השעה 06:30, בבית של השכנים מצלצל השעון המעורר והילדים מתחילים להתארגן לקראת יום חדש; מתלבטים שעה מול הארון ובסוף כמו תמיד לובשים את אותה החולצה עם סמל בית הספר, דוחפים לתיק את הסנדוויץ' שאבא הכין, רצים שוב לחדר לקחת את הטלפון שנשכח בטעינה ויוצאים ללימודים. בבית של יובל הס המצב שונה - בגילו הצעיר הוא הספיק להבין שהחיים ייעדו לו תכניות אחרות, ואחרי מסע של שיכנועים גם ההורים שלו הסכימו שעולם העסקים הוא בית הספר האמתי שלו.
עד גיל 14 יובל היה שחקן טניס שולחן בנבחרת ישראל, ואף דורג במקום החמישי בארץ. הוא מספר שהיה אובססיבי לדבר. האובססיה הזו עוברת כחוט השני בחייו הקצרים, והיא גם זו שהביאה אותו למקום שבו הוא נמצא היום. החלום שלו באותם ימים היה להצטרף לפנימייה בוינגייט - למרות שכבר נחשב למבוגר מדי - אך פציעה בכתף ניפצה את החלום. יובל יכול היה בקלות לשקוע בתסמינים הידועים של גיל ההתבגרות לעבר הדיכאון והבאסה, אך הוא החליט שאם את הגוף הוא לא יכול לאמן, הוא יאמן את המוח. יובל החל לקרוא בלי הפסקה על התחום ונתקל בעולם ה-NLP שסחף אותו. חודש ימים לקח לו לשכנע את אמו לאפשר לו השתתף בקורס NLP. "זה היה השיווק הכי קשה שהיה לי עד כה. אמרתי לה שאני רוצה להתפתח, אבל בעיניה לא הייתי נורמלי".
"הייתי המאושר בעולם כשהיא השתכנעה, השתתפתי בתהליכי עומק, והתחברתי שם לאנשים בגילאי 50-40 שהם עד היום מחבריי הטובים ביותר. במהלך הקורס לא הבנתי למה אנשים מגיעים לגיל מבוגר כדי לקבל כלים בסיסיים כמו לדעת להציב מטרות או ליצור כימיה עם אנשים, להתמיד בהרגלים או לדעת לנהל את הרגשות שלנו. אלו כלים שצריכים לרכוש בבית הספר. לא הבנתי בשביל מה אני הולך ללמוד בבית הספר, למרות שהייתי תלמיד טוב, מה אני עושה שם כל היום, משנן חומרים?".
אחד מתחביביו הרבים של יובל היה צילום והכנת סרטונים. אחד מבעלי העסקים שפגש במהלך הקורס ביקש ממנו להכין סרטון שיווקי לעסק שלו. "צילמתי וידאו קצר שמטרתו הייתה להביא אנשים להרצאה. הסרטון הצליח להביא להרצאה שלו 30 איש תוך מספר ימים. זו הייתה הפעם הראשונה שהכנתי וידאו שיווקי והופתעתי מהכוח שיש לכלי הזה. בעלי עסקים נוספים התלהבו וביקשו שאכין גם להם סרטונים". בשלב הזה יובל אמר להוריו שהוא רוצה לפתוח עסק בתחום, ואמא שלו בתגובה איימה עליו שהיא תבטל את ההרשמה שלו לקורס. בתום קמפיין שכנועים שכלל בכי ומריבות – בכל זאת גיל ההתבגרות – הוא הצליח לשכנע אותם וכך הפך מתלמיד בית ספר ליזם.
הגיל הצעיר יכול להפוך ליתרון
יובל גילה כי פתיחת עסק וגיוס לקוחות הם לא כל כך פשוטים כפי שהיה נדמה לו. "זלזלו בי כי הייתי בן 15, רצו לשלם לי 30 ש"ח לשעה, ולא הבינו למה אני דורש יותר מזה. היה לי קשה לגרום לאנשים לסמוך עליי, אבל גם ידעתי שאני מביא לאנשים תוצאות, ושאני יכול לגבות מחיר סביר. הבנתי שהגיל שלי כרגע הוא חיסרון גדול אך מתישהו יהפוך ליתרון".
