אין דבר מעצבן יותר מקבלת ביקורת ממישהו, בתוספת המשפט "אל תיקח את זה אישית". אבל איך ביקורת יכולה להיות לא אישית? מה יכול להיות לא אישי בביקורת?
מנהלים רבים מנצלים את העובדה שעסקים זה עסקים, ולא משפחה או חברים, ומשתמשים בתוספת הזאת כדי למנוע את המשך הדיון בסוגיה: "אתם עובדים לאט", "אתם מפשלים", "משהו חייב להשתנות" – ואז דורשים מכם לבלוע את הגלולה המרה בלי מים: "זה לא אישי. ככה זה בעסקים, אל תיקח את זה קשה", או "תפסיק לערב רגשות אישיים ועסקים".
ואז אתם מבינים שמה שקרה כרגע הוא הבעיה שלכם, ואיש לא מתכנן לעזור לכם להתמודד עם זה. זה רק אתם והעור של הפיל שתצטרכו לפתח. אין מקום לעלבון, אין מקום לדיבורים – גשו לתקן את עצמכם ואל תטרידו את המנהל בזוטות. וכשאתם בכל זאת מתאכזבים ונרעשים לשמע הביקורת, אתם חושבים לעצמכם: "אולי הוא צודק? אם אני בכל זאת מתרגש מזה, אולי אני לא מתאים לעבודה הזאת?".
מה עושים?
אל תחששו להפגין אכזבה מול הביקורת כלפיכם, במיוחד אם מדובר במשימה שעבדתם קשה בביצועה. נכון, אלה "רק עסקים", אבל אתם "רק אנושיים".
החוכמה היא להביע מצד אחד אכפתיות וקרבה אישית לפועלכם – מה שיעיד על כך שאתם "נותנים את הנשמה" בעבודתכם ולא רק מבצעים אותה כרובוטים – ומצד שני פרקטיות: "אני מצטער לשמוע. זה בכל זאת די אישי, כי עבדתי על זה במשך כל השבוע האחרון, אבל ודאי שאתקן מה שצריך לפי מה שאמרת". לאחר מכן, גשו לתיקון הדרוש.
שימו לב! אם ביקורת ספציפית כלפיכם חוזרת על עצמה, היזהרו. אתם עלולים למצוא את עצמכם בדרך החוצה. במקרה כזה יתכן שנחוץ תיאום ציפיות. בקשו מהמנהל להבהיר מהן ציפיותיו, לפרטי פרטים, כדי שהפשלה שלכם לא תחזור על עצמה.
"אנשים מדברים עליך"
במקרים אחרים המנהלים ימתחו עליכם ביקורת תוך תפיסת טרמפ על אנשים אחרים, אנונימיים: "תשמע, אני שומע דברים מאנשים... אני לא יודע בדיוק מי, ומה הפרטים, אבל כדאי שתיקח את זה לתשומת ליבך". זה נשמע כמו איום, זה מחרחר ריב, זה מעורר עלבון עמוק, וזה מאוד לא ענייני. אין פידבק מפורט ומנומק, ואין מקום לדיונים. הרי אם אנשים מדברים, הם כנראה לא ממציאים, לא?
וכך אתם מבינים שאתם מושא לרכילות, והמוח שלכם מתחיל לעבוד שעות נוספות רק בניסיון לאתר היכן טעיתם ומיהו בכלל האויב שלכם.
מה עושים?
הנטייה הטבעית במקרים כאלה היא להיגרר לתחושה שכולם נגדכם, ושמה שעשיתם עד כדי כך חמור עד שכולם מדברים עליכם מאחורי הגב. זה מעליב ומציף, ועלול לגרום למתח רב מול הקולגות שלכם, בזמן שלא אמרו דבר וחצי דבר עליכם. כדי להימנע מכך, נסו להחליף את השמועות המכאיבות לפידבק מבוסס.
לשם כך, הגיבו באחת משתי דרכים - התמקדות מקצועית ועניינית: "אני מעוניין להקשיב לכל ביקורת שמופנית כלפיי, אבל מאחר שאני באמת רוצה לשפר ולתקן – אולי במקום שנפעל על בסיס שמועות, ננסה לברר עם מי שהתלונן מה בדיוק הבעיה בעיניו?", או התמקדות ביחסים עם הקולגות: "לא הייתי רוצה להיות במתח מול כולם, ואני לא מעוניין לריב. כולנו רוצים לעבוד בכיף אחד עם השני. אני חושב שעדיף שאדע מי אמר מה, כדי ללבן את העניינים ישירות ולא בעקיפין, ולא להשאיר עניינים לא פתורים באוויר".
חשבו: איזה מן מנהל עומד מולכם? האם הוא ענייני, קצרן ומשימתי? אם כן, בחרו במסר הראשון. האם הוא מנהל מוכוון-אנשים, חברתי וחברותי? אם כן, העדיפו את המסר השני. בשני המקרים, נסו לא להסגיר כעס או עלבון, כדי שמנהלכם יאמין שאתם באמת מעוניינים לשפר ולתקן, ולא מתכננים לסגור חשבונות ולהתעמת.
