לכולנו יש נטייה טבעית להסתכל על הדשא של השכן בקנאה ולהיות בטוחים שהוא ירוק יותר, לא דורש השקייה וגם מכסח את עצמו בדיוק בזמן, אבל זה לא תמיד המצב. כמו בדשא, גם בשעות העבודה שלנו, נדמה לנו שאנחנו עובדים קשה יותר, נחים פחות ושמעבר לים הייאוש יותר נוח. אז נדמה.

הנה למשל סיפור קטן שממחיש איך מה שאנחנו חושבים, לא תמיד נכון. ב-2009 פורסמו מודעות בעיתונים ברחבי העולם: "הגישו מועמדות לעבודה הטובה ביותר בעולם", נכתב בטקסט במגוון שפות. יותר מ-35,000 אנשים מכל קצוות תבל פנו וגילו שמדובר במשרת "שומר אי" שכל תפקידה היא לגור על אי פסטורלי ואקזוטי בקרבת קווינסלנד שבאוסטרליה, ולספר על חוויות היומיום בבלוג אישי. נשמע חלום לא? בפועל פחות.


בן סאות'הול מבריטניה שמונה לתפקיד בסוף המיונים במאי 2009, חי את החלום הזה במשך שישה חודשים בלבד, הרבה לפני סיום הקדנציה. למי מכם שדאג, הוא לא פוטר, פשוט מזג האוויר הפך פחות נעים לקראת נובמבר, ובנוסף הוא נעקץ על ידי מדוזה, מה שממש השבית מבחינתו את השמחה והוא העדיף לעזוב. עשרות אלפים של אנשים עדיין בטוחים שאי שם יש בחור בר מזל שעובד בעבודה הטובה בעולם, אבל זה לא נכון.

גם כשאנחנו מסתכלים על נתונים ממשיים בתנאי העבודה במדינות ה-OECD ברחבי העולם, אנחנו יכולים לגלות, שבניגוד למה שחשבנו או הסקנו, לא כל הנוצץ זהב.

מספר שעות עבודה ממוצע לשבוע: מקסיקו בראש הטבלה

היעד שרבים נוהרים אליו לחופשות או לטיולים אחרי הצבא, מתברר כהרבה פחות אטרקטיבי למקומיים שגרים ועובדים בו. על פי מדד ה-OECD לשנת 2014 - במקסיקו ממוצע שעות העבודה השבועיות הוא 42.85 שעות. זה אמנם לא נשמע הרבה אבל צריך לזכור שממוצעים תמיד מושפעים מאוד מהקצוות, מה שאומר שישנם מקסיקנים שעובדים גם כ-60 וכ-70 שעות בשבוע, לעומת אחרים שעובדים הרבה פחות, ובשורה התחתונה זו המדינה בה עובדים הכי הרבה. באותו מדד בדיוק ישראל ממוקמת במקום ה-13 עם ממוצע של 35.63 שעות שבועיות. אם במקרה חשבתם להגר למרכז אמריקה ולמקסיקו בפרט, כדי לעבוד פחות ולהתפנן יותר, זו לאו דווקא הבחירה הכי טובה עבורכם.

ביחד עם מקסיקו צועדות בראש קוסטה ריקה ודרום קוריאה, שבהן הממוצע הוא גם מעל 40 שעות בממוצע, ואילו בתחתית הדירוג ממוקמות הולנד ונורווגיה עם כ-27 שעות בממוצע. במקום האחרון, הגרמנים עם ממוצע של 26.83 שעות שבועיות בלבד. מסקנה: אם הגרמנים מצליחים להתקיים עם כל כך מעט שעות עבודה, כ-25%  פחות ממה שעובדים בישראל, והם גם קונים מילקי בזול, כנראה שאנחנו באמת יכולים ללמוד מהם דבר או שניים.

רק שמים ראש וכבר בוקר: מי ישן יותר מאיתנו ומי פחות?

 

אם התחלתם לקנא בגרמנים, חכו שתגלו כמה שעות ישנים בלילה העובדים שקמים כל בוקר בפינלנד. סקר שהתפרסם בדיילי מייל הציג את השעות בהן אנשים ברחבי העולם הולכים לישון, את השעות שבהן הם מתעוררים ואת מספר השעות הממוצע שהם זוכים לעצום בהן עין במשך כל לילה. נחשו מה? גם כאן יש מי שנח פחות מאתנו ועדיין קם כל בוקר עם חיוך, כמעט. בראש הטבלה טרוטת העיניים, כלומר בקצה שבו ישנים הכי פחות שעות, ממוקמים היפנים עם 5 שעות ו-52 דקות של שינה בלילה בממוצע. למרות שהם ישנים פחות, הם גם עובדים פחות ובמדד שעות העבודה הממוצע לשבוע הם עומדים על 33.52 שעות. הפינים לעומת זאת, נמצאו בסקר כמנמנמים לא קטנים עם 7 שעות ו-23 דקות שינה בממוצע בלילה. הישראלים בסקלה הזו לא קיצוניים לכאן או לכאן אלא ממוקמים בדיוק באמצע, בין חובשי מצנפת השינה לבין משכימי הקום עם 6 שעות ו-36 דקות של שינה בלילה ממוצע.

ההבדלים בין הרגלי המנוחה והעבודה בין המדינות השונות הם חלק מהתרבות. כך למשל את מנהג הסיאסטה מקיימים הספרדים עד היום. ההרגל שהתחיל לפני אלפי שנים, קיבל בספרדית את השם סיאסטה מלשון "סקסטה" שפירושו השעה השישית ביום שחוצה בין הבוקר לאחר הצהריים. הסיאסטה או בעברית מדוברת - השנ"צ, שנחשב היום למותרות ופינוק, היה פעם בגדר הכרח חשוב לבריאות הגוף והנפש. הפועלים בספרד של לפני מאות שנים זכו לנוח בשעות הצהריים על מנת להימנע מעבודה בשעות של חום כבד. גם היום הפוגת הצהריים נהוגה ברוב האזורים בספרד וגם מי שלא מנצל אותה לשינה, יוכל היעזר בה כזמן טוב לבלות עם משפחה או חברים. כאן בארץ סביר שירימו גבה אם אפילו תחשבו על ה-ש' של השנ"צ וישר תתוייגו כמפונקים או בטלנים. אבל היי, אם זה עובד לספרדים, מי אנחנו שנתווכח?

למצוא את האמצע: הקסם של איזון בין עבודה לרווחה אישית

המושג work-life balance או בתרגום חופשי - איזון בין עבודה לבין חיים פרטיים, החל לצוף במחקרים אקדמיים בתחילת שנות ה-2000 כגורם מרכזי שיכול להוביל לשביעות רצון גבוהה בקרב עובדים ולעלייה בתפוקת העובדים. המושג הפך למדד שמאפשר להשוות בין רווחת עובדים בין המדינות השונות. במדינות ה-OECD בדקו ודרגו את המדינות המשתייכות אליו על פי אותו מדד בדיוק. במקום הראשון ממוקמים הספרדים שנמצאו כמשקיעים 67% מהיממה לצרכים אישיים, המהווים 16.1 שעות ביממה לדברי פנאי. ככל הנראה שהסיאסטה היא זו שהטתה את הכף בצורה משמעותית לטובת הספרדים. בתחתית הרשימה מצאנו את התורכים שמקדישים רק 55% מהיום לצרכים אישיים, מה שמשאיר להם 13.4 שעות לצרכי הפנאי שלהם ולזמן עם המשפחה. ואיפה אנחנו בכל זה? במקום ה-28 עם 60% משעות היממה המוקדשות לצרכים אישיים. כ-14 שעות בממוצע ביממה מוקדשות לצרכים אישיים וכל השאר לעבודה. ואם אתם מרימים גבה על המספר הזה, קחו בחשבון את סופי השבוע בישראל שמעלים את הממוצע.

אז למה אנחנו עדיין מרגישים שאנחנו עובדים יותר מכולם?

לשאלה הזו אמנם אין תשובה מחקרית אבל אנחנו יכולים לשער שהיא במידה רבה תלוית תרבות. הנתונים מראים שהמיקום היחסי שלנו בעולם, במדדים השונים, נע בין האמצע לבין הקצה המפרך יותר, אבל הוא אינו מעיד על כך שהעובדים במשק הישראלי הם העובדים המותשים ביותר. יכול להיות שזה החום הישראלי שבמשך כמה חודשים בשנה מעיב על כל פעולה שאנחנו עושים במשרד או מחוצה לו, או שאולי אלה המתחים סביב התנודות במצב הביטחוני, אבל בשורה התחתונה - אנחנו לא הכי מסכנים בעולם, וגם לא באירופה.

ומה בכל זאת אפשר ללמוד מהשכנים מעבר לים? מנוחה היא לא מילה גסה. לא חייבים להיות זמינים 24 שעות ביממה ויש סיכוי סביר שהעולם ימשיך להסתובב על צירו גם אם לא נענה למיילים וטלפונים מהעבודה באמצע בילוי עם הילדים או עם חברים. אבל עם כן עניתם לשיחה או להודעה כזו, נשללה מכם הזכות להתלונן, כי בסוף האיזון בין העבודה לבין החיים הפרטיים תלויה קודם כל בהחלטה מודעת שלכם.