משבר הקורונה הוביל מאות אלפי ישראלים לעבוד מהבית, ובמקביל העלה את השימוש מצד מעסיקים בכלי מעקב דיגיטליים - שנועדו לבחון את רמת היעילות של העובדים. מניטור האתרים והאפליקציות אליהם נכנס העובד, לאיכון המכשיר הסלולרי, ועד למעקב אחר מיקומו של העובד ושל רכבו, בבית ומחוצה לו. אילו מכלי המעקב מהווים חדירה לפרטיותו של העובד ומנוגדים לחוק? עד כמה מותר למעסיקים "לרגל" אחר פעילות העובדים?

עו"ד נעמי לנדאו, מומחית לדיני עבודה ולייצוג ועדי עובדים ואיגודים מקצועיים, עם  שחשוב לדעת על פרטיות העובדים מהבית:

האם מותר לעקוב אחר מיקום הרכב בבית ומחוצה לו?

בכלי רכב רבים מותקנים מכשירי איכון ומעקב על רכב החברה של העובד, באמצעות מערכות GPS או איתוראן. הדבר מאפשר מעקב ופיקוח על ביצוע העבודה השוטפת של העובד, ותואם למה שנקבע בחוק. לחילופין, איכון שמתבצע מחוץ לשעות העבודה אסור על פי החוק ופוגע בפרטיות העובד.

האם מותר לבצע איכון סלולרי על מכשירו של העובד?

למרות שמדובר בפגיעה בפרטיות, אם האיכון הסלולרי מבוצע על מכשיר בבעלות המעסיק הנמצא בשימוש העובד, וכאשר מדובר במעקב נקודתי הנדרש עקב מתכונת העבודה של העובד (למשל עבודה הדורשת נסיעות לסניפים רבים של המעסיק), הדבר נמצא בגדר החוק. עם זאת, החוק אוסר מפורשות לבצע איכון סלולרי על מכשירו הפרטי של העובד, שאינו שייך למקום העבודה.

האם מותר לבצע איכון סלולרי על המכשיר הפרטי לצורך בדיקת שעות נוספות?

אם העובד דורש גמול עבור שעות נוספות, ומנגד המעסיק טוען כי העובד העביר דיווח כוזב בגין שעות עבודתו, יכול המעסיק לדרוש דו"ח איכון סלולרי (גם כאשר המכשיר הסלולרי הינו אישי של העובד ולא סופק על ידי המעסיק), אך רק בנוגע למועדים הרלוונטיים (יום ושעה), כדי לחשוף כי בשעות שבהן טען שעבד, למעשה כלל לא היה במקום העבודה. עם זאת, המעסיק לא רשאי לבצע איכון סלולרי קבוע ומתמשך, המהווה פגיעה ממשית בפרטיותו של העובד. המעסיק רשאי לדרוש דו"ח איכון סלולרי, רק בזיקה ישירה לעילת הפיטורים (על סמך דיווח שעות כוזב), וכאשר הוא מצומצם לימים ולשעות מוגדרות.

האם מותר למעסיק לעקוב אחרי אתרים או מילות חיפוש אשר מבצעים העובדים?

אם המעסיק מעוניין שעובדיו לא יגלשו באתרים מסוימים, הוא יכול לחסום (blocking) אתרים אלו, תוך יידוע עובדיו על נקיטת צעד זה. חשוב לציין, שמותר לחסום את העובד מכניסה לאתרים, רק אם מדובר במחשב שניתן לעובד על ידי המעסיק לצורך עבודה מהבית, ונאסר לעשות זאת על מחשבו האישי והפרטי של העובד. ככלל, מעסיק אינו רשאי לעקוב אחרי מילות חיפוש או אתרים בהם גולשים העובדים.

עו
עו"ד נעמי לנדאו, מומחית לדיני עבודה ולייצוג ועדי עובדים ואיגודים מקצועיים, | צילום: סטודיו גילי ומירית

האם מותר לעקוב אחר תכתובת המייל האישי של העובד, או בחשבון הפייסבוק שלו?

לא. אפילו במקרים בהם המעסיק חושש שהעובד עשה שימוש בחומרים של מקום העבודה למטרותיו האישיות, או מפיץ סודות מקצועיים, עדיין נאסר עליו לחדור לתכתובת המייל האישית של העובד או לחשבון הפייסבוק שלו. במקרה של חשד שכזה, עליו לפנות לבית הדין האזורי ולבקש צו חיפוש בתיבה הפרטית של העובד. בנוסף, נאסר על המעסיק לצפות בהתכתבויות במייל האישי או בחשבון הפייסבוק, גם במקרה של התכתבות בין עובדי החברה. מדובר בדברים אסורים בתכלית המהווים הפרה חמורה של פרטיות העובדים. חשוב לציין, שהחוק מבצע הפרדה ברורה בין תיבת המייל האישית לבין תיבת המייל של מקום העבודה, וקובע שאסור למעסיק לחדור או לעקוב אחרי המייל האישי של העובד, אך בנוגע לתיבת המייל של העבודה, שהיא "מעורבת" וכוללת פרטים אישיים כמו גם תכנים מקצועיים, אם מדובר בעניינים הנגזרים מהתפקיד אז המעקב מותר, בתנאי שמתבצע תוך יידוע העובד.

האם מותר למעסיק להתקין מצלמה בבית העובד, בחלל המוקצה לעבודה?

לא. ככלל, מצלמות בחללי העבודה המשותפים נועדו לצרכים לגיטימיים - לשם הגנה וביטחון המעסיק, שמירה על ציוד ורכוש, מניעת פריצה למתחם העבודה, ושמירה על מאגרי מידע רגישים. אך כל המניעים הללו אינם תקפים להתקנת מצלמה בביתו של העובד. גם במקום העבודה עצמו, שימוש במצלמות באופן לא מידתי ולא לגיטימי המיושם על עובדים, עלול לגרור לסנקציות פליליות של המעסיק.

החוק קובע כי האזורים הציבוריים של מקום העבודה כגון מסדרונות, אזורי מנוחה, מטבחון, חדר אוכל, אזורי המזכירות והקופה, הינם מקומות לגיטימיים להתקנת מצלמות. אך גם במקרים אלו, התקנת מצלמות מחייבת את המעסיק במדיניות ברורה ומפורטת, והצבת המצלמות אינה יכולה להוות אמצעי משמעת של המעסיק. בנוסף, צילום עובד במשך שעות עבודתו מבלי ליידעו מהווה עבירה על החוק ועילה מוצדקת מצד העובד להתפטרות ולקבלת פיצויי פיטורין, כי הלוא לא ניתן להציב מצלמות ללא הסכמתו של העובד.