חושב שבסופו של דבר, כל פעם שאני מספר את הסיפורים שלי עם "חינוך לפסגות" ומה העמותה נתנה לי – מדובר בניצחון גדול יותר מפגישה טובה או מכל הישג עסקי. לדעת שיש ילד שהצליח ויש לך חלק בתור המאמן שלו – זו אחריות וגורם לכולם לרצות להיות חלק מהאירוע הזה". 

הלן היילו - חניכה בעמותת 'חינוך לפסגות' 

בת 17 מרמלה, מזה עשר שנים חניכה בעמותה במרכז המעורב בעיר.

הלן היילו (צילום: באדיבות המצולמת)
צילום: באדיבות המצולמת

מתי היה המפגש הראשון שלך עם עמותת "חינוך לפסגות"?

"המפגש הראשון שלי עם העמותה היה בכיתה ב'. התקיימו מבחנים בבית הספר לקבלה לתוכנית ולאחר שנשלחו התוצאות התבשרתי שהתקבלתי לתוכנית. באותו חופש גדול הייתה מכינה לקראת התכנית, ומכיתה ג' אני בעצם בעמותה.

מה את מקבלת במסגרת הלימודים במרכז המצוינות בעיר?

במסגרת הלימודים שלי במרכז המצוינות בעמותה אני מקבלת שיעורי העצמה, טיולים, שיעורי תגבור במקצועות בית הספר ואפילו חוגים כמו מדענים צעירים, אומנויות לחימה, ריקוד ואוריגמי. בזכות שיעורי ההעצמה הצלחתי לגלות על חוזקות מנטליות שלא ידעתי שקיימות בי ולמדתי על עצמי דברים חדשים. בטיולים הצלחתי להתחבר לעוד ועוד ילדים, דבר שגילה לי גם על החוזקה החברתית שיש בי וגם את העצמאות שלי כשישנתי מחוץ לבית. בשיעורי התגבור גיליתי חוזקות לימודיות שלאחר מכן גם עזרו לי לשפר את ציוני בבית הספר ובחוגים גיליתי מהם התחביבים שלי, מה אני נהנית לעשות בזמני הפנוי ובמה אני טובה. במסגרת החוויות השונות, כמו קורס עם חברות עסקיות וקורס בשיתוף מכון וייצמן, נחשפתי גם לתחומים שארצה לעסוק בהם בעתיד.

אילו אנשים וחברים זכית להכיר בעקבות ההשתתפות בפעילות העמותה?

מעבר לנקודות בתוכי, בזכות העמותה הכרתי גם את החברה הכי טובה שלי מכיתה ג'. היא עד היום איתי ואני מאמינה שזו חברות לכל החיים בזכות החוויות המעצימות שחווינו יחד במסגרת הפעילות בעמותה. חוץ מהחברה שלי, יצא לי גם להכיר אנשי צוות בעלי יכולת נתינה מדהימה כמו מורן שהיה המנהל של מרכז היסודי בו למדתי ועזר לי גם להכיר את האופי והאנרגיות של העמותה – או נועה שהייתה הרכזת של מרכז התיכון כשהייתי בכיתה י' ולימדה אותי כל כך הרבה. לאורך השנים אפשר לומר שהכרתי הרבה אנשים וחוויתי המון חוויות בין אם מדובר בטיולים או סתם "צחוקים" בשיעורים. היום במבט לאחור אני יכולה לומר שכל אחד ואחת מהאנשים שהכרתי או מהחוויות שחוויתי – הפכו אותי למי שאני היום ועל כך אני ממש מודה לעמותה.

מהם ההישגים שהגעת אליהם בעקבות הלימודים במרכז המצוינות?

