לעיתים מקומות עבודה, תפקידים ועמדות מהווים עבור חלקנו "כלוב זהב", המייצר תלות רגשית וכלכלית כאחד, ולעיתים אנו פשוט חוששים מהצעד הבא בקריירה שלנו שדורש מידה לא מעטה של סיכון והשקעה. חשוב שנבדיל בין שיקול דעת, תזמון נכון וגישוש מושכל אל עבר היעד הבא לבין דריכה במקום, הרגל רע ותקיעות באזור הנוחות. באיזה אופן אנחנו למעשה משכנעים את עצמנו שלא לעשות את השינוי המיוחל? לפניכם 5 סיבות נפוצות עימן רבים מאתנו מתמודדים.
חשוב לומר, כי סביר כי המשפטים הללו יהיו מוכרים לרובכם. כולנו אומרים אותם לעצמנו בגרסה כזו או אחרת. המטרה היא להגביר את הרמקול לאותם הקולות, להתבונן בהם ולהתעמת איתם, ואולי גם לבחור לענות להם, לשם שינוי.
"אבל איך מוותרים על כל הטוב הזה?"
במילה אחת נוחות. אי-מוכנות לוותר על הרווחים, ההטבות, הפינוקים ועוד מביאים לעתים קרובות את העובד הממוצע לשקול בכובד את האפשרות של עזיבת מקום העבודה לטובת שינוי תעסוקתי משמעותי. חברות וארגונים רבים מודעים ומכירים בכך ופועלים נמרצות על-מנת לספק לעובדים שלהם את כל הנדרש לנוחיותם ואף מעבר לכך: ארוחות ופינת אוכל רוויה בכל טוב 24/7, פינות פנאי, חדרי כושר, הטבות שוטפות ברשתות צריכה שונות, תנאי ליסינג נוחים, שירותי שמרטפות לילדים והרשימה ארוכה.
השאלה במקרה זה היא כמובן – האם זה שווה את המחיר? ייתכן לעתים שהתשובה תהיה חיובית, אבל אם בוחרים להישאר – אז אפשר באותה הנשימה גם לבחור להפסיק ולקטר. היו כנים עם עצמכם לגבי מה המחיר שאתם משלמים על ההישארות במקום העבודה ובעיסוק הנוכחי לעומת מה שאתם עשויים להרוויח מלשנות. הבטיחו לעצמכם להיות מאושרים ומסופקים בבחירה שלכם. יש לנו כבני אדם מדי פעם את המשאלה הלא-רציונלית שאפשר "גם וגם": גם לא לעבוד קשה וגם להרוויח; או לענייננו: גם לשנות עיסוק וגם לשמר את ההטבות של העיסוק הנוכחי. במציאות, לכל בחירה יש רווחים אבל יש לה גם תג מחיר. קחו אחריות, היו מוכנים לשלם גם את המחיר בעבור הבחירות שלכם.
"התרגלתי. אומנם התנאים לא משהו, אבל לפחות אני יודע מהם ואיך לעמוד בהם. זה נכון שלא טוב לי כרגע, ורוב הזמן אני מתוסכל, אבל מנין לי שאהיה מרוצה במקצוע אחר?"
איך קורה שעובד מעדיף להישאר בעבודה שאינה מתאימה למידותיו ולתשוקותיו, רק משום שהיא מוכרת לו? כוחו של הרגל. הרגל יכול להיות גם דבר טוב, חסכוני באנרגיה, מקנה חוויה של וודאות ותחושת מסוגלות. עם זאת, המציאות התעסוקתית כיום אינה עקבית כ"כ כפי שאנו תופסים אותה, היא משתנה כל העת, ואילו 'המתרגלים' אינם בהכרח המצליחים.
