הנגיף שפרץ לחיינו בסערה אי שם בראשית 2020, די חירב לנו את התוכניות, את החלומות ואת התכנונים לעתיד הקרוב. אבל בואו נגיד את זה ככה: אחרי כמעט עשרה חודשים, יש מי שגילו שאין ברירה אלא לנסות לעשות את זה קצת אחרת. שוחחנו עם חמישה נשים וגברים שאצלם תקופת הקורונה תיזכר דווקא כתקופה טובה במיוחד - בה הצליחו לפתח תחביבים חדשים.

"זה רק אני והדבורים"

מי אני? שגיב גרינשפן (48) נשוי + 3 ממושב בית נקופה.  

מה אני עושה בדרך כלל? מנכ"ל פינסטרה ישראל.

"בשגרת היומיום שלי אני מנהל את השלוחה המקומית של אחת מחברות הפינטק הגדולות בעולם, עם למעלה מ-11,000 עובדים הפוזרים על פני הגלובוס".

מהו תחביב הקורונה שלך?

"בתור מי שמנהל למעלה מ-800 עובדים, מתוכם כ-300 בישראל, תקופת הקורונה הביאה איתה המון אתגרים. בינואר לפני שנה השקנו בחברה את מרכז הפיתוח שלנו במשרדים החדשים והמעוצבים בכפר סבא. קיימנו אירוע חגיגי ויצא ששבועות בודדים לאחר מכן אמרנו לכל העובדים, רבים מהם מהנדסי תוכנה, שהם מתחילים לעבוד מהבית. האתגר היה משמעותי ולא משהו שהתמודדתי איתו בעבר, גם לא בתפקידים בכירים. התסריט הזה היה בתרחישים - אבל אף אחד לא חשב שזה באמת יקרה. תוך ימים אחדים העברנו אופרציה ענקית לפורמט של עבודה מהבית".

"בבת אחת, מצאתי את עצמי עובד מהבית ובמקביל בהרבה שעות בית עם הילדים ועם בת הזוג, שגם היא מנהלת קריירה מרחוק. מיד חשבתי על בניית שגרה יומית חדשה ומציאת תחביב חדש, בתור כלי לפיתוח חשיבה חיובית ופרודוקטיבית. מאז ומתמיד אני מאמין בפיתוח תחביבים במקביל לניהול קריירה, אני מאמין שזה משהו קריטי לנשמה ומאפשר לנו איזון והרמוניה בחיים ומעודד יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסה. לאורך השנים אני מפתח תחביב נגינה שהוא ממש כמו תרפיה עבורי וגם יצא לי להקים להקה, אבל לצד כל אלה בתקופה האחרונה הרגשתי שאני צריך משהו חדש לגמרי ולא מוכר".

"אל תחביב הדבוראות הגעתי ממש במקרה, דרך התבוננות בשיח בזיליקום שגדל בכניסה לבית שלי ותמיד רוחש דבורים. חשבתי לארגן לדבורים בית קרוב וכך להכיר אותן יותר. במקביל, כל הדיון על ירידה עולמית בכמות הדבורים והתרומה שלהם לתזונה האנושית, הוסיפו מוטיבציה נוספת. קראתי בצורה יסודית במשך כמה ימים על הקמת מתחם כוורת והפקת דבש ולאחר עשרות שעות יצאתי לדרך".

"כעבור יומיים של שיחות עם ייצרני כוורות בארץ, הייתה אצלי בחצר כוורת דבורים עם כל הפריטים והלבוש הנדרש. את הנחיל קניתי ממגדל דבורים באזור ובמקביל עברתי קורס בימי שישי. אחרי 4 חודשים כבר רדיתי 9 קילוגרמים של דבש, מה שנחשב לכמות מרשימה עבור כוורת צעירה. יש מי שיגידו שזה מזל של מתחילים, אבל אני חושב שזה לא אני אלא הדבורים. הסיפוק בהקמת המיזם הזה מאפס היה ענק".

גרינשפן מספר כי השעות בהן הוא עוסק בתחביב הן בשעות הבוקר המוקדמות, לפני שכולם מתעוררים. "לרוב אני משלב את הפעילות בשיחות עם חו"ל, בגלל פערי השעות, או שאני עושה את זה בדממה בחצר הבית, רק אני והדבורים", הוא משתף, "בעונת הרדייה התחביב הופך לחגיגה משפחתית. אין דבר יותר מספק מלראות את הילדים והאנשים שאני אוהב, מתלהבים מטעם הדבש ואומרים שזה הדבש הכי טעים שהם אכלו מימיהם. הדבש האורגני נחשב לבריא במיוחד ומחזק את המערכת החיסונית, כך שבימים אלו זה אפילו תחביב מועיל".

