אופן ספייס
העשור שבו עברנו לעבוד באופן ספייס | צילום: Monkey Business Images, shutterstock

מבין שלל הכתבות המרתקות שמנבאות אילו שינויים יחולו בעולם העבודה העתידי, ואילו טכנולוגיות יתפסו את קדמת הבמה (רמז: איפה שמושקע כסף), אנחנו דווקא מעדיפים לסכם את העשור החולף ואת השינויים שחלו בו בהקשר לנורמות של עולם העבודה. לא מדובר בתחומים צומחים, אלא דווקא באווירה כללית ומוסכמות שלפני שני עשורים היו נראות מאוד מוזרות - והיום, בלי לשים לב, נדמה שהן תמיד היו כאן. 

התרגלנו "לפצל" קשב

חללי עבודה פתוחים: פעם היו משרדים ואחר כך קיוביקים. ב-2010 הארגונים החדשניים יותר הביאו רעיון מהפכני מחו"ל - כולם ישבו ביחד ב open space. כל העובדים (ובמיוחד המתכנתים) קיטרו, למרות הנוף המרהיב שנשקף מהחלון. "זה לא מאפשר להתרכז" הם אמרו אז. מה אתם יודעים? עשור אחרי, אכן יש הרבה מאוד עדויות לכך שהפרודוקטיביות יורדת בחללים פתוחים ורמת הריכוז מופחתת, אבל התקשורת הפנים ארגונית ורמת החדשנות לעומת זאת, דווקא עולות. היום, אנחנו כל כך מורגלים בחללי עבודה פתוחים עד שכל דבר אחר נראה לנו מוזר. בגלל שאין באמת אפשרות לפצל קשב ברגע נתון, התרגלנו גם לראות הרבה אנשים עם אוזניות – כך שהאנושות נוטה למצוא לעצמה פתרונות למצבים חדשים.

מחוברים כל היום: בעשור האחרון כמות שעות העבודה הלכה וגדלה, אם לוקחים בחשבון את העובדה שעובדים מחוברים גם מהבית. מחקרים מצאו שלאו דווקא מדובר בהפחתה משמעותית של שעות במשרד, אלא פשוט יותר שעות עבודה סך הכל, בגלל החיבור הבלתי פוסק. מצד שני, רוב המקומות מקבלים בהבנה רמה סבירה של סידורים מהמשרד, כך שגם הגמישות עלתה. התופעה הבולטת ביותר היא שיחות וואטסאפ, (פעם זה היה רק מיילים)  בנושאי עבודה, לפעמים בשעות הלילה. לאט לאט, בלי ששמנו לב - גם זה הפך לנורמה. בתחילת הדרך, וואטסאפ שימש לתקשורת חברתית, אבל עם הזמן הפך להיות אמצעי תקשורת מקצועי לגיטימי בכל שעה כמעט. במיוחד למי שנמצא בתפקידים בעלי אופי מכירתי.

עבודה בקיוביקלס
ככה עבדנו לפני שני עשורים | צילום: By AVAVA, shutterstock

מערבבים חיים חברתיים ומקצועיים: באותו נושא, אבל הפעם לגבי רשתות חברתיות. רשתות חברתיות נועדו פעם לצרכים חברתיים, חוץ מלינקדאין שנוצרה בהגדרה לצורך מקצועי. היום, פייסבוק ואינסטגרם הם בעיקר כלים שיווקיים והרשתות הפכו להיות חלק בלתי נפרד מהעבודה שלנו בין אם דרך פרסום מודעת דרושים או דרך פרסום מוצר. כמות ה followers הפכה להיות נכס מקצועי במיוחד במקצועות פרסומיים ואין כבר באמת הפרדה בין החיים האישיים והמקצועיים.

