קבוצת אנשים יושבת בחדר וממתינה לראיון עבודה. לאחד מהם שם משפחה מזרחי, השנייה בחודש הרביעי להריונה, לשלישי יש פאות ארוכות בצדי הלחיים והרביעית בת 50. מי מהם לדעתכם יעבור את המכשול העיקרי – השקפתו של המראיין או המראיינת, או לצורך העניין, של החברה אליה התראיינו? איך מתמודדים עם ההתנגדות של השוק לאנשים מקבוצות אוכלוסייה מסוימות?

בפברואר 2013 התפרסם מחקר על תחושת אפליה של עובדים, מחפשי עבודה וגיוון תעסוקתי במקומות עבודה, מטעם משרד התמ"ת. נמצא שתחושת האפליה העמוקה ביותר בתהליך חיפוש העבודה נמצאה בקרב אנשים עם מוגבלויות. 36% מבעלי המוגבלויות חשו שהפלו אותם בקבלה לעבודה בגלל היותם מוגבלים. מהמדווחים על אפליה בקבלה לעבודה נמצא שיעור גבוה של 29% בקרב הערבים, אצל החרדים והדתיים השיעור היה 24%, אימהות לילדים קטנים עד גיל 6 בשיעור של 23%, ומבוגרים מעל גיל 45 נמצאו .2%, שיעור נמוך יותר של תחושות אפליה נמצאו בקרב עולים שעלו ארצה משנת 1990 והלאה שעמד על 13%, 11% אצל נשים, 9% משרתי המילואים ו- 6% בקרב אנשים ממוצא מזרחי.


נתונים אלו אולי נשמעים יבשים, אבל האנשים שמאחורי המספרים מדווחים על מציאות של אפליה יומיומית, והם נאלצים לספוג ולהבליג רק כדי להתקבל למשרה המיוחלת, במקרה הטוב, או כדי לא "לשרוף" הזדמנויות בעתיד, כשהם מבינים שהפעם התפקיד כבר אבוד.

הנה למשל סיפורה של צעירה ירושלמית, בת 23, סיימה תואר ראשון בפסיכולוגיה ובתקשורת באוניברסיטה העברית בירושלים, כעת סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה רפואית באקדמית תל אביב יפו. כשסיימה תיכון, התנדבה במשך שנה בבית החולים הדסה הר הצופים. לכאורה, מדובר בקורות חיים של אדם שהייתם שמחים שיעבוד אצלכם בחברה. אבל ברגע שהמעסיק הפוטנציאלי מגלה ששמה הוא בושרה, הדעה שלו עליה משתנה.

בושרה הייתה בת 20 כשהחלה לחפש עבודה: "ראיתי מודעה שדרושים מלצרים\ות על פתח מסעדה ברחוב עמק רפאים. נכנסתי והמנהל הזמין אותי לשבת איתו לראיון. הוא שאל אותי מה הגיל ומה השם שלי ואם עשיתי שירות לאומי או צבא. אמרתי לו שלא עשיתי כי אני ערבייה, והוא מיד אמר שזה לא מתאים כי הוא מחפש רק אנשים אחרי צבא. שאלתי למה והוא אמר שהוא רוצה אנשים ששירתו את המדינה, ומיד ציינתי ששירתי את המדינה כשהתנדבתי בבית החולים הדסה, אך הוא אמר שלדעתו ערבים רק לוקחים ולא נותנים. עניתי שגם אנחנו משלמים חובות ושהמדינה עצמה לא רוצה שנתגייס. יצאתי משם עצבנית ונסערת. שנה לפני כן סיימתי את הלימודים בתיכון וחשבתי שהעולם הוא כמו בית הספר הדו-לשוני בו למדתי, יהודים ומוסלמים ביחד. הוא היה אדם מבוגר, לא אדם צעיר שעדיין לא פגש אנשים שונים ממנו. לא הבנתי איך הוא שופט אותי כך בלי להכיר אותי".

