פחד קהל, או בשמו המקצועי "גלוסופוביה", הינו תחושת פחד ודחייה מפני דיבור מול קהל, והוא הסוג הנפוץ ביותר של פוביה חברתית. הצורך לטפל בתופעה מגיע כאשר החשש מתגבר ומשתלט על חיינו בצורה קיצונית ואף מפריע לתפקוד התקין ביום יום: החרדה עלולה להרתיע אנשים ממצבים שונים בחיים כמו בחירת מקצוע, השתתפות אקטיבית באירועים גדולים, מפגשים חברתיים ועוד.
כאשר אנשים עומדים מול קהל ומדברים בפניהם, ישנם מי שחווים זאת כהתרגשות, ואילו אחרים חווים זאת כאירוע מאיים בו הדופק מואץ, העור מסמיק, רעד משתלט על הגוף, זיעה קרה מתחילה לנטוף, הפה נפתח אך קיים קושי בדיבור ותחושת ההשפלה משתלטת.
פחד הקהל משותף למי שנמצא בתחילת דרכו המקצועית ולראשונה מתבקש לדבר מול קהל, אך גם לאלה שהם בעלי ידע מקצועי רב. המרחק בין יכולות מקצועיות ליכולת עמידה ודיבור מול קהל הוא גדול ולשם כך צריך לרכוש כלים נכונים. מסתבר כי לא מעט ממי שנמצאים בעמדות מפתח ומשרות מכובדות חווים קושי כמו זה.
האם ניתן לטפל בפחד קהל? כלל המפתח הוא להקדיש תשומת לב לשלושה גורמים עיקריים בסיטואציה: הנושא עליו נדבר, הקהל מולו אנו מדברים, והמסר שחשוב לנו להעביר בסיום הפרזנטציה. ומה עכשיו? 10 צעדים פשוטים (יחסית) להתמודדות:
ארגון הסביבה הלימודית
חשוב מאוד להגיע כחצי שעה לפני ההדרכה או ההרצאה, להביא אתכם בקבוק או כוס מים למקרה שהגרון יתייבש. בנוסף, יש לדאוג לטמפרטורה מתאימה בחדר ולסדר את הכיסאות בצורה נוחה ובהתאם לסוג המשתתפים - אם ידוע שעתיד להגיע קהל שנוטה להתווכח או להפריע, מומלץ לסדר את השולחנות ככל שניתן בשורות.
הגעה זמן מה לפני תחילת ההדרכה תתרום לתחושת השליטה בסיטואציה. הזמן הזה מתאים גם לבדוק את העזרים שנמצאים בחלל - במידה ויש צורך במקרן, חברו את המחשב וודאו שהמקרן עובד ברזולוציה תקינה, ודאו שהחדר נקי ושיש ברשותכם את כל עזרי ההדרכה הנדרשים, דבר שימנע מכם צורך באילתור תוך כדי ההרצאה.
צ'קליסט זה כל הסיפור
גם המגישים, הקריינים והשדרנים הגדולים ביותר, שמופיעים יום יום על מסך הטלוויזיה, נעזרים ברישום נקודות המפתח של דבריהם בכדי לא לאבד כיוון. ברגע בו תבינו כי לא מצופה מכם לזכור הכל בעל פה, הלחץ ירד והסיטואציה תהיה נעימה ונינוחה יותר. מעבר לכך, יצירת צ'קליסט אשר יכלול את הנושאים החשובים לדיון על גבי הלוח מול הקהל, יעזור לכם להרגיש בטוחים יותר וימנע מכם להגיע למצב בו אתם שוכחים את כל החומר. פרט למי שמעביר את ההרצאה, הצ'קליסט יעיל גם עבור אנשים בקהל שמתמודדים עם הפרעות קשב וריכוז. הרשימה על הלוח עוזרת להם להבין בכל פעם על מה מדברים ולעקוב אחר המתרחש.
אל תתביישו לקבל עזרה
מצאו מאמן או מורה טוב ומנוסה; קיימים קורסים שונים וקבוצות רבות, שניתן לתרגל דרכן או ללמוד באמצעותן את אמנות הדיבור מול קהל. קורסים וקבוצות מסייעים לאנשים להתמקצע בתחום ההדרכה, ולהתגבר על הפחדים שלהם באמצעות תרגולים מול אנשים אחרים.
הופעה וכניסה – כי אין שני לרושם ראשוני
אם תופיעו בצורה מכובדת ואסתטית הקהל ייקח אתכם ברצינות, ולהיפך. כחלק מהמראה החיצוני חשוב להקדיש תשומת לב לעמידה או לישיבה זקופה, שמשדרת ביטחון ונותנת לנו תחושה שאנחנו בטוחים יותר בעצמנו. מראה נקי ומסודר שלכם גם ישפיע על האופן בו תרגישו בטרם ההדרכה והחששות יפחתו. מומלץ תמיד להחזיק בתיק מגבונים לחים לניקוי כתמים או לכלוך על הנעליים.
