מקצוע קודם: מפיקת טלוויזיה
מקצוע נוכחי: קוסמטיקאית
למה החלפתי מקצוע? כי די נמאס לי. מפיקה זה מקצוע מאוד דורש והבנתי שזה מפריע למהלך החיים התקין שלי מבחינת השעות, הלחץ, סדרי העדיפויות. נמאס לי מלעבוד ב-3 לפנות בוקר, מהטלפונים 24/7 וכשהסתכלתי על החיים הבוגרים שלי ראיתי שאני לא רוצה להמשיך להתרוצץ גם בגיל 40.
מתי נפלה ההחלטה לעשות שינוי? בשמש יוקדת, כשאני על הר עם שתי שישיות של מים בידיים. התחושה שאני רוצה שינוי הייתה ברקע שלוש שנים, אבל ברגע הזה החלטתי שזה פשוט לא קורה שוב מחר, המסלול הזה. החלטתי לעזוב את ההפקה שהייתי בה ונסעתי שבוע לחופשה ביוון כדי לחשוב מה לעשות מכאן. ברגע מסוים בחופשה הבנתי שבעצם יש לי כבר מקצוע אחר ביד: תמיד הייתי עושה אצלי ערבי בנות בהן הייתי מאפרת את החברות ועושה להן מסכות וגבות. כל החברות שלי דחפו אותי כל השנים לעשות קורסים בנושאים הללו וזה משהו שהייתי עושה בשביל הנפש: קורס איפור, קורס שעווה, קורס מניקור-פדיקור, גבות, כך שבעצם יכולתי לעשות כבר הרבה דברים והייתי צריכה להשלים רק קורס קוסמטיקה כדי לקבל את הדיפלומה.
כמה זמן לקח לעשות את השינוי? הייתה תקופת ביניים בה עוד עשיתי כמה הפקות קטנות בשביל האוויר הכלכלי שלי. בגדול, מאחר והשתמשתי בכישוריי ההפקתיים התהליך היה קצר מאוד: עוד בחופשה ביוון נרשמתי ללימודים והתחלתי לשווק את עצמי במה שידעתי לעשות. לא היה לי מקום משלי אז התחלתי בעבודה אצל אנשים בבית, לשם הגעתי עם מזוודה, ותוך כדי העבודה למדתי עוד קורסים, השלמות והשתלמויות. באחד הימים הלכתי לי ברחוב ופתאום פגשתי את ענבל רביב, מעצבת שמלות שעבדתי איתה בחדשות כמה שנים קודם לכן. סיפרתי לה על ההסבה שעשיתי והיא סיפרה לי שהיא בדיוק משכירה את החדר שיש לידה. ככה נולד המקום שלי.
מה הדבר שאני הכי אוהבת במקצוע החדש? את התקשורת הנעימה עם הלקוחות שלי. גם בהפקה יש תקשורת עם אנשים, אבל בהפקה היא מגיעה ממקום של לחץ ופה היא הרבה יותר אישית: אנחנו מקשקשות, מדברות על כל דבר שבעולם והכל נעשה על מי מנוחות. אני לומדת מכל אחת מהלקוחות שלי, כמו שלמדתי מכל הפקה בה עבדתי, בין אם זה היה דוקו או חדשות – פה אני פוגשת פעם מנתחת ופעם קופאית בסופר, יום אחד פסיכולוגית ובאחר אשת מכירות, ואני זוכה לשוחח עם כולן.
מה גילית על המקצוע שלא ידעת? שאת מנהלת עסק שלם. גם כמפיקה ניהלתי אנשים אבל זה לא אותו דבר כמו להיות מעסיקה ולהפוך לא רק לקוסמטיקאית אלא גם משווקת, מוכרת, מנהלת וכמובן – עובדת. פתאום את משחקת עם הכסף שלך והאחריות היא גדולה.
מה השינוי הכי גדול באורח החיים? השינוי הכי גדול הוא בבחירות שאני יכולה לעשות. בכל שנותיי בהפקה תמיד - אבל תמיד - עבדתי בערבי חג, בחול המועד וקינאתי בחברים שהיו בחופשה או בארוחות משפחתיות. עכשיו יש לי את החופש לסגור את המקום בחמש, לקחת חצי יום חופש כשהעובדת שלי מטפלת בלקוחות.
איך הגיבה הסביבה לשינוי? הם לא היו מופתעים והתגובה השכיחה היא: “כן, מתאים לך!”. תמיד אהבתי את זה והסביבה מפרגנת. זה מאוד טבעי לאנשים שהלכתי לתחום הזה.
מה הדבר הכי גדול שהשינוי דרש ממך? סבלנות. כשאיש צוות או שחקן מתלונן על משהו – יש לך חוזה מולו והוא בסך הכל עושה עבודה שמשלמים לו עליה. אצל לקוחות המצב שונה: הלקוחה תמיד צודקת ולא משנה מה – את מבטלת את עצמך, את התחושות והרצונות שלך ושמה את הלקוחה לפני הכל כי ההנאה שלה והשירות שלך הם מה שהכי חשוב. קליניקה זה מקום בו הלקוחות רוצות לשכוח את הצרות לשעתיים, להיות בשקט אמיתי מכל הצרות, מהסביבה שהן רגילות אליה, מהילדם, מבן הזוג, מהבוסית. הן פורקות את כל נבכי נשמתן אצלי ואני אוהבת את זה, זה הכי כיף לי בעולם.
מילה למתלבטות: אני בת 37 וחצי את התהליך שהוביל לשינוי התחלתי באמצע שנות ה-30 שלי. זה גיל בו מפחדים לעשות שינוי כי את אומרת "כבר הגעתי למקום מסוים, כבר יש לי מעמד, יש לי ניסיון ואני מרוויחה טוב" ופתאום את מוצאת את עצמך מתחילה מחדש. אני יודעת שהיום בגלל העסק יש הרבה דברים שאני מוותרת עליהם כי אני בעיצומה של בניית עסק ואני יודעת שלפני15 שנים לא חשבתי שבגיל הזה אתחיל מאפס, אבל אסור לפחד. אנשים אומרים לי "איזה אומץ”, אבל בעיני זה לא אומץ, זה מה שצריך לעשות - אז זה מה שעושים. צריך להגשים את החלום, חייבים. אסור לפחד ואם לא יהיה טוב פשוט ממשיכים הלאה. חשוב גם לזכור שאנחנו לומדים מכל מה שאנחנו עושים בחיים ושכל מקצוע מביא איתו מיומנויות חדשות.