במסגרת הלימודים שלי בעמותה יצא לי להגיע לכמה הישגים שאני מאוד גאה בהם. זכיתי בתחרות הנואם הצעיר בחטיבה, בעידוד העמותה והליווי שזכיתי לקבל מגיל צעיר בשילוב עם המוטיבציה שגיליתי בעצמי. בשנות התיכון כבר התחלתי לעשות תואר במתמטיקה שימושית במכללת HIT. בדרך כלל בפעם הראשונה שאנשים שומעים על ההישגים שלי הם בהלם, למרות שאני לא חושבת שההישגים שלי הם מיוחדים. משפחתי עוזרת ותומכת בי כדי שאהפוך לגרסה הטובה ביותר שלי ואני מוקפת בחברים אוהבים שתומכים וגאים בי על כל דבר, גם על הקטן ביותר.

איך העמותה עוזרת לך להגשים את החלומות שלך לעתיד?

כיום, אני עדיין לא יודעת בדיוק מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה, אבל אני חושבת ברצינות על עבודה בתחום ההייטק, משהו שלא חשבתי עליו לפני שהייתי ב'חינוך לפסגות'. אני בטוחה שאקח איתי הרבה מכל החוויות שצברתי במסגרת הפעילות בעמותה ואפילו היום כבר עוזרים לי ומלווים אותי בכתיבת קורות חיים ונותנים לי כלים להצגה עצמית והשתלבות בשוק העסקי. בגדול, החלום שלי הוא להיות מאושרת ולהקים עמותה ללא מטרות רווח על מנת שאוכל לעזור לכמה שיותר אנשים בכמה שיותר מקומות". 

ננסי מדבק מנסור - אמא לחניכים בעמותת 'חינוך לפסגות' 

בת 44 מיפו תל אביב, מטפלת מוסמכת לגיל הרך ובעלת משפחתון. עצמאית. מכירה את העמותה כבר 13 שנים, מאז שסיזאר בנה היה בכיתה ג'.

ננסי מדבק מנסור (צילום: באדיבות המצולמת)
צילום: באדיבות המצולמת

ספרי קצת על המשפחה שלך ועל הקשר שלכם לעמותה

"אנחנו משפחה ממוצעת של ערבים נוצרים מיפו, ואני אמא לשלושה ילדים: סיזאר, אלינור וסימין. סיזאר ואלינור התחנכו בעמותה ואלינור עדיין לומדת בעמותה בבית ספר עירוני ז' שביפו. אנחנו נחשפנו לראשונה לעמותת 'חינוך לפסגות' כשסיזאר היה בכיתה ג' והציעו לנו שהוא יעבור מבחן מיון כדי להתקבל ללימודים בעמותה. אני כל כך שמחה שהיינו חלק מהתוכנית הזו ושהבן שלי זכה להיות חלק מהפעילות של העמותה, כי משם היא הפכה להיות עבורנו כמו בית ומשפחה.

איך פעילות עמותת "חינוך לפסגות" השפיעה על החיים של הילדים שלך?

עמותת חינוך לפסגות השפיעה מאוד על החיים של הילדים שלי, היא הייתה ממש בית שני עבורם. הם אהבו להיות שם וקיבלו שם הרבה יותר ממה שאני יכולתי לתת גם מבחינת העצמה, מבחינת חברה, מבחינה לימודית וגם נפשית ובריאותית. הם עטפו את הילדים, חיבקו אותם ונתנו להם כל מה שאפשר לתת לילד לצרכיו האישיים, החברתיים והלימודיים. הם היו שם גם מעבר לשעות הלימודים בקשר רציף עם התלמידים וגם איתנו ההורים. ככה הילדים שלי לא היו צריכים להיחשף לרחוב, וכמובן לא הייתי צריכה להתמודד עם ההוצאה הכספית למתנ"סים ולחוגים – הכל הם קיבלו שם מטעם העמותה: טיולים, חוגים, העשרה ולימודים ברמה מאוד גבוהה ביחס לילדים בגיל שלהם. זה פיתח אותם מאוד והקנה להם הרבה כלים חיוביים, חיזוקים וביטחון עצמי בהפרשים מאוד משמעותיים מילדים אחרים בשכבה שלהם.

למה פעילות העמותה כל כך חשובה ומשמעותית עבור הילדים והנוער בפריפריה?