ידיים באוויר
חלק מהאנשים מציינים כי הם מתמודדים עם רעידות בידיים מרוב לחץ. מה עושים? רק לא להכניס את הידיים לכיסים! כאשר אנחנו מכניסים את הידיים לכיסים תוך כדי דיבור, הקהל עלול לפרש זאת כזלזול, חולשה וחוסר ביטחון. במקום, ניתן לאחוז בידיים, ממש כאילו אנחנו לוחצים לעצמנו את היד. ברגע שפותחים את כפות הידיים יש יותר נוכחות ויותר כוח כיוון שאנחנו תופסים יותר נפח בחדר ואז הכוח חוזר אלינו. גם תנועה שלכם בחדר חיונית ועוזרת להעביר את המסר - תוכלו לפזר חפצים קטנים, כגון פקקים, שיזכירו לכם לנוע ביניהם.
מבט קדימה
אחד הדברים הכי קשים לאנשים הסובלים מפחד במה הוא להישיר מבט. חשוב להבין, כשאנו לא מישירים מבט, הקהל עלול לפרש זאת כחוסר ביטחון וחוסר סמכות, ואפילו כחוסר אמינות. הפתרון הוא לשמור על קשר עין עם הקהל. במידה ויש קהל רב, חשוב לא "להיתקע" עם המבט על אדם ספציפי או על אזור אחד, אלא לסרוק את הקהל בעיניים תוך כדי דיבור, כאשר ההמלצה היא כ-2 שניות לאדם, וזאת כדי שירגיש שאתם נותנים לו תשומת לב.
תשומת לב לקול
עוצמת הדיבור שלכם צריכה להתאים לחלל בו ההדרכה תועבר. חשוב לשים לב שהדיבור אינו מונוטוני, בקצב שאינו מהיר מדי ולא איטי מידי. מומלץ אפילו להקליט את עצמכם לפני הפרזנטציה ולשמוע האם אתם מרוצים מצורת הדיבור שלכם. דבר נוסף שעשוי לעזור הוא לדבר עם אטמי אוזניים בזמן החזרה להרצאה מול המראה, דבר שמאפשר לנו לווסת את הקול בצורה הנכונה ביותר.
השתמשו בקהל
כאשר אנו עומדים מול קהל, כל העיניים מתמקדות בנו ונוצרת תחושה שלכולם יש ציפיות גבוהות מאתנו. בכדי להפחית את המתח, ניתן להעביר את הלחץ לקהל עצמו. כלומר, להטיל על היושבים משימה כלשהי. בדרך זו, המשתתפים מתעסקים במשימה שהוטלה עליהם ולא בכם, סף הלחץ שלכם יורד ואתם חופשיים לדבר ללא חששות. ניתן להפעיל את הקהל באמצעות מצגת הבנויה כדיאלוג, כזו אשר מעמידה מול הקהל משימה ועל הדרך גם משעשעת אותו. חשוב לייצר בהדרכה אינטראקציה דו כיוונית עם הקהל, לשאול שאלות ולעודד השתתפות, בכדי להפחית את תשומת הלב מכם ועל הדרך לעורר עניין בקהל. בנוסף, האינטראקציה עם המשתתפים תאפשר לכם לארגן מחדש את מחשבותיכם במקרה והדברים לא הולכים כמתוכנן.
שאלה כהזדמנות
חוששים שישאלו אתכם שאלה שלא תדעו לענות עליה? הדרך הטובה ביותר לצאת מסיטואציה כזו היא להגיד את האמת ולא לנסות להגיע לתשובה שנדמה לכם שהיא הנכונה. כשנתקלים בשאלה שאין לנו תשובה עליה, תמיד ניתן להגיד "אני יודע שלאחרונה ההנחיות או ההוראות בנושא, השתנו אבדוק ואחזור אליך עם תשובה". במצבים אחרים ניתן להגיד בכנות שכרגע אינך יודע את התשובה, אך להבטיח לברר בהקדם ולחזור עם תשובה. זוהי תשובה מוערכת ועדיפה בהחלט על פני תשובה שאיננה חד משמעית או כזו שאינך בטוח בה כלל. בנוסף, היא מחזקת את המעמד שלכם מול הקהל ומעידה על ביטחון עצמי.
עימותים עם קהל זה דווקא קל
לרוב, כאשר אנו מדברים מול קהל, אנחנו חוששים להיגרר לוויכוחים או להיראות לא מקצועיים. ניהול מו"מ והסבר מפורט ישיגו את המטרה בצורה טובה יותר מהימנעות מוויכוח. במקום להגיד לאדם מהקהל שהוא טועה, תוכלו להשתמש בדעתו ולשאול אותו מדוע הוא חושב כך. בהמשך ניתן לפרט מדוע הגיוני לחשוב כפי שהוא תיאר אך גם מדוע התשובה שלך היא הנכונה - זו דרך מקצועית ומוערכת בהרבה מצד הקהל.
כותב המאמר הוא טל רובינוב, ראש התכנית לפיתוח מיומנויות הדרכה, במחלקה ללימוד החוץ ולימודי ההמשך של מכללת שנקר.