להשיג ראיון עבודה זה לא עניין קליל, ולהשיג ראיון עבודה עם בכירים בתחום הפרסום הוא בטח לא דבר שקורה כל יום. אם זה החלום שלכם, אז כדאי שתתעוררו ותרוצו ל״הבצפר״ בנמל תל אביב, כי ביום רביעי (20.5) ב-17:30 יחכו שם בכירי הפרסומאים והפרסומאיות בארץ ל״פורטפוליו נייט״, בספיד דייטינג של ראיונות עבודה בו אתן ואתם תוכלו להגיע, להציג את הרעיונות שלכם, להרשים ואולי לקבל עבודה שתהפוך אתכם לדון דרייפר הבאים – או טוב מזה, לפגי אולסון הישראלית.
עוד בלימודים וקריירה:
- מתלבטים היכן ללמוד? קבלו ייעוץ לימודים בחינם
- נוסעת בעקבות האהבה: המדריך לרילוקיישן
- מה כתב היד שלכם אומר עליכם? הרבה יותר משנדמה לכם
האירוע מתקיים במקביל ב-24 ערים ברחבי העולם וכרוך בתשלום. כדי לסייע לכם לזהור בין המועמדים האחרים למשרות, אספנו בשבילכם עצות מבכירות ובכירים בעולם הפרסום. אז הנה הוא, עבורכם –המדריך המלא של מה לא לעשות בראיונות עבודה:
"אני לא רואה פרסומות": רוצים לעבוד בפרסום אבל לא מתים על פרסומות? כנראה שזה לא התחום בשבילכם, מסביר אייל גן-מור, סמנכל קריאייטיב בטוויסטד: ״חשוב להכיר פרסומות ולגבש דעה עליהן כי הניתוח שלהן עוזר ביצירה, בלדעת מה עובד ומה לא. מישהו כזה, שפרסומות זה לא לרמתו לא ישרוד את הענף כי כל הרגעים הקשים מתנקזים לכמה רגעי חסד בהם משהו יצליח, ואם אתה לא אוהב את המקצוע, לא מתרגש ממנו ולא חושב שפרסום הוא סוג של אומנות – זה לא התחום בשבילך״. ז׳אנר ה״אני מאוד רוצה לעבוד בפרסום אבל לא רואה פרסומות״ ממשיך עם אנשים או נשים בלי תשוקה למקצוע: ״גם אם יגיע מועמד עם תיק עבודות יפה, אבל בלי פאשן – הוא לא יהיה בשבילי. אני לא זקוק לטכנאים שסבתא שלהם אמרה להם שהם יצירתיים אלא לכאלה שאוהבים ליצור״.
אל תשקרו: שיננתם בבית את כל התשובות הנכונות כדי לתת מונולוג בראיון? התכונה הכי רעה שלכם היא פרפקציוניזם? איזה קטע, גם שלנו - ואנחנו חוששות שהפרפקציוניזם הזה ישחק הפעם לרעתכם: ״חשוב לי לראות בן אדם כן מולי, וכשמישהו מדקלם בדיוק את מה שאני רוצה כביכול לשמוע זה מטריד אותי״, מסבירה מיה קרמן, סמנכל קריאייטיב ודיגיטל יהושע/TBWA. ״חזרה על מנטרות שברור שהן לא אותנטיות רק מרחיקה מועמדות ומועמדים מהמטרה כי זה מקשה עלי כמראיינת להבין מה באמת נמצא שם. המועמדים מפסידים את ההזדמנות להציג את מי שהם באמת וזה חבל, כי אני בעד אותנטיות באופן כללי וכי יכול להיות שהאישיות האמיתית שלהם היתה משיגה להם את העבודה״.
גם אייל גן-מור, סמנכל קריאייטיב בטוויסטד, פוגש בתופעה: ״כשמישהו מדקלם את התשובות אני מרגיש. התלהבות זה משהו שרואים בעיניים ומרגישים באוויר, יצירתיות זה משהו שרואים בקופי טסט ואם את מקבלת את התשובה הראשונה שעלתה למישהו בראש את מבינה שזה לא שם״.
אל תעתיקו: אנחנו יודעות שזה מובן מאליו, בעיקר בעולם יצירתי כמו פרסום, אבל העתקה היא ממש לא לעניין פה. נועם פתחי, מנהל קריאייטיב, גליקמן נטלר סמסונוב, נתקל בזה מקרוב: ״פעם ראיינתי מישהו והראיתי לו כדוגמא את תיק העבודות שלי כדי להסביר לו איך צריך להיראות תיק עבודות מושקע ומעוצב. קבענו להיפגש אחרי חודש והוא הגיע עם שלוש עבודות שהוא העתיק ממני! כששאלתי אותו "מה חשבת לעצמך???" הוא ענה: "אמרת שזה טוב, אז חשבתי שאני צריך לעשות גם כזה".
