המהפך בחייה של ליאור וילדקין (צילום: emmeric le person)
הסוף אצלי היה ידוע מראש והוא נקבע כאשר עליתי על שולחן הניתוחים במקום להתחרות באליפות העולם | צילום: emmeric le person

בחודש מאי 2016 הבנתי שהקריירה הספורטיבית שלי נגמרה. למרות שסיימתי מקום 7 באליפות העולם שנערכה רק חצי שנה קודם לכן, לא הצלחתי להעפיל למשחקים האולימפיים.

הסוף אצלי היה ידוע מראש והוא נקבע בספטמבר 2010, כאשר עליתי על שולחן הניתוחים במקום להתחרות באליפות העולם בטוקיו. חודש לפני אותו הרגע, גילו אצלי פריצת דיסק גדולה ונדירה בצוואר, הרופא המנתח תיאר לי את זה במילים מאוד פשוטות: "רחוקה מרחק של גלגול או נפילה משיתוק מהצוואר מטה. כל הזמן שלא היית מאובחנת שווה ערך לנסיעה בצומת ברמזור אדום".
עד לאותה נקודת זמן, לא היו ספורטאים בארץ שעברו ניתוח של איחוי חוליות וחזרו להתאמן ולהתחרות. לא היה ברור אם אצליח לחזור לג'ודו תחרותי, האמת לא היה ברור אם בכלל אצליח לחזור לספורט.

אחרי שעשיתי שיעורי בית על הפציעה, גיליתי מקרים דומים של שחקני פוטבול בארה"ב שנפצעו באופן הזה וחזרו לשחק אחרי ניתוחים דומים. היה מעודד לשמוע שיש תקדימים לספורטאים ששבו לעצמם, והתקבלה החלטה משותפת עם ההורים, המאמן והצוות הרפואי, שאחרי תקופת שיקום אנסה לחזור. הניסוי הצליח, הפכתי להיות הספורטאית הראשונה בארץ (פחות דיסק וחוליה) שחזרה אחרי ניתוח בעמוד השדרה לתחרויות.

זכיתי לקריירה ספורטיבית ארוכה של 20 שנים בספורט. יצא לי להתחרות ולהתאמן בכל העולם, זכיתי במדליות רבות, הייתי אלופת ישראל הרבה שנים והייתי חלק מנבחרת מדהימה. אחרי אליפות העולם בשנת 2015, שבה כאמור סיימתי במקום ה-7, ביצעתי בדיקת MRI שהבהירה – לא עוד; נתגלו אצלי 2 פריצות דיסק נוספות מעל הפריצה שנותחה, סיכון ידוע מראש שלצערי התממש. וכך מצאתי את עצמי יוצאת רשמית לפנסיה בגיל 27 בלבד, ופתאום הבנתי שהגיע הרגע לחשב מסלול מחדש.

המהפך בחייה של ליאור וילדקין (צילום: emmeric le person)
זכיתי לקריירה ספורטיבית ארוכה של 20 שנים בספורט | צילום: emmeric le person

כספורטאית מה שהגדיר אותי היה בעיקר הספורט. זו הייתה הקריירה שלי, התשוקה שלי, זה היה הכל, עד שקמים בבוקר וזה לא קיים יותר. מדובר בשינוי חיים, התמודדות עם דברים חדשים, אתגרים חדשים, להפוך להיות "כמו כולם". להפסיק לקום בבוקר עם השעון המעורר הראשון ותחושת מטרה מאוד ברורה - תחרות באופק, עם נתיב פעולות מוגדרות שמובילות ליעד ברור. במקום זה אני צריכה להתחיל לקום בבוקר עם כמה שעונים, ערפל תעסוקתי וההבנה שאם אני לא ספורטאית - אני לא באמת יודעת מה אני כן.

