״נולדתי בחיפה, המשפחה שלי חב"דניקים כמה דורות אחורה, למדתי במוסדות חינוך של חב״ד מהגן ועד סמינר (על תיכוני) והתחתנתי עם חב"דניק. חב״ד היא דרך החיים שאליה נולדתי ובה בחרתי כשגדלתי. היא ההיסטוריה המשפחתית שלי, גדלתי על סיפורים של הרביים ועל הקשר של המשפחה בתולדות חב״ד. גם מהצד של אבי וגם מהצד של אימי יש סיפורים דורות אחורה בחב״ד. למשל, הסבא-רבא שלי מצד אבא הוא ממשפחת רייכמן והיה ידוע בכינוי 'המשפיע'".

כך מתארת נחמי בן נתן (רייכמן), בת 27, גרה בכפר חב״ד, נשואה ליצחק, אמא של מודי (מנחם מענדל) בן שנתיים ו-3 חודשים. סביר להניח שדי תופתעו מהעובדה שנחמי ויצחק שניהם מתכנתים בהייטק, היא מפתחת פרונט-אנד (פיתוח צד הלקוח) בחברת Next Insurance. השניים מגדלים גם כלב בן 6 בשם מאזי.

לא בכדי אנחנו די נפעמים לשמוע על חרדים בהייטק, ובטח כשמדובר על נשים. בחודש שעבר התפרסם דו"ח ההון האנושי של הרשות לחדשנות, שמצא כי שיעור העובדים מהאוכלוסייה החרדית מתוך כלל העובדים בהייטק עומד על 3.3% בלבד, כאשר שיעור הנשים החרדיות מסך כלל השכירים בהייטק הוא 2.4% בסך הכל.

עבור נחמי לא מדובר במשהו חריג. היא גדלה בבית שתיפתח את ההישגיות האקדמית שלה, כחלק בלתי נפרד מארון הספרים היהודי: "סבתא שלי נולדה בתל אביב, גדלה בתל אביב וגרה בה עד היום. מצד אחד היא מאוד חרדית אבל מצד שני היא כן התעניינה בספרים שקראתי כילדה והבאתי מבית אריאלה, שזו ספריה ציבורית חילונית. סבא שלי מהצד השני, פרופסור נפתלי קרביצקי, עלה לארץ מברית המועצות. הוא נפטר בגיל יחסית צעיר אבל הוא עבד כמרצה למתמטיקה באוניברסיטת בן גוריון. הוא היה איש מאוד חרדי, לא עיגל פינות בשום צורה ועם לבוש חרדי, ועדיין הוא לא סגר את עצמו וכן למד את מה שעניין אותו - למשל המתמטיקה".

איך הגעת לעולם המחשבים בכלל?

"גדלתי בתל אביב, שזו עיר חילונית בסופו של דבר. היה לנו מחשב בבית עוד מילדות, יש לי תמונה מגיל שנתיים מקלידה במחשב. הקרדיט לאמא שלי, שהיא מורה ומנהלת שגם עשתה את המסלול החב״די המלא, ובאחת מחופשות הלידה היא הבינה שהעולם הולך לכיוון המחשוב. אז היא הלכה ועשתה קורס מחשבים והיה לה ברור שהיא צריכה להיות בקצב עם העולם".

"יכול להיות שגם לעובדה שגרנו בתל אביב היה קשר לזה", היא מודה בחיוך, "היו לנו גם משחקי מחשב כמו 'סוגר שטחים' ו'פקמן', ואחר כך משחקים יותר ויזואליים. אני זוכרת את עצמי משחקת בזה שעות כילדה ומשם אני חושבת שהתחברתי לתחום הזה של מחשבים". כשהייתה בכיתה ב' קפצה נחמי לכיתה ד', והיא מתארת שכדי להשלים את החומר היא נעזרה בדיסקטים ללימוד חשבון: "גם בחופשות שלי הייתי מבזבזת את הזמן על המחשב".