אישה צעירה עובדת בבית קפה. אילוסטרציה (אילוסטרציה: monkeybusinessimages, Thinkstock)
ואם היינו אומרים לכם שקוראים לה בושרה | אילוסטרציה: monkeybusinessimages, Thinkstock

כמה ימים לאחר מכן בושרה מצאה עבודה במסעדה אחרת במושבה הגרמנית, אך במהלך התקופה בה חיפשה עבודה היו אומרים לה שלא צריכים עובדים, או שיחזרו אליה ולא חזרו. "בהתחלה לא ייחסתי לזה חשיבות, אבל אחרי המקרה הזה היה ממש ברור לי למה. זו הייתה חוויה שעד היום אני זוכרת. לא קיבלתי איזושהי החלטה מיוחדת אחרי זה, אבל למדתי שלא הכל קורה כמו שרוצים ושיש גם אנשים כמו בעל המסעדה ההוא וצריך לדעת להתמודד איתם. הוא נתן לי הרגשה שאני לא בסדר, אבל הבנתי שאי אפשר להתנצל בפני כולם. זה עזר לי לקבל את עצמי כמו שאני".

"כשהייתי מגיע לראיון, הם היו נבהלים"

אליהו פישרמן, אדם חרדי בן 25, נשוי ואב לשני ילדים, מתכנת במקצועו, עובד בשלוש השנים האחרונות בחברה אמריקאית בשם "”Hometalk בגבעת שאול בירושלים, בה רוב העובדים הם עולים מאמריקה. אליהו היה בן 22 כשחיפש עבודה במשך כחצי שנה בתור מתכנת. לפני כן הוא עבד בחברות אחרות.

כמה פרטי רקע שאולי יפתיעו אתכם על אליהו: הוא עבד עם נשים בעבר, מתכנתות וראשות צוותים. גם כיום המנהלת שלו היא אישה. יש לו סמארטפון, הוא נולד ברוסיה למשפחה לא חרדית, וגדל רוב חייו בתל אביב. בקורות החיים שלו לא כתוב שהוא חרדי, אבל כתוב שהוא דובר יידיש. יש לו פאות מקדימה, כמו שיש לחסידים, אבל מלבד זה אין סממנים ויזואליים שמדובר באדם חרדי.

"בכל פעם כשהגעתי לראיון, ההרגשה הראשונה שלי הייתה שהם לא יודעים איך הגעתי אליהם, זה היה נראה להם תלוש. הרגשתי את זה בעיקר בחברות בתל אביב וברמת החייל. באזור ירושלים קיבלו אותי יותר טוב, כנראה כי הם מכירים חרדים מקרוב. לראיונות לא הייתי מגיע לבוש בחליפה שחרדים לובשים, אלא בחולצה לבנה עם שרוולים ארוכים ומכנסיים שחורים. הייתי מוציא הרבה כסף בשביל להגיע ברכב שכור, כדי שאגיע בזמן ולא אסחב באוטובוסים".

אליהו מספר שלרוב היו מרימים גבה, מגלגלים מבטים לאוויר, בין אם היה זה פקיד או פקידה בקבלה, או המראיין או המראיינת. "הייתי מתראיין מול משאבי אנוש או מול מנהל פיתוח, ואז הוא היה קורא למתכנתים שהיו שואלים אותי שאלות מקצועיות, ואחרי שראו שאני יודע לענות על כל השאלות שלהם, היו אומרים לי שהם לא בטוחים שזה מתאים כי הם עובדים 12 שעות ביום", אליהו ענה להם שהוא עובד כמו כולם חוץ מימי שבת ושאינו דורש תנאים מותאמים. "היו אומרים לי שהמטבח שלהם לא כשר, ולזה עניתי שאני מביא אוכל מהבית".

בקורות החיים שלו ציין אליהו את גילו, "והרי בכל זאת זימנו אותי לראיון, אבל אז בראיון היו אומרים לי שאני צעיר ובלי אחריות על הכתפיים בעודי אדם נשוי עם ילד ומשכנתא. זה כשהייתי יושב מול מראיין בן 35, לא נשוי ובלי ילדים. פעם אחת התראיינתי לחברה שיש בה מערכת להיכרויות. שם שאלו אותי מה אעשה כשמדובר בהיכרויות של זוגות חד מיניים".

ומה ענית?

"לא הגעתי בשביל לחנך אף אחד. המטרה שלי הייתה למצוא עבודה טובה ולכן החלקתי על השאלות שלא היו במקום. הייתי אפילו עונה בחיוך על שאלות כאלה", מספר אליהו. זה ידוע שאנשים מחפשים תמיד את המוכר. קל להגיד שיש מישהו אי שם רחוק, שהוא בעייתי, שחרדים לא רוצים עבודה, אבל ביום שחרדי יגיע להתראיין במקום העבודה שלך, איך תגיב?