היה לי מזל שהיו מי שרצו לעזור לי למצוא את המסלול החדש שחיפשתי; שני הרשקו, מאמן נבחרת הנשים בג'ודו, ומשה פונטי, יו"ר איגוד הג'ודו, הציעו לי להישאר קרוב לבית ולהיות עוזרת מאמן נבחרת הנשים בג'ודו. הייתי הספורטאית הראשונה שהמשיכה ישירות לאחר פרישה לסגל האימון בנבחרת. זו הייתה זכות לחזור למזרון, ללמוד ולתת בחזרה למקום בו גדלתי.

רק המחשבה על השינוי הקיצוני גרמה לבטן להתהפך

אחרי שנה בנבחרת הגיע עוד צומת דרכים; "פרוייקט היום שאחרי" של הוועד האולימפי, שיזמה יעל ארד, יצר שיתוף פעולה ראשון מסוגו: משרה בתחום השיווק לספורטאיות ולספורטאים אולימפיים פורשים, ולי ניתנה האפשרות להציע מועמדות. עד לאותה נקודת זמן כל חיי סבבו סביב ספורט. הייתי ספורטאית, פרשתי וחזרתי לעבוד על המזרון. הדרך הייתה ברורה. כל דרך אחרת נראתה על גבול הבלתי אפשרית. בכל זאת, בגיל 27 להגיע לשוק העבודה ללא ניסיון תעסוקתי וללא הבנה של השוק או האפשרויות בו - מעטות הדלתות שיכולות להיפתח.

המהפך בחייה של ליאור וילדקין (צילום: תומר פדר)
בגיל 27 הגעתי לשוק העבודה בלי ניסיון תעסוקתי | צילום: תומר פדר

רק המחשבה על השינוי הקיצוני גרמה לבטן להתהפך. לא ישבתי בחיי מעל ל-3 שעות רצוף, שלא לדבר על לעבוד בתוך משרד ולא להיות בחוץ כל היום. לא ידעתי אם אתקבל, אבל החלטתי ללכת אחרי הבטן המתהפכת. בתור ספורטאית הייתי רגילה לחיות על הקצה, לבדוק כל יום האם אני טובה מספיק, לצאת מחוץ לאזור הנוחות, לבדוק את הגבולות שלי - והחלטתי שגם "ליאור החדשה", ספורטאית לשעבר, צריכה לחיות לפי הרוח הזאת.

הג'ודו לימד אותי לבדוק את הגבולות שלי ולהרחיק את הקצה. הוא לימד אותי לעבוד הכי קשה שאני יכולה לאורך תקופות ארוכות אל עבר יעדים רחוקים. הוא לימד אותי לחיות מחוץ לאזור הנוחות. הוא לימד אותי להאמין בעצמי גם במצבים קשים. הייתי מוכנה להתמודד עם האתגר ולהציע את עצמי להזדמנות שנקרתה בדרך.

יש לי הרבה מזל. סיימתי תואר ראשון בפסיכולוגיה, אני עובדת היום בחברה שמוכנה לאמץ ספורטאית פורשת ללא ניסיון קודם, מתוך אמונה שאפשר יהיה ללמד אותי, ועובדת עם אנשים שאני מעריכה ולומדת מהם כל יום מחדש. אני נמצאת במקום שלא יכולתי לדמיין שאהיה בו - מנהלת את מותג POWERADE, משקה הספורט האיזוטוני של קוקה קולה. כספורטאית, המשקה הזה היה השותף שלי בתחרויות בחו"ל, הוא היה הבקבוק שהספורטאים שהתחרו באולימפיאדה היו חוזרים עם השם שלהם מוטבע עליו. הוא סימל מבחינתי הרבה דברים, והיום יש לי את הזכות להגיע לעבודה ולעסוק במה שאני הכי אוהבת - בספורט. רק מנקודת מבט קצת אחרת.

יש לי הרבה מזל, אבל אני דואגת לעבוד קשה, כדי שבכל הזדמנות שתגיע אהיה מוכנה.