הפעילות של העמותה חשובה בעיניי מאוד ואני בטוחה שעוד הרבה הורים שותפים להרגשה, כי האנשים מהעמותה בעצם נתנו לילדים שלנו את מה שכל הורה רוצה לתת לילדים שלו ולא תמיד יכול או מצליח. הילדים קיבלו מענה בכל המובנים, שאפילו אנחנו כהורים לא יכולנו לתת. אני יכולה לדבר על העמותה הרבה מאוד כי באמת חינוך לפסגות זה הבית, זה המשפחה, זה הכל - לא רק לימודים. הרבה אנשים לא מבינים אפילו כמה.

ספרי על דבר שאת מעריכה במיוחד בעמותה

אחד הדברים שאני הכי מעריכה זה שעמותת חינוך לפסגות הייתה לצידנו כמשפחה גם בפן האישי. כשהיינו צריכים עזרה ועברנו משבר אישי קשה במשפחה, הם תמיד היו שם, תמיד קשובים ותמיד עוזרים. הם באו לקראתנו עם פתרונות מאוד מעשיים. גם כשניגשתי אליהם בבקשות מאוד אישיות לעזרה כלכלית או אישית – הם תמיד היו שם ותמכו, הגיעו אפילו עד אלינו כשהיה צריך. ומעל הכל - הם תמיד חיבקו את הילדים שלי, גם כשהילדים התייאשו, רצו לעזוב וכמעט הרימו ידיים. הם תמיד ידעו איך להרים את הילדים בחזרה ולהחזיר אותם למסלול, ועל זה אני אסירת תודה כי זה לא מובן מאליו, זה דבר מאוד גדול ונתינה מאוד גדולה. המדריכים, אנשי הצוות והמנהלים, כולם מדהימים, אחד אחד, ואני חושבת ששום דבר שהם עושים הוא לא מובן מאליו. הם פשוט אנשים מקסימים ונהדרים שמוכנים רק לתת ולתת.

אילו כישורים וכלים אלינור קיבלה בעקבות הלימודים עם "חינוך לפסגות"?

אלינור שלי, שעדיין לומדת במסגרת העמותה, היא ילדה מקסימה אבל ילדה וכמו כל הילדות בגילה גם אותה עניינו איפור, ביגוד, חברים, בן זוג ויציאות. מאז שהיא הגיעה לעמותה היא נחשפה לדברים הרבה יותר משמעותיים וחשובים, תחומים שיכולים לפתח אותה מאוד – גם מבחינה חברתית וגם מבחינה לימודית ומקצועית – אלו נושאים שפותחים בפניה דלתות ומביאים אותה למקומות שלבד היא לא הייתה מגיעה אליהם כמו משלחות לחוץ לארץ, השתתפות בטקסים למיניהם. כל אלו שינו לה את החשיבה והרצונות לאן להגיע בעתיד. אני חושבת שבלי העמותה היא הייתה עוד נערה שנמצאת לרוב בבילויים עם חברות ברחוב ובקניונים ועכשיו אני רואה כמה חשוב לה ללמוד, להצליח ולהגיע לכמה שיותר יעדים ומטרות. זה ממש לא אומר שאין להם חברות, היא מאוד חברותית ומקובלת, אבל יש לה עוד הרבה מעבר. בעמותה היא קיבלה גם את החברות, גם את המדריכים המדהימים שהם בעצמם חברים שלה, גם את ההישגים הלימודיים והחשיפה לחוגים, להעשרה ולהשתתפות בכל מיני דברים מיוחדים כמו מחנה "BIG IDEA" או טורניר כדורגל בכיתה ה'. אלו דברים שהיא לא הייתה יכולה לקבל לא במתנ"סים, לא בחוגים חיצוניים ובטח שלא לבד בבית.

אם היית יכולה להגיד משהו להורים שילדיהם עתידים לקחת חלק בפעילות העמותה, מה היית אומרת?