בזכות הקורונה: הפכו את התחביב למקצוע (צילום: NAMOGOO צילום יחצ)
אשבל חצרוני: מעצבת מוצר וציירת חובבת | צילום: NAMOGOO צילום יחצ

"זה אפשר לי לגלות שוב כמה פלא ויופי יש בטבע"

מי אני? אשבל חצרוני (29) רווקה.

מה אני עושה בדרך כלל? Product Designer בחברת הסטארטאפ NAMOGOO.

"בהכשרתי המקצועית אני מעצבת מוצר, שעוזרת למותגי הריטייל הגדולים בעולם - כמו גאפ, קרוקס, סמסונייט ועוד - לשפר את חווית הלקוח באתרים שלהם. ככה שבאיזשהו מקום תחום האומנות תמיד היה קרוב לליבי. לשמחתי הצלחתי להביא לידי ביטוי את היצירתיות שבי לא רק בחיים האישיים אלא גם בעבודה שלי, ולשלב בין שני העולמות בצורה סימביוטית".

מהו תחביב הקורונה שלך?

"הזמן הרב שהתפנה לי והתקופה הממושכת בבית, אפשרו לי לחזור לתחביבים שלא פיתחתי זמן רב, כמו ציור. בתקופת הבידוד ציירתי עשרות ציורים וככל שהעמקתי יותר כך נהניתי יותר והרביתי בסקיצות. האיורים עצמם נוצרו בהשראת המקום האהוב עליי ביותר בתקופה הנוכחית – הגינה הביתית שלי. ובעזרת כלי כתיבה שמצאתי בקלמרים ישנים במהלך הסגר".

"האיורים משקפים את הגינה שלי מזווית קצת אחרת, שאנחנו לא רגילים לראות ביומיום. זה הזכיר לי כמה פלא ויופי יש בטבע. באיורים עצמם אני מקפיאה את הרגע של עולם דינמי וזמני כי מה שציירתי היום ייראה מחר אחרת".


חלק קטן מהיצירות של אשבל

לדבריה של חצרוני, תהליך העבודה דורש ממנה הרבה שעות וחשיבה, ומתחיל בדרך כלל בשיטוט בחצר וממשיך בחיפוש קומפוזיציות מסקרנות מבחינה ויזואלית ומאתגרות מבחינה מעשית. "הסקיצה הראשונה היא תמיד בעיפרון ומחק", היא מספרת, "בהתחלה אני משרבטת קווים ולאט לאט אני מתחילה למצוא את הקו המדויק עבורי. כשאני בטוחה בסקיצה עם העיפרון ומרגישה כי התקבלה התוצאה האופטימלית, אני עוברת לשלב הבא - מעבר על הקווים בעט שחור דק מאוד שמתאים לאיורים בגודל קטן כזה. לאחר מכן אני מתחילה לצבוע את האיור בטושים צבעוניים על בסיס מים עד לקבלת התוצאה הסופית. כל התהליך דורש את הזמן שלו ואת הרגשת השלמות והבשלות, כך שלפעמים העבודה על איור אחד נמשכת זמן רב"

"אני מרגישה שטיפוח התחביב הזה תרם לי רבות גם לתפקיד שלי", היא מסכמת, "זה חיזק אצלי את היכולת לחשוב מחוץ לקופסה, לשים לב לפרטים, לעבוד ביסודיות, לחשוב ביצירתיות ועוד".

בזכות הקורונה: הפכו את התחביב למקצוע (צילום: שי מאיר)
אמיר מויאל: מנהל רכש וסטנדאפיסט | צילום: שי מאיר

השהות עם הילדים בבית סיפקה חומרים לסטנד-אפ

מי אני? אמיר מויאל (35) נשוי + 5 מקרני שומרון.

מה אני עושה בדרך כלל? מנהל רכש בחברת אנבידיה (לשעבר מלאנוקס).

בניגוד לאחרים, עבור מויאל הקורונה לא הייתה הטריגר לעסוק בתחביב הכתיבה וההופעות, אבל היא לגמרי העצימה אותו והפכה אותו לחלק מרכזי מהיומיום.

איך הקורונה השפיעה על התחביב שלך?

