אמיר אליחי, מנכ״ל חברת הסטארטאפ CARBYNE (לשעבר ריפורטי Reporty), הוא יזם צעיר ומצליח בן 32, נשוי לליאת (בת 31) ואב לתינוקת כבת שנתיים. אליחי היה קצין ולוחם בצה"ל ומהשיחה שלנו ניכר שיש לו רגישות לנושאי מדינה וביטחון. לא מפתיע בהתחשב בעובדה שהחברה שלו, המפעילה משרדים בישראל ובניו יורק, פיתחה טכנולוגיות מתקדמות לגופי חירום לאומיים ולרשויות מקומיות ומוצריה השונים מאפשרים לגופים אלו לקבל דיווחים של מידע אמין ויעיל בזמן אמת. קרביין גייסה כבר מעל 13 מיליון דולר ואחד מהמשקיעים שלה הוא לא אחר מאשר אהוד ברק.
אני פוגשת אותו בעמק הסיליקון לאחר שהגיע לקחת חלק בתוכנית SV101 של ICON. אייקון, בניצוחה של יסמין לוקץ׳, הוא ארגון ללא מטרות רווח הממוקם בפאלו אלטו ומקשר בין יזמים ויזמיות ישראלים ליזמים ומשקיעים מעמק הסיליקון. SV101 היא תוכנית הדגל המצליחה של הארגון והיא סוחפת אליה מנהלים מהשורה הראשונה. זהו יום חמסיני בפאלו אלטו, ואליחי עובר מפגישות להרצאות כבר שעות רבות. אני מציעה לו ״לשחרר״ קצת מהעבודה ולקפוץ לאכול משהו אצל "אורן חומוס". ״מי יודע״, אני צוחקת, ״אולי נפגוש את צוקרברג שם ונדבר איתו גם קצת על הבית״. ניים דרופינג משכנע ואליחי מסכים להצעה.
אני אתחיל ישר ולעניין; יש לך תינוקת בת שנתיים בבית - כיצד אתה משלב משפחה ועבודה?
"מה שאגיד אולי ישמע אגואיסטי, אבל אם תשאלי אותי, אז יש לי מזל גדול שבחרתי את מי שבחרתי להיות בת זוגי. לא כל אישה יכולה לחיות עם יזם. אורח החיים שלי מטורף זה דורש הבנה, הקרבה ואמונה בדרך, שלא תמיד קיימת אצל בני זוג וזה משהו שהיה לי חשוב. רוב העול נופל על אישתי היום, חד משמעית".
אבל זו אחת הבעיות הגדולות עם בני זוג כמוך - בחוץ, בארגון, אתם מקדמים נשים, אבל בבית אתם חייבים אישה שמוותרת על עצמה, כי אחרת איך תגדלו ילדים?
"אני לא מסכים איתך", הוא קובע. "אישתי קרייריסטית שעובדת בהייטק מסביב לשעון כמוני. נכון, היא זו שיוצאת יותר מוקדם כדי להגיע לילדה, אבל זה זמני. העובדה שהיא לא רק אמא אלא יש לה גם משמעות בעבודה, חשובה לי לא פחות משהיא חשובה לה. לדעתי נשים שרק בבית הן עצובות. יכול להיות שיש נשים שטוב להן בבית, אבל אני לא חושב שאישה צריכה לוותר על הקריירה שלה, כי לבן הזוג שלה יש קריירה. צריך לקחת עזרה. נכון, זה לא יהיה מאוזן חמישים-חמישים, תמיד יש צד אחד שיוותר יותר בתקופת זמן מסוימת ולכן צריך לדבר ולקבל החלטות יחד. אבל חשוב לי שתהיה לה את ההגשמה שלה".
התשובה שלך זורקת אותי לכמות הציפיות האדירה שיש מנשים היום. ולא שאין ציפיות מגברים, אבל כיצד נשים יכולות להגשים את עצמן אם אין להן בני זוג שותפים להורות?
"זוגתי פייטרית. הדבר הקל זה לקום ולוותר על עצמך, מכיר מספיק נשים שאומרות את זה. צריך לזכור שיש משהו אחד שהוא בלתי נשלט וזו העובדה שנשים עדיין היחידות שמביאות ילדים לעולם וצריכות לעשות הפסקה, אבל אני כבן הזוג שאוהב רוצה שיהיה לה הכי טוב בעולם. היציאה שלי לסוג הקריירה שלי, היא גם למענה. כשאתה רוצה לחיות ברמת חיים מסוימת אתה עושה ויתורים. זה יפה לדבר על ילד שרוצה לחזור הביתה להורים, אבל זה לא עומד במבחן המציאות ואין הורות קרייריסטית בלי עזרה חיצונית".