מבחינתי עמותת 'חינוך לפסגות' היא העמותה האידיאלית לעטוף את הילדים שלנו, במיוחד במגזר הערבי שאנחנו חלק ממנו ובמיוחד ביפו. מה שהם נותנים שווה זהב וזו זכות ומתנה שצריך לדעת לקבל ולנצל אותה לטובה. הורים לא צריכים להסס, אלא לשלוח את הילדים שלהם בלב שלם ושקט. אני אחת האימהות שמעריכה ואעריך את מה שהם עשו לילדים שלי תמיד, ואין מספיק מילים כדי לבטא את התודה שלי".

שרה מרציאנו- מנהלת מרכז המצוינות בנתניה 

אמא לילד, בעלת תואר שני במדעי התנהגות, מרצה לפסיכולוגיה במכללת נתניה ובוגרת עמותת 'חינוך לפסגות'

שרה מורציאנו (צילום: צילום פרטי)
צילום: צילום פרטי

מתי נחשפת לראשונה לעמותת "חינוך לפסגות"?

"הסיפור שלי עם עמותת 'חינוך לפסגות' מתחיל לפני כעשרים שנה, בשכונת תל כביר בתל אביב. ההורים שלי היו עסוקים בהישרדות כלכלית. הם היו אקדמאיים, ללא רישיון שגרו בפריפריה והיו עסוקים בלפרנס את המשפחה. אני זוכרת את היום הזה בכיתה ג' שישבתי בכיתה בבית הספר ופתאום נכנסו כמה סטודנטים ואמרו שהם מחפשים תלמידים מצטיינים עם פוטנציאל. זה תפס אותי, החלטתי לנסות להצטרף לפרויקט שנקרא אז "גם אני אהיה סטודנט" והתקבלתי. התחלנו בשכונה, צבענו את המקלט ושיפצנו אותו כדי שנוכל להיפגש שם. מאז אותו יום ועד כיתה ו', הייתה לי שם כתובת' ואז עברנו דירה לנתניה בה לא היה בזמנו פעילות של העמותה.

איך הגעת להיות מנהלת מרכז המצוינות בנתניה?

כעבור הרבה שנים, התקדמתי בחיים והזמן עשה את שלו. עברנו לנתניה (שבזמנו לא התקיימה פעילות העמותה), סיימתי שירות צבאי בו הייתי קצינה בקבע, ותוך כדי הלימודים האקדמיים שלי החלטתי להגיש קורות חיים לתפקיד רכזת למרכז מצוינות בנתניה של עמותת 'חינוך לפסגות'. זה היה לפני חמש שנים ולא הכרתי את השם של העמותה. כשהגעתי להתראיין, המנהל שראיין אותי סיפר לי על העמותה ואמרתי לו שזה מוכר לי מפרויקט שלקחתי בו חלק כשהייתי תלמידה בעצמי. הוא חייך וסיפר לי את התהליך שעברה העמותה מאז אותה יוזמה – והתקבלתי. היום אני בעצמי מנהלת של מרכז ועבורי זו סגירת מעגל מדהימה.

מהו האתגר הכי גדול של הילדים בעמותה?

לאתגר הגדול שאני רואה אצל הילדים בעמותה, אני קוראת "הילדים השקופים". מצד אחד הם לא התלמידים המחוננים, אמנם יש להם פוטנציאל למצוינות אבל הם גם לא בעייתיים. מדובר בילדים טובים ושקטים שלרוב נופלים בין הכיסאות ואין להם מענה בתוכניות השונות. פוטנציאל למצוינות הוא דבר יחסי כי מצוינות יכולה לבוא בהרבה דרכים. העניין הוא שכשההורים שלהם עסוקים בהישרדות כלכלית, עובדים במשמרות או בשעות אחר הצוהריים, אין להם בבית מענה לעזרה בשיעורי הבית ופורקן רגשי. ההורים מגיעים הביתה מותשים ולא תמיד יש להם את היכולת והידע לעזור – בין אם מדובר בלימודים או בכישורי חיים כמו חוגים וטיולים. יש אצלי במרכז תלמידים שהשנה עשיתי להם בפסח מימונה, זו הפעם הראשונה שהם אכלו מופלטות. אנחנו פועלים גם כדי לצמצם פערים תרבותיים ולחבר את התלמידים לחברה הישראלית, לקהילות ולגוונים השונים בה.