"מהרגע שהקורונה הגיעה רשמית לישראל, תוך זמן קצר מאוד הונחינו לעבוד מרחוק", הוא מספר, "בהתחלה עוד היינו מגיעים מדי פעם למשרד, אבל קצת אחרי פסח גם זה לא. המשמעות המיידית הייתה כמובן בגזרת הבית: בתור אב לחמישה, כולם שמחו שאבא במרחק שתי דלתות (כי ה"משרד" שלי הוא חדר בתוך חדר השינה שלנו). אבא פתאום פחות בלחץ בבוקר, מוציא מהמסגרות בצהריים, לוקח כמה דקות לרדת לסלון ולשבת עם כולם. זה מדהים. עבור הקטנה שלנו (3) החדר שלי הוא "העבודה" כי תמיד כשאני שם, בת הזוג שלי אומרת לה ש"אבא בעבודה". זה הגיע למצב שפעם אחת היא נתקלה שם בכיסא וסיפרה לכולם שהיא קיבלה מכה בעבודה של אבא. באופן כללי יש לי יותר זמן לעסוק בכתיבה, והשהות המשמעותית עם הילדים בבית הביאה חומרים נוספים לסטנד-אפ והרבה פאנצ'ים שקשורים לקורונה באופן ישיר ועקיף".

בזכות הקורונה: הפכו את התחביב למקצוע (צילום: איתמר נוימן)
"החלטתי לתת צ'אנס גם להופעות מרוחקות וזה היה יחסית לא רע" | צילום: איתמר נוימן

כאמור, עבור מויאל שהחל לפתח את התחביב שלו כסטנדאפיסט וקומיקאי לפני כ-7 שנים, החיים התנהלו באיזון מושלם בין הדיי ג'וב שלו לבין הפאן בערבים בהם היה מופיע מהצד, אלא שאז הגיעה הקורונה וטרפה את הקלפים. "הקורונה השפיעה כמובן באופן דרמטי על הענף בכלל ועליי בפרט. בטווח המיידי, מרגע שנכנסו ההגבלות - התבטלו לי ארבע הופעות. לטווח הארוך, הייתה תקופה ארוכה מאוד שלא הופעתי - גם לא בזום. בהתחלה כי זה עוד לא הבשיל, ואחרי זה כי הרגשתי שזה לא נכון עבורי, ובגלל שהסטנד-אפ הוא לא עיקר הפרנסה שלי, הייתה לי את הפריבילגיה להקפיא אותו. בחודש האחרון החלטתי לתת צ'אנס גם להופעות מרוחקות וזה היה יחסית לא רע", הוא מספר.

"מלבד ההופעות עצמן, צריך כמובן כתיבה והכנה", משתף מויאל, "יש הופעות שהן כבר 'מוצר מדף' ואני יודע אותן בעל פה ולפעמים יש הופעות שאני כותב במיוחד. כמובן, מדי פעם צריך לעדכן את ההופעה ולרענן אותה ואני עושה את זה למעשה כל הזמן. במסגרת העבודה הרגילה יצא לי גם להופיע מול עובדי החברה. מדובר בהופעה 'רשמית' אחת שהתקיימה מול 100 מעובדי החברה, אבל בסופו של דבר, כמעט בכל שיחת ועידה אני 'מופיע'. לפני כמה חודשים השתתפתי בשיחת ועידה רשמית עם 30 עובדים מרחבי העולם, בה כל אחד היה צריך להציג את עצמו ולספר מה הוא עושה. באופן טבעי, במיוחד כי לא הופעתי הרבה זמן, מבחינתי זו הייתה במה. אמנם הבאתי שם רק כמה פאנצ'ים ספורים, אבל זו הייתה חוויה מדהימה לעשות את זה גם באנגלית, מול אנשים מתרבויות שונות ועוד בשיחת היכרות של אנשי רכש, שהיא לכאורה אחד הדברים הכי אפורים ומשעממים. נראה לי שדווקא בגלל זה האפקט היה מאוד גדול, אף אחד לא ציפה לזה. בפאנץ' הראשון היה שקט של כמה שניות, כי הם לא היו בטוחים אם אני צוחק או סתם דביל, אבל ברגע שהם הבינו את הווייב, הפכתי מבחינתם להיות 'המצחיק מישראל'".

בזכות הקורונה: הפכו את התחביב למקצוע (צילום: יעקב רם)
יהודה נוני: אינסטלטור וצייר בינלאומי | צילום: יעקב רם

מאינסטלטור לאמן דיגיטלי בינלאומי

מי אני? יהודה נוני

מה אני עושה בדרך כלל? קבלן אינסטלציה ואמן דיגיטלי כתחביב.

יהודה נוני מספר כי הוא לא הגיע אל הציור, אלא נולד לתוכו. "מגיל מאוד צעיר בלטתי בכישרון הציור שלי ולאורך השנים עסקתי בו, אך התפרנסתי מעיסוקים אחרים ומתחומים אחרים".