בשונה מהנורמה שהייתה מקובלת בעולם העבודה בעשורים הקודמים, לפיה קביעות במקום העבודה הייתה עמדה "נחשבת" ועובד יכול היה להישאר שנים ארוכות באותה החברה בכבוד. הרי שכיום עובד ממוצע שכזה מצופה על-ידי הארגון והחברה להתקדם, להתפתח, ללמוד ולהשתלם כל העת. הפרגון וההערכה החברתית ניתנים למי שיודע להתאים עצמו למציאות המשתנה, מעז להתנסות בתפקידים שונים ואינו חושש מקריירה שנייה או שלישית. כמובן, שחשוב לשמור על מינון סביר של 'תנועה', זיגזוג בין משרות ותחומים וחוסר עקביות תעסוקתית גם הם יכולים להוות בעייתיות – מלווים באי-שקט מתמשך לפרט ולמשפחתו ולעתים קרובות אינם נראים בעין יפה אצל הגורמים המגייסים למקומות עבודה.
"אני מרגיש שאני צריך שינוי, אבל אין לי מושג באיזה כיוון ומה מתאים לי"
במקרה זה, אפשרויות הפעולה הן רבות ומגוונות. ניתן לחלק אותן בגדול לתהליכי חקירה פנימיים וחיצוניים.
תהליכי חקירה פנימיים: כאן, הכוונה היא לפעול להבנה טובה יותר של 3 מרכיבים: 1- הכישורים שלי: במה אני טוב? 2- מהו הייעוד שלי? מה הייתי רוצה לתרום בעשייה ולמי? 3- התשוקה שלי: מה אני אוהב לעשות? איזה סוג של עשייה מספקת אותי? את החקירה הפנימית ניתן לעשות לבד, עם אדם נוסף המכיר אותי, עם איש מקצוע או מכון המתמחה בהכוון תעסוקתי (אבחון וייעוץ) וכיוצא בזה. אפשרי ואף מומלץ לפתח את החקירה לכדי יצירת חזון אישי כללי, הממוקד בתחום התעסוקה, שבמסגרתו תגבש עם עצמך את מרכיבי התמונה העתידית המיטבית של חייך בעוד כ-5-10 שנים מהיום.
איש מקצוע מהימן יסייע לך באבחון כישורייך וחוזקותייך המקצועיים, יכוון וימקד אותך באמצעות שאילת השאלות ה"קריטיות", ידע לעמת אותך עם חסמים ותפיסות המגבילים אותך מלהתקדם או לבחור בנתיב התעסוקתי הנכון לך, וברבים מהמקרים הוא גם ידע לחשוף אותך למאגר ולסוגים שונים של מקצועות וימקד אותך באילו מיומנויות נדרשות ממך בעיסוקים השונים. מאוד מקובל בימינו לפנות למכון להכוונה תעסוקתית בתהליך בחירה של קריירה שנייה.
תהליכי חקירה חיצוניים: במקביל לתהליך ההתבוננות הפנימי, עלייך לייצר לעצמך חשיפה מרבית למקצועות השונים הקיימים בשוק; צא לסופר מרקט של המקצועות והתבונן במה שיש על המדפים: סרוק מודעות משרות באינטרנט, בעיתון ובאמצעי התקשורת השונים; התעניין לעומק במה שאנשים שסביבך עושים בתפקידם (מעבר לכותרת של התפקיד) – תופתע לגלות עד כמה מעט הנך יודע על אופי תעסוקתם, קרא על תחומי עיסוק שונים באתרי מוסדות הלימוד ובאתרי אינטרנט, ועוד.