איך הפעילות של העמותה תרמה לך כילדה וכבוגרת?

קיבלתי מהעמותה הרבה דברים. הדבר הראשון הוא מראה – לראות את מי שאני ואת מה שיש בי. זה גם משהו שאני משתדלת לעשות לתלמידים שלי היום. אני אומרת להם שהם טובים, חכמים, שיש להם פוטנציאל ומוטיבציה, שהם סקרנים לשאול שאלות. חשוב לדעת כילד שיש בך את כל התכונות האלו ואתה לא צריך לחפש אותן במקומות אחרים או ברחוב. דבר נוסף שקיבלתי מהעמותה הוא גב. מדובר בתכנית מאוד רחבה של לימודים עד שעת אחר הצוהריים. ילדים שמקבלים תחושת מסוגלות גבוהה, הם יודעים איך לנווט את המוטיבציה הלימודית שלהם. כשאני פוגשת ילד בכיתה ה' עם חלום, זה לא מובן מאליו. היום רוב הילדים רוצים להיות מפורסמים. אני מדייקת איתם את החלומות ובזכות הגב של העמותה פותחת להם את הדלתות האלה. אני חושבת שבוודאות אם לא הייתי בתכנית, לא הייתי איפה שאני היום. תקופת הזמן של בית הספר היסודי היא זו שמעצבת את האופי של הילד מול מערכת החינוך. אצלי זה בנה נחישות וביטחון, תחושת שייכות למשהו גדול.

מה לדעתך הדבר הכי מיוחד בעמותת "חינוך לפסגות"?

בסך הכל אני חושבת שעמותת 'חינוך לפסגות', הופכת את המילה מצוינות לדרך חיים וזה בא לידי ביטוי בהכל. בשאיפות, בערכים, במקום החברתי. החברה מאחדת בין השורות, אין אצלנו הגדרות של ערבים, יהודים, דתיים, חילונים – כולנו ביחד. לא משנה אם אתה בן שמונה או בן שלושים – כולם יושבים באותו שולחן ואוכלים את אותו הדבר. בצורה הזו העמותה מאפשרת לילדים לממש את הפוטניאל שלהם ולהגשים את חלומם. היא לא יוצרת ילדים ואנשים טובים, כי הם כבר טובים – אבל היא מכוונת אותם להיות אמיתיים יותר ומחוברים יותר. כל יום הילדים אצלנו בונים עוד לבנה במגדל שלהם, וזה מדהים כי זה מדבק. כשהילד מגיע עם המצוינות כאורח חיים הביתה, הוא משפיע על המעגלים הקרובים שלו וגורם גם להורים שלו ולמשפחה להיות מעורבים יותר. פתאום כולם מתחילים לעסוק בהתנדבות, בעשייה חברתית, בתרומה לסביבה. לראות את זה, שווה את הכל". 

צבי מנור - מתנדב עסקי בעמותת 'חינוך לפסגות' 

בן 66, מתגורר באשדוד, סמנכ"ל תפעול בחברת "אדמה ישראל" הפועלת בעמותה משנת 2011.

צבי מנור (צילום: תקשורת תאגידית אדמה)
צילום: תקשורת תאגידית אדמה

מתי נחשפת לראשונה לפעילות העמותה?

"לפעילות עמותת 'חינוך לפסגות' נחשפתי לראשונה לפני כשנתיים כשנכנסתי לתפקידים כמנהל המפעלים בארץ ולמדתי על הפעילות עם עמותת ' חינוך לפסגות' בבאר שבע. כיום לחברת "אדמה ישראל" יש מחויבות תאגידית במרכז המצוינות של העמותה בבאר שבע והיא מעניקה תמיכה כספית עבור המרכז. כמו כן, אנו מקיימים הרצאות אורח בהתנדבות של עובדי החברה במגוון תחומים. למעשה שיתוף הפעולה בא לידי ביטוי בתמיכה בפעילויות העמותה במרכזי המצוינות בבאר שבע, והתמקדות בנושאי החקלאות, המדעים, אקולוגיה ואיכות הסביבה במרכזים אלה.

