הקורונה לא הולכת לשום מקום בנתיים, היא כאן להישאר. בעצם קיומה ובעל כורחנו, היא האיצה תהליכים שממילא אמורים היו להתהוות בשנים הקרובות רק שכעת זה קורה בטורבו. בהקשר של העסקת העובדים, אנחנו מדברים על המעבר לעבודה מרחוק. תצורת עבודה שהולכת ומתרבה, מתפתחת ומקבלת צורות שונות ומעניינות.

דילול העובדים המתחייב עקב המגיפה, גרם לעובדים ומעסיקים רבים לשנות דפוסי חשיבה, ואיתם בין היתר את מיקום ביצוע העבודה הפיזי במודלים משתנים, ובהנחה שהדבר אפשרי. בהקשר זה אנחנו מוצאים גם מעסיקים רבים בעלי גישה מיושנת יותר, שלא שיערו בנפשם שאי פעם ישלחו עובדים לעבוד מהבית - והנה, לאחר שנאלצו לעשות זאת גילו שזה עובד, ועובד טוב.

חלקם של המעסיקים אימצו מודלים גמישים של חלוקת העובדים לקבוצות, "קפסולות" אם תרצו, קרי, קבוצת עובדים קבועה שמגיעה למשרדים בימים מסוימים וקבוצה אחרת בימים האחרים, בדומה למשמרות. ישנם מעסיקים שהעבירו את כל העובדים לעבודה מהבית, בין אם מטעמי דילול ובין אם מטעמי עזיבת המשרדים. 

עובדים גם מהבידוד

חוק האיכון החדש שהביא לעשרות אלפי מבודדים, האיץ עוד יותר את התהליך כששלח המוני עובדים הביתה. נכון לזמן כתיבת שורות אלה מי שאמור לשאת בעלות הבידוד, מאז חודש פברואר 2020 אז הגיעה המגיפה לישראל, הוא המעסיק וכנגד צבירת ימי מחלה של העובד לפי חוק דמי מחלה. יצוין, שבעקבות עתירה לבג"ץ בנושא שהגישו התאחדות התעשיינים וגופים נוספים, הענין עודנו תלוי ועומד.

מאחר שלא מדובר באמת במחלה, רבים מהמעסיקים והעובדים מסכימים ומעדיפים לביצוע עבודה מהבית בימי הבידוד כנגד תשלום שכר מלא. יצוין שלמרות שאין שום קשר בין בידוד (כל עוד העובד לא חולה) לבין התכלית העומדת מאחורי חוק דמי מחלה, מעסיק אינו רשאי לחייב עובד לעבוד בזמן בידוד, ומנגד לא מחויב לאשר את בקשת העובד לעבוד כנגד שכר מלא. יחד עם זאת, כן ישנה ציפייה לגיטימית משני הצדדים לנהוג בתום לב ולפי השכל הישר ולהגיע להסכמות ביניהם בעניין. כך למשל עובד שנמצא בבידוד ואינו חולה ובהנחה שיכול לעבוד מהבית והמעסיק זקוק לו, ראוי שיעבוד ; וגם להפך, מצופה ממעסיק לאפשר לעובד שנגזר עליו בידוד לעבוד מהבית לבקשתו, כנגד שכר מלא, במקום דמי המחלה המופחתים.

דחיפה נוספת לעבודה מהבית נובעת גם מכניסתו לתוקף של "החוק לתיקון ולקיום תוקפן של תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש – הגבלת מספר העובדים במקום עבודה לשם צמצום התפשטות נגיף הקורונה החדש), התש"ף–2020  שחל מיום 23.6.20 עד ליום 6.8.20. החוק אושר סופית על ידי מליאת הכנסת להארכת תוקף תקנות שעת החירום המגבילות את מספר העובדים במקום העבודה במטרה לצמצם את התפשטות הנגיף, בעודו קובע שבמקום עבודה לא ישהו בו זמנית יותר מ 10 עובדים או 30 אחוז ממצבת העובדים לפי הגבוה, פרט למקומות עבודה מוחרגים בחוק או כאלה העומדים בתנאי התו הסגול.

בנוסף, פורסם לאחרונה ששר הבריאות קורא למעסיקים לשלוח עובדים לעבוד מהבית לרבות במגזר הציבורי, שבעניינו מגבשים נציבות שירות המדינה ואגף השכר במשרד האוצר נייר מדיניות לפיו ימליצו כי במשרדי הממשלה יעבדו יום בשבוע מהבית (עד 30% מעובדי המשרדים).

מעדיפים להישאר בבית

עם יד על הלב, במציאות ההזויה שנכפתה עלינו וכשאנו שומעים על כ-1,500 נדבקים חדשים מדי יום - רבים מהעובדים מעדיפים פשוט לא לצאת מהבית, לצמצם התחככויות ובוודאי כשמדובר במגדלי משרדים שברבים מהם אין חלונות לפתוח אלא מערכת מיזוג מרכזית. כל אלה ודאי וודאי מקבלים משנה תוקף כשזה נוגע לאוכלוסיית העובדים המבוגרים.

כנראה שעקב כל הנאמר לעיל אין הפתעה, שבבדיקה שערך הממונה על השכר באוצר במהלך החודשים האחרונים בקרב כ- 3,500 עובדים (שהוגדרו חיוניים לתקופת החירום) עלה, כי 91% מהם דיווחו על רמת שביעות רצון גבוהה עד גבוהה מאד מהעבודה מהבית, ו- 64% מהמנהלים הביעו נכונות להרחיב את היקף העבודה מרחוק של העובדים גם לאחר החזרה לשגרה.

מענין גם שבניגוד לסברה הרווחת, דיווחו כותבי הדו"ח כי עבודה מרחוק דווקא עשויה להפחית היעדרויות של עובדים וימי מחלה ולהגדיל פריון. לכך מתווסף היתרון האדיר בהפחתה משמעותית בגודש בכבישים ושיפור אדיר במדד זיהום האוויר.

עו
עו"ד הילה אראל-שמש | צילום: ינאי יחיאל, יח"צ

אשר לתנאי העסקה חשוב שהצדדים יחתמו על הסכם ברור בדבר הדרך והאופן בהן תתבצע העבודה מהבית, תוך קיומה של תשתית לביצוע העבודה, הקמת תוכנות או רשתות הכרחיות בבית העובד או במחשבו וכל אמצעי אחר שנדרש, דרך הפיקוח על שעות העבודה ויתר התנאים הנלווים שאולי נוכח העבודה מהבית לא ישולמו כגון הוצ' רכב או דמי נסיעה. תשומת לב המעסיקים והעובדים שמדובר בטרנספורמציה בדרך העבודה שמחייבת הבנה ו-וודאות של שני הצדדים בדבר דרך הביצוע ובדבר הזכויות והחובות שלהם זה כלפי זה.

הכותבת היא עו"ד ונוטריונית - מומחית בדיני עבודה