הם נשואים, יש להם ילדים אבל יש להם ילד נוסף: העסק שלהם – את הילד הזה צריך לטפח וצריך להשקיע בו במיוחד, משום שכל כלכלת הבית נשענת עליו ורק עליו. הדרך הזו רצופה באתגרים ולא מתאימה לכל אחד, אבל יש זוגות שטוענים שזה המפתח לאושר. לכבוד ט"ו באב יצאנו לבדוק האם אפשר להיות שותפים לעסק ולהישאר אוהבים בסוף היום?
ד"ר תמר מילוא, בעלת חברת דורות לעסקים משפחתיים, המתמחה בנושאי המשכיות בין דורית מספרת שיש הרבה זוגות בישראל שעובדים יחד, אבל כשבודקים לעומק רואים כי אחד מהם היה היזם, לרוב הבעל והאישה, שהצטרפה כדי לעזור לו, היא זו שלוקחת את האספקטים האדמיניסטרטיביים כמו משאבי אנוש, ומשמשת כעזר שנגדו. יש מיעוט של זוגות שאצלם זה הפוך – שהאישה היא זו שיזמה והבעל הצטרף, אבל לרוב לא ניתן כמעט למצוא זוגות שחלמו יחד ועשו יחד.
למי עסק משותף יכול להתאים?
"יותר מהכול זה קשור לתקשורת ביניהם, שמתפתחת עם הזמן ולתחום שבו הם נמצאים. אנשים שבונים עסק משפחתי הם כאלה שלא צריכים רמה גבוהה של נפרדות או של מרחב אישי", אומרת ד"ר מילוא ומספרת על ורטהיימר שהמכונות הראשונות שלו ישבו במטבח, והכול התערבב עם גידול הילדים. "זה קשור לדרך שבה גדלנו, ולאופי של כל אחד מאיתנו. יש אנשים שזקוקים לגבולות נוקשים ולהפרדה ברורה. כשעובדים ביחד קשה לקבוע שלא מדברים על עבודה בבית, כי הכל מתערבב, גם אם משתדלים לעשות הפרדה, אבל עדיין באופן יחסי יש הרבה פחות הפרדה".
לרובנו קל מיד לזהות את החסרונות במודל כזה, אבל אחד היתרונות בעסק משותף של בני זוג הוא ההיכרות העמוקה שקיימת ביניהם והאמון שהם רוכשים זה לזו. "אומרים שהתנאים לשותפות הם אמון וכבוד הדדי, ואלו תכונות שקיימות ברובד עמוק מאוד עם בת או בן הזוג, כך שזה יתרון אדיר", אומרת ד"ר מילוא, "האמון נובע גם מהעובדה שיש זהות מוחלטת באינטרסים כך שלשניהם יש את מקסימום המוטיבציה וההתמסרות הנדרשת כדי להרים את העסק. אתה יודע שתוכל לסובב את הגב מבלי שבן הזוג שלך יתקע לך סכין. זה מאוד מהותי כי כשאתה נלחם מול כל העולם אתה רוצה להרגיש בבית בטוח. אם אחד מהם נוסע לחו"ל, הוא יודע שהאחר שומר על הכסף ויש לו שקט וביטחון. זו אותה הסיבה שבגללה אחים עובדים יחד, ראיתי אחים שיכולים להתחרות ולריב ביניהם אבל יש אמון מלא ורק במקרים חריגים יש בגידה".
יתרון נוסף הוא גם הפן הכלכלי, בעיקר בעסקים קטנים, כי בני הזוג לא צריכים לשלם לעובדים ולהוציא משכורת, וכמובן לא מתחשבנים על השעות או סופרים אותן.
מה הסיכונים שיש בשילוב של זוגיות ועסקים?
"הילדה שטראוס שייסדה את חברת שטראוס עם בעלה ריכרד אמרה פעם 'אנחנו נלחמים רק בחוץ, אבל אף פעם לא בפנים'. יכולה להיות תחרותיות בין מי שקובע או לוקח את ההחלטה בסוף, למרות שלרוב הזוגות שהם שותפים בעסקים ברור מי לוקח את ההחלטה בסוף, אך כשמתחיל מאבק ומפנים את התחרות פנימה במקום החוצה, זה יכול להיות רע מאוד", אומרת ד"ר מילוא, "סיכון גדול אחר הוא קנאה. אם אחד מממש את עצמו בעסק והשני עושה מה שצריך אבל מרגיש שהוא מקריב, עלולה להיווצר לאורך הזמן קנאה, אלא אם כן לאותו אדם יש פיצוי במקום אחר".
