דור ה-Z לא מפסיקים להפתיע; אחרי שנוכחנו לגלות שצעירים בשנות ה-20 שלהם מגבשים תוכניות עסקיות ומלהטטים בסטארט-אפים, ושיש גם לא מעט בני נוער כבר מצטרפים למיזמים שונים המשלבים אותם בהייטק עוד לפני הבגרויות - מתברר שיש תלמידי תיכון מעדיפים לזנוח את הדילמות הרגילות של בני גילם (ים או קניון?), ומקימים עסקים קטנים, שמצליחים להכניס להם הרבה יותר מ"דמי כיס".

שוחחנו עם שלושה תיכוניסטים שאפתנים שמושגים כמו "ספקים", "שיווק ויראלי" ו"חזון עסקי", הם חלק מהלקסיקון היומיומי שלהם. כן, גם בחופש הגדול.

חובב האמנות שמכר בגיל 13 מוצרים שעיצב

משה רייך (נער בן 16) לומד בתיכון "דה שליט" ברחובות. מכיתה א' הוא מעיד שעסק באמנות וביצירה, סריגה, תפירה ועוד. בכיתה ז' עבר עליו משבר קל ובמהלכו הוא חיפש דרך להעסיק את עצמו. "שוטטתי באינטרנט וראיתי שרפרף מצמיגים והתחלתי להתעניין ולקרוא על זה. נרשמתי לקורס עיצוב קרוב לבית כדי להבין איך עובדים עם החומרים, למדתי שם איך להכין את המוצר הבסיסי שאני מוכר, משם לקחתי את זה לכיוון שלי ולהשראה שלי והתחלתי לעבוד עם הידיים. כל פעם עיצבתי שרפרף אחר ולאט לאט זה תפס תאוצה". בכיתה ח' הוא כבר פתח דף עסקי בפייסבוק והעלה לשם תמונות של יצירותיו. "התחלתי לקבל פניות של אנשים שאהבו את המוצר והתעניינו ברכישה. קבעתי מחירון למספר מוצרים והתחלתי למכור דרך הפייסבוק".

העסק של משה נקרא "צמיגו" ובו הוא מציע שרפרפים העשויים מצמיגים ממוחזרים. "יש מגוון מוצרים, החל משרפרף בסיסי וכלה בשרפרף גבוה, שרפרף עציץ ונדנדה. מדובר בפריטי עיצוב לבית. בנוסף, אני גם מעביר סדנאות איך להכין את המוצר עצמו, איך אפשר לבחור את הבד ואת הצבע".
לפי משה, חלק גדול מהצלחת העסק הוא זוקף למשפחה שלו: "ההורים שלי מאוד עוזרים ונותנים לי עצות מה מתאים יותר ומה פחות. אם למשל אני נשאב יותר מדי לעסק במהלך השנה וזה משפיע על הלימודים שלי, אז ההורים נכנסים יותר לתמונה ומבקשים שאוריד פרופיל מעט, אבל בגדול הם מאוד עוזרים ומכבדים את האהבה שלי למה שאני עושה. ההורים שלי מגיל קטן ידעו שאני אוהב להתעסק עם הידיים וליצור ולכן רשמו אותי לחוגי תפירה וסריגה".

העסק מניב לך רווחים?

"זמן קצר אחרי שהקמתי את עמוד הפייסבוק כבר התחלתי להכניס כסף במכירות. המחירים נעים בין 180 ש"ח ל-250 ש"ח. מאחר וזה מאוד תלוי בזמן שיש לי, בגלל עומס בבית הספר, וכמובן בקידום בפייסבוק - לכן זה משתנה לפי תקופות. בחופש הקרוב, לדוגמה, יהיה לי הרבה יותר זמן להתעסק וליצור דגמים חדשים ולפתח את העסק. כשאני משקיע בזה אז אני גם מוכר בירידים ובמקומות בילוי ופנאי. הייתה לי שנה שבה מכרתי כמאה מוצרים בממוצע של 200 ש"ח למוצר. אבל יש לי גם הוצאות, שהן למעשה חומרי הגלם שאני רוכש מחנויות (בדים, ספוגים, גלגלים, עץ ממחזור מלא, צבעים), ומהוות 40 אחוז מהכנסות שלי".

בבית הספר מגלים תמיכה בעסק?

"אני פחות משתף את צוות בית הספר בנושא, כי אני לא מרגיש צורך בכך. אני לומד אמנות וביולוגיה, אז כמובן שבמגמת אמנות זה מאוד עוזר כי אני מגיע עם בסיס כלשהו. לצערי אני לא יכול להעביר סדנאות במהלך שנת הלימודים, אז אני מתמקד ביצירה אבל לא בווליום שאני רוצה".

לפי משה, לעסק יש חשיבות לא רק בפן הכלכלי: "העסק חיזק אותי מאוד ברמה האישית, מצאתי את המקום שטוב לי ואני פשוט מתמקד ביצירה. אני הרבה יותר טוב במה שאני עושה, לעומת ההתחלה כמובן, ואין ספק שזה בזכות העסק. גם ברמה העסקית, כילד לא פשוט להתמודד מול ספקים, לקוחות וחישובי הכספים, אני מרגיש שהעסק מאוד עזר לי לפתח את הביטחון שלי, לעמוד על שלי ולחשוב מה הכי נכון עבורי".

משה רייך - הבעלים של
משה רייך - הבעלים של "צמיגו" | צילום: צילום ביתי, באדיבות המצולם

"החלום שלי הוא לפתוח סטודיו ששם אני יכול ליצור 24/7, ללמד מאותו מקום בצורה יותר רחבה, למכור משם את העבודות שלי, אולי לתחומים נוספים", הוא מספר על החזון שלו, "כמובן שהייתי מאוד רוצה להתחיל למכור לחו"ל ולחנויות גדולות בישראל".

שבר בחוליה הוביל לבניית עסק מתוק

כמו הרבה רקדנים או ספורטאים שחבלה גופנית מאלצת אותם לעצור את הדרך ולחשב מסלול מחדש, כך גם אלינור מישייב בת ה-16.5, תלמידת תיכון גימנסיה באר שבע, ברשת תיכון גימנסיה, התבשרה במהלך "צוק איתן" שהיא לא יכולה להמשיך במה שהכי אהבה לעשות – לרקוד. וזאת בשל שבר בחוליה בעמוד השדרה. "הסתגרתי בתוך תוכי עם מחשבות קשות על מה עושים מכאן? כל חיי רקדתי ופתאום אסור לי. ניסיתי כל הזמן לחפש תחביב אחר ומצאתי את עצמי ברוב הזמן הפנוי מתעסקת באוכל ובמטבח, מבשלת למשפחה וממש נהנית מזה".

לפני כשנה אלינור סיימה קורס טבחות במכללת השף בבאר שבע, שם גילתה שיש לה חיבה יתרה להכנת קינוחים, והמשיכה להתמקצע בזה. את ההשראה שלה היא מספרת ששאבה מהוריה, שניהם בעלי עסק בשדרות, שגילו תמיכה בצמיחת העסק של בתם הצעירה. "הגעתי לגיל שרוב בני הנוער רוצים לעבוד כדי להרוויח כסף בעצמם כדי לא להיות תלויים בהורים. אני יודעת שלא אצליח לתפקד במסגרת אחרת של עבודה, גם לאור הפגיעה שלי בגב. ההורים שלי הציעו לי לפתוח עסק משלי ורכשו עבורי את הכלים הנדרשים למטבח מקצועי. מכיוון שאמא שלי מנהלת את העסק המשפחתי וכל הזמן נמצאת בקורסים ובהשתלמויות שונות בתחום העסקי, גם אני הצטרפתי אליה על מנת לקבל כלים מקצועיים לניהול העסק".

אלינור משייב - בעלים של בר מתוקים אירועים
אלינור משייב - הקימה מיזם של בר מתוקים אירועים | צילום: נטלי משייב, צילום ביתי

המיזם שהקימה - Sweet's בר מתוקים אירועים, טאץ' מתוק לאירוע מושלם – נמצא בתחילת דרכו ואלינור משווקת אותו בעיקר דרך האינסטגרם ומפה לאוזן. לפני כחודשיים החלה לעסוק בזה באופן מלא וכבר היו לה מספר אירועים, ביניהם נשף פורים להפועל באר שבע. "לקחתי קורסים שלימדו אותי איך לשווק דרך תמונות ולבנות את העסק מבפנים. ההוצאות לעסק די גדולות כי כדי לייצר תדמית יפה צריך השקעה לא רק בהוצאות השוטפות, אלא גם בבניית תמונה ויזואלית שתמשוך לקוחות. אנשים אוהבים יותר לאכול עם העיניים וזה דורש השקעה כספית לעצב מנה יפה".
ומה המחיר? עלות של בר קינוחים מתחילה מ-800 שח והלאה ויכולה להגיע עד ל-1,500 ש"ח לאירוע. המחיר נבנה בהתאם לביקוש ולדרישות של הלקוחות. נכון לעכשיו העסק מכניס כ-2,500 ש"ח לחודש, ולהערכת אלינור והוריה שמלווים אותה, בעונת האירועים הקרובה ההכנסה תעלה. 

איך בניית העסק משתלבת עם הלימודים?

"זה לא תמיד קל, אבל בבית הספר החברים והמורים מאוד תומכים ועוזרים. אם המורים מבינים שאני לא מספיקה ללמוד או לא מצליחה ללמוד כמו שצריך, הם יושבים איתי באופן פרטני ונותנים לי כלים כדי להבין את החומר. העידוד של בית הספר, ובעיקר של מנהלת בית הספר יעל לזמי, עוזרים לי וההוכחה היא הציונים הגבוהים בתעודה. ללא התמיכה של הצוות החינוכי היה יותר קשה להתקדם".

View this post on Instagram

A post shared by sweet's (@sweet_s.16) on

אלינור מספרת כי העסק נותן לה תחושת ביטחון ותחושה שהיא "במעמד יותר גבוה מהחברים שלי, שזו לא תמיד הרגשה טובה", היא מצטנעת ומוסיפה שהדרך לא תמיד כזו קלה: "היו רגעים שחשבתי שאולי כדאי לי לוותר, כי זה לא יצליח. אבל התגובות החיוביות של הסביבה גרמו לי להרגיש גאווה אישית".

מה החזון שלך לגבי העסק?

שהוא יתפרסם ויתקדם, שאכין שולחנות מתוקים לאירועים גדולים ואקבל תגובות מדהימות, ושהעסק שלי יהפוך למותג שמזוהה איתי".

לומדים, מתפרנסים ותורמים לקהילה

"מגיל קטן אני מנגן על גיטרה, ותמיד היה לי קשה בבתי ספר רגילים, עד שמצאתי את בית ספר חושן, ושם פרחתי", מספר יוסף ציונוב, תלמיד כיתה י"א מירושלים, "פגשתי שם צוות מדהים וקיבלתי הכוונה משמעותית, למדתי די מהר להיות סאונדמן מקצועי ואיך להתנהל מול לקוחות".

יוסף משתתף בתוכנית 'שותפים ביחד', בה הקים עם חבריו למגמה את אולפני פיוז - אולפן הקלטות וחדר חזרות בתוך בית הספר. העסק פועל זו השנה השנייה ומציע הקלטות live, חדר חזרות, מיקס וגם הגברת אירועים עד 500 איש, בין היתר בר או בת מצווה, חתונות, בריתות וטקסים. המגמה פועלת בתמיכת הצוללת הצהובה, המוסד הידוע למוזיקה בירושלים. "האולפן שלנו הוא בעצם עסק חברתי, שבני נוער בגילי מנהלים ביחד. הרמנו אולפן הקלטות ברמה גבוהה, יש לנו חדר חזרות ואנחנו גם עושים אירועי הגברה במחירים חברתיים".

העסק, כאמור, נולד כחלק מתוכנית המלמדת תלמידים בחינוך המקצועי לבנות עסק, להפעיל אותו בתור קבוצה ולנהל אותו. "ככה אנחנו בעצם גם מקדמים את עצמנו מקצועית, גם מתפרנסים וגם עושים טוב לקהילה", אומר יוסף.

מתי התחלת להרוויח מהעסק?

"מהרגע שהצטרפתי לאולפן התחלתי בחלוקת פליירים, והיום אני כבר סגן מנהל האולפן, מוביל אירועי הגברה, עורך שיבוץ עבודה ואחראי על האינסטגרם. העסק מניב לי בין 1,000 ל-2,000 שקל בחודש וכל זה תוך כדי למידה במסלול בית ספר. השנה החלטנו על העלאת השכר השעתי שלנו ל- 40 ש"ח. זה הצליח כי אנחנו בעצם מנהלים את התקציב שלנו יחד בשקיפות. לקח זמן ללמוד לתמחר נכון מוצרים וגם להבין את כל ההוצאות השוטפות של העסק - יש לנו שכר לעובדים, בלאי, דלק, שיווק, פינת קפה וציוד שצריך לתחזק. העסק רווחי ויציב בזכות העבודה הקשה של כולנו, אנחנו חופשיים להחליט איך להשקיע את הרווחים, ומלבד השכר אנחנו כל הזמן דואגים לפתח את העסק".

יוסף ציונוב - הקים את אולפני פיוז
יוסף ציונוב - אולפני פיוז | צילום: דרור בתי חינוך

בניגוד לשאר התלמידים, אצל יוסף העסק הוא חלק מהלימודים ולכן השניים משתלבים יותר בקלות. "אנחנו לומדים בבוקר את העבודה ומהצהריים עד הלילה מיישמים את זה. אנחנו משתתפים בתכנית שותפים של משרד העבודה, ג'וינט אשלים ודרור בתי חינוך, רועי אטיאס הוא המנהל העסקי שלנו ואיתו אנחנו בעצם לומדים לבנות, להפעיל ולהוביל את העסק. נראה לי שאני התלמיד שנמצא הכי הרבה בבית הספר". יוסף מספר שבאמצעות העסק למד להיות אחראי ולא לוותר לעצמו ועל עצמו. "גם כשקשה אני יודע שאני יכול להצליח ולהתמודד ביחד עם החברים שלי לצוות, זה חיזק לי את הביטחון העצמי".

מה החזון העסקי שלך?

"לפתוח רשת של אולפני פיוז בכל הארץ, רשת שתהיה מבוססת על אותו רעיון - עסקים בהובלת קבוצות בני נוער וצעירים שעושים טוב לכולם. מקום שמאפשר לכולם להיות ולעשות את מה שהם מאמינים בו וטובים בו".