אופן ספייס
עבודה בחלל משותף | צילום: Monkey Business Images, shutterstock

החזרה לשגרת העבודה בצל הקורונה הוא קונספט שמטריד ומדאיג לא מעט אנשים בימינו, החל מצמרת בכירי המדינה ועד לעובד הבודד שלא יודע מתי יוכל לחזור למשרד, והאם כדאי לו בכלל מבחינה בריאותית. מדובר בניסוי ותעייה ובתמונה שתלך ותתבהר עם הזמן, ואיש לא יודע איך תיראה שגרת העבודה החדשה - אבל אחד הדברים שכבר ברור לכולם שלא יחזרו לתפקד כמו קודם הוא סביבת העבודה באופן ספייס.

מדובר כמובן על עיקרון החלל הפתוח שנהוג במשרדים ובמקומות עבודה רבים, בהם שולחנות רבים מוצבים זה לצד זה ועובדים מתפקדים זה בסמוך לזה, לעיתים עם מעט מאוד הפרדה פיזית או ויזואלית ביניהם. ובכן, מומחים רבים מסכימים שגם אם המשק יחזור לתפקד באופן רגיל, עקרונות הריחוק החברתי עדיין יישמרו במידה מסוימת. משרדים ומקומות עבודה אמנם יפתחו לאט לאט, אבל תוך הקפדה על חבישת מסכות וכפפות, וציות לעקרונות הריחוק החברתי שכמובן מכתיבים שנשמור על מרחק של לפחות 2 מטרים זה מזה. כך שאפילו מבחינה טכנית - האופן ספייס הוא אופציה לא ריאלית.

פחות מתקשרים ופחות פרודוקטיביים

המטרה הגדולה ביותר של האופן ספייס היא לאפשר לחברות לחסוך בשטח נדל״ני יקר ולקבץ כמה שיותר עובדים בחלל אחד מבלי להעניק להם משרדים אינדיבידואליים – וההתקהלות ההמונית הזו היא כרגע ההפך המוחלט מההנחיות של רשויות הבריאות. אבל מעבר לזה, בעוד רבים טענו לאורך שנים כי האופן ספייס למעשה מגביר מגמות של שיתוף פעולה, קשרים חברתיים בין העובדים והפרייה הדדית, וכעת מחקרים טוענים שזה לגמרי להיפך.

כך למשל מחקר שפורסם בשנה שעברה ב- Philosophical  Transactions of Royal Society קבע כי מספר השיחות של פנים מול פנים בין העובדים צונח בכ-70 אחוזים ותנועת המיילים במשרד עולה ב-56 אחוז בזמן שהם שוהים באופן ספייס. גם פרסומים ב- Harvard Business Review, ב- Entrepreneur וב- PBS העלו מסקנות דומות – האופן ספייס פוגע ברמות הפרודוקטיביות של העובדים, בבריאותם ובשביעות רצונם מעבודתם.

היי-טק
עודף אינטרקציות ובזבוז זמן | צילום: kateafter | Shutterstock.com

כתוצאה מכך, טוענים באתר zdnet, משבר הקורונה והשגרה החדשה שבעקבותיו מהווים הזדמנות מצוינת להיפטר לחלוטין מטרנד האופן ספייס, ואף מונים 4 סיבות שבגללן אפשר בכיף לשים אותו מאחורינו:

  1. עבודה מהבית היא חסכונית יותר
    גם לפני המשבר החלו יותר ויותר חברות לגלות את היתרונות שבלאפשר לעובדים לעבוד מהבית מפעם לפעם, והקורונה כמובן ניפחה את זה למימדים אסטרונומיים: יותר ויותר עסקים חיפשו פתרונות יצירתיים כיצד לאפשר לעובדים שלהם לעשות את עבודתם מרחוק, ואם יש משהו שחסכוני יותר מאשר לשכור חלל אחד שמרכז בתוכו עובדים רבים – זה כמובן לא לשכור אותו ולאפשר להם לעבוד מהבית. 
  2. האופן ספייס לא בטוח
    אמור, הקירבה הגאוגרפית הצפופה של העובדים אחד לשני היא לא בריאה בימים שבהם האנושות מתמודדת עם מגפה סופר מדבקת. בימים כתיקונם, אנשים שעובדים באופן ספייס נמצאים במרחק של פחות מ-2 מטר לא רק מעובד אחד אלא לפחות מארבעה עובדים אחרים. אין בזה היגיון בימינו, וככל הנראה גם לא בשנה הקרובה.
  3. טכנולוגיה מאפשרת יותר שיתוף פעולה
    אם יש משהו שימי העוצר וההסגר הוכיחו לנו זה שלמרות שזה לא אותו דבר, עדיין אפשר לשמור על קשר רציף עם בני משפחה וחברים, ועדיין אפשר לקיים פגישות עבודה, שיתופי פעולה ומפגשי בריינסטורמינג דרך הזום, הטימס ושלל תוכנות אחרות. הפרודוקטיביות והיעילות של העובדים באופן ספייס היא במקרה הטוב מפוקפקת, כך שאם אפשר לעשות את זה טוב יותר ובשלט רחוק באמצעות הטכנולוגיה, זה כמובן עדיף.
  4. האופן ספייס הוא בזבוז זמן אנושי
    אם תשאלו נציגים רבים של מחלקות כוח האדם, מנהלים ובוסים רבים בעולם, הם ודאי ישמחו לחלוק אתכם סיפורים ואנקדוטות על תלונות של עובדים על האופן ספייס ברמה האנושית. האינטרקציה החברתית ההמונית הזו פותחת פתח להמון בעיות פוליטיות, התנהגויות קטנוניות ומטרדים מעיקים ומבזבזי זמן. סביר להניח שאף עובד לא באמת באמת מרוצה מזה שהוא יושב באופן ספייס, והיה מעדיף משרד פרטי.

בשורה התחתונה, האופן ספייס אמנם לא יעלם מחיינו כל כך מהר, אבל כדאי בהחלט לקחת את ההזדמנות הזו כדי לחשוב עליו מחדש בהקשר של הסטנדרט הנורמלי החדש. אם הוא כבר לא חסכוני, לא בטוח, לא יעיל ולא תורם לרווחת העובדים – מה בעצם הטעם בו?