"אני מכירה עסק גדול שהבעל הקים והאישה הצטרפה והיא עוזרת בכספים ובמשאבי אנוש - חלוקה קלאסית. הוא מממש את עצמו והיא פחות. לאורך השנים היא הייתה יכולה לקנא בו, אבל היא מרגישה שהחלק של הבית וגידול הילדים הוא שלה והיא עושה את זה הרבה יותר טוב ממנו, זה הפיצוי שהיא מצאה. למרות שבעלה עושה עסקאות במאות מיליוני שקלים, ומנהל מאות עובדים, היא לא סומכת עליו שייקח את הילדים לרופא, והמימוש שהיא מצאה הוא באימהות שלה, מה שמנע ממנה תסכול וקנאה".
סיכון אחר שקיים הוא חוסר הבחנה בתפקידים וכך נוצר מצב שכל אחד דורך על החלק של השני, או כשיש בלבול בחלוקת תפקידים גם מול העובדים. כדי למנוע את זה, לכל אחד צריך להיות התחום המוגדר שלו.
ומה קורה כאשר העסק נקלע למשבר?
"יכולים לקרות שני דברים: המשבר ילכד את הזוג כי יש להם מאבק משותף והם במלחמה הזו כדי לשרוד או שיכול גם להיות פיצול והם ילכו אחד כנגד השני. זה בעיקר תלוי אם היסודות לפני כן היו מעורערים".
באילו תחומים יהיו יותר עסקים של בני זוג?
"בהייטק לדוגמא, קשה למצוא זוגות שעובדים ביחד, כי הייטק מבוסס ברובו על חבורות של גברים, הם הולכים ממיזם למיזם ושומרים על נאמנות וחברותא, ובנות הזוג הן בצד, לא לוקחות חלק, ונמצאות במעטפת, בדומה לכלכלה היותר מסורתית, כשיש חבורה – אין לאישה מקום. גם כשיש שני שותפים שהם לא בני משפחה הנשים מחוץ לעסק, לרוב רק כאשר הגבר יקים את העסק לבד, הוא יצטרך את אשתו, ויצרף אותה".
טיפים שיעזרו לכם להפוך את העסק הזוגי למוצלח
כישורים משלימים – עדיף ששניכם לא תעשו את אותו הדבר. כל אחד מביא ערך מוסף אחר לעסק, וביחד יוצרים משהו שלם, במקום להילחם על אותה חלקה.
ביטחון – כאשר אחד מבני הזוג הופך ליזם ומקים עסק, מדובר לעיתים בשנים של עבודה עם שעות מרובות וללא הכנסה מובטחת, יש כאן רמת סיכון גבוהה. רצוי שבתקופה זו, דווקא הצד השני ישמור על תפקידו בחברה שיש בה משכורת בטוחה ושעות עבודה מוגדרות, מה שעוזר לייצר איזון גם במערכת הביתית.
תחרותיות נשארת מחוץ לבית – אל תכניסו את התחרותיות לתוך החיים המשותפים, אמנם זה "דרייב" חשוב אבל חשוב עוד יותר להפנות אותו החוצה ולא למערכת הזוגית. כששני אנשים הישגיים חיים יחד חשוב שכל אחד יהיה תחרותי במקום אחר ולא אחד מול השני. חשוב ליצור חלוקה ברורה של התפקידים כך שלא תתחרו ביניכם.
גיא ושלי גנדל – משרד יחסי ציבור
שלי (41) גיא (44) בני זוג כבר 15 שנים, הורים לבן (10.5) וליה (6.5) ובעלי משרד בוטיק ליחסי ציבור "וייב תקשורת", אותו הקים גיא לפני 7 שנים, ושנה לאחר מכן שלי הצטרפה אליו.
במקור: שלי יועצת ארגונית, מנחת קבוצות ומאמנת אישית, וגיא היה עיתונאי במשך 10 שנים, בתחום התרבות והכלכלה.
הכניסה של שלי לעסק הייתה הדרגתית. גיא מספר שמדי פעם הוא נהג לבקש ממנה עזרה בקביעת פגישות וניסוח הצעות לעיתונאים, וכך לאט לאט שלי נחשפה לעולם יחסי הציבור, והתאהבה.
"היה לי כיף לעבוד בשבילנו, לגיא הלך טוב עם העבודה, הגיעו עוד ועוד לקוחות והוא היה זקוק לעזרה. ההחלטה הייתה או להביא עזרה מבחוץ, או שאני מצטרפת. היום מצחיק אותי לחשוב שעשיתי משהו אחר לפני זה, כי זה כל החיים שלי", אומרת שלי.