יובל החליט שהדרך הנכונה ביותר היא השקעה לטווח ארוך. הוא הבין שהמחיר שיגבה לשעה כעת פחות חשוב ממה שהוא יגבה בעוד שנה. הנחת יסוד שאיתה הוא הולך לכל מקום. הוא השקיע כמה חודשי עבודה והפיק בחינם סרטוני שיווק לבעלי חברות גדולות ומנטורים מעולם ההתפתחות האישית. בתמורה לכך הוא ביקש קרדיט על הסרטון ויצר לעצמו תיק עבודות. "התוצאות היו מעולות, ואחרי שלושה חודשים התחלתי לגבות 1,000 ש"ח על כל סרטון, וללקוחות שלי כבר לא הייתה שום התנגדות למחיר. היו לי הרבה פניות לעבודה, שכרתי עובד נוסף ועשיתי את כל זה במקביל ללימודים", הוא משחזר, "אני חוקר את הסרטונים הכי ויראליים ומנסה להבין מה מצליח בהם, למה הם מרגשים ומושכים תשומת לב. שמתי לב שיש עקרונות שחוזרים על עצמם, ופיתחתי שיטה שבה ריכזתי את כל האלמנטים שעובדים יחד ורציתי לבדוק אם זה יצליח". וזה אכן עבד. יובל הקים את דף הפייסבוק אוכלוסיית ה-5% בו הוא מעלה סרטונים ויראליים מהעולם שמגיעים למאות אלפי צפיות, ללא פרסום ממומן. בהמשך יובל הכין סרטון על פי העקרונות שניסח, בו הוא פרש את משנתו על מערכת החינוך - לסרטון היו מעל לרבע מיליון צפיות מה שהוכיח לו באופן סופי שהשיטה עובדת. מכאן, החליט, שבמקום לבזבז את הזמן בהכנת סרטונים, הוא יילמד בעלי עסקים להכין בעצמם את הסרטונים.
"העליתי פוסט ספונטני בפייסבוק על הרצאה שאני מעביר, זה לא היה ממש מתוכנן, ופתאום היו המון נרשמים, זה חייב אותי לקפוץ למים ולהיות מחויב לזה", אומר יובל. הרצאת הפיילוט הביאה 50 בעלי עסקים, ומכאן העסק של יובל הלך וגדל. כיום הוא מלמד שיווק בווידאו ובסמארטפון ומעביר הרצאות בבית ציוני אמריקה למאות אנשים. "אני עובד בין 5 ל-6 שעות ביום ויש לי כבר חמישה עובדים, מבוגרים ממני, העסק שלי מגלגל היום מעל ל-100,000 ש"ח בחודש, לפני הוצאות".
החברים מבית הספר רק מתעניינים כמה כסף אני עושה - אבל זה בכלל לא העניין"
בקיץ האחרון יובל החליט שהוא עוזב את הלימודים בבית הספר, לא לפני ששכנע את הוריו במשך חודשים ארוכים. "הרגשתי שאני מבזבז את הזמן, ובית הספר עוצר את ההתפתחות שלי בקריירה, אמרתי להורים שלי: 'תראו איזה בית ספר מדהים אני עובר בחוץ – אני מנהל חברה, מגייס עובדים, ומפתח את העסק'. ההורים שלי, ששניהם הייטקיסטים שכירים, לא היו בעדי והתעקשו שהבן שלהם לא ינשור מבית הספר. הם חשבו שאני די משוגע וניסו לשכנע אותי שאבחר את הדרך שלי רק אחרי שאסיים אוניברסיטה. התעקשתי ושכנעתי אותם שבית הספר לא תורם לי, ושאני יכול ללמוד לבד, הרי לאורך כל הדרך למדתי לבד. בבית הספר רק ביליתי ובבית השלמתי הכול". בסוף, כמו שאתם יכולים כבר לנחש גם במשימת השיווק הזאת יובל הצליח, "רק עכשיו, בשנה האחרונה, הם רואים תוצאות ומאוד תומכים".
הוריו של יובל הם לא היחידים שלא האמינו בדרך השונה שבנם בחר. גם חבריו מספסל הלימודים לעגו בהתחלה לרעיונות שלו. "היום הם רק מתעניינים כמה כסף אני עושה. אבל כסף הוא בכלל לא העניין. פיתחתי מוצר דיגיטלי במשך חצי שנה שלמה, עבדתי עליו מבלי שמכרתי אותו והייתי צריך לשלם במקביל לעובדת, הייתי על הקשקש מבחינה כלכלית, אבל הבנתי שהחשיבה לטווח ארוך תשתלם. היום אני משקיע שליש מהכסף בקרן השתלמות ופנסיה וכל שאר הכסף מושקע בפיתוח החברה ובהתפתחות האישית שלי. אני לא מרוויח כדי לקנות קורקינט, אני משלם למאמן אישי שאני עובד איתו בצמוד - הכסף זה רק אמצעי לגדול".
יובל מספר שלצה"ל הוא דווקא כן מתכוון להתגייס וחשוב לו לשרת. המטרה שלו בשנה הקרובה היא להפוך את העסק לכזה שיידע להתנהל בלעדיו. "כל חודש אני משפר נהלים ויוצר תשתיות טובות, אני מתכוון להיות הפרזנטור והבעלים ולהמשיך בהרצאות, אבל להעביר את הניהול היומיומי למנכ"ל מקומי. היום אני מבין שהטניס שולחן פיתח לי את האופי, לימד אותי לעבוד קשה ולעמוד בלוחות זמנים. יותר חשוב מכמה כסף אני עושה, זה איך אני עושה אותו ומה שזה הפך אותי להיות".