אבל מה אתכם האבות? לאזן בין הבית, העבודה והמטפלת זה מה שאימהות עושות היום, אבל מה שהן שואפות אליו זה בני זוג שיהיו שותפים בגידול.
"האבהות שינתה ומשנה אותי. אנחנו הגברים הישראלים עוברים את הצבא וצריכים אחר כך לצאת לעולם ולתפקד", הוא פותח נושא רגיש שמעטים הגברים שמשתפים בו, "אני הייתי קצין לוחם, הצבא מנתק לך רגשות, חוויתי דברים מאוד לא פשוטים ופתאום האבהות חיברה אותי חזרה לרגש. מצאתי באבהות משהו שלא הרגשתי עד הרגע הזה. כשבתי נולדה הייתי איתה לבד שעה וחצי מיד לאחר הלידה, חיבקתי אותה ויכולתי כמעט לשמוע שהיא אמרה לי: 'מעכשיו והלאה תטפל בי'. האינטנסיביות בעבודה שלי היא גם למענה".
את זה אני שומעת כל הזמן מגברים שעובדים המון שעות, מה בכל זאת השתנה ביום-יום שלך בגללה?
"אספר לך סיפור; הייתי בסדנה שבמהלכה אתה יושב מול הצוות שלך ומדבר על חוויה שחווית בצבא. המנחה פונה אליי ואומר לי שאני בן אדם קר ושואל אותי מתי בכיתי בחיי. עניתי לו שאני זוכר רק פעמיים: אחת כשנדב, חבר שלי בצבא, נהרג בלבנון ופעם בשמחה הכי גדולה שלי, כשבתי נולדה. זה סיפור סימבולי בעיני לשינוי שאנחנו צריכים לעבור".
"את מדברת על שינויים עצומים שגברים צריכים לעבור היום. פעם לא הייתי מרגיש געגוע לבית, היום אני חייב לדבר עם הבית כל הזמן. הרבה מההחלטות המקצועיות שלי מוטות בגלל הילדה. יכולתי לטוס בשבת כדי להגיע לסיליקון ואלי בשבע בערב ולפספס עוד מקלחת עם הילדה, או לטוס בטיסת יום נוראית עם קונקשן בקנדה ולהגיע מוקדם והעדפתי את זה, כי נתן לי עוד זמן איתה. אני אוותר על הנוחות בשביל עוד זמן איתה ועם בת זוגי. עכשיו למשל, מיד כשאני חוזר אני אקח יום חופש ואהיה איתה. אני כן שם, אני משחק איתה בבקרים, אני מוציא פעם או פעמיים בשבוע כדי להיות איתה ובסופי שבוע אני כמובן פול טיים. אני חושב שגברים שלא מחכים להיות עם הילדים מפספסים. הבית, הילדה וזוגתי הם הפינה שאליה אני הכי רוצה לחזור".
"הורה עם ילדים הוא עובד רציני יותר"
אני מאמינה לאליחי כשהוא אומר שהילדה היא הדבר שאליה הוא רוצה להגיע בכל יום, העיניים שלו נוצצות כשהוא מדבר עליה, ומצד שני מבינה גם את הלחצים שהוא נמצא תחתם: ניהול החברה, אחריות על עובדים, דרייב פנימי ועוד נדבכים שהוא נדרש להם כדי להישאר במירוץ.
"תראי, המציאות שלנו השתנתה. אפשר לבכות על זה ואפשר לנסות להצליח למרות זה. אנחנו לא גדלים במציאות שהורינו גדלו בה. זו חברה קפיטליסטית ואורח החיים יקר. אם הייתי שכיר הייתי משתגע וזה אומר שהזוגיות שלי הייתה נפגעת וזה היה פוגע בבת שלי. אז לא בטוח שלכל אחד מתאים אותו דבר", הוא טוען, "אין נכון או לא נכון, מה שגורם לי לקום בבוקר ולהיות מאושר לא יגרום לאחר. אני לא חושב שיש בזה פסול שלא אני זה שמביא לילדה את ארוחת הצהריים, הערך של זה על חיי הילדה שלנו הוא קטן ביחס להגשמה העצמית שיש לנו ולזה שזה הופך אותנו להורים יותר טובים יותר".
זה לב הקונפליקט. הבית ומה שקורה בו מנוגד לערכים שמתרחשים בחוץ של תחרותיות, הגשמה עצמית, גמול כלכלי והכרה. ולפעמים בגלל זה הבית לא מוערך מספיק.
