סטטיסטית, אתם ככל הנראה קוראים את הכתבה הזו כשאתם בעבודה, בדרך אליה או בדרך חזרה ממנה. ישראלי ממוצע עובד 40.6 שעות בשבוע, כאשר שבוע עבודה ממוצע בישראל עומד על 44.5 שעות, לפי נתוני ה-OECD. אלה נתונים שגבוהים בהרבה מהממוצע העולמי, שעומד על 35 שעות במדינות כמו גרמניה או שוויץ. מה שיותר מטריד הוא שנדמה שהתרבות שלנו מקדשת עבודה מאומצת, ומחשיבה אותה להישג או ערך עליון. אנשים שמבצעים את עבודתם בתנאים הקשים ביותר נחשבים לגיבורים, אבל לכל זה יש כמובן מחיר.
בספר "Dying for a Paycheck" כותב פרופסור ג'פרי פפר ש-150 אלף אנשים בארה"ב, ויותר ממיליון בסין, מתים מדי שנה כתוצאה מעבודה מאומצת. אורח חיים מנוון, מחסור בשינה ולחץ הם חלק מהתופעות שנגרמות כתוצאה מתרבות עבודה שמעודדת חרדה כלכלית. זאת לעומת סכנות פיזיות ממשיות שהיו נפוצות בתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה, כמו למשל מחיצה על ידי עצים שנופלים או תאונות עבודה עם מכונות ענק תעשייתיות. מאז שהחלו לקום ארגונים למען בטיחות בעבודה, המספרים פחתו באופן דרמטי, אבל ההשפעות המודרניות של העבודה על הגוף שלנו הפכו להיות איטיות וחבויות יותר.
אנחנו יודעים, למשל, שהאור הכחול שנפלט ממסכי הנחשב יכול להזיק לעיניים שלנו, ולאחרונה גילו חוקרים כי אורכי הגל שלו יוצרים בגלגלי העיניים דימוי של תגובה כימית, שיכולה לגרום למחלות כמו ניוון מקולרי. אנחנו גם יודעים שלשבת על התחת במשך שעות יכול לגרום לכאבי שרירים ולפציעות כתוצאה ממתח. בשנת 2017 חוקרים מצאו שהעובד הממוצע יושב כ-12.3 שעות ביממה, ובאופן לא קשור לחלוטין, כמובן, שיעור התמותה של אנשים שיושבים 13 שעות ביממה כפול משל אלה שיושבים 11.5 שעות.
גם אילי תעשייה עשירים בוכים לפעמים בראיונות
בואו נדבר גם על חוסר בשינה: עבודה מאומצת גוררת לעיתים רבות הפרעות למחזור השינה היומי שלנו, ומדובר בנזק שמצטבר לאורך זמן. מחקרים הוכיחו שחוסר בשינה או שינה באיכות נמוכה יכולה לגרום לחרדה, חוסר שליטה ברגשות, כאבים פיזיים והתנהגות אימפולסיבית (שיכולה למשל להוביל לאכילת יתר או שתיית אלכוהול מופרזת). בחודש אוגוסט האחרון למשל, במהלך ראיון לניו יורק טיימס, מנכ"ל טסלה אילון מאסק הפגין כמה מהסימנים הללו ואף הודה כי הוא משתמש בכדורי אמביאן כדי שיעזרו לו לישון. לפי הדיווחים הוא אף פרץ בבכי פתאומי במהלך הריאיון.
הפרעות למחזור התפקוד היומי של הגוף רק מחריפות תחושות מתחים ולחצים שאנחנו חווים בשגרת העבודה, כמו למשל דדליינים, פוליטיקה משרדית ופרויקטים בעלי חשיבות גבוהה. מבחינת הגוף, תחושות של פחד או מתח מתחילות את אותה שרשרת פעולות באופן זהה: הורמון הקורטיזול מופרש לזרם הדם וכתוצאה מכך קצב פעימות הלב מואץ ולחץ הדם עולה, על מנת להכין את הגוף למצב של "מלחמה או בריחה". אבל פחד, ברמת העיקרון, נעלם ברגע שהאיום המידי חולף ורמות הקורטיזון יורדות בחזרה לשגרה. מתח וחרדה, לעומת זאת, הן תחושות ממושכות, ורמות קורטיזול גבוהות מדי לאורך זמן יכולות להזיק לאיברים הפנימיים של הגוף
והלב גם רוצה להצטרף לחגיגה: בשנת 2010 מחקר שנערך במגזין European Heart מצא כי עובדים בריטיים שעבדו יותר מ-10 שעות ביממה, פיתחו יותר בעיות ומחלות לב מאלו שעבדו 7 שעות ביממה. גם אם מנטרלים גורמים כמו עישון, חרדה ואובדן שינה, התוצאה עדיין הייתה זהה כאשר שיעור התמותה של עובדי היתר מהתקפי לב ומחלות לב היה גבוה יותר. בשנת 2016 דיווחו חוקרים אחרים כי "אנשים שנמצאים בעבודות מתוחות מדי בלי יכולת שליטה מלאה על לוח הזמנים שלהם, מתים בגיל צעיר יותר ונמצאים במצב בריאותי פחות טוב מאלו שיש להם יותר גמישות ושיקול דעת בעבודה".
אבל הסכנות שבעבודה מאומצת יתר על המידה הן הרבה יותר כלליות ומפחידות מזה: ביפן ישנו מונח בשם "קארושי", שמתאר תופעה בה אנשים בריאים לחלוטין צונחים לפתע אל מותם לאחר תקופות ממושכות של עבודה מאומצת. במונח קארושי החל להשתמש שם כבר בשנות ה-80 של המאה הקודמת, והוא עדיין רלוונטי: רק לאחרונה אישה בת 31 מתה לאחר שעבדה 159 שעות נוספות בחודש אחד. אלא שעבודת יתר כמובן לא מוגבלת רק ליפן: בשנת 2013 בלונדון, מתמחה ב"בנק אוף אמריקה" מת לאחר שעבד 72 שעות רצופות.
אז כן, כולנו צריכים לעבוד כדי לחיות, אבל מקום העבודה המודרני יכול לפעמים להרוג אתכם וזו לא הגזמה כלל. לפעמים מה שיכול לעשות את ההבדל הוא פשוט להיות מודעים לסכנות הללו, להימנע מלשבת יותר מדי במקום ולהקפיד על שעות שינה תקינות. אפשר גם לשלוח לבוס שלכם לינק לכתבה הזו, כשהוא מבקש מכם להישאר עד מאוחר.