 

לפני כ-6 שנים נוני גילה את עולם האיור הדיגיטלי וממש נשאב אליו, מה שגרם לו לצייר בכל זמן פנוי ובכל מקום אפשרי דרך הסמארטפון והמסכים, אלא שאירוע אחד ממש הצליח לשנות לו את התפיסה: "יום אחד פרסמתי את אחד הציורים שלי בתגובה לפוסט", הוא מספר, "הציור נעשה כולו באמצעות עט דיגיטלית של מכשיר הנוט של סמסונג וקיבל כ-56 אלף לייקים. הבאזז הזה הביא לכך שלאחר שנה הוזמנתי כאורח הכבוד של חברת סמסונג העולמית להשקת מכשיר הנוט החדש בניו יורק, שם הרציתי והעברתי סדנאות על יכולות הציור הדיגיטלי של המכשיר. ההתלהבות הייתה גדולה מאוד והכל קרה כל כך מהר. כשחזרתי לארץ, חזרתי לעבוד כאינסטלטור וחשבתי שנגמרה החוויה, אלא שגם לכנס שהיה אמור להיערך בפברואר 2020 בסן פרנסיסקו הוזמנתי".

איך הקורונה השפיעה על התחביב שלך?

"לכנס ההוא שהתקיים בסוף פברואר לא הגעתי, בגלל החשש מפני התפרצות המגיפה. נשארתי בארץ וצפיתי באירוע מהבית ולמעשה הייתי בטוח שבגלל הקורונה כל העניין בי ובציורי ידעך. הימים עברו והקורונה הובילה לכך שישבתי בבית ללא עבודה וללא פרנסה ובעיקר ברחתי למקום מבטחים  - הציור. הרבתי לצייר את המחשבות ואת החששות שלי. פשוט ציירתי הכל מהכל, והכל סביב הקורונה: את האנשים ברחובות, את הצוותים הרפואיים בחדשות ואת השמיים האפורים. מסתבר שגם בקורונה העולם לא עצר מלכת. את הציורים הללו המשכתי לפרסם בעמוד הפייסבוק שלי וברשתות החברתיות".

View this post on Instagram

A post shared by nuni yehuda / יהודה נוני (@nuniy)

אלא שבשביל נוני לא היה מדובר בכלל בסוף הסיפור. "יום אחד קיבלתי פנייה מפתיעה. מסתבר שבין האנשים שנחשפו לעבודות שלי ברשת היו מארגני תערוכה סובבת עולם שהחלה בפריז והתמקדה בנושא הקורונה", הוא מספר, "הם הציעו לי להציג בתערוכה שהם אצרו שיועדה לנדוד ברחבי העולם, כאשר שלושה מהציורים שלי אף נבחרו להשתתף בתערוכת ציורים נבחרים של ציירים מוכרים בתחום, אשר בסופה יעמדו למכירה פומבית. במקביל, הוזמנתי כאורח כבוד להציג את עבודתי בגלריית האומנים של הרצליה. לפתע הציורים שלי החלו להתפרסם בתקשורת בארץ ובעולם".

"עוד לפני שהספקתי להתאושש מכל זה, הגיעו הזמנות להתראיין בתקשורת ומסתבר שאחד האנשים שראו ואהבו את העבודות שלי היה איש התקשורת אברי גלעד שהציע לי להיות המאייר הקבוע של הטור שלו. ואם זה לא הספיק - קיבלתי פניה מהחוג לאומנות באוניברסיטת בר אילן שביקשו ממני להעביר הרצאת השראה והעשרה אודות הסיפור שלי וטכניקות הציור בהן אני משתמש. לפני כמה שבועות אף פורסם איור שלי לטראמפ במקומון מוביל בלוס אנג'לס. האיור הגיע עד ללשכת ראש הממשלה ובימים אלו ממש אני עובד על גרסה גדולה יותר שלו בצבעי שמן כדי להחיות אותו - כשהתקווה שלי היא שהוא יגיע לטראמפ עצמו".

בזכות הקורונה: הפכו את התחביב למקצוע (צילום: רון סטרינסקי)
רון סטרינסקי: יזם, סטרטאפיסט וסופר | צילום: רון סטרינסקי

"חשבתי על דברים שאני אוהב ולא נתתי להם ביטוי"

מי אני? רון סטרינסקי (32) רווק מתל אביב.

מה אני עושה בדרך כלל? יזם סדרתי. מנכ"ל ומייסד משותף לסטארט-אפ ICV.