השאירו את השחצנות בבית: ביטחון עצמי הוא תכונה מושכת בדרך כלל, אבל שחצנות היא כבר משהו אטרקטיבי הרבה פחות: ״מי שמציעים מיד לנהל את הקריאייטיב, בלי יום אחד של ניסיון בעבודה אמיתית, הם טרן אוף״, מסביר נועם פתחי, מנהל קריאייטיב גליקמן נטלר סמסונוב. ״זה נראה כמו מישהו שלא מוכן לעבוד קשה, שאין לו כוח להתחיל מלמטה, להתחפר בשוחות וללכלך את הידיים – אלא כמו מישהו שמחפש קיצורי דרך, שרוצה להגיע רחוק כבר מהיום הראשון״. המסר הזה של חוסר נכונות לעבוד קשה יהיה בעוכריו של כל מרואיין או מרואיינת, בנוסף למסר נוסף שהוא משדר: חוסר מודעות עצמית. ״להיות אשת קריאייטיב זה להיות נורא מודעת לעצמך, וכשאת באה לאשת קריאייטיב עם ניסיון של 30 שנה ואומרת לה שאת יכולה להחליף אותה - את חיה בסרט ולא קוראת את המציאות. מי שלא יכול לקרוא את הסיטואציה הזו לא יוכל גם לקרוא את השוק״.
בואו רעבים: כלומר, רעב עושה את רובנו עצבניים, אז תאכלו לפני שאתם מגיעים. הכוונה היא שלא תשדרו שובע למראיינים והמראיינות שלכם, אלא רעב למקצוע, רצון אמיתי לעבוד ולהיות שותפים. ״פעם היה ברור שאת מגיעה לחודש או חודשיים של עבודה בחינם ומקווה שישכרו אותך״, מספר נועם פתחי, מנהל קריאייטיב, גליקמן נטלר סמסונוב. ״את חייבת רעב כדי להיכנס לתחום ולהתחרות, את צריכה אמביציה מיוחדת, להבין שזו הזדמנות חייך, שזה הזמן לעבוד קשה. אם לא בוער לך ולא משנה לך אם תתחילי בכלל ומתי זה יקרה, ואם הראיון חשוב לך יותר מתיק העבודות – זה משדר שהרעב הזה חסר״.
בלי שיגועים: חושבים להראות את היצירתיות שלכם בכך שתביאו פרופס הזויים? לא בטוח שזה הזמן. ״מדובר בתופעה שנפוצה אצל קופירייטרים״, מסביר עידן רגב, סמנכ״ל פיתוח בבאומן בר ריבנאי. ״מישהו פעם הביא לי לראיון אגוזים ואמר לי שהוא האיש בשבילי כי הוא יודע לפצח. באמת שעדיף להתרכז בתיק עבודות טוב ולא בשטיקים״, הוא מבקש.
אל תגיעו לא מוכנים! ״ראיינתי פעם בן אדם ספרדי שלא מדבר עברית ולא אנגלית ורצה להתקבל למשרד פרסום. תקשרנו בספרדית רצוצה ובעיקר דרך שמות השחקנים של ריאל מדריד. הוא גם נאלץ להשאיר לי את הדיסק און קי שלו במתנה כי שום דבר לא נפתח כמו שצריך. הייתי רוצה להגיד שעל הדיסק און קי היה משהו מצחיק/חושפני אבל זה שקר״, מספר בחיוך עידן רגב, סמנכל קריאייטיב בבאומן בר ריבנאי.
אנחנו מקווים שאין צורך להזכיר לכם לבדוק שהדיסק און קי עובד והלינק לאתר לא מוביל לפורנו – ולא רק בגלל שזה משדר חוסר מקצועיות: ״אני לא מתרגש אם תקלות כאלה קורות כי הן מתרחשות גם בפני פרזנטציות עם מנכ״לים, שהרי מחשבים הם יצורים בלתי צפויים - אבל התקלות האלו מכניסות את המרואיין ללחץ. הוא מרגיש ששום דבר לא עובד לו ומשם הוא מתחיל לקלל את המחשב ויש שתיקות לחוצות".
דבר חלש: זוכרים את הסיפור על הבחור שקילל גבר ברכבת התחתית, רק כדי לפגוש אותו בכיסא הבוס הפוטנציאלי בראיון העבודה אליו הגיע כמה דקות אחר כך? אז שם. ״הדבר הראשון שאני מסתכל עליו הוא האם הבנאדם שיושב מולי הוא בנאדם שיהיה כיף לעבוד איתו״, אומר זיו מאירי, מנהל קריאייטיב באדלר חומסקי & ורשבסקי, ״שהוא יכול להיות חבר טוב, וידע לחייך גם כשקשה. מישהו שאפשר לסמוך עליו שישאר בנאדם גם בסיטואציות מורכבות, זה הבסיס. מעבר לזה הוא צריך להיות אינטיליגנט וסקרן.
אחד שהכל מעניין אותו, שיודע לנתח סיטואציות פשוטות לעומק, מישהו שיכול להאיר דבר יומיומי באור חדש. כשיושב מולך מישהו שאתה רוצה לראות אותו למחרת במשרד ולשמוע מה יש לו להגיד על כל מיני שטויות, ושיש לו תובנות שרק הוא שם לב אליהן, בדרך כלל אתה יודע שזה זה״. אם נלחצתם – חכו רגע: ״זה לא שאפסול מישהו אם הוא לא מחייך. גם התחצפות קטנה היא משהו שאין איתו בעיה במקצוע הזה, אבל הקו בין בדיחה חריפה לחוסר נעימות דק מאוד ותחושת הבטן שלי צריכה לאותת לי שהמרואיינת היא מישהי שתיקח אנשים קדימה, שתיתן אנרגיה ולא תיקח אנרגיה, שהוא או היא הם כאלה שאפשר להיות איתם בשוחות, שיהיה כיף לפתח איתם רעיונות, להישאר עד מאוחר אם צריך״.
אל תהיו צרי אופקים: ״אני אוהב לדבר עם המרואיינים על דברים שלא קשורים לפרסום – משם אפשר ללמוד הרבה יותר. למשל, שאלה מכרעת: האם הוא או היא אוהבים את ביג לבובסקי?״, אומר רגב. ״חשוב להיות רחבי אופקים בתחום שלנו, כי אפשר לשאוף מאלף תחומים ויש אלף דברים שפותחים לך את הראש. מגע עם המון סוגים של חומרים ואומנויות והשפעות הוא נפלא, כי את רוצה להיות עם היד על הדופק ולבוא מכל מיני זוויות לרעיון״.
אל תלכלכו: אתם חושבים שתצאו נורא מגניבים אם תלכלכו על המעסיקים הקודמים שלכם? אז זהו, שלא: ״כשאשת או איש קריאייטיב מגיע להתראיין ומוציא תסכולים על מקום העבודה הקודם, זה יוצר את הרושם שהוא לא מבין באיזו תעשייה הוא נמצא ועד כמה שקולגיאליות והכרה בהזדמנויות שניתנו לו הן חשובות״, אומר שרון רפאל מבאומן בר ריבנאי. ״היום אתה מתראיין איתי במשרד הזה ומחר אני שותה עם הבוס הקודם שלך בירה. עכשיו כמובן שאם השיחה היא לא בראיון, אז אני יותר מאשמח לשמוע טינופת על כל מה שזז, אבל בראיון עבודה עדיף לשמור את הטינופת רחוק מהמראיין״.
אל תתמרמרו: ״לפני שבוע קיבלתי שם של מישהו שאמרו לי שהוא סופר מוכשר והמליצו לי להיפגש איתו. כששאלתי איך הוא ביחסי אנוש ומוטיבציה, אמרו לי שהוא חולה מרמרת. ויתרתי על העונג״, מספרת מיה קרמן, סמנכל קריאייטיב ודיגיטל יהושע/TBWA. ״אדם ממורמר זו בעיה כפולה כי הוא ממרמר את עצמו ואת כולם. אני מחפשת אנשים שהם חלק מהפתרון ולא חלק מהבעיה. התפקיד שלנו כאנשי פרסום הוא לתת פתרונות ללקוח בתהליך מורכב עם הרבה אילוצים ואירועים בלתי צפויים, אז חשוב שהמרואיין או המרואיינת יהיו אנשים שלא מכלים את האנרגיות שלהם ב'למה דברים לא עובדים' ו'איך אין להם כוח', אלא באיך להפוך משהו לטוב. שיבואו עם פאשן לעבודה ושיתייחסו לבעיות כאתגרים שמדגדג להם לפצח אותם״.
ועוד כמה טיפים ובקשות מאנשי הקריאייטיב:
באנה הבנות - מיה קרמן, סמנכל קריאייטיב ודיגיטל יהושע/ TBWA קוראת לנשים שמתעניינות בפרסום אבל חוששות מהשעות הארוכות או האווירה הגברית: ״הענף שלנו סובל מנוכחות דלה של נשים למרות ש-80% מקבלת ההחלטה על קניה נעשית היום על ידי נשים. התחום הזה כבר מתנהל בשעות עבודה שפויות ואנחנו צמאות וצמאים ליכולות הנשיות, לגירל פאואר ולאינטילגנציה הנשית״.
ללכת מ, ללכת ל - מאירי שואל לא פעם מרואיינים ומרואיינות אם הם ״הולכים מ״ או ״הולכים אל״ - כלומר, האם הם עוזבים מקום בו לא היה להם טוב, או מגיעים לעבודה חדשה כי בא להם לשבור את תקרת הזכוכית שלהם ולהראות את היכולות שלהם.
תביאו את עצמכם – רגב מבקש מכם לנסות להביא משהו מהעולם האישי שלכם. תחביב, סיפור טוב, כל דבר שמשקף אתכם יותר מסך הפרסומות שכן או לא עשיתם. אה כן, אפשר גם להביא אוכל טעים.