במשרד האוצר יש מגירה שמיועדת למקרים מיוחדים — "בעיות כלכליות שאנחנו מכירים בקיומן אבל אין לנו מושג איך לפתור אותן". יש הרבה כאלה, והבעיה היא לא תמיד רק תקציבים, אלא בעיקר חשש מתמריצים להתנהגות כלכלית לא רצויה. אחת מהבעיות האלה היא דמי אבטלה לעצמאים.

בישראל קיים ביטוח אבטלה לציבור השכירים, אך לא לעצמאים. העצמאים בישראל, באמצעות הלשכה המאגדת אותם, להב, מנסים לשנות את המצב כבר הרבה שנים, ולהביא לכך שגם עצמאים יקבלו דמי אבטלה — אך נכשלים שוב ושוב.

בסוף השבוע שעבר כינס נשיא להב, עו"ד רועי כהן, דיון מיוחד של אנשי מקצוע כדי להתניע בפעם המי יודע כמה תוכנית לטיפול בבעיה. לדברי כהן, ב–23 השנים האחרונות הוגשו לא פחות מ–29 הצעות חוק שונות שעניינן טיפול במתן דמי אבטלה לעצמאים, אך ההצעות מעולם לא צלחו את מבחן הקריאה השנייה והשלישית. המתנגד העיקרי להצעות הוא אגף התקציבים במשרד האוצר, הן בכובעו כמי שיצטרך לסבסד את הביטוח הזה בעלות של מאות מליוני שקלים בשנה, והם בכובעו כמקדם רפורמות כלכליות.

הבעיה התקציבית ברורה. כדי להעניק דמי אבטלה לעצמאים צריך כסף — והרבה. לכאורה יש לה פתרון בדמות גביית דמי ביטוח לאומי גבוהים יותר מעצמאים, על מנת לממן את עלותה. הבעיה המסובכת יותר היא השונות הגדולה במבנה ההעסקה בין שכירים לעצמאים, ובעיקר החשש שמא ביטוח אבטלה לעצמאיים יגרום לשינוי ההתנהגות שלהם. להבדיל משכירים, שההחלטה אם להיות מובטלים אינה תלויה רק בהם, העצמאים יכולים פשוט לסגור את העסק.

כיום, בהיעדר דמי אבטלה, השיקולים שלהם בהחלטה על סגירת העסק מבוססים על כך שאין להם שום רשת ביטחון ליום שאחרי. המצב הזה מחייב אותם להיאבק על הישרדות העסק, או למצוא עבודה אחרת בעסק אחר או כשכירים, במהירות. אין להם ברירה. אף שקל להבין את בעיית העצמאים, ההבדלים בין שכירים לעצמאים מקשים מאוד על מציאת המודל הנכון להנהגת דמי אבטלה. למעשה, אפילו על השאלה הבסיסית מתי עצמאי נהפך למובטל, קשה לענות. יש הרי הבדל בין עצמאי שהעסק שלו התמוטט ונהפך למובטל, לבין עצמאי שמכר את העסק שלו ונהפך למובטל; ויש הבדל בין אלה לבין עצמאי שאינו עובד בזמן שבין פרויקט אחד לפרויקט אחר.

רוצים להכניס את המדינה להריון

בדיון שקיים כהן בנושא בסוף השבוע שעבר, בהשתתפות כמה אנשי מקצוע — בהם הממונה על שוק ההון לשעבר, פרופ' עודד שריג; פרופ' אליס ברזיס מאוניברסיטת בר־אילן; מנכ"ל הביטוח הלאומי לשעבר, פרופ' יוסי תמיר; פרופ' יוסף בנדק, שהיה עוזר מזכ"ל האו"ם; וד"ר אביחי ליפשיץ ממכון אהרון במרכז הבינתחומי בהרצליה — הוצג מודל לביטוח דמי אבטלה לעצמאיים. את המודל בנה ד"ר רובי נתנזון, המשמש יועץ כלכלי ללהב, והוא מבוסס על העלאת דמי הביטוח הלאומי של העצמאים ב–0.25%, לצד סבסוד ממשלתי של מאות מיליוני שקלים בשנה.

לטענת נתנזון, דמי האבטלה המשולמים לציבור השכירים ממומנים בחלקם מכספי העצמאים, ובכל מקרה מדובר בתחום גירעוני שמחייב העברות מהממשלה. מבחינת משרד האוצר ברור שמדובר ברעיון לא מפתה. למרות האהדה של שרים כמו שר הכלכלה אלי כהן ואולי גם של שר האוצר משה כחלון לבעיית העצמאים, אין היתכנות למהלך של ביטוח גירעוני מיומו הראשון בעלות של מאות מיליוני שקלים. זה עלול להתגלות די מהר כבור ללא תחתית.

החשש הוא לא רק מבור תקציבי, אלא גם מיצירת תמריץ לסגירת עסקים ו–Moral Hazard (סיכון מוסרי). העצמאים מבינים זאת, ולכן מדברים על מנגנון דמי אבטלה צנוע יחסית — כך שמשך הזכאות לדמי אבטלה יהיה באורך של 35% ממשך הזכאות של שכירים.