רומנים במקום העבודה הם דבר שנוי במחלוקת, כאשר מעל מרחפת תמיד שאלת ההסכמה אל מול נושא יחסי המרות. כך בדיוק קרה לפני כארבע שנים בירושלים, כאשר מנהלת בחברה גדולה ואחד מהעובדים באותו החברה ניהלו מערכת יחסים חד פעמית, עוד לפני שהעובד עבר לעבוד בסניף אותו היא מנהלת.
השניים נפרדו בידידות לכאורה, אלא שכעבור זמן קצר העובד עבר לעבוד בסניף של אותה מנהלת והרגיש כי מערכת היחסים ביניהם אינה תקינה. העובד טען כי הוא מרגיש שהיא מטרידה אותו מינית ופנה לממונה על הטרדות מיניות בחברה. לטענתו היא הניחה עליו את ידיה, נצמדה אליו ושלחה את ידיה לאזור חלציו.
"תיארתי לעצמי שהכול מאחוריה ולא תהיה שום בעיה לעבוד במקצועיות מבלי להסתכל על העבר. אז הייתי תמים וטעיתי. ייתכן ויש לה רגשות כלפיי, שגורמים להתנכלות חוזרת במהלך העבודה. לעיתים היא מניחה עליי ידיים דבר שגורם לי להתחמק ממנה... אשמח לקבל את עזרתך", כתב העובד לממונה על הטרדות מיניות. לתדהמתו הממונה על הטרדות מיניות טענה כי לאחר בדיקה שערכה, היא איננה יכולה לטעון שמדובר במקרה של הטרדה מינית וניצול מרות של מנהל ואדם הכפוף לו.
העובד נמצא דובר אמת בבדיקת פוליגרף
העובד נשלח לבדיקת פוליגרף מטעם החברה, במהלכה מסר כי עדכן את החברה על קשר מיני חד פעמי שהיה לו עם הבוסית, טרם תחילת עבודתו בסניף, ושכיום, משאין ביניהם שום מערכת יחסים, הוא לא חש בנוח שהיא מניחה עליו את הידיים, וכן כי שלחה לו מיילים בעלי אופי מאיים: "עוד לא תקפתי אותך, כשאתקוף אתה תרגיש".
העובד נמצא דובר אמת, ואילו הבוסית נמצאה דוברת שקר בכל הנוגע ליחסיה כלפי העובד. אלא שלמרות תוצאות הבדיקה, החברה החליטה להעביר את העובד לסניף אחר, דבר שמבחינתו היה סוג של עונש מה גם שלטענת תנאי העסקתו נפגעו קשות, כל זאת בעוד שהבוסית ששיקרה בפוליגרף נשארה בתפקידה.
לטענתו, לאחר שהרגיש שהחברה סימנה אותו והוא הוענש על לא עוול בכפו, הוא החליט לעזוב את עבודתו והגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים נגד החברה והמנהלת שלו. הוא דרש מבית הדין להורות לחברה ולמנהלת שלו לפצותו על העוול שנגרם לו, אשר בעקבותיו נאלץ לסיים את עבודתו בחברה. הוא תבע פיצוי בגובה 330 אלף שקל בגין עוגמת נפש, כאב וסבל.
החברה הגישה כתב הגנה בו ביקשה לדחות את טענותיו של העובד על הסף. החברה חשפה כי הבוסית פוטרה מעבודתה וכי במכתב שנשלח אליה נכתב, בין השאר, שעובדים נוספים הוטרדו מינית או סבלו מהתנכלות שלה: "מן האמור לעיל עולה כי במספר מקרים נהגת כלפי המתלוננים באופן הגובל בהטרדה מינית והתנכלות, המדובר במשלוח הודעות סמס, ומיילים פוגעניים עם ביטויים אינטימיים, כולל גילויי חיבה שאינם ראויים במסגרת יחסי עבודה".
השופט ונציגי הציבור שדנו בתביעה, קבעו בפסק הדין כי החברה שגתה שבחרה להרחיק תחילה דווקא את העובד מהסניף והעבירה אותו לעבוד בתנאים פחות טובים, מבלי לערוך לו שימוע. "מכלול הנסיבות מעורר 'חשד כבד' כי החברה אכן חפצה בסיום העסקתו של העובד ופעלה כדי להביאו להתפטרותו מרצון באמתלות שונות", ציינו השופט ונציגי הציבור בפסק הדין ופסקו כי החברה תשלם לעובד שהוטרד פיצוי של 45 אלף ש"ח ועוד 10,000 ש"ח הוצאות משפט.
החברה הגישה ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה, בטענה שפעלה בהתאם להוראות החוק, ושדווקא התנהלותו של העובד מעוררת תהיות בדבר אמינותו. העובד בתגובה ביקש לדחות את ערעור החברה ולחייב אותה לשלם לו פיצוי גבוה יותר בגין מחדליה.
השופטים החליטו לדחות את הערעור, אך ציינו כי לא שוכנעו שהחברה לא טיפלה בתלונת העובד כי הוא גבר. עוד הסבירו השופטים כי הממונה על הטרדות מיניות המליצה להפריד ביניהם עוד בטרם בחנה לעומק את תלונתו הראשונה ובכך כשלה, אבל להבנתם הדבר לא היה בגלל מינו.