זה מה שנקרא, שואו מי דה מאני: האקזיטים הענקיים של החברות פלייטיקה (4.4 מיליארד דולר) ופלאריום (חצי מיליארד דולר) זכו בשנה שעברה להרבה אמוג'י מופתעים והמומים, אבל סביר להניח שאנשים שנמצאים בלב תעשיית הגיימינג הישראלית פשוט חייכו להנאתם מתחת לשפם.
עיצוב המשחקים הוא ענף שנוסק לאחרונה בקצב די ברור: לפי נתונים של חברת המחקר והאנליטיקה דלויט, בישראל פועלות יותר מ-170 חברות גיימינג, שמעסיקות יותר מ-4,000 עובדים ומגלגלות רווח של כמיליארד דולר בשנה. זה כמובן אומר פוטנציאלים לאקזיטים קטנים או גדולים, אבל גם הזדמנויות תעסוקה רבות ורווחיות עבור בוגרים של תוכניות העיצוב והאנימציה במכללות העיצוב השונות בארץ. במילים אחרות: מהר מאוד צומח כאן נתיב קריירה די ייחודי שאפשר גם לשחק בו, גם ליהנות ממנו וגם לעשות ממנו הרבה (מאוד) כסף.
"תעשיית הגיימינג הישראלית מתפתחת בקצב מטורף", מאשר ניר מירצקי, בעל חברה לפיתוח משחקים ומרצה כ-5 שנים במכללת שנקר במסלול לפיתוח משחקים, "רק בשנה וחצי האחרונות הצטרפו כ-120 חברות משחקים חדשות לתעשייה (שחלקן מפתחות טכנולוגיות תומכות) וישנה תחרות על הטאלנטים המוצלחים, בעיקר אם הספיקו לצבור ניסיון במהלך הלימודים (גם בפרויקטים סטודנטיאליים וגם בשוק העבודה)".
לא מאוחר מדי להדליק מחשב
זה טוב ויפה, אבל איך סטודנט פוטנציאלי יכול לדעת אם הוא מתאים בכלל להשתלבות בתעשייה הזו? האם שעות על גבי שעות של משחקים באקסבוקס, נינטנדו או ווי הם תנאי מקדים? לפי מורן לחמן, ראש צוות אנימטורים בחברת המשחקים Playstudios כבר 5.5 שנים, שבאמתחתו תואר באומנויות המסך מבצלאל - התשובה היא לא. "כל אדם עם התכונות הבסיסיות של אנימטור טוב (בתלות בסגנון המשחק והאנימציה שהוא דורש), עם יכולת לתפוס נושאים טכניים וכמובן רצון ופאשן יכול להצליח. אם כי כמובן שאדם בעל רקע וחיבור לנושא יצלול ביתר קלות לתוך המקצוע".
"יותר משתהיה להם איזושהי זיקה לעולם המשחקים כשחקנים - חשוב שסטודנטים הבאים ללמוד את התחום יהיו סקרנים", מסכימה ענת קוסטי, במאית אנימציה, קריאטיב ובעלת סטודיו עם ניסיון של כ-10 שנים בתחום, וגם חברת ועד באיגוד מקצועות האנימציה. "החיפוש והלמידה המתמשכת בתעשייה שכל הזמן מתפתחת הם קריטיים להצלחה. אז צריך להיות סקרנים, לחפש ולא להפסיק ללמוד, גם הרבה אחרי סיום הלימודים".
זאת אומרת שגם אנשים שמעולם לא נגעו בקונסולה יכולים לראות בעיצוב משחקים כאפיק עתידי?
"אני לא חושבת שהסטודנטים חייבים להיות 'גיימרים', לא לכולנו הזדמן להיות גיימרים, או הייתה גישה למשחקים בילדותינו, אבל גם כשבאים ללמוד - לא מאוחר מדי להדליק מחשב (או כל מכשיר אחר) ולהתחיל ליהנות. הרצון להכיר את העולם הוא אכן קריטי. חשוב שהסטודנטים יהיו פתוחים לנסות, לחוות וללמוד את העולמות הקיימים שם בחוץ על מנת שיוכלו להיות רלוונטיים" אומרת קוסטי. "כמובן שרקע כגיימר יכול לעזור", מוסיף מירצקי, "בעיקר בז'רגון ובהתמצאות הראשונית - אבל לאחר מספר שבועות היתרון שברקע המוקדם מצטמצם".
יש בכל זאת סוג מסוים של סטודנטים שיותר מתאים להם ללמוד את התחום?
קוסטי: "אני לא חושבת. הדבר העיקרי, כמו ברוב המקצועות - חשוב שתהיה להם תשוקה כלשהי לתחום. בין אם הם אוהבים לשחק משחקים בעצמם, או שיש פן אחר בעשייה שמרתק אותם".
מירצקי: "באופן כללי, סטודנטים שמגיעים מגיימינג או לחילופין שהשלימו לימודים עיצוביים או טכניים אחרים יזכו ליתרון כשיחפשו משרה בתחום. בדרך כלל הסטודנטים משחקים מגיל צעיר וחולמים על קריירה בתחום, אבל לפעמים אנחנו נתקלים בסטודנטים שמגיעים מרקע שונה לחלוטין ומתאהבים".