התרגלנו ל"סטייט אוף מיינד" יזמי

כלכלת הפרויקטים- או במילה אחרת חלטורות: ה-gig economy פרצה לחיינו דרך מיזמים שמעסיקים קבלני משנה, (Uber ,Fiverr ועוד). זאת אומרת שכמעט כל אחד מנהל איזושהי קריירה צדדית כלשהי בשלב כשלהו, גם אם הוא כבר מזמן לא סטודנט. כמות הפרילנסרים גדלה באחוזים ניכרים בישראל ובעולם. בארה"ב מדברים כבר על סביב 57 מיליון אנשים שמועסקים בתנאי פרילנס ולא בתנאי שכירים, והמגמה צפויה להתרחב לפי כל מיני תחזיות. למה? יש שחושבים שהעובדים עצמם מעדיפים את הגמישות שעבודה עצמאית נותנת, וכזו שמתאפשרת גם באמצעות פלאי הטכנולוגיה (ע"ע נווד דיגיטלי) ויש שחושבים שזה יותר נוח למעסיקים ושהקפיטליזם חוגג כי בסוף עובדים לא מקבלים זכויות והטבות. כך או כך, הגישה לערוצי פרסום דרך הרשתות החברתיות והאפשרות להקמת שירותי online קטנים,  יצרו אקו-סיסטם אחר לחלוטין מעולם העבודה המסורתי.

עידן היזמות: ישראל תמיד היתה מעוז של חדשנות והיו כאן סטרטאפים משגשגים גם בשנות התשעים. אבל האקו-סיסטם הישראלי בשילוב עם התעניינות משקיעים הוביל לפריחה עצומה של סטרטאפים שכמותם הולכת וגדלה מידי שנה. היום כבר מאוד נפוץ לפגוש עובדים שעבדו שנה בסטארט-אפ שנסגר או יזמים שחוזרים לשוק העבודה. לפני עשור מקרים כאלו היו עדיין בשוליים יותר מאשר במרכז.

התרגלנו לעמוד בפקקים  

פקקים פקקים פקקים: גם לפני עשור היו פקקים איומים, ובכל בוקר דיווחי התנועה היו נשמעים בכל רכב (עוד לא היו פודקאסטים בתפוצה של היום). אבל המצב החמיר משנה לשנה, אגב, לא רק אצלנו אלא גם מעבר לים. פקק שהיה פעם 20 דקות היום הוא כבר כמעט שעה ועמידה של שעתיים בפקק הפכה להיות סטנדרט.

 

אישה בפקק
אישה בפקק | צילום: David Tadevosian, shutterstock

התרגלנו לפעמים לעבוד בפיג'מה

עבודה מהבית: לפני עשור עוד דיברו על עבודה מהבית כמשהו שיגיע זמנו. אבל היום זו כבר נורמה ברוב המכריע של מקומות העבודה. מיילים היו גם לפני עשר שנים אבל הענן וטכנולוגיות שהתקדמו מאוד הובילו יותר ויותר ארגונים בהדרגה לאמץ נוהל עבודה מהבית מידי פעם. עדיין לא בכל מקום, אבל המגמה כבר כאן באופן הרבה יותר בולט. לא מעט קולות נשמעים בהקשר של ההפחתה בפקקים (ראו סעיף קודם), עבודה מהבית בתפוצה נרחבת יותר יכולה לתרום לשיפור ניכר גם בזה.

התרגלנו לשתף

חללי עבודה שיתופיים: לפרילנסרים הרבים שדיברנו עליהם ולסטארטאפים הקטנים שקמים בקצב מסחרר נדרשים משרדים מתאימים, וחללי העבודה השיתופיים כבר תופסים מקום מרכזי בנוף המשרדים. גם חברות בינוניות בגודלן יושבות במשרדים כאלו והמרחב השיתופי כולל בתוכו פעילויות מבוססות קהילה. יהיה מעניין לראות אם השוק הזה ימשיך לשגשג, כי נראה שהצורך קיים ושלא מעט אנשים מתחברים לקונספט.

קהילות מקצועיות: אם כבר בנושא השיתופיות עסקינן, קהילות מקצועיות היו פעם רק לאנשים שהיו צריכים לחפש מומחים כמותם כדי להתייעץ, ובמאמץ רב או מתוך היכרות אשית יצרו "קבוצת עמיתים".  היום במרחק נגיעה קמות קבוצות מקצועיות לסיעור מוחות והתייעצויות בקלות ובנוחות, בתחומים שונים ובהיקפים שונים, עם אנשים מהארץ או מחו"ל.

יהיה מעניין לראות אילו מהנורמות כאן כדי להישאר ומה ישתנה בעתיד. יותר משנתיים – שלוש קדימה קשה לנבא, אבל ההימור הוא שגם האוירה היזמית , האוירה הקהילתית המתפתחת וגם הגמישות הן מגמות שיתחזקו גם בגלל היבטים תרבותיים של הדור והתקופה, ולא רק בגלל הכלכלה.

הכותבת היא מייסדת אתר MyRole.co.il