אחרי כמעט שנה של לימודים מקוונים בצל מגפת הקורונה, נדמה היה שהסטודנטים והסטודנטים בארץ התרגלו למציאות החדשה ואפילו הצליחו ליהנות מהיתרונות של הלמידה מרחוק. שני מחקרים גדולים שנערכו לאחרונה בישראל, מציגים תמונת מצב אחרת ומעידים כי לצד השגרה החדשה, תקופת הקורונה הובילה למחשבות אובדניות ולמצוקה נפשית בקרב הסטודנטים והסטודנטיות בישראל.

המחקר הראשון נערך על ידי ד"ר סמי חמדאן, ראש המגמה לפסיכולוגיה חינוכית באקדמית תל אביב יפו בשיתוף טל גוז, סטודנטית לתואר שני במגמה לפסיכולוגיה חינוכית באקדמית תל אביב יפו. המחקר השני נערך על ידי ד"ר אביטל לאופר, חוקרת מדעי ההתנהגות מהאקדמית נתניה. שניהם פורסמו במקביל בעת האחרונה ומעידים על תוצאות מטרידות במיוחד.

לפי נתוני המחקרים, בישראל כ-400 אנשים מתאבדים בשנה, מה שנחשב לגורם השני בשכיחותו למוות בקרב גילאי 15 עד 24. ולמרות שסטודנטים נמנים בקבוצה זו, ד"ר סמי חמדאן, חוקר בכיר בתחום התאבדות ודיכאון, מעיד כי חסרים נתונים רשמיים אודות התנהגות אובדנית בקרבם בישראל. על כן, מטרת המחקר הייתה להעריך את שכיחות ההתנהגות האובדנית והמצוקה הנפשית בקרב סטודנטים, בייחוד בזמן מגפת הקורונה.

ממצאי המחקר מעידים על מצוקה נפשית רבה בקרב הסטודנטים

במסגרת המחקר שנערך על ידי ד"ר חמדאן וגוז השתתפו 911 סטודנטים וסטודנטיות, 720 נשים ו-191 גברים, רובם בשנות ה-20 לחייהם הלומדים ב-16 מוסדות שונים להשכלה גבוהה, ביניהם: אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת בן גוריון, האוניברסיטה העברית, האקדמית תל אביב-יפו ועוד. המחקר החל עם תחילת מגפת הקורונה, מראשית הסגר הראשון ועד הסגר השלישי והנתונים מצביעים כי שליש מהמדגם (34.8%) דיווחו על מחשבות אובדניות במהלך תקופת הקורונה. בנוסף לכך נמצא כי 227 סטודנטים, המהווים 25% מהמשיבים, סובלים מסימפטומים בעוצמה בינונית וגבוהה של דיכאון ו-50% מדווחים על תחושת בדידות.

ד"ר סמי חמדאן (צילום: יחסי ציבור | האקדמית תל אביב יפו)
ד"ר סמי חמדאן | צילום: יחסי ציבור | האקדמית תל אביב יפו

 "ממצאי המחקר מעידים על מצוקה נפשית רבה בקרב הסטודנטים ויחד עם זאת חשוב לזכור כי אלו הנמצאים במשבר נפשי רב אינם נוטים להשתתף במחקרים", מדגיש ד"ר חמדאן ומוסיף כי נתוני המחקר מחייבים חשיבה מעמיקה מיידית במוסדות האקדמיים, ליצירת תשתיות לסיוע ותמיכה נפשית מעבר למה שקיים כיום. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כיום בישראל נמצאים 327.3 אלף סטודנטים במוסדות ההשכלה הגבוהה, מה שמחזק את העובדה כי מדובר בנתח אוכלוסייה משמעותי.

נקודה מעניינת נוספת שהמחקר העלה, היא שמלבד דיכאון שמהווה גורם סיכון משמעותי למחשבות אובדניות, גם ההתמכרות למדיה תורמת למחשבות אלו. נמצא כי 40% מהסטודנטים שנשאלו מכורים למדיה חברתית, והם אלו שהעידו על מחשבות אובדניות בשכיחות רבה ומובהקת יותר מאלו שלא מכורים למדיה החברתית. בעוד אלה שיש להם מחשבות אובדניות, נהגו יותר להעלות פוסטים יותר מאשר אלה ללא מחשבות אובדניות, הם גם דיווחו על כך שהם רואים בשימוש ברשתות החברתיות כמספק תמיכה נפשית עבורם.

67% העידו כי קיים אצלם מחסור במפגש חברתי

גם המחקר של ד"ר אביטל לאופר, חוקרת מדעי ההתנהגות מהאקדמית נתניה, מעיד על תוצאות דומות; המחקר שנערך בקרב 350 סטודנטיות וסטודנטים, 222 נשים ו-127 גברים מצא כי 65% מהנשאלים מעידים שהקורונה פגעה בחייהם בצורה משמעותית.

ד"ר אביטל לאופר (צילום: רן אליהו | יחסי ציבור האקדמית נתניה)
ד"ר אביטל לאופר | צילום: רן אליהו | יחסי ציבור האקדמית נתניה

"שנה לאחר תחילת הקורונה מצבם הכלכלי של הסטודנטים הורע", מספרת ד"ר לאופר, "הם מדווחים על פגיעה באיכות החיים שלהם בכלל וירידה ביכולת הלימודית בפרט. עם זאת, מדדים של חוסן נפשי מצביעים כי מרבית הסטודנטים מתמודדים טוב עם המצב, ואולם לשליש מהם יש קושי לישון, 15% לא מרוצים מעצמם ומתקשים מאוד להתרכז, ו-10% אחוזים מדווחים על מצב נפשי רע". אבל יש גם נקודה מעודדת במחקר, לצד כל אלו 63.5% מהנשאלים העידו שהם מרגישים שיש להם למי לפנות כשהם צריכים עזרה.

על פי תוצאות המחקר של ד"ר לאופר, 67% העידו כי קיים אצלם מחסור במפגש חברתי ו-46% העידו כי הקורונה פגעה בלימודים שלהם. ולצד הנתונים הללו, מעניין לראות שרוב הנשאלים העידו שהם רוצים לחזור ללמוד בקמפוס וכמעט חצי מהסטודנטים רוצים מערכת משולבת של לימודים פרונטאליים ולימודים בזום. לאופר מדגישה כי למרות הפגיעה המשמעותית של הקורונה ביכולתם של הסטודנטים והסטודנטיות ללמוד ולתפקד, מרבית הסטודנטים עדיין מצליחים להתמודד טוב עם המצב.

כפי שציינו ד"ר חמדאן וד"ר לאופר, למרות שמדובר על קבוצה יחסית קטנה מהאוכלוסייה, עדיין מדובר בקבוצה שנפגעה ולכן חשוב שהמערכת האקדמית תדע לתת להם את המשאבים המתאימים לתמיכה נפשית. ועל כן נשאלת השאלה האם המערך הפסיכולוגי הקיים במערכת האקדמית כיום בימי הקורונה מסוגל להתמודד עם התופעה הזו? ומעבר לכך, האם סטודנטים וסטודנטיות שחשים מדוכאים וחרדים ניגשים בכלל לקבל עזרה למצבם הנפשי? מה עם אלו שלא? האם יש בידי מערכת האקדמיה דרכים אפקטיביות לאתר אותם ולטפל בהם מבעוד מועד לפני שמצבם יחמיר? מה עלולות להיות ההשלכות ארוכות הטווח של ההשפעות הנפשיות הללו על מי שסובל מהם, על סביבתו הקרובה והרחוקה? כל אלו שאלות מטרידות המחייבות התייחסות מיידית מצד המוסדות האקדמיים.

אובדנות היא תופעה הניתנת למניעה!
במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו.
נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים: