אחת לכמה זמן נוקטים האחיות והאחים צעדים ארגוניים, וטוענים - בצדק - כי מוטל עליהם לחץ בלתי אפשרי. מכיוון שהטענה חוזרת בכל פעם, גם הפתרון אמור להיות אחד: תוספת תקנים. לכאורה, אם רק יתווספו עוד כמה מאות אנשים ונשים למקצוע - הכל יהיה בסדר. אבל הפתרון הזה אינו בהכרח רלוונטי לשוק העבודה הנוכחי.
בעלי מקצוע הסיעוד אינם סובלים ממחסור במקומות עבודה. להפך - כל בוגר של בית ספר לסיעוד נחטף מיד. מדובר בתופעה עולמית: המחסור באחים ובאחיות קיים ברוב מדינות העולם המערבי. אבל אם אין היום מאות או אלפי אחיות ואחים שיושבים בבית ומצפים לתקנים החדשים כדי להשתלב בעבודה, כיצד יתמלאו השורות במהירות הנדרשת?
המחסור באחים והאחיות נובע משני כיוונים עיקריים: גדילת הצרכים עם התרחבות האוכלוסייה והעלייה בתוחלת החיים; ובמקביל - התארכות תהליך ההכשרה. ותיקי מערכת הבריאות זוכרים כי בעבר לא כל אחות הלכה לאוניברסיטה - זה לא היה מקצוע אקדמי. תהליך האקדמיזציה המבורך הרחיב את אופקיה של האחות, אבל גם האריך מאוד את תהליך ההכשרה. כך נוצר מצב שאיוש השורות הוא אטי ויקר, ובינתיים האחיות הקיימות כורעות תחת העומס. אחת לכמה זמן נמאס להן, ובצדק.
אלא שהפתרון אינו שביתות. משרד הבריאות ממילא הולך לבית הדין לעבודה, וזה נותן בכל פעם צווי מניעה נגד פגיעה דרמטית בציבור החולים, ומחייב את שני הצדדים להגיע לשולחן המשא ומתן לעוד כמה חודשי דיונים בשאלה אם יהיו אלה עשרה תקנים חדשים או 100.
הפתרון המהיר, כמו גם ארוך הטווח, נמצא בכלל במקומות אחרים, וכולל חשיבה מחדש על המקצוע. כבר כיום, אחיות מוסמכות בישראל עושות לא מעט דברים שאינם דורשים הכשרה אקדמית מעמיקה - רק מכיוון שהם נחשבים באופן מסורתי לחלק מהמקצוע. כך למשל, אחות בטיפת חלב לא רק נותנת חיסונים לפעוט - היא גם מסתכלת על האם, ומנסה לספק את צרכיה: החל בעצות הנקה דרך בחינת האפשרות לדיכאון אחרי לידה, ועד אלימות בבית.
מובן שעם עליית מספר התינוקות הלחץ על אותה אחות עולה, והיכולת לתת שירות יורדת. אבל האם רק אדם שלמד שלוש שנים באוניברסיטה ידע לעשות את הפעולה הטכנית של החיסון? האם האחות היא זו שצריכה לתת עצות הנקה, ולא יועצת הנקה שלא למדה באוניברסיטה? באותה מידה, אחיות בבתי החולים קורסות תחת משימות שרק גדלות, כאשר חלקן הן מטלות טכניות שאינן דורשות הכשרה מעמיקה.
על משרד הבריאות להגדיר מקצוע שונה, פרא-רפואי ולא אקדמי, שאינו דורש הכשרה ארוכה ויקרה. אפשר אולי לקרוא לו סייע/ת אחות.
עולם חדש
את התפקיד הזה היו יכולים לעשות אנשים שאין להם רצון להגיע לאקדמיה, אבל כן מעוניינים למלא תפקיד מעניין בתחום חשוב. המטלות המרכזיות לתפקידה של האחות צריכים להישאר בידיה, אך המשימות הטכניות והפשוטות יותר יכולים לעבור לידיה של הסייעת. אם בכל מחלקה בבית חולים או טיפת חלב היו כמה סייעים וסייעות כאלה, הלחץ על האחיות היה יורד, וכך הן היו יכולות לספק השירות הטוב הנדרש מהם.
עבור המדינה מדובר בתהליך שאינו מורכב במיוחד. היא צריכה להגדיר את התפקיד ולהציע הכשרה של כמה חודשים, עדיף בבתי הספר הקיימים לאחיות ולא בבתי ספר פרטיים לא מפוקחים. ההכשרה זולה יחסית לזו של אחות אקדמאית, והבוגרות שיקבלו תעודה יוכלו להשתלב מהר יחסית במקומות העבודה ולהקל על העומס.
לא מדובר ברעיון חדש. אם בעבר רק אחיות לקחו דם למשל, היום כבר יש לוקחי דם. גם מתנדבי מד"א ופרמדיקים מוכשרים לעשות הרבה יותר תפקידים בהשוואה לעבר. פירוק מקצוע ותיק כמו סיעוד לכמה תפקידים, שכל אחד מהם הוא מקצוע בפני עצמו, הוא צו השעה - ולא רק עבור האחיות.
שוק העבודה העתידי ידרוש חשיבה מקצועית אחרת, כזו שתיצור פירמידה של אפשרויות בתוכה יוכלו העובדים לנוע מהר יחסית לאפשרויות הניתנות להם היום. אם בעבר היה נדמה שלכל תפקיד צווארון לבן נדרשת השכלה אקדמית, היום כבר ברור שלא. תפקידים מסורתיים ישתנו, למגינת לב בעליהם לא פעם - אבל עבור כניסה חלקה יותר לעולם החדש, כדאי לאמץ את הפרדיגמה הזו מהר ככל האפשר.
משרד הבריאות, כמו גם האחיות עצמן, צריכים להבין שמה שהיה אינו מה שיהיה. אם רוצים להסיר חסמים בקלות ובעלות הגיונית, הגיע הזמן לחשיבה שונה - ותקנים חדשים הם רק חלק קטן מהפתרון.
עוד כתבות שעשויות לעניין אותך: