"חשבתי שזו סתם שטות, נתתי גם לאימא שלי למשש את הגוש שגיליתי בחזה, וכולם אמרו לי שזה שטויות", מספרת עדי ורטהיים (33) מרמת השרון, על גילוי גוש הסרטן בשד, כאשר הייתה בחודש התשיעי להריונה, "דווקא כשהתחלתי לקרוא בגוגל, נכנסתי לבהלה. היה כתוב שם שנשים לא בודקות במהלך ההיריון וההנקה, ועד שהן מגיעות לבדיקה יש להן כבר גרורות. אז למרות שאני בטבעי אדם רגוע ואופטימי, הבנתי שאני ניגשת מייד לבדוק כדי לוודא שזה כלום".
זה לא היה כלום. בבדיקת האולטרסאונד היה ממצא חריג, ומשם עדי הופנתה לביופסיה, ואז הגיעה שיחת הטלפון, ובה נתבקשה עדי להגיע למרפאה. "הוטרדתי, אבל בתוך תוכי הייתי בטוחה שזה שום דבר, אין לי אף אחד בסביבה שחלה, וכל הסיבות השכיחות שבגללן זה קורה: השמנה, כניסה להריון בגיל מאוחר, נשים שלא הניקו ונשים שקיבלו מחזור בגיל מוקדם – כולן לא קשורות אליי, אז מה הסיכוי שזה יקרה? הגעתי למרפאה, הייתי בשבוע 39 פלוס 2, והכירורגית אמרה לי "יש לך גוש סרטני אלים והוא מתפתח מהר, מפה את הולכת ללדת". כל מה שהטריד אותי באותו רגע היה ההתערבות בלידה, כי אני תומכת בלידה ללא זירוז. אבל לאחר התייעצות עם מומחה, קרוב משפחה, הוא המליץ לשמוע בעצת הרופאה. לא הוטרדתי מהסרטן, כי לא ידעתי מה מחכה לי".
עדי נזרקה למצב הכאוטי הזה כאשר יש לה 3 ילדים קטנים בבית, פלוס תינוק שהרגע נולד, ו-3 עסקים שהיא ובעלה, צביקה, מנהלים. אחד מהם - סטודיו לפילאטיס מכשירים - היא הקימה במהלך גילוי המחלה. "עד אז היה לי עסק שנקרא 'מאמא ספורט', אימונים לאימהות ותינוקות בחופשת לידה. בקורונה לצערי הפעילות הצטמצמה, בעיקר כשהחלו הסגרים. חודש לפני שהחלה הקורונה, הקמנו בהוד השרון מתחם חוגי נינג'ה לילדים, ולאחר הפתיחה העברתי לשם גם את פעילות מאמא ספורט, וגם את האימונים הפונקציונליים שלימדנו עד אז בפארקים. הסטודיו לפילאטיס היה החלום שלי. אנחנו למעלה מעשור בתחום של אימוני כושר, כאשר צביקה יותר עם ילדים ומבוגרים, ואני עם נשים ואימהות. זה חלק מהחיים שלנו. הייתי מד"סניקית בצבא, יש לנו 3 נינג'ות בבית, זו אגב הסיבה שפתחנו את מתחם הנינג'ות".
עדי מספרת שהסטודיו לפילאטיס הגיע בהפתעה: "נפל עליי משמיים. במקרה התפנתה חנות סמוכה למתחם הנינג'ות, ואמרנו שנלך על זה. לקחנו מעצבת, השקענו בציוד הכי חדש ובמתחם יפה, בגלל שאנחנו עם הרבה ניסיון בתחום הכושר, רצינו שיהיה לאנשים כייף לבוא, במיוחד בתקופת הקורונה. בזמן השיפוצים של המקום, הלכתי לבדיקות, ותוך כדי אני מגלה שיש לי סרטן. צביקה אמר לי: 'את פתחת את הסטודיו לפילאטיס, את לא יכולה להיעלם לי עכשיו'".
לא חשבתם לדחות את הפתיחה?
"אנחנו אופטימיים, ברגע שזה קרה, החלטנו שנעבור את זה. אולי העובדה שיש לי ילדים קטנים ועסקים שחשובים לי, גרמו לי לחשוב שאני לא הולכת ליפול. הבנתי שאני הולכת לעבור מסע ואני יכולה לבחור איך לעבור אותו. לפני שידעתי מה זה כימו, הייתה לי אופציה לבחור באיזו צורה אני הולכת לעבור את זה, והחלטנו שזה יהיה בצורה הכי טובה שיכולה להיות".
המחשבה להקים סטודיו לפילאטיס לא הייתה מקרית. עדי מספרת שהם יצרו מגוון גדול של אימונים בעיר, לילדים ולמבוגרים, וכשהם מכרו מנויים היא הרגישה שאין לה מענה לכל האוכלוסיות ולכל הצרכים. "רציתי להעניק אורח חיים בריא לכולם, גם למי שיש לה כאבי גב, או שיותר קשה לה להיות באימונים עצימים. מי שעזר לי בדרך לשם, היה יועץ עסקי בשם נועם קפלן, שמתמחה בתחום הכושר, הוא עזר לי בעבר להקפיץ את העסק בכמה רמות, עשיתי שינויים שלא האמנתי שאני מסוגלת לעשות, ממודל של כרטיסיות עברתי למנויים, העסק קפץ כלכלית, באו יותר מתאמנות והרווחתי יותר כסף. לכן גם הפעם, לפני שפתחנו את הסטודיו, באנו להתייעץ עם נועם, ולבנות תוכנית עסקית, כדי לראות אם זה ישתלם לנו וראינו שזה אכן ישתלם".
"כמה ימים אחרי שיצאתי מהניתוח, התייצבתי כבר בסטודיו לפילאטיס, נכנסתי לשיעורים, יכולתי להשתקם ולתת לגוף שלי את מה שהוא זקוק לו. לאורך כל התקופה, הייתי מגיעה יום אחרי הכימו ומתאמנת, חשוב לי לשמור על הגוף ולא להפסיק"
כאמור, בימים שהסטודיו רק נפתח, עדי החלה את המסע שלה לריפוי מסרטן. "צביקה לקח את הפיקוד על העסקים, והאצלנו סמכויות, שכרנו מנהלת ומדריכות, השקענו בעובדים שנוכל להתפנות, וזה יצא טוב. אחרי הכול, זה מה שבעל עסק רוצה, שהדברים יתנהלו ולא יפלו עליו, ואצלנו זה קרה במכה אחת", מספרת עדי, "אחרי שעברתי את הניתוח להוצאת הגוש והבלוטות מבית השחי, הייתה לי הגבלה בתנועה, והייתי זקוקה לשיקום. כמה ימים אחרי שיצאתי מהניתוח, התייצבתי כבר בסטודיו לפילאטיס, נכנסתי לשיעורים, יכולתי להשתקם ולתת לגוף שלי את מה שהוא זקוק לו. לאורך כל התקופה, הייתי מגיעה יום אחרי הכימו ומתאמנת, חשוב לי לשמור על הגוף ולא להפסיק".
בזמן שצביקה ניהל את העסקים, והמשפחה סייעה לטפל בילדים, עדי עברה טיפולים, המשיכה להתאמן, ובין לבין ניהלה את העסקים בבק אופיס, בעיקר ברשתות החברתיות. עדי עם הקרחת והחיוך מלא הקסם שלה, נצרבה בתודעה של גולשים רבים ובקהילות שונות ברשתות החברתיות, שם היא מספרת בכנות מרגשת על מה שעובר עליה.
"החלטתי שאני לא הולכת להסתיר את זה, להיפך, אני הולכת להראות איך גם עם סרטן אפשר להמשיך בחיים, ולא צריך להתבייש. סוף העולם לא הגיע ואני לא חייבת להיכנס לדיכאון, אלא אני הולכת לגדול מזה ולעשות מהלימון לימונדה. העליתי פוסט עם הגילוי, סמוך ליום ההולדת שלי, וסיפרתי על הכול כי רציתי לשחרר את זה לעולם, שלא יישאר רק לעצמי. ברגע ששחררתי, הגיעה תמיכה גדולה, אנשים שאלו והתעניינו איך אני מרגישה, זה דרבן אותי להעלות עוד פוסטים ולעדכן מה עובר עליי, וזה הפך לעוד עוגן שעוזר לי בהתמודדות. קיבלתי חיבוקים וחיזוקים בזכות הרשתות, גם מחוץ למסך, קל לזהות אותי ברחוב, במיוחד עם הקרחת. תמיד אומרים על רשתות שהן גונבות את החיים, גם לפני המחלה הייתי שם כי זה היה חלק מהעבודה שלנו בקידום העסקים, אבל עכשיו זה גם מאוד עזר לי בהחלמה".
"אני שמחה שהתמזל מזלי והספקתי להביא לעולם ארבעה ילדים, עברתי שני ניתוחים, כימו, הקרנות, וטיפול ביולוגי. אחרי הניתוח השני, בבדיקה הפתולוגית אמרו שאני נקייה, השבוע קיימנו סעודת הודיה, יש לי לא מעט על מה להודות".