השיא עוד לפנינו
איך בדיוק הולכים במסלול של תחביב-אקדמיה-קריירה, ועד כמה זה באמת פשוט? מסלולי הלימוד במכללות העיצוב, חונכים סטודנטים צעירים ומאפשרים להם כבר במהלך הלימודים למצוא משרות סטודנט בחלק מחברות הגיימינג הגדולות, אומר מירצקי. מה שלמעשה מאפשר לסטודנט להכיר את החברה והפוך, ולאחר מכן חלק מהמשרות הופכות לקבועות. במקביל ישנם סטודנטים שבוחרים להקים סטודיו משלהם או להשתמש בידע שרכשו על מנת לשפר את היכולות שלהם במקצוע הנוכחי - ממורים, דרך מתכנתים ועד למעצבים.
בוגרים של מוסדות שונים במסלולי עיצוב או אנימציה שונים, מנסים במשך שנים למצוא את הדרך ללמוד את הכישורים הדרושים להיכנס, להתפתח ולהתקדם בתעשיית הגיימינג, מוסיפה קוסטי. לימודים ייעודיים לעולם הגיימינג למעשה לוקחים אותם כמה צעדים קדימה לקראת המטרה שלהם, ומאפשרים להם ללמוד מבלי להרגיש שהם צריכים לפצח את הסוד בעצמם, ומבלי להרגיש שהם צריכים להמציא את הגלגל. "תעשיית הגיימינג חיה, בועטת ושועטת קדימה וכמו בכל תחומי העיצוב - דורשת מיומנויות ייחודיות. מסלול עיצוב גיימינג פותח לסטודנטים את הדלת לעולם הזה".
כמו כן, הידע שנרכש במסלולי עיצוב המשחקים יכול לשמש הרבה מעבר לפיתוח המשחקים עצמם, טוען מירצקי. לדבריו, את היכולות החדשות אפשר להטמיע כמעט בכל תחום דיגיטלי ואין ספק כי הידע המוסף בתחום הוא בעל ערך למעסיקים במשק – "בנקאים משתמשים בגיימיפיקציה, חברות התקשורת משלבות משחקים ומשחוק וכמובן סימולטורים לנהיגה וטיסה - למסיים המסלול יש יתרון על פני מועמדים דומים גם במשרות משיקות ולא רק באלו של התעשייה".
לחמן מודה שלפני שפנה בעצמו ללימודים בבצלאל, לא ממש ראה בגיימינג כמסלול שמתאים לו: "זה משהו שתמיד היה ברקע, אבל לא חשבתי על זה כאפשרות כי זה לא היה מפותח כ״כ בארץ", הוא אומר, "במיוחד מבחינת 'יחסי הציבור' שלא היו לזה בתקופה ההיא לעומת היום. התפיסה לגבי עבודה בחברת משחקים תמיד הייתה 'איזה כיף לך', אבל היום זה מתקשר עם עבודה בהייטק מבחינת סטנדרטים ותנאים. וזה בהחלט לא חיסרון".
מה הדבר שאתה הכי אוהב בעבודה שלך?
"מה שהכי מושך אותי לדעתי גם יושב על השאיפות והיכולות שלי, שהן השילוב בין עשיית אנימציה, לבין הצורך בחוש לוגי ופתרון בעיות. עשיית משחק מצריכה את האנימטור לחזות כמה תרחישים אליו המשחק יכול לפנות, ולשלב את זה בתוך חוויה תחת מגבלות של משחק שהולך ל-mobile device. אני פשוט אוהב לעשות אנימציה ולפתור בעיות".
מה העצה הכי טובה שאתה יכול להעניק למי ששוקל להיכנס לתחום?
"זה תחום שדורש טיפה יותר סבלנות לגבי התוצר שיוצא בסוף, אז כנראה שלא תעבוד לבד ותהיה תלוי בעוד גורמים. בעבודה על תוכן (סרטים סדרות וכדומה) יש תהליך שמזקק את האי וודאויות של התוצר, ואדם בעל ניסיון יכול לצפות ולדלג עליהם בקלות יחסית. במשחקים אתה תלוי בדרך כלל בהמון גורמים שלא כולם מתחום הקרייאטיב (מתכנתים ואנימטורים לא חושבים באותה צורה לרוב), ויש המון גורמים שצריך לאזן ולהתחשב בהם" אומר לחמן.
"אחד היתרונות הכי גדולים של תעשיית המשחקים הוא שזו תעשייה פורחת ומשגשגת שהשיא עוד לפניה", מסכמת אדווה לב, מנהלת הקשרים ושיתופי הפעולה ב-Playstudios, "כך שמי שמצטרף אליה זוכה לכל היתרונות של תעשייה מצליחה ויחד עם זאת עדיין יכול לקחת חלק משמעותי ולייצר אימפקט בדהירה שלה קדימה. כמו במקרים אחרים, גם בגיימינג, הצורך בשוק קדם למענה שניתן באקדמיה, אבל בשנים האחרונות כבר בהחלט אפשר לראות את ההבנה והיישום במוסדות אקדמיים לכך שתעשיית המשחקים פותחת עולם שלם של אפשרויות והזדמנויות. על חברות המשחקים והאקדמיה מוטלת האחריות לשתף פעולה באופן שיאפשר את יצירת דור ההמשך בתעשייה".