קוראים לזה גילנות - דעה קדומה כלפי אדם שנובעת מגילו. בעולם אייג'יזם הוא כבר תופעה מוכרת ומדוברת, בארץ עדיין פחות. העולם שייך לצעירים, כך תמיד אמרו לנו, ושכחו לספר מה קורה כשהילדים שגידלנו כבר גדולים מספיק כדי להחליף אותנו בעבודה. ואמנם, כשמדברים על העסקה של אנשים מבוגרים, קשה לצייר תמונה אופטימית. בני 50, שלא נדבר על בני 60 ואילך, מתקשים להתקבל למקומות עבודה ראויים ונדחקים לא פעם למשרות שלא הולמות את כישוריהם, בשכר זעום. כל זאת למרות שבמקרים רבים יש להם עוד שנים רבות לעבוד עד גיל הפרישה - 67 לגברים ובין 62 ל-64 לנשים (תלוי בשנת הלידה).
"השוק הישראלי מחפש אנשים צעירים, בייחוד בתחומים כמו מכירות והייטק", אומרת שרון רנדליך, בעלת המרכז לאימון וגישור גומא, שמסייע לארגונים בהכנת עובדים לגיל פרישה. "היום אנחנו פחות מעריכים ניסיון, ומחפשים אחר חדשנות ומהירות. מועמדים מבוגרים נתפסים כמיושנים ואיטיים, גם אם זה לא נכון. צעירים יכולים להיות מקובעים, ואדם בן 50 יכול להיות מודרני ומעודכן".
אולם, לדבריה של רנדליך, לעובדים בגילאים אלה ערך רב עבור המעסיק: "מעבר לידע ולניסיון הרב שמהווים יתרון ברור אצלם, עובדים בגילאי 50 ו-60 ישמרו על מקום העבודה לאורך זמן, מפני שהיציבות חשובה להם. לכן, בדרך כלל הם גם יהיו הרבה יותר נאמנים למקום העבודה מאשר עובדים צעירים. מעבר לכך, עובדים כאלה מביאים מתינות, נכונות להקשיב, צניעות ופתיחות שאין להרבה צעירים, שרוצים לטרוף את העולם".
נראה כי בשנים האחרונות קמים מעסיקים שמכירים ביתרונות של עובדים מבוגרים ואף מעדיפים אותם. כך, למשל, עמוס שיאון, השף והבעלים של מסעדת הלנה בנמל קיסריה, רואה "יתרון עצום" בהעסקת עובדים בסביבות גיל 50: "מבחינתי, העסקת עובדים בגילאים אלה היא לא אג'נדה, אלא פשוט יתרון מובהק לעסק. עובדים כאלה מגיעים עם ניסיון חיים עשיר, היגיון בריא, חוכמת חיים וזמינות למקום העבודה. הם בדרך כלל מנוסים במצבי לחץ ומתמודדים איתם באופן בוגר, יוצרים אווירה טובה ומשמשים דוגמא לצעירים. אני חושב ששכבת הגיל הזו לא מקבלת את ההזדמנות שהיא ראויה לה".
גם חיים שסטל, הבעלים של גן האירועים והמסעדה "מקום בלב" ברעננה, רואה יתרון ברור בהעסקת עובדים מבוגרים ("אני מעדיף לקרוא להם בוגרים יותר"): "אני מעסיק אנשים בני 50 ו-60, וגם עובדת נהדרת בת 75. לכולם היו קריירות קודמות, וכולם התקשו למצוא עבודה בלי קשר לכישורים שלהם".
בדומה לשיאון, שסטל מעיד כי לא מדובר באג'נדה, אלא "בהבנה עמוקה שעובדים כאלה נמצאים במקום אחר מעובדים צעירים. הם נינוחים יותר, פנויים לעבודה ויש להם תודעת שירות גבוהה. המסעדה שלי לא נמצאת 'על הדרך' בתל אביב, ומי שבא לכאן מזמין מקום מבעוד מועד. חשוב שזה יבוא לידי ביטוי באווירה במקום ובאופן שבו אנחנו מארחים".
בתחום האירוח והמלצרות אנחנו רואים בדרך כלל סטודנטים.
"בדיוק. בארץ, מלצרות היא לפני או אחרי הודו, בעוד שבאירופה ובמקומות אחרים בעולם מדובר במקצוע לכל דבר. ענף המסעדנות בישראל התפתח מאוד, אבל מה שעדיין חסר כאן זו תודעת שירות. הצעירים והסטודנטים יכולים להיות נחמדים ואינטליגנטים, אבל מבחינתם זו עבודה ארעית, וזה ניכר ביחס כלפי הלקוחות ומקום העבודה. פתחתי את המקום כי אני אוהב לארח אנשים ולהאכיל אותם, ואם המלצר לא מעביר את התחושה הזו ללקוח - אני מרגיש שנכשלתי".
העובדים הבוגרים שאתה מעסיק נתקלו בקשיים למצוא עבודה?
"בוודאי. אחת העובדות הייתה מורה לגיאוגרפיה במערכת החינוך, וכשהגיעה לגיל 50 אמרו לה שהמקצוע שהיא מלמדת כבר לא רלוונטי ושלחו אותה לפנסיה מוקדמת. היא מצאה את עצמה מחפשת עבודה אבל בכל מקום שהגיעה אליו אמרו לה שהיא מבוגרת מדי; ההצעה הטובה ביותר שהיא קיבלה הייתה להיות ספרנית ברבע משרה, עד שהיא הגיעה לכאן".
בכל אופן, שסטל עדיין אופטימי. "אני מקווה שלאט לאט המצב בארץ ישתנה, באופן כללי ובפרט בתחום המסעדנות והאירוח, ומעסיקים רבים יגלו את היתרונות של העסקת אנשים בוגרים".