בתחילת שנת 2015 שיעור הנשים מגיל 15 ומעלה העובדות או המחפשות עבודה, עמד על 58.2% לעומת 64.4% בקרב גברים. בשנה זו בלט שיעור האימהות המשתתפות בשוק העבודה ועמד על 76%. נמצא כי ככל שעולה מספר הילדים כך פוחת שיעור האימהות בשוק העבודה. אצל אימהות בעלות 4 ילדים 55% בלבד מתוכן משתתפות בשוק העבודה. נשאלת השאלה האם היותך אמא או בהריון אמורה למנוע ממך להתקבל לתפקיד? ברור שמבחינת החוק הדבר נחשב לאפליה לכל דבר, אבל המציאות בשטח מראה אחרת.

ירדן (שם בדוי, שמה שמור במערכת), בת 37, מחיפה, נשואה ואם לשני ילדים, עובדת בקיסריה בחברה בתחום המכשור הרפואי. לפני 3 שנים ירדן התמיינה לתפקיד מנהלת מוצר בתחום השיווק בחברה משפחתית בנתניה. "עברתי ראיון ראשון ובראיון השני התראיינתי מול מנהל התחום. לאחר מכן הצטרפה אמא שלו, נשיאת החברה. היא החלה לשאול שאלות, כגון: איפה בן זוגי עובד? באיזו שעה הוא מסיים לעבוד? מי יוציא את הילדים מהגן? לכאורה כי אני גרה בחיפה, ולמה לה להעסיק אותי ולא להעסיק מישהו אחר שאין לו את הדברים האלה על הראש. זו הייתה הגישה שלה, ואני במקביל חשבתי לעצמי שהרי התאמתי לתנאים שלהם ועברתי את הריאיון הקודם, למה לא הייתה אפשרות להגיד לי את זה לפני? לא הסתרתי שום מידע מההתחלה. הכל כתוב בקורות החיים שלי - אני מאמינה שכדאי לחשוף את המידע על היותי אמא ל-2 ילדים ועל מקום מגוריי כבר מההתחלה, כי בעיניי מעסיקים מעריכים את הכנות, שמתחילה כבר בשלב הראשון".

תמונת אילוסטרציה | למצולמים אין קשר לכתבה (אילוסטרציה: Shutterstock)
סביר להניח שחלק מהם יסוננו מהראיון עוד לפני שבכלל יבדקו את הכישורים שלהם | אילוסטרציה: Shutterstock

ירדן לא הבליגה על השאלות הלא לגיטימיות שנשאלה, וענתה עליהן באופן שברור שאינה מרוצה מהן, היא ידעה שלתפקיד הזה היא כבר לא תתקבל. "הייתה שם אווירה לא תומכת והכל נעשה בצורה מאוד בוטה. ההרגשה הייתה כאילו אני אעבור את הראיון רק אם אענה על הדרישות, שהן, מסתבר, המקצוע של בן זוגי ושעות העבודה שלו".

ירדן ידעה שאין שום דבר אישי נגדה, אבל מה שהכי הציק לה הוא שידעה שגבר לא היה נשאל שאלות מהסוג הזה, או דומות להן. נשים מעידות ששאלות על מצבן המשפחתי, הריון ולידה, וכמה שעות יוכלו לעבוד, הן שאלות ששואלים אותן כל הזמן בראיונות. נשים רבות מדווחות שדווקא נשים שראיינו אותן היו אלו ששאלו את השאלות הלא לגיטימיות. האם כשזה יוצא מפי אישה זה תקין יותר? התשובה היא לא, כמובן.

בקרב נשים מחפשות עבודה יש כמה אלמנטים בגינם מורגשת האפליה, כשהרוב מתרכז סביב הריון, לידה, משפחה והאמונה הכוזבת שיש תפקידים שנשים לא יכולות לבצע. לכאורה מראיינים מסיקים שכשילדייך כבר גדולים את מבוגרת מדי ויצטרכו לשלם לך יותר ממה שהיו רוצים, כשאת אם לילדים קטנים יהיה באפשרותך לתת פחות שעות עבודה כי עלייך לחזור הביתה אליהם וכשאת נשואה טרייה כנראה תרצי ללדת בקרוב. לא חסרות סיבות שבגינן אנשים לא יתקבלו לעבודה, אבל אפליה אינה יכולה להיות אחת מהן.