"את צודקת, אבל זה לא מה שאנשים ובטח לא מה שגברים מרגישים לגביו, כי בסוף אתה נמצא בחוץ בסביבה רווית אינטרסים והבית והמשפחה זה מקום שאתה רק מחכה לחזור אליו. כמי שמוביל חברה של מעל חמישים אנשים ולכל אחד יש דעה אחרת, בסוף היום יש לי את זוגתי לבוא אליה ולשאול אותה ולהקשיב לה. הבית זה הרגשות, המוכר, הפתיחות. אנשים שיודעים עלייך יותר מכולם, שחלקת איתם רגעים של אושר, עצב ושמחה. תראי בעולם - המנכ״לים הטובים הם הורים. קחי את צוקרברג, הוא אמנם לא התחיל את פייסבוק כאבא, אבל הוא דוגמה לשינוי. אני כאדם וכחברה מאמין באיזון בית ועבודה. לאנשים יש יעדים ומבחינתי אם אדם צריך לצאת פעמיים בשבוע בארבע לילדים שלו ולמחרת ייתן יותר, אין לי בעיה. אני מאמין באנשים. הוא יבוא לעבודה ויהיה יותר יעיל".
"אחת מהעובדות שלנו, אמא לשלושה ילדים, היא המוציאה לפועל הכי טובה שיש, כי יש לה יעדים ואין לה זמן לבזבז בפייסבוק. אני עצמי, חד משמעית יותר יעיל מאז שאני אבא. ההבנה שיש משהו חשוב שמחכה לי בבית, משהו משמעותי שצריך אותי, דורך אותי לשינוי".
איך האג'נדה הזאת באה לידי ביטוי בפרקטיקה אצלכם בחברה?
"אני מאמין בשקיפות עם העובדים שלי. אני מצפה שאם יש לי עובד שרע לו כי הוא לא בבית מספיק, שיבוא לדבר איתי. עבודה קשה לאורך זמן לא תביא תוצאות לאורך זמן. יש תקופות שצריך לדעת לשחרר ולהוריד את הרגל מהגז. אם עובד מגיע לעבודה ומשהו מטריד אותו והוא לא מדבר על זה לאורך זמן, גם התפוקה שלו תיפגע. אנחנו בסביבת העבודה לא נפתח עיניים על הורים, לא נחייב להישאר יותר שעות או נפעיל לחץ מיותר כדי להעלות רמת תפוקה", הוא פורש את משנתו, "לכל אדם יש יעדים משלו - יעדים הגיוניים. אני לא דורש לעבוד 24 שעות ביממה. איך העובד שלי מנהל את הזמן שלו זה עניין שלו. אנחנו רוצים תוצאות, זה לא פילנטרופיה. אנחנו מגייסים אנשים בוגרים ויעילים ואנחנו בעד הורים, כי הורה עם ילדים יש לו יותר מחויבות, הוא רציני והסיכוי שהוא יישאר איתי לאורך זמן גדול יותר. החבר׳ה הצעירים יכולים לנטוש אותך בכל רגע. גם אני בהתחלה רציתי רק את יוצאי 8200 והתפכחתי מזה".
למעשה היום אתה כבר לא רק הזהות המקצועית שלך, מנהל-יזם, אתה גם אבא ועוד כמה זהויות. האם אתה מזהה את עצמך גם עם זהויות אלו בסביבה החיצונית?
"בגלל שלמדתי בסביבה מאוד תחרותית והישגית, רוב השיח בסביבה שלי הוא על עשייה מקצועית. אמנם הדברים שהם מחוץ לפן המקצועי גם חשובים לי, אבל אני עדיין לא מדבר עליהם מספיק. אז אני כנראה מזוהה יותר עם היזם שאני, אבל זה לא אומר שהצדדים האחרים שלי לא מקבלים ביטוי", הוא אומר ספק בהתנצלות: "אני זוכר שכשהלכתי לפגוש את אהוד ברק כדי שישקיע בחברה שלי והוא ביקש שאספר על עצמי. אמרתי לו 'אני בן 29, מאשדוד, מאורס'. בדיעבד תהיתי למה דווקא ככה בחרתי לתאר את עצמי. אני חושב שזה היה כי רציתי שהוא יחשוב עליי שאני לא כאן להרפתקה, אלא שיש לי מחויבות למשפחה".
"יש יזמים שיגידו שהם לא מתחתנים או מקימים משפחה, כדי שזה לא יגזול להם מהמיזם. אני מוצא שמה שמביא לי סיפוק הכי גדול בחיים זה המשפחה שלי והילדה שלי. בעיני יזם ומנהל שיחכה עם ההורות לגיל מסוים, זו הסתכלות טיפה מעוותת על החיים. נכון, זו עבודה קשה למצוא איזון, אבל אם כל התנאים מתקיימים, זה רק יביא אותך להיות מנהל טוב יותר, יעיל יותר ומקשיב יותר".
מיכל איסט אלון היא יועצת מומחית למשפחות פרק ב׳ ובשנים האחרונות חוקרת את הקשרים וההשפעות בין הבית וסביבות העבודה. מתגוררת כיום בעמק הסיליקון, קליפורניה.