"בשגרת היומיום שלי אני עוסק בעולמות היזמות בעשור האחרון ומייעץ ליזמים בתחילת דרכם. כיום אני אחד ממייסדי ICV, שהוא סטארט-אפ המפתח פתרונות בינה מלאכותית לתחום משאבי האנוש".

מהו תחביב הקורונה שלך?

"בחודש מרץ, תוך רגע אחד, החברה שלנו שפעלה 24/7 וצמחה בצורה מהירה מאוד, הפסיקה את הפעילות ללא תאריך צפוי לחזרה. נאלצתי לשלוח את עשרות העובדים שלנו לחל"ת, מכיוון שהפעילות של החברה שלנו נשענת על הביקוש לגיוסי עובדים. ההפוגה מהעבודה האינטנסיבית, שכללה המון טיסות לחו"ל ועבודה מסביב לשעון עם לקוחות בכל העולם, השאירה הרבה מקום לשקט ולמחשבה. פתאום חשבתי על דברים שאני רוצה לעשות הרבה זמן, דברים שאני אוהב ולא נתתי להם ביטוי. בעשור האחרון מהרגע שהשתחררתי מהצבא ועד אותו רגע עסקתי ביזמות מסביב לשעון, זו עשיה ממכרת ומספקת כל כך שאין מקום לפיתוח תחביבים ולפנאי".

"רגע לפני שכולם הלכו הביתה, עלה לי הרעיון לכתוב ספר ילדים הסברתי, שידבר על התקופה הזו ויעזור להורים ולילדים להתמודד עם המצב", הוא משתף, "החלטתי לצרף כשותף לפרויקט את עמית מזרחי, סמנכ"ל הפיתוח העסקי של החברה, שהוא אבא לילדה מקסימה ועזר לי מאוד בתהליך שהפך מתחביב למיזם של ממש. לספר החלטנו לקרוא: 'רון ורונה נלחמים בקורונה'. כתיבת ספר ילדים היא תחביב מרתק אבל גם עבודה במשרה מלאה. הוצאת ספר לאור דורשת זמן, ידע, משאבים והיכרות עם האנשים הנכונים. כולם אמרו לי שלקחת דף ריק ולהוציא לאור ספר תוך כמה שבועות זה בלתי אפשרי, אבל כך היה".

עבור סטרינסקי מדובר היה לא רק בתחביב אלא גם בסגירת מעגל. סביו, האמן והמאייר חיים רון ז"ל, שעלה לארץ מפולין בגיל 16 ולמד באחד המחזורים הראשונים של בית הספר לאומנות בצלאל, חתום על איורים של ספרי ילדים רבים כמו "הדג שהתחתן בכינרת", "החסידה שנשארה בארץ" ו"העכברה האמיצה טוסי". "הספרים האלה היו נוף ילדותי ועליהם גדלתי", הוא משתף, "סבי לימד אותי את אומנות היצירה. הסגנון, היצירתיות והצבעוניות במלאכת ידו הם ההשראה שלי לספר שהוצאנו".

בזכות הקורונה: הפכו את התחביב למקצוע (צילום: רון סטרינסקי)
"בחרתי לאמץ את התחביב החדש בשתי ידיים ולהקדיש את הספר לסבא" | צילום: רון סטרינסקי

"למרות, ואולי דווקא בגלל, שהחיים לקחו אותי הרחק אל עמק הסיליקון הישראלי, ראיתי בפרויקט הזה הזדמנות ליצור עולם חדש. בחרתי לאמץ את התחביב החדש בשתי ידיים ולהקדיש את הספר לסבא. יצרתי קשר עם עמיתים לעבודה לשעבר של סבא חיים, כולם בני גילו וכולם נרתמו לסייע במשימה החשובה. תוך שבועיים הספר היה בדרך לדפוס, שיתוף הפעולה של כולם היה מדהים. התחביב הוביל לחשיפה בארץ ובחו"ל: הספר יצא לאור בישראל בתחילת חודש אפריל ולאור הצלחתו הוא תורגם מיידית לאנגלית והופץ בעשרות ארצות ברחבי העולם - כבר בחודש מאי. ערוצי תקשורת רבים בארץ ובעולם סיקרו והמליצו בחום על הספר להנגשת המצב הייחודי לילדים".

"בחודשים האחרונים, תרמנו מאות ספרים לגני ילדים, לעמותות לנשים בסיכון ולבתי חולים ברחבי הארץ ואנחנו מקבלים מכתבים מרגשים מעשרות הורים שמשתפים אותנו במה שהם וילדיהם עברו בשנה האחרונה".

_OBJ