נתקלתם בשאלות או הערות לא לגיטימיות בזמן ראיון למקום עבודה? אל תהססו להעיר למראיין שאינכם מעוניינים לענות על שאלה כזו. זו זכותכם וזכותכן. חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה דורש מהמעסיק למקד את השאלות אך ורק למידע הרלוונטי לביצוע התפקיד אליו אתם מתראיינים. לא נעים לכם לומר את זה בפניו? התקשרו או שלחו מייל לאחר הראיון למשאבי האנוש של החברה ואמרו זאת. מאמינים שזה לא יועיל? נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה הוקמה בשנת 2008 ותפקידה הוא לאכוף את החוק הנ"ל ולפעול למיגור אפליה בשוק העבודה ואתם רשאים להגיש תלונה אליה​.​ היא גם מציעה מידע וכלים לקידום העסקה רב-גונית ולהטמעת ערכי שוויון בארגון. כלומר, גם מעסיקים ומראיינים יכולים ללמוד ולהשתפר בעזרתה.

שאלות שמעסיק שואל מועמד או מועמדת לעבודה, שהתשובות עליהן הן בגדר מידע באחד הנושאים שאסור להפלות בכפוף לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, עלולות להצביע על שיקולים מפלים, ולכן אם תוגש נגד מעסיק תביעה בגין אפליה, העובדה שהוא שאל שאלות מסוג זה ישמשו ראייה נגדו. משמעות הדבר כי על המעסיק יהיה לשכנע את בית הדין שלמרות השאלות הוא לא הפלה את המועמד בשל הנושאים עליהם שאל. 

אני לא אוהבת לסיים בטעם מר, ולכן הנה כמה פרויקטים מעולים שרוצים לעשות רק טוב לאלה ששוק העבודה מערים עליהם קשיים (והפעם – בתעשיית ההיי-טק):

"אנדרואיד אקדמי" – קהילה מקצועית למפתחי ולמעצבי אנדרואיד, המציעה הכשרה, האקתונים ותכנית מנטורים. הכל בחינם ונעשה בהתנדבות על ידי כמה מטובי המפתחים, בתמיכה של "גוגל". הקורסים מיועדים לגברים ולנשים במשותף ושואפים לקידום נשים בטכנולוגיה ויצירת חיבור בין נשים וגברים. לכן יש אישה בצוות המוביל, ברית ברק, גם מרצה וגם דוחפת להביא כמה שיותר נשים לקהילה. בשנה שעברה הקהילה הגיעה ל-40% משתתפות. הקהילה שותפה בפרויקטים נוספים לקידום נשים, כגון: "מיטאפים" חודשיים לנשים חרדיות בשיתוף "קמא-טק".

קמא-טק – ארגון שפועל לטובת שילוב נשים וגברים מהקהילה החרדית בחברות ההיי-טק המובילות, והוקם מתוך התעשייה. בין השאר נעשות סדנאות למעסיקים בהן הם לומדים על הכרוך בהעסקת חרדים.

she codes – קהילה של מפתחות תוכנה, אשר מונה מעל 10,000 חברות עם למעלה מ-200 נשות צוות. הקהילה מקיימת הרצאות ברחבי הארץ ומפגשי האקאתון קבועים במשך השבוע. המפגשים חינמיים ופתוחים לנשים עם המון ניסיון בתכנות, עם קצת ניסיון או בלי ניסיון כלל.

Tsofen – ארגון שמטרתו לקדם את שילובם של ערבים בתעשיית ההיי-טק, בין השאר על ידי קידום התעשיות המתקדמות בחברה הערבית, הגדלת מספר המהנדסים הערבים העובדים בהיי-טק, נתינת ייעוץ והכוונה.

151 חברות ותאגידים במשק פנו בחודשים האחרונים למנהלת מרכז ההשקעות שבמשרד הכלכלה והתעשייה כדי להצטרף לתוכנית לקליטת עובדים חדשים מהמגזר החרדי ומהמגזר הערבי, ששיעור השתתפותם בשוק העבודה הוא נמוך. חברה שתקלוט עובדים המשתייכים למגזרים אלה תהיה זכאית לסיוע מהמדינה במימון שכרם לתקופה של 30 חודשים. הסיוע המוצע הוא בהיקף של 27.5% מעלות שכרו החודשי של כל עובד, המשתייך לאחת מאוכלוסיות היעד.