לאחרונה נחשפה בחדשות 12 תלונה שהוגשה נגד שגריר ישראלי במדינה אירופית קרובה על ידי מאבטח ישראלי בשגרירות, לפיה נהג לכאורה השגריר להעיר לו הערות בעלות גוון מיני בוטה, להסתובב בקרבתו בתחתונים ובלבוש בלתי הולם ולהביך אותו.  

המאבטח, כפי שצריך היה, התלונן בפני קצין הביטחון של השגרירות, המנהל הישיר שלו ומי שאמון על ביטחונו האישי (לא רק בקרב יריות). אלא שלפי הפירסום הקב"ט, במקום להעביר מידית את התלונה לאגף החקירות של נציבות שירות המדינה - כפי שחייב היה לעשות על פי התקנון - לא רק שלא עשה דבר, אלא אף ציוות את המאבטח שילווה את השגריר בחופשות פרטיות. הדבר דומה להורות למתלוננת הטרדה מינית כלפי הבוס שלה להיכנס איתו לאותו החדר.

עוד חשף גיא פלג כי כשהפרשה המטרידה והפסולה הגיעה לפתחו של אגף החקירות בנציבות שירות המדינה ונפתחה החקירה, התברר שאותו השגריר, בהיותו קונסול לפני 15 שנה, כבר נמצא אשם בביצוע עבירות מין מסוג הטרדות מיניות, ננזף וקודם להיות שגריר. אחד התפקידים הבכירים ביותר במשרד החוץ.

בתגובה לפרסום הגיב משרד החוץ כי "אין מקום להתנהגות מסוג זה בשירות החוץ ובמידה שהדברים נכונים אנו רואים זאת בחומרה רבה".

בחומרה רבה? כבר בשנת 1988, 10 שנים לפני חקיקת החוק למניעת הטרדה מינית, נקבע כי הטרדה מינית בשירות המדינה תחשב עבירת משמעת. בתקנון ייחודי שחל על שירות המדינה בנושא, קובעת הנציבות אחריות מוגברת על מנהליה ועובדיה בנושא הטרדות מיניות, בכל הקשור לאמצעי מנע ולפעולות שיש לבצע עם הגשת תלונה בנושא.

נקודת הכשל היא התייחסותה של המדינה לנהלים שהיא עצמה קבעה

למרות כל האמור, התקנון המפורט והמחייב הזה, שכולל בתוכו בין היתר חובת הסברות, מניעה וטיפול בתלונות, וגם אמצעי ענישה אפשריים, לא חל לדעתם של בכירי משרד החוץ, בעבר ובהווה, על אותו קונסול שהפך לשגריר.

נקודת הכשל היא התייחסותה של המדינה לנהלים שהיא עצמה קבעה - לו הייתה המדינה אז, לפני 15 שנה, מתייחסת ברצינות הראויה למעשים שביצע כקונסול ולאחריות שהיא עצמה גזרה עליו, ומבינה באמת את חומרת העניין, את הסכנה הטמונה בהצבת האיש זה בעמדת ניהול כה בכירה - היא לא הייתה נותנת ידה לקידומו לשגריר.

שערו בדמיונכם מה היה קורה לו היה האיש נמצא אחראי במעשי גניבה או מרמה, שוחד או הפרת אמונים. הוא בוודאי לא היה מקודם, וייתכן כי היה מפוטר בבושת פנים משירות המדינה. אין מנוס מלהסיק כי מבחינתה של המדינה הרף הוא לא אותו הרף.

מכאן הדרך קצרה למצב בו מתבצעים בשגרירות מרכזית של ישראל מעשי הטרדה בוטים וגסים מצד הגורם הכי בכיר בה, כשהוא משמש לא פחות מנציג המדינה. לאחר מכן מתבצעים בה גם, לכאורה, ניסיונות טיוח והשתקה.

השגריר, מי שאמון היה לשמור על ביטחונם של עובדיו, חטא והפר באופן החמור ביותר את החוק למניעת הטרדה מינית ומבלי כל חשש, וזאת למרות שכבר הואשם וננזף על אותן העבירות 15 שנה קודם.

אם המדינה לא מייחסת את החשיבות הראויה לנושא, ומקדמת את האיש ולא רואה את הסכנה שטמונה במינויו לתפקיד כה בכיר, למה שיחשוש מעונש מחמיר יותר ממכה קטנה על היד? ולמה שמגזרים אחרים, שאינם תחת שירות המדינה, ייחסו אף הם רף ענישה חמור שיש לגזור כלפי מטרידים וכלפי מעגלי ההשתקה שסביבם.

הגיע הזמן שיובן, אחת ולתמיד: עבירות מין, גם אם הן אינן מגיעות לכדי אונס, אלא גם כשמדובר במעשים מגונים, אמירות מבזות ומשפילות, הצעות והתייחסויות שנוגעות למיניותו של אדם לרבות התהלכות בתחתונים - הן לא רק פסולות ומגונות שמחייבות "נזיפה" בצדן, הן צריכות להוביל לענישה ממש, הדחה תוך שלילת חבילות פרישה.

רק בצורה זו קיים סיכוי שייפרץ מעגל ההטרדות שפושה בכל מרחב שקיים כמעט. אם זה לא יגיע מלמעלה, אם לא תהיה הרתעה משמעותית ברמה התעסוקתית (לאו דווקא ברמה הפלילית) החומרה שבדבר לא תחלחל. השינוי לא יחול.

מעניין יהיה לעקוב מה יוחלט בעניינו של אותו שגריר כמו גם בעניינו של הקב"ט. סביר שלא ניפול מהכיסא אם הפרשה תיגמר בעוד "נזיפה", וכדי לייצר "שקט" כנראה שגם העברתו של המאבטח המוטרד לשגרירות אחרת, ועולם כמנהגו נוהג.

הכותבת היא עו"ד בעלת משרד עורכי דין, מומחית בדיני עבודה ומרצה בנושא הטרדות מיניות