איך מתבצעת חלוקת העבודה ביניכם?
"אנחנו משתדלים שתהיה חלוקת עבודה ברורה, יש תיקים שגיא מטפל בהם: ייעוץ פוליטי, כלכלי מסחרי, וכל מה שקשור לאופנה, תרבות, עיצוב וטיפוח שייך לשלי. יש לנו דברים משותפים, כמו תיירות וקולינריה, שבהם אנחנו משתפים פעולה. החלוקה נעשתה לפי תחומי העניין שלנו. אנחנו עובדים עם המון תשוקה וכל אחד הולך למה שטבעי לו".
יותר זול להביא עזרה מאשר להתגרש
המשרד של גיא ושלי נמצא בביתם שבפרדס חנה, ולמרות האווירה הביתית, שלי עדיין מתחילה כל יום עבודה עם פן ועקבים. "כל הבית חי את יחסי הציבור, יש לנו עיתונים בכל פינה בבית, אין הפרדה אמיתית. לעיתים אחד מאיתנו יוצא לפגישות, והשני נשאר בסביבה", אומרת שלי. חוסר ההפרדה הזו יצר בעבר בלבול ומשבר. "אמנם שנינו עבדנו קשה אבל עבודות הבית עדיין נפלו עליי. גיא היה מוריד את הזבל, ומרגיש שתרם לבית, ואני הייתי נשארת עם קניות, בישול, כביסה וכלים בסוף היום. זה ייצר מריבות והרבה תסכול מצדי, ואז אמרתי לו שיותר זול להביא עזרה מבחוץ מאשר להתגרש", מוסיפה שלי ומספרת שברגע שהבינה שזה שוחק את הזוגיות שלה, החליטה שכדאי להשקיע באאוטסורסינג של אחזקת הבית. "החלטתי שכדאי להשקיע בדברים החשובים והבאתי מערך שלם של אופרציה: ניקיונות, בישול, גיהוץ ושמירה על הילדים, זה פתר המון בעיות".
גיא מציין שלזוג רגיל אשר לא עובד ביחד יש כמות מסוימת של קונפליקטים בשבוע, אך לזוגות שעובדים ביחד מטבע הדברים יש יותר קונפליקטים. "במקום שנריב מי יעשה כלים אנחנו רבים על דברים יותר חשובים כמו מהלכים תקשורתיים אסטרטגיים, לכל אחד יש דעות משלו, אבל אנחנו משתדלים לשכנע. לפעמים אנחנו לא מסכימים על דברים אבל לעומת זוגות שיכולים לא לדבר אחד עם השנייה, בגלל שזה מקום העבודה שלנו, אם משהו נשאר לא פתור אנחנו דואגים לשוחח לפני השינה ולנקות את השטח. אין לנו אפשרות למשוך ריבים".
מה יש בכם שמצליח לשמר את העסק?
"אנחנו מאוד אוהבים אחד את השנייה, חברים טובים שסומכים זה על זו בעצימת עיניים", אומר גיא, "כשאתה לוקח שותף אתה עושה חשבונות כמה הוא עבד וכמה אתה עבדת, ועם בת הזוג שלך אתה לא סופר כמה כל אחד מכם עובד, זה דבר שמרסק המון עסקים. מעבר לזה אנחנו מתייחסים אחד לשנייה בעבודה כמו אנשי מקצוע, ולא כמו בני זוג, לא צועקים או מתפרצים אלא מתנהגים בצורה עסקית ונקייה. חוץ מזה, אנחנו משתדלים פעם בשבוע או שבועיים לקחת את הזמן ליציאה משותפת, לקשקש או לדבר על החיים מחוץ לעסק, ואסור לדבר בדייט על העבודה, זה לא תמיד מצליח עם שלי", הוא צוחק, "אבל הרעיון הוא שזה זמן אינטימי ופרטי, והוא שלנו, ואנחנו מאוד מקפידים על הזמן הזה".
מה העסק המשותף עשה לזוגיות שלכם?
"אני מרגישה שזה מאוד חיזק את הזוגיות, אנחנו קשורים בעבותות אחד לשנייה וזה ממחיש לנו עד כמה אנחנו משלימים אחד את השנייה. במקומות שאני יותר חלשה הוא יותר חזק ולהיפך, ואנחנו לגמרי מודעים שסוד ההצלחה טמון בשיתוף פעולה ואיחוד כוחות ובסופו של יום זה מקרב", אומרת שלי.
