את השסע הזה אנחנו פשוט לא יכולים להרשות לעצמנו. לא בגלל שאנחנו חברה מסחרית - ומצב לחימה, כידוע, אינו מיטיב עם הכלכלה - אלא כיוון, שאם אנחנו לא נוכל לתפקד יהיו מאות אנשים במפעלים, במוסדