פתאום קם אדם בבוקר ומחליט שיצטרף לזוגתו לחצי שנה של חילופי סטודנטים באיטליה. שמי יונתן מגדל ובגיל 26 החלטתי לעשות את זה. חוקר אבטחת מידע מזה 3 שנים, ותיק מספיק בחברה כדי להכיר את הנפשות הפועלות, אבל מבין שלפניי עומדות מספר אפשרויות: עזיבה, חופשה ללא תשלום, עבודה מרחוק - שעוד לא עברה את טבילת האש של הקורונה, או פתרון יצירתי אחר.
חמוש ברצון שלי ובמעט חשש ניגשתי לראש הצוות שלי ולאחריה למנכ“ל החברה. שניהם קיבלו בהבנה את הבקשה שלי, שבקלות היה אפשר לחשוב אותה למפונקת או לפתור אותה ב“סע, ונדבר כשתשוב“. יצאתי עם ההבנה שאמנם עוד לא ברור מה בדיוק אעשה בתקופה הזו, אבל שהחברה תעשה ככל שביכולתה למצוא פתרון שיתאים לשני הצדדים.
חשוב לציין שבאותה העת החברה בה עבדתי, סיימוטיב טכנולוגיות, עוד הייתה חברת סטארטאפ, בת כ-100 עובדים. אמנם יש לה סניף בגרמניה, אך בניגוד לענקיות כמו גוגל ומייקרוסופט אין לה את האפשרות למצוא לעובד צוות בסניף אחר במדינה אחרת. כך שכלל לא מדובר בדבר המובן מאליו.
לא לי ולא להנהלה היה ברור איך בדיוק ייראה התפקיד שלי
אומרים שבחיים צריך גם קצת מזל, ובדיוק באותה העת החל משא ומתן עם לקוח חדש - יצרנית מכוניות ספורט איטלקית. אמנם היה זה שלב ראשוני של גישושים והיה מוקדם מכדי להגיד איך ייראה שיתוף הפעולה, אך די מהר צורפתי לפגישות ההיכרות ונכנסתי לעניינים.
המשא ומתן עלה יפה ובחודשים שקדמו למעבר שלנו, שתוכנן לספטמבר, נסעתי כמה פעמים למחוז אמיליה-רומאניה שבאיטליה, כדי להתניע את מערכת היחסים עם הלקוח ולתכנן את הפרויקט. המחוז יפהפה. עשיר בנופים, מסעדות טובות, חומץ בלסמי, פרמזן ולמברוסקו, וקל לדמיין את עצמך עובד ונהנה בו.
לא לי ולא להנהלה היה ברור איך בדיוק ייראה התפקיד שלי, אך הסיכום עם הלקוח היה שאהיה ”יועץ בשטח“ לאבטחת המידע בפרויקט החדש שלהם, ושאהיה גשר בינם לבין הקולגות שלי מישראל, שגם הם ייעצו לפרויקט.
בספטמבר ארזנו את חפצינו, זוגתי ואני, ונסענו לחצי שנה של הרפתקה איטלקית. העבודה שלי הייתה באזור העיר מודנה בצפון מזרח איטליה וחילופי הסטודנטים בעיר פאביה הקרובה יותר למילאנו במערב, במרחק כשעתיים נהיגה. מרגע שהתפקיד נתפר, סיימוטיב דאגה לבירוקרטיה ושכרה עבורי רכב לכל התקופה. וכך היה, במהלך השבוע הייתי נוסע ליומיים-שלושה במפעל הלקוח, וחוזר ”הביתה“ לסופי שבוע ארוכים של עבודה מרחוק וטיולים בנופים של איטליה. חיים את החלום.
לעבודה מרחוק בחו"ל יש יתרונות וחסרונות. היא כשלעצמה מאפשרת חופש לצד אחריות, ומנגד הצורך לייצג מול הלקוח את העבודה שעשו חבריי. הייתי מוצא את עצמי בדיסוננס - פיזית במשרד הלקוח, ומנטלית בפגישת זום פנימית עם הצוות מהארץ. סיפוק אמיתי היה אם צצה אי הבנה, כזו שנבעה משיחת ועידה מקרטעת באנגלית איטלקית-ישראלית והייתה יכולה לגרום לעבודה מיותרת, ושאותה יכולתי לפתור בשיחת מסדרון על קפה. כאן הרגשתי שהנוכחות שלי משמעותית, ושווה את המרחק ופער השפה.
אז איך לנהל את עצמך מרחוק ועדיין לתת תפוקה טובה בעבודה?
- היכרות קולגיאלית מוקדמת
חשוב לעשות מאמץ להכיר את המחלקות סביבך ואת הנפשות הפועלות לפני שיוצאים למסע, אפילו ברמה של לעשות סיבוב ולדבר עם אנשים על מה הם עושים. היכולת לשלוח וואטסאפ כשצריך לסגור משהו מהר - שווה זהב. - לסדר הכל מראש ולבקר ביעד מבעוד מועד
לטוס לביקור או שניים במדינה שעוברים אליה; לנסות לתאם מראש דיור, אפילו סאבלט לכמה חודשים ולהסתובב קצת בעיר שהולכים לגור בה. אם אפשר - לטוס למשרדי הלקוח שהולכים לעבוד אצלו לכמה מפגשים של כמה ימים. זה נותן תחושה מוכרת כשנוחתים, זה מרגיע וזה מאוד חשוב. - לשמור על קשר עם הקולגות בארץ
- לזכור שרחוק מהעין זה רחוק מהלב. אם אתם לא חלק מצוות אורגני שנפגש בקביעות גם בזום, השקיעו אקטיבית בלשמור על קשר עם קולגות מהארץ. תמיד כיף לשתף בחוויות, לשמור על קשר ולהתייעץ. זה תורם מאוד לתחושת השייכות לעבודה, גם אם היא מרחוק.
- להשקיע בללמוד את השפה המקומית
גם אם לא תצליחו להגיע לרמת דיבור שוטף, אפשר תוך כמה חודשים - חצי שנה להצליח להבין שיחות סביבכם. זה משפר משמעותית את הנוכחות בפגישות עם מקומיים ואת האינטראקציה החברתית. - לא לחשוש להכיר חברים וקולגות גם בחו"ל
ברמה האישית, ואם מחפשים מעגלים חברתיים, הדרך הכי טובה היא לחפש קבוצות שעוסקות בתחביבים שיש לנו גם מהארץ. זה קיים כמעט בכל מדינה אליה תגיעו. הרשתות החברתיות מאוד מסייעות בהיכרות וביצירת קשרים. - לשמור על שקיפות ופתיחות עם המעסיקים לאורך כל הדרך
אם מבינים שהחיים זורמים בכיוון מסוים ואולי שוקלים להתפטר, כדאי לשתף לפני כן בפתיחות עם החברה שעובדים בה ואפילו עם המעסיקים ואולי הם יפתיעו בהזדמנות. החיים מפתיעים לטובה, חשוב לנצל הזדמנויות, לשמור על שקיפות. כשיש אמון הדדי - הכל מצליח.