על מה אנחנו חושבים כשאנחנו חושבים על עבודה? רובנו חושבים על פרנסה, סטטוס, תנאים, מטלות, לחצים, יעדים - רשימת התשובות כוללת כל מיני אפשרויות, אבל לרוב לא נמצא ביניהן את המילים כיף או הנאה. "תבחר עבודה שאתה אוהב ולא תצטרך לעבוד אפילו יום אחד בחייך" אמר קונפוציוס לפני יותר מ-2,500 שנה - אבל האם דברי הפילוסוף הסיני נכונים גם בעולם העבודה התחרותי והקפיטליסטי של ימינו?

אין ספק שכולנו צריכים כסף כדי לחיות, אבל בפועל - לא בשביל כולם כסף יכול להיות מניע מספיק חזק כדי לזוז קדימה, ובטח לא כדי לחוש סיפוק והנאה בעבודה לאורך זמן. ואכן, בעולם הייעוץ והטיפול התעסוקתי, אנחנו פוגשים מקרים רבים של אנשים שעשו את הבחירות שלהם בגלל סיבות חיצוניות - כסף, יוקרה ועוד - ומגיעים לטיפול תעסוקתי בגלל תחושות של חוסר סיפוק, חוסר מימוש ותחושת תקיעות כללית.

הנאה מובילה להנעה

רובנו נוטים לחשוב שתגמולים חיצוניים, כמו - שכר, הטבות ותנאים, הם סיבה מספיק טובה לבחור בעבודה מסוימת ולהישאר בה לאורך זמן. אולם בפועל, מחקרים מוכיחים שדווקא תגמולים פנימיים, כמו למשל - היכולת לחוש סיפוק, הנאה ועניין, קשורים הרבה יותר ליכולת שלנו להישאר לאורך זמן בעבודה ובעולמות תוכן מסוימים. ההנאה מובילה להנעה, והסיבה לכך היא פשוטה: בכיף יש חיזוקים חיוביים - כשאנו נהנים המוח שלנו מפריש חומרים שמאפשרים לנו להרגיש טוב יותר, וזה גורם לנו לרצות להישאר בחוויה ולחזור שוב ושוב על אותה התנהגות. הבעיה היא, שלא תמיד אנחנו יודעים להתחבר לתחושות ההנאה הללו.

"כל אחד מאיתנו הוא שונה - ולכן מה שיוצר כיף והנאה שונה אצל כל אחד", אומרת נעמה פורת, פסיכולוגית תעסוקתית מומחית. "הבסיס הוא להכיר את עצמנו ולהבין - מה אנחנו רוצים ומה אנחנו צריכים. הבעיה היא שזו שאלה שהרבה אנשים לא יודעים לתת את התשובה עליה".

ולמה כל כך קשה לנו לענות על השאלה הפשוטה לכאורה הזו? "בגלל שהעבודה הפכה להיות המקור המרכזי למימוש בחיים הבוגרים, נוצר רצון להכניס לתוכה המון תגמולים - כסף, צרכים חברתיים, סטטוס - והתחילה להיווצר תובענות: מה 'חייב' לקרות, איך 'צריך' להתנהל בעבודה, איך 'אמורה' להיראות קריירה ומה 'צריך לעשות' כדי להיות מוצלח", מסבירה פורת.

"הבעיה היא, שהתובענות הזו, ה-'חייביזם' הזה, עלול לגרום לנו להתרחק מהרצונות האמיתיים שלנו ולאבד קשר עם איך שאנחנו רוצים שהחיים התעסוקתיים שלנו ייראו. למשל, אדם שנהנה מאפיית עוגות ולמד קונדיטוריה - מול התובענות של 'חייבים להגדיל כל הזמן את העסק', עלול למצוא את עצמו עוסק יותר ויותר בניהול, עבודה עם ספקים, שיווק וניהול לקוחות - והיומיום שלו עלול להתמלא בעשייה שלא בהכרח מסבה לו הנאה". 