"אני חושב שמה שלא הורג מחשל", אומר גיא, "אנחנו לא עוצרים לחשוב מה זה עשה לזוגיות שלנו, אם אנחנו ביחד כנראה שטוב, כי לא היינו נשארים במקום שלא טוב לנו. אני מעריך את שלי יותר - גיליתי שיש לה המון סבלנות והמון תכונות שלא ידעתי שיש בה, כמו יכולת חברתית גבוהה מאוד, היא יצירתית ומולטי טאסקינג ברמה עולמית, היא מחוברת לרשתות החברתיות 24 שעות באובססיה, ויכולה להתכתב עם 5-6 במקביל, אותי זה משגע".
רועי ודקלה – הפקות דפוס
רועי (36) דקלה (35) נשואים 10 שנים, הורים לילדים בני 7 ו-4, ובעלי סטודיו לעיצוב גרפי והפקות דפוס "פור מדיה" במשך 5 שנים.
במקור: רועי הגיע מעולם הדפוס, עבד כשכיר בחברה במשך 9 שנים, עד שהחליט להיות עצמאי, ודקלה עבדה בחברת ייבוא ושיווק.
פור מדיה נפתחה כשדקלה ילדה את בתה השנייה. בשנה הראשונה, כשהייתה בחופשת לידה, עדיין הייתה מעורבת בכל התהליך בבניית המיתוג, בבחירת השם, בעיצוב ועוד.
"העסק היה צריך להתפתח, ולא ידענו אם הוא יפרנס שני אנשים", מספרת דקלה, "הגענו להחלטה משותפת שרועי יהיה עצמאי ואני אהיה בינתיים שכירה ואביא משכורת קבועה. אחרי 3 שנים כשהעסק עמד על הרגליים, הצטרפתי". רועי מספר שהעסק כיום משרת 70 לקוחות מדי חודש. הוא אחראי על הייצור והאספקה, ומשווק בשטח, ודקלה עוסקת בגבייה ובהנהלת חשבונות, וכן משווקת מהמשרד.
התחלנו להעריך יותר אחד את השני
"אנחנו לא מביאים את העבודה הביתה, נקודה", אומר רועי, "עד לפני שלוש שנים הייתי עובד מהבית, והכול היה מעורבב, היום העבודה נעשית רק מהמשרד. נדיר הרגע שצריך לתת מענה בשעות מאוחרות, אבל אני עושה את זה לאחר שכולם ישנים".
דקלה מספרת שהעבודה המשותפת גרמה להם להעריך יותר זה את זה: "לפני כן הייתי כועסת עליו שהוא לא נוכח ומגיע בשעות מאוחרות. אך כשנכנסתי לעסק, ראיתי שהוא מתפעל הכול לבד. מצד שני, רועי למד להעריך אותי - הוא ראה שאני מביאה תפוקה, ומורידה מעליו הרבה עומס".
כשהילדים חולים או בחופשה, מי נשאר איתם בבית?
"אני נשארת בבית", אומרת דקלה, "זו הייתה החלטה משותפת שלנו. רועי נותן לי גיבוי כשאני לא נמצאת, מצד שני כשהוא נוסע לחו"ל לתערוכות, אני מטפלת בכל מה שצריך בעסק מבלי לערב אותו".
העסק צריך לעבוד גם כשאנחנו במשבר
דקלה מספרת שהתקשורת בינה לבין רועי השתפרה עם השנים, במיוחד מאז שהחלו לעבוד יחד. כל אחד יודע את מקומו ואת הקווים האדומים שלו, אילו החלטות הוא לוקח לבד, ובמה הוא משתף. "כמו בכל זוגיות יש לנו משברים. אבל את חילוקי הדעות שיש לנו בנוגע לחיי הזוגיות אנו שמים בצד כשאנחנו בעבודה, ועובדים כאילו לא קרה שום דבר. זה היה ההסכם בינינו מההתחלה, שאנחנו לא מערבים בין הזוגיות שלנו לבין העסק, שצריך לעבוד גם כשאנחנו במשבר".
"אנחנו לא מביאים את העבודה הביתה ולא מביאים את הצרות של הבית לעבודה", אומר רועי, "חריג מאוד שנדבר על העסק אלא אם כן יש צורך לדאוג ללקוח מסוים וחייבים לטפל בו במיידי. החלוקה ברורה, אני לא מתערב בענייני הכספים ודקלה לא מתערבת בענייני הייצור. היא נכס חיוני וחשוב לעסק. אנחנו יודעים להעריך אחד את השנייה, להקל ולגבות. בנינו את העסק מאפס ואנחנו מאוד רוצים שהוא יעלה ויצליח".