יגאל ואבי (שמות בדויים, השמות המלאים שמורים במערכת), היו שותפים עסקיים במאפיה במרכז הארץ. לפני כשלוש שנים הסתכסכו השניים, אך גם הם לא האמינו שהריב יצא עד כדי כך משליטה.
בעיצומו של מאבק הסכסוך על השליטה במאפיה, יגאל הטמין מטען חבלה מתחת למכוניתו של אבי. המטען התפוצץ וכתוצאה מכך נפצע אבי בחלקים שונים בגופו ונגרם לו נזק לטווח ארוך.
אבי פנה למוסד לביטוח לאומי, בדרישה להכיר במקרה כתאונת עבודה ולאשר לו קצבת נכות.
ביטוח לאומי סירב לדון במקרה
המוסד לביטוח לאומי סירב לדון בתביעה עד לקבלת כל המידע הקיים בתיק, כדי להבין את הרקע למעשה. לדבריהם, רק לאחר שהמשטרה תעביר את התיק המשטרתי - יוכלו בביטוח לאומי לקבל החלטות.
אבי סירב לקבל את החלטת הביטוח הלאומי, והבין שההליכים עלולים להימשך שנים רבות. הוא החליט לפנות בעניין לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, כדי שיחייב את המוסד לביטוח לאומי לדון בתביעתו.
כבוד השופטת מיכל נעים דיבנר, שדנה בתביעה, החליטה לקבל אותה והורתה לביטוח הלאומי לדון בתביעתו ולהכיר במקרה שלו כתאונת עבודה - ולא להמתין עד לסיום חקירת המשטרה.
לדברי השופטת, על המוסד לביטוח לאומי היה לדון בתביעה, שכן התובע עשה מאמצים גדולים מאוד להשיג את כל המסמכים שיגבו את תביעתו. השופטת ציינה בהחלטתה כי מוטב שהמוסד לביטוח לאומי יפנה למשטרה ולפרקליטות, כדי לקבל את חומרי הראיות בתיק החקירה כדי לגבש את החלטתו.
השופטת הוסיפה כי במצב הנוכחי, זכויותיו של התובע נפגעו ולכן על הביטוח הלאומי לדון בתביעתו על בסיס המסמכים שצירף לתביעה.