"אני נורא עסוק"
אתם ניגשים למנהל כדי להעלות בפניו רעיון, הצעה, בקשה, בעיה או צורך בפידבק, והוא הודף אתכם בנפנוף שאומר "לא עכשיו". הוא עסוק במשימה אחרת כרגע, והיא כנראה חשובה הרבה יותר מכל מה שחשבתם להעלות בפניו.
אתם, מצדכם, שומעים: "אין לי זמן בשבילכם", "המשימות שלי הרבה יותר חשובות משלכם", "אתם, במעמדכם, לא תוכלו אפילו לדמיין כמה דברים מטרידים אותי". לא נעים כלל, ובמקרים רבים גם תתקשו לדעת אם זו אכן בעיה ממשית של חוסר זמן של המנהל, או פשוט התחמקות.
בדקו: אם זו תגובה שחוזרת על עצמה לאחר שאתם מעלים בפני הבוס סוגיה ספציפית, יש להניח שזוהי התחמקות שיטתית. למשל, אם מדובר בבקשת העלאה מצדכם.
מה עושים?
מצד אחד, הביעו הערכה לעבודת המנהל ("וואו, זו בטח תקופה ממש לחוצה בשבילך") והבנה ללחציו – כדי לשדר שאתם לוקחים את דבריו ברצינות, לא מזלזלים בצרותיו ואף אמפטיים בקשר אליהן. אתם הרי אינכם יכולים לדעת בוודאות אם הוא מסבן אתכם, או שמא הוא באמת עסוק וטרוד ביותר. מצד שני, אל תוותרו על המגיע לכם: קשב ומענה מצדו.
היו פרקטיים. אל תתעכבו כדי להיעלב או לכעוס – זה לא יקדם אתכם למטרתכם (לדבר עם הבוס) ואף ירחיק אתכם ממנה. שאלו את המנהל מתי יהיה לו זמן בשבילכם, וסיימו את השיחה עמו עם מועד ביד: "אני מבין שאתה ממש עסוק. אני לא רוצה להפריע לך. בוא נקבע בבקשה שיחה בזמן נוח – מתי יהיו לך כמה דקות פנויות?".
"לא כדאי שתבצע את המשימה?"
בעולם מקביל, שבו מתנסחים בצורה ישירה ופשוטה, הם היו פשוט מבקשים מכם לסדר את חדר הישיבות או לשלוח מייל ללקוח. אבל כשתוספת של שתיים-שלוש מילים יוצרת תדמית של מנהל עם ראש פתוח, למה לא?
מה עושים?
משחקים את המשחק. זיהיתם שהמנהל שלכם החליט החלטה, וכל מה שהוא רוצה זה שתבצעו אותה? כך או אחרת תצטרכו לבצעה, שכן מנהלכם הוא שאומר את המילה האחרונה. זיהיתם גם את רצונו לצייר זאת כדיון פתוח? לכו על זה. העמידו פנים שאתם דנים בכך, ובחרו בסופו של דבר ברצון המנהל ("אני מבין את ההתלבטות שלך. מצד אחד הלקוח לא ביקש שנעדכן אותו. מצד שני, כדאי לשדר לו שאנחנו עסוקים בענייניו. אם כן, אשלח לו מייל").
מנגד, במקרים שאינכם מסכימים עם רצונו של הבוס, שחקו את המשחק, אך נצלו את כלליו כדי לדון באמת. אם דעתכם האישית תהיה צודקת ומשכנעת, שניכם תרוויחו מכך.
ומילה למנהלים
לתקשורת שלכם, ועל אחת כמה וכמה לתקשורת המילולית שלכם, יש כוח רב בהנעת עובדיכם. ייעלו אותה – זה ישתלם לכם! הפחיתו מניפולציות מילוליות, ובמקומן, הרבו במסרים מילוליים שמעטים נוהגים להשתמש בהם כמנהלים:
- "מה דעתך?" - עובדים שקולם רצוי ונחוץ הם עובדים שאפתניים ומחויבים יותר, ובלבד שמעת לעת אכן יתחשבו בדעתם לאחר מכן.
- "ברגעים כאלה אני כל כך שמח שאתה בצוות שלי" או "כמה טוב שאני יכול לסמוך עליך בנושא הזה" - ההעצמה האולטימטיבית לעובד.
- "הבאג האחרון קרה באשמתי" - עובדים מעריכים מנהלים שמודים בטעויותיהם, ועובדים בצורה טובה ויצירתיות יותר בידיעה שמותר לטעות ולתקן.
- "להלן התכנית להמשך הדרך..." - עובדים לא אוהבים לעבוד בערפל, ועובדים טוב וממוקד יותר כשלנגד עיניהם ניצב יעד גלוי ובהיר.
- והפשוט והחשוב מכל: "תודה".
יעל מהודר היא יועצת ארגונית ומומחית לקריירה ולניהול. מוזמנים לדבר עם יעל במייל yaelmehoudar@gmail.com או בפייסבוק.