הקושי לזהות מה גורם לנו להנאה מופיע פעמים רבות כבר בשלבים הראשוניים של בחירת מקצוע. "הרבה צעירים היום באים ואומרים שהם רוצים לעבוד בהיטק, אבל כששואלים אותם למה הם רוצים לעבוד בהייטק, או מה זה בכלל הייטק מבחינתם, התשובה היא שהם רוצים להרוויח הרבה כסף" אומרת פורת. "כשמתחילים לשאול אותם - האם הם אוהבים לשבת מול מחשב? האם יש להם יכולת לשבת שעות ארוכות? האם הם אוהבים להתעסק בדברים טכניים? - מתברר שכל אלה רחוקים מהם מאוד. באופן כללי, יש מחשבה שאם נהיה במקום 'נחשב' יותר, 'בכיר' יותר, 'רווחי' יותר - תהיה לנו יותר מוטיבציה. בפועל זה לא תמיד המצב - ואנחנו צריכים לשאוף להימצא במקום שמייצר אצלנו את החוויה של ההנאה, של החיזוקים החיוביים".

נעמה פורת (צילום: נועם ורשבסקי)
נעמה פורת | צילום: נועם ורשבסקי
  

אז איך עושים את זה בפועל? ניסחנו כמה כללים שנועדו לעזור לזהות, לחזק ולייצר תחושות של הנאה בשלבים שונים לאורך החיים התעסוקתיים:

בבחירת מקצוע ראשונית

תהליך בחירה חיובית יהיה מבוסס על הבנת הנטיות והצרכים האישיים, מתוך הבנה שרק בחירה כזאת תוכל לשמר חוויות של סיפוק והנאה לטווח הארוך. בתהליך כזה, כדאי לשים לב לדברים הבאים:

דעו את עצמכם - הרבה צעירים לא יודעים מה הנטיות שלהם - האם יחושו במיטבם בעבודה עם מחשבים, או דווקא בעבודה מול אנשים? האם יוכלו להתמיד בסביבה לחוצה ותובענית מאוד? במצבים אלה מומלץ להתנסות בסביבות שונות ומגוונות, להתנדב - להקדיש זמן כדי להבין מה הדברים שמסבים הנאה. מי שעדיין מתקשים להבין למה הם מתחברים יותר ולמה פחות, יכולים תמיד לפנות לתהליך ייעוץ תעסוקתי ממוקד, שיעזור לברר את העניין לעומקו.

יותר רוצה, פחות חייב - הרבה פעמים תהליכי בחירת מקצוע מושפעים ממגוון גורמים חיצוניים - כמו למשל תפיסות חברתיות ("חייב ללמוד משהו נחשב"), או צורך לרצות את הקרובים לנו ("חייב ללמוד מקצוע שמקובל על ההורים"). אז נכון שגם לשיקולים כאלה יש מקום בתהליך הבחירה - אבל צריך להיזהר לא לתת להם להאפיל על החיבור הפנימי שלנו לתחום שנבחר בו.

לקחת את הזמן, אבל בתבונה - כשם שיש תפיסות חברתיות לגבי איך "צריכה" עבודה להיראות, יש גם תפיסות לגבי "הגיל הנכון" לקבל בו החלטה בנוגע למסלול לימודים - בישראל, לרוב הכוונה היא לשנה-שנתיים אחרי השחרור מהצבא והטיול. אז נכון שיש מי שמגיעים לשלב זה בחיים עם החלטה מגובשת - אבל רבים אחרים עדיין זקוקים לתקופת התנסויות כדי לחוש למה הם מתחברים יותר ולמה פחות. חשוב לציין שלא מדובר בהמלצה לשבת בחיבוק ידיים ולחכות שהתובנות הללו יגיעו מאליהן - לרוב זה לא יקרה, ומומלץ לתכנן את תקופת ההתנסות בצורה יסודית ואפקטיבית. 

בבחירת מקום עבודה

לכל מקום עבודה יש מאפיינים משלו, וכשבוחרים מקום עבודה מומלץ "להחזיק בראש" את המאפיינים האישיים שלנו ולבחון את מקום העבודה מולם. מאפיניים אלה כוללים, בין היתר:

מאפיינים חברתיים- אנחנו יצורים חברתיים, ושואפים להיות בסביבה של אנשים שנרצה להתחבר עמם ולבלות עמם בעבודה ומחוצה לה. אם אין לנו עם מי ליצור קשרים במקום העבודה והלבד הזה לא מתאים לנו - זה לא המקום בשבילנו.

סגנון ניהולי- יש אנשים שמחפשים סגנון ניהולי צמוד ותומך - משימות ברורות, הבניה, מסגרת שבה יש מטרות מדידות. אחרים מחפשים יותר חופש, תנועה, מרחב פעולה. חשוב להכיר את הצרכים האלה שלנו, ולקחת אותם בחשבון.

מאפיינים פיזיים- יש אנשים שזקוקים לשטח, לתזוזה, וחופש התנועה חיוני לתחושת ההנאה שלהם. אנשים כאלה צריכים להתרחק מסביבה משרדית - או לדאוג לפחות שהתמהיל בין זמן המשרד לזמן החוץ מספיק מאוזן עבורם. לעומתם יש אנשים שחשים רגועים ושלווים במקום סטטי, קבוע, ולהם תתאים סביבה משרדית ברורה ומוגדרת יותר.

תרבות ארגונית- לכל אחד מאיתנו מבנה אישיותי שונה. יש מי שסביבה מאוד דורשנית ותובענית יכולה להתאים להם, ויש מי שיפתחו חרדות במקום כזה. סביבה ארגונית מיטבית תדע לראות את המאפיינים של העובד ולהוציא ממנו את המיטב.

יעל הכהן (צילום: גיל חיון)
יעל הכהן | צילום: גיל חיון

בתפקוד בעבודה 

חשוב לא פחות לשים לב לאופן שבו אנחנו מתנהלים בעבודה, ואיך אנחנו תופסים את מקומה בחיינו. בהקשר זה, מומלץ לשים לב לסעיפים הבאים:

לשמור על רמת ציפיות ריאלית - כמו שבן זוג לא יכול למלא כל הזמן את כל הצרכים והמאוויים שלנו, גם עבודה לא יכולה לעשות את זה. לכן חשוב לשמור על ציפיות ריאליות, להבין מה אנחנו כן יכולים להפיק מהעבודה  - וגם מה לא. אחרי שנבין אילו צרכים שלנו נותרו ללא מענה, יהיה קל יותר לתכנן באילו מקומות נוכל לבטא אותם.

לייצר איזונים - עבודות רבות מתאפיינות בהתנהלות עיקרית מסוימת - למשל, לשבת מול מחשב, לעבוד מול קהל, לעבוד בעבודה פיזית וכו'. מומלץ לדאוג לשלב בתוך העבודה מאפיינים מנוגדים למאפייני הליבה שלה - למשל: מי שיושב כל היום על כיסא, כדאי שייצא בהפסקה לסיבוב קצר. מי שנפגש עם אנשים כל היום - אולי כדאי שימצא חצי שעה רק לעצמו. כלומר: לדאוג שהאנרגיה העיקרית בעבודה לא תהיה הדבר היחיד שמתרחש, וממש ליזום פעולות שיכניסו את האנרגיה המנוגדת.

לחגוג הצלחות - לרבים מאיתנו יש נטייה לקחת ללב כישלונות, לתת להם משקל יתר, בעוד שאת ההצלחות שלנו בעבודה אנחנו נוטים לקחת כמובנות מאליהן. לאורך זמן, התנהלות כזאת יכולה לפגום בתחושת הסיפוק שלנו, ולגרום לנו לשכוח מה משך אותנו לעבודה הזאת מלכתחילה. חשוב לתת מקום גם לחוויות החיוביות בעבודה - הצלחה במשימה מורכבת, עמידה ביעדים, קידום -  כל אלה הם סיבות מצוינות למסיבה, או לכל הפחות להרמת כוסית.

להביא עוד חלקים בעצמנו לעבודה - לכולנו יש זהויות נוספות בחיינו שלא קשורות לחיים המקצועיים שלנו, ולפעמים יש הזדמנויות להביא את החלקים האלה לתוך העבודה. למשל: להעביר לקולגות שיעור יוגה שבועי, להפיק סרט חברה, להקים קבוצה בנושאי ספורט ותזונה ועוד. לא בכל מקום עבודה זה אפשרי ומקובל, אבל כדאי לנסות להיות יצירתיים בעניין - ככל שנגביר את היכולת להביא עוד חלקים של עצמנו לידי ביטוי בעבודה, כך תחושת ההנאה שלנו בה תגדל. וככל שאנו עושים משהו שאנחנו אוהבים יותר אנחנו זוהרים יותר, מעניינים יותר, ובעיקר - שמחים יותר.

הכותבת היא יעל הכהן פסיכולוגית תעסוקתית מומחית