מדוע חשוב לחברת אדמה לתמוך בפעילות?

אחת הסיבות שחשוב לנו לתמוך בפעילות העמותה היא האחריות החברתית של החברה שלנו שמבחינתנו היא חלק בלתי נפרד מהפעילות העסקית. במסגרת הפעילות בקהילה, אדמה מתמקדת בקידום תחום החינוך, בדגש על כימיה, חקלאות וקיימות, המותאמים לתחומי העיסוק של החברה לצד טיפוח חינוך למצוינות ולמנהיגות בתחומים כמו תרבות, אמנות, ספורט, נוער בסיכון ועוד. באופן מסורתי, עיקר התמיכה הוא בקהילות הסמוכות לערים בהן החברה פועלת (באר שבע ואשדוד) תוך הקשבה לצרכים המקומיים וקיום שיח רציף ומשותף עם יזמי הפרויקטים והתוכניות בעמותה.

באיזה אופן תורמת החברה למרכז המצוינות בבאר שבע?

כחלק מהפעילות של החברה עם העמותה, פיתחנו קורס קדם-אקדמי בנושא הקיימות, שמשלב את כל הערכים של החברה שלנו. הקורס נקרא "חקלאות מודרנית" והוא עוסק בהיכרות עם עולם החקלאות, היקפו והשפעתו, המהפכה הניאוליתית, ההיסטוריה והדילמות החקלאיות בישראל. הקורס הזה עובר בהצלחה במסגרת הפעילות החינוכית של העמותה במספר מרכזים.

איזה ערך מוסף מקבלת החברה בעקבות השותפות והתמיכה בנוער הפריפריה?

חברת אדמה מקבלת ערך רב מהחיבור עם עמותת 'חינוך לפסגות'. השותפות המוצלחת מתקיימת כבר משנת 2011 ויחד אנו מקדמים את חזון העמותה שהפכה לשותפת אמת לדרך שלנו בחברת אדמה בפעילות לקידום חינוך למצוינות. השותפות רבת השנים עם 'חינוך לפסגות' מסייעת לנו גם לממש את חזון החברה בפעילות למען הקהילה. התוכניות המשותפות חושפות את התלמידים ומעמיקות את הלמידה שלהם בתחומי הליבה של אדמה, חקלאות, כימיה, טכנולוגיה, לימודי סביבה וקיימות, תוך מתן דגש על הקניית מיומנויות חקר וחשיבה מדעית. העבודה התהליכית של העמותה והאנשים שמובילים ומנהלים אותה במקצועיות, מחויבות, יוזמה, אחריות ולא פחות חשוב – החיוך והאהבה, הם אלו שמאשרים את הנגשת תחומי הליבה הללו לחניכי העמותה מגיל צעיר, יצירת מודעות בקרב התלמידים וההורים לחשיבות ומרכזיות תחומי ידע אלה ופיתוח עתיד ועתודה מקצועית איכותית לתעשיית הידע וטכנולוגיית הקיימות בישראל.

איפה אתה רואה את העשייה החברתית המשותפת בעתיד?

השאיפה שלנו היא כי על ידי חשיפת החניכים לתכנים והעמקת הלמידה בתחומי הליבה נצליח להנגיש את תחומי לימוד אלו לחניכי וחניכות העמותה מגיל צעיר, ליצור אצלם ואצל קרוביהם מודעות לחשיבות ומרכזיות תחומי ידע אלה ולפתח עבורם עתיד ועתודה מקצועית לתעשיות הידע וההייטק הישראליות. אנו מאמינים כי השותפות הזו מובילה ליצירת עתודה של צעירים מוכשרים וסקרנים, שיהוו את דור היזמים, אנשי המדע והתעשייה הבא של מדינת ישראל. החניכים זוכים למספר הזדמנויות לקחת חלק ולהיחשף לעולמות תוכן וידע אלו, לצד הזדמנויות רבות להעמקה והטמעת תחומי הידע תוך כדי היכרות עם חברת אדמה והאג'נדה שלה, כך שערכי החברה באים בהלימה עם פעילות העמותה".