המאבק בקורונה הציף שוב את המצב העגום של מערכת הבריאות והשחיקה ההולכת וגוברת של צוותי הרפואה. אפילו הקלישאה על "האמא הפולניה" שרוצה בן רופא, כבר מזמן לא רלוונטית בעידן שבו המקצוע הפך לכזה שגובה מחיר גבוה מהעוסקים בו ופחות מתגמל כלכלית, בטח עד שיגיעו לאמצע החיים שלהם.
אבל בעוד שמתמחים רבים קורסים תחת הנטל, היה אפשר להניח כי תהיה ירידה בביקוש ללימודי המקצוע, אך דווקא סטודנטים צעירים שהתחילו ממש השבוע את מסלול הלימודים הארוך ברפואה, מעידים שהקורונה היא זו שדרבנה וחיזקה אותם בהחלטתם לצלול לתוך המקצוע המאתגר.
סבאח עורסאן מהיישוב טורעאן שבצפון, הוא רוקח כבר 20 שנה, אבל דווקא עכשיו בצל מגפת הקורונה הוא החליט לעשות הסבת מקצוע ולהתחיל ללמוד טכנולוגיות דיגיטליות ברפואה במכון טכנולוגי HIT שבחולון, במטרה להמשיך ללימודי השלמה לרפואה ולהפוך לרופא.
"מערכת הבריאות נמצאת במצוקה, רואים את הדרישה הרבה לרופאים נוספים ולדעתי יש לי הרבה לתרום", מסביר סבאח, "הקורונה גרמה לי לרצות להפוך להיות רופא", מצהיר סבאח, "רואים את ההערכה הרבה שהם מקבלים עכשיו בכל המאבק לקורונה", אומר סבאח. סבאח מסביר שרבים במשפחתו הם רופאים ולדבריו הוא רואה מקרוב כיצד הם עובדים מסביב לשעון בתקופה הנוכחית: "זה נכון שהם משלמים מחיר אישי רב מאוד, אבל עם זאת, הם מקבלים גם הערכה רבה מהציבור וזה הסיפוק בלהיות רופא".
חייב להיות דור חדש של רופאים
נטע שורק, בת 29, מגבעת אלה, עברה בימים אלו להתגורר בראש פינה, כדי להתחיל לימודי רפואה בבית הספר לרפואה בצפת. מבחינתה העיתוי הוא הרבה יותר מסימבולי: "הרופאים הם האנשים שעומדים בחזית המגפה ומוטלת עליהם אחריות מאוד גדולה". נטע מספרת כי במשך שנים רבות לא האמינה שהיא מסוגלת לעמוד בדרישות הקבלה לבתי ספר לרפואה, "הציונים שלי לא היו הכי גבוהים בתיכון וגם כשעשיתי פסיכומטרי, בואי נגיד שזה היה בין הציונים הכי נמוכים", היא צוחקת. נטע לא וויתרה והצליחה להתקבל לבית ספר ברפואה בעזרת מכינה שעשתה בתל-חי.
מה בתקופת הקורונה חיזק אצלה את הרצון להפוך בעצמה לרופאה? "הרופאים עושים את מה שמצופה מהם; הם נותנים את החיים שלהם למרות חוסר הודאות ואי הידיעה מה יקרה", מסבירה נטע, "באיזשהו מקום, דווקא חוסר התגמול והקושי האדיר שקיים במקצוע הזה הם אלו שנותנים לי את הדרייב".
ולמרות הנהירה של בני דורה לתחום ההייטק האטרקטיבי, נטע מדגישה שהבחירה מגיעה ממקום של לא פחות משליחות: "יש בי את התחושה הזו שאם אני לא אקריב את עצמי כדי להפוך לרופאה – אף אחד לא יעשה זאת. חייב להיות דור חדש של רופאים ואני רואה את עצמי חלק מהם".
"הקורונה הגבירה את הרצון שלי להיות בחזית ולקחת חלק במלחמה בנגיף זה". כך מספר אלישע לאב, בן 28 מישוב מעלה לבונה, שמתחיל את לימודי הרפואה באוניברסיטת בן גוריון.
"בימים כאלה להיות רופא זה לתרום יותר מתמיד", מסביר אלישע, "אני חושב שאנשים שרוצים להיות רופאים באים משליחות, מתוך רצון לעזור, מתוך רצון להועיל ולטפל באנשים, זאת למרות החשש והפחד". אלישע מספר שבתור ילד חלם להיות אסטרונאוט, אך עם השנים התפשר על חלום להיות טייס, אבל כעת הוא מספר שהקורונה העניקה לו מוטיבציה נוספת במטרתו להפוך לרופא: "עכשיו בגלל הקורונה, אנשים שמים יותר לב להשפעה שיש לרופאים ומוקירים אותם על כך", מסביר אלישע: "ההוקרה הזו, היא שמגבירה את הרצון שלי להיות חלק מזה. הקורונה מראה כמה הרופאים הם אנשים שפועלים מתוך רצון לעזור לאחרים, ללא התחשבות במחיר האישי שהם משלמים על כך. כל אלו לגמרי מגבירים את הרצון להיות רופא" .
אם לא אני אז מי?
דיאנה מגור, בת 34, מראשון לציון, התחילה ללמוד טכנולוגיות דיגיטליות ברפואה במכון הטכנולוגי HIT, לקראת לימודי רפואה מלאים. "מערכת הבריאות שלנו עומדת בפני אתגרים אדירים, הקורונה רק הדגישה את יכולת ההתמודדות שלנו, גם את ההון האנושי של החברה שלנו וגם בתחום הטכנולוגי", היא אומרת.
"אני מתעניינת ברפואה פנימית ובקרדיולוגיה", מספרת דיאנה. לדבריה, מקצוע הרפואה אינו זר לה, והיא מכירה אותו עוד מהבית – שכן אמה ואחיה שניהם רופאים: "השיחות מסביב לשולחן בארוחות תמיד היו קשורות לרפואה", היא מתארת כיצד ההיכרות המוקדם עם התובעניות של התחום לא מרתיעה אותה: "אני יודעת שלהיות רופא זה מקצוע לא מתגמל וכי הוא אינו מציע תנאים שתואמים את מידת ההשקעה. אבל זה מקצוע שנותן הכי הרבה סיפוק למרות המחירים האישיים; ראיתי את זה מהבית".
"הקורונה לגמרי דרבנה אותי לרצות להפוך להיות רופאה, זאת למרות הדרך הארוכה והקשה. אין מקצוע עם יותר חמלה מאשר רפואה," אומרת דיאנה ומסכמת: "אני תמיד אומרת לעצמי 'היי השינוי שאת רוצה להיות'. אם כולם יגידו שמישהו אחר יקריב את חייו כדי להיות רופא, אז בעצם לא יהיו רופאים. לכן אני אומרת - אם לא אני, אז מי? אני צריכה לעשות בעצמי את מה שאני מצפה מאחרים".