"קשה לי לוותר על הסטטוס והיוקרה של המקצוע הזה"
הרבה פעמים אנו מתעדפים ומבקשים למקם את עצמנו במקום עבודה "נחשב" שיש בו מן הסטטוס והיוקרה – בתפקיד הזוכה בלגיטימציה חברתית יחסית רחבה. לא פשוט לעזוב משרה שכזו לטובת עיסוק אחר, שלתפיסתו של האדם יזכה בפחות פרגון והערכה מהסובבים אותו וממעגל החברים שאיגד סביבו במהלך השנים, שככל הנראה גם נמצאים במעגל סוציו-אקונומי דומה והרבה פעמים גם מתעניינים באותם תחומי עניין כשלו. שאל את עצמך – בעיניי מי חשוב לך שעשייתך תיתפס כלגיטימית? האם יותר חשוב שתהיה לגיטימית בעיניי גורמי חוץ או בעיניי אתה-עצמך? האם גורמי הייחוס שבחרת לשם כך, אכן חשובים לך? חברים ובני-משפחה הרוצים בטובתך ובהיותך מאושר סביר כי יפרגנו לך באם תגרום להם להאמין שהדרך החדשה שבחרת נכונה ומדויקת יותר בעבורך. אם אינך חש כי הנך מוקף בחברים שכאלה, אולי זוהי הזדמנות לרענן ולהתחבר לאנשים חיוביים שיחזקו ויפרגנו לך.
סביר גם להניח שבעקבות שינוי העיסוק, תמצא עצמך באופן טבעי גם מתחיל להתרועע עם אנשים הקשורים בדרך זו או אחרת בתחום העיסוק החדש וסביר כי אלו יהיו בעלי עמדה חיובית יותר כלפי אותו עולם תוכן או עיסוק. זכור כי אתה הוא זה שחי את חייך. באם הנך רוצה להמשיך לחיות את חייך בתחושה של סיפוק והגשמה - פעל בנושא.
"אני חושש שלא אעמוד בזה מבחינה כלכלית. עבודה חדשה דורשת הכשרה ותקופת התלמדות. לימודים עולים כסף. אני לא יכול להרשות לעצמי"
סביר כי כבר עשית בעבר צעדים שהצריכו ממך השקעה כלכלית או ירידה זמנית לצורך עלייה. עליך לראות בשינוי התעסוקתי כסוג של השקעה לטווח הארוך, שבסופו של דבר תקצור את פירותיה. בהינתן כך, כמובן שחשוב לבחון, כמו בכל סוג של השקעה, כי ההשקעה היא אכן רווחית ונכונה לטווח הארוך ואף להתייעץ עם איש מקצוע ולוודא שההרפתקה הכלכלית הקרובה אכן כדאית ועומדת במבחן המציאות. לאחר מכן, תכנן את צעדייך להתייעלות כלכלית נאותה יותר ומותאמת יותר לאילוצים הנדרשים (השקעה בשכר לימוד, הפחתת שעות עבודה לטובת שעות לימודים, ירידה בהשתכרות בתקופת ההתלמדות/הסטאז' וכיו"ב). מומלץ להיעזר בבן-בת זוגתך לטובת תכנון משותף של ההתנהלות הכלכלית המשותפת וסדרי העדיפויות החדשים, זהה מקורות תמיכה זמניים (הורים, קרובי משפחה, חברים קרובים וכדומה), צא לדרך רק לאחר שיש לך תמונה מציאותית על מה נדרש ממך על-מנת לבצע את השינוי ושאתה יודע מראש כיצד לחצות את הנהר לצד השני בשלום. ההירטבות בדרך היא חלק מהעניין.
לסיכום, ניתן לומר כי הסיבות שתיארנו הן במידה רבה התגלמות 'קולו' של החשש מפני שינוי והפחד מפני חווית הכישלון, משום כך, חשוב לענות ל'קולות' אלה, ובכך להפחית את רמות החשש ולפעול לעבר היעד החדש שלנו. יחד עם זאת, חשוב לזכור כי מעבר להיותם של חששות אלה אנושיים ולגיטימיים, הם גם פונקציונאליים, לטובת עשיית השינוי הנכסף בצורה אחראית, מותאמת ונכונה יותר. כך למשל, חשש מהעדר הניסיון שלנו במקצוע החדש, במינון סביר, יכול להוות כוח מוטיבציוני חיובי שידרבן אותנו ללמידה, להתפתחות ולהתנסות במטרה לגשר על פער זה. שיהיה בהצלחה.
הילה גבאי היא פסיכולוגית, מלווה תהליכים אישיים וארגוניים ומנכ"ל שותף במכון פרסונה