נחמי בן נתן (רייכמן) - על המחשב בגיל שנתיים (צילום: אליעזר רייכמן, באדיבות המצולמת)
נחמי בן נתן (רייכמן) - על המחשב בגיל שנתיים | צילום: אליעזר רייכמן, באדיבות המצולמת

איך זה לגדול כחב"דניקית בעיר הכי חילונית בישראל?

"תמיד ידעתי שאני שונה, כי התלבשתי אחרת, כי יש בית ספר שונה, אוכלים שונה. מצד שני, כן גרנו בשכונה שהיו בה חברים חילוניים ומסורתיים, וכן היינו נוסעים באופניים ומשחקים ביחד. גרנו ביד אליהו ובגלל שסבא וסבתא שלי גרו במרכז העיר, אני זוכרת שבשבתות היינו הולכים מהשכונה עד לנחלת בנימין ועוברים את כל העיר בדרך. הרגשנו שונים ובכל זאת זרמנו עם מה שקורה מסביבנו. אני חושבת שבגלל זה עד היום אם עולה שוני בצורת החיים שלי מזה של האנשים שבסביבת העבודה שלי, לרוב אני בכלל לא שמה לזה לב״.

״אני לא יודעת אם אני פורצת דרך או עושה משהו מאוד משמעותי לנשים חרדיות. אני יודעת שכל פעם שיש עוד מישהי בתפקיד כזה, זה מנרמל את המקום של נשים חרדיות בנוף החילוני, וזה כשלעצמו משהו שאני שמחה עליו. לא עשיתי שום דבר שלא עשו לפניי״

 


״המשמעות של להיות אישה חרדית בישראל היא שיש ציפיות ממני על הכול, ואני לא עומדת בהן בשום שלב", היא מודה ומבקשת להסיר את כובד האג'נדות מעליה. "חרדים יצפו ממני להיות נושאת דגל החרדיות, אם זה במקום עבודה אז בואי תקדמי אג׳נדות של לימוד הלכה או פרשת השבוע. במקום העבודה הקודם אני זוכרת שהיתה ציפייה כזו ממני של לנכוח בשיעורי התורה שהעבירו וזה לא התאים לי, כי אני רוצה לעשות את לימוד התורה שלי כשזה מתאים לי וכשזה טוב לי, לא בציפיות של אחרים. החילונים, מהצד השני, מצפים ממני שיפריע לי מה הם אוכלים או משתתקים פתאום כשמדברים על תוכניות לשבת כשקולטים שאני בשיחה וזה בתכל'ס לא מפריע לי, זה לא ענייני בכלל".

"בחוויה שלי כשמתחילים להגיד ולדבר על ה'חרדים', בתור אלה שלא עושים צבא ולוקחים לנו קצבאות וכו׳ אז זה כן מפריע לי. ומצד שני, כקונטרה, יש אמירה ש'מזל שיש את ההייטק שמחזיק את הכלכלה הישראלית', ואז אז לא ברור לי באיזה כובע מסתכלים עליי. יותר נוח לי עם הכובע של ההייטק כי הוא לכאורה יותר חיובי, אבל מאוד מפריע לי הדיבור על חרדים שמגיע מתוך בורות, הכללות שנובעות מתוך בורות, בלי להסתכל על חרדים כעל יותר מגוש שחור אחד. בעבודה זה הפוך, כי בעבודה מכירים אותי וככל שאני מסבירה ומדברת, מבינים את הזרמים השונים ואת המגוון שיש בעולם הזה.״

אז איך נראה יום עבודה סטנדרטי שלך?
״אני מאוד אוהבת את היומיום שלי ואת העבודה מהבית. קמה בבוקר, שותה תה ירוק, לוקחים את מודי למעון, חוזרים הביתה ומתחילים לעבוד. אני אוהבת כשהיום מתחיל בישיבת ה-Daily של כל הצוות, לראות את כולם, להתעדכן קצת, לפטפט לפני שצוללים ליום עבודה. המשימות שלי די מגוונות, פיתוח פיצ'רים ב-funnel הרכישה, בשאיפה להפוך כמה שיותר משתמשים ללקוחות, עריכת טסטים ובדיקות בקוד, עריכת מחקר על משימות עתידיות ועוד״.

נחמי, יצחק ובנם מודי (צילום: דבורה סבג, באדיבות המצולמים)
נחמי, יצחק ובנם מודי | צילום: דבורה סבג, באדיבות המצולמים

לפי נחמי, בחברה שבה היא עובדת יש הרבה נשים שמאיישות תפקידים בכל הדרגות. "אצלי בצוות יהיה רוב נשי בקרוב, מספרן של ראשות הצוותים גדול יותר מאשר של ראשי הצוותים בקבוצה אליה אני משויכת, גם המעצבת שאני עובדת איתה בארה״ב היא אישה, ובאופן כללי יש לא מעט נשים בחברה", היא מונה בגאווה, "השוני הגדול בין שאר חברות הצוות אליי זה שאני עולה לפגישות זום עם פאה. בגלל שיש לי מודעות לקטע הזה, אני מודיעה מראש שאני חובשת פאה ישר כשאני מגיעה לצוות חדש. באופן כללי העניין עם הפאה הוא 'שובר קרח' בצוותים או עם אנשים חדשים. חוץ מהלבוש וזה שאני בודקת מה הכשרות באירועים של החברה, כולנו עובדים ביחד להקים מוצר יוצא דופן בתחום הביטוח הדיגיטלי".

אין רגעים של חוסר טקט מול חילונים?

״יש את הקטע עם לחיצת היד שהוא תמיד מביך. יש כאלה שלא קולטים שאני לא יכולה ללחוץ להם את היד או לא מכירים את עניין שמירת הנגיעה. בעבר, בחברה קודמת שעבדתי בה, היה לי ראש צוות שתמיד כשהגיעו מבקרים מחו״ל, לפני שנכנסתי לחדר, נהג לומר להם שעוד מעט תיכנס מתכנתת שלא תלחץ להם את היד ושידעו מראש. זה מביך ומשעשע ביחד. הרבה פעמים אני צריכה למשוך את היד אחורה, כשמושיטים לי את היד ללחיצה".

"עם השנים פיתחתי טקטיקה, בעצתה של יועצת תרבויות, שאמרה לי ששפת הגוף שלי היא זו שתכתיב איך אנשים ייגשו אליי ואם יושיטו לי יד. אז אם מדובר על עמידה זה להשאיר את הידיים שלובות מאחורי הגב, ואם בישיבה זה לשבת ממש על כפות הידיים. זה עובד היטב בהרבה מקרים.
כשהתחלתי לעבוד בחברה, מי שהיה אז ה״באדי״ שלי (חבר צוות שמדריך עובד חדש בתוך הצוות ומלווה את ההתאקלמות שלו) התעניין מאוד באורח החיים החב״די שלי. עשינו סדרה קצרה של מפגשים בתוך הצוות, בזום, שבהם הראיתי סרטון קצר מהרשת ופתחנו דיון. עלו שאלות כמו 'למה חב״דניקים לא לובשים שטריימל?', ו'למה פאה ולא מטפחת?' ועוד נושאים בסגנון, מבחינתי היה מעניין לראות באור חדש דברים שבעיניי הם טריויאליים אבל חדשים ושונים לאחרים״. 

"בעבר עבדתי עם בחורה מכפר בצפון, ערביה, והחלפנו רשמים על איך אצלם זה חתונות, מה אצלנו, מה דומה ושונה. אני מאוד בעד שיהיה גיוון בתעשייה, זה מוביל למחשבות שונות, לתרבות שיתוף"

 

שעצם היותך אישה חרדית משפיע על אופי העבודה שלך?

״יש אצלנו משמרות בצוות, כל יום בשבוע יש מישהו אחר שאחראי לוודא שהקוד עובד כראוי. אני לעולם לא משובצת בשבתות, כי כמובן שאני לא עובדת בשבת", היא מתארת, אבל מתברר שזה לאו דווקא פינוק, כמו שאולי נהוג לחשוב: "המשמרות בשבת נחשבות קלות יותר ומשתלמות יותר וגם מאפשרות לך יום חופש באמצע השבוע. מצד שני לא נתקלתי באף חבר צוות שבא והתלונן על זה שאני לא משתתפת במשמרות של שבת".

"אני מרגישה שנותנים לי את האפשרות לדאוג לעצמי, לעשות את מה שנוח וטוב לי, לא מכריחים אותי לבוא לאירועים שהם נגיד מעורבים. יש הרבה מודעות ורגישות לעניין, בודקים איתי דברים לפני ולא מכריחים אותי לעשות שום דבר. לי פחות משנה אם יהיו עוד נשים חרדיות בחברה, ברמה היומיומית. זה כן נוח וכיף נגיד באירועים שיש עם מי להעביר את הזמן ולדבר ספציפית על דברים שיותר משותפים, למרות שגם נושאי השיחה הכלליים שלי הם לא בהכרח על ענייני דת״. 


את מרגישה פורצת דרך בתחום שלך?

״אני לא יודעת אם אני פורצת דרך או עושה משהו מאוד משמעותי לנשים חרדיות. אני יודעת שכל פעם שיש עוד מישהי בתפקיד כזה, זה מנרמל את המקום של נשים חרדיות בנוף החילוני, וזה כשלעצמו משהו שאני שמחה עליו. אני לא פורצת דרך כי לא עשיתי שום דבר שלא עשו לפניי, ומצד שני בנקסט אינשורנס אני החרדית החב״דניקית הראשונה. זה אומר שיש עוד מקומות שחסרים בהן נשים חרדיות כמתכנתות״.

ואיך מהצד השני, בחב"ד, מגיבים להיותך אישה בהייטק?

״מסביבי יש נשים שעובדות, גם אם לא כמתכנתות, כמוני. הדיפולט הוא אמנם להיות מורה או משהו בסגנון, אבל זה לא אומר שדברים אחרים מתקבלים בהכרח בעין עקומה״. 

״אני לא שונה בנוף שאני חיה בו, הרוב המוחלט של הנשים סביבי עובדות, וגם הגברים, בשלל מקצועות, אבל אני לא מכירה הרבה מפתחות חב״דניקיות, והלוואי והיו הרבה יותר", היא מצטנעת וממשיכה במסר חשוב: "עד שזה יקרה הייתי שמחה שאם יש תלמידת תיכון שקוראת את הכתבה עכשיו וחושבת על הכיוון, שתראה שזה קיים ואפשרי. אני ממליצה באופן גורף להיכנס לתחום המחשבים, זה העתיד, וספציפית בהייטק - אתם רוצים להיות חלק מזה, מהאתגר, מהעניין ומההטבות הנלוות.  לא לכל אחת זה מתאים. אבל אם יש מישהי שמתלבטת וחושבת שאולי זה יוכל להתאים לה, כן הייתי מציעה לבדוק היתכנות. זה אמנם קשה ולא קל, אבל זה שווה את זה בסוף".

"במישור אחר, מאוד מעניינת אותי אינטראקציה אנשים שחיים בצורת חיים שונה משלי. בעבר למשל, עבדתי עם בחורה מכפר בצפון, ערביה, והחלפנו רשמים על איך אצלם זה חתונות, מה אצלנו, מה דומה ושונה. אני מאוד בעד שיהיה גיוון בתעשייה, זה מוביל למחשבות שונות, לתרבות שיתוף. אני לא אוהבת שמכניסים את זה לאחוזים: חייב שיהיה x אחוז של משהו אחד ו-Y אחוז של משהו אחר, את החשיבה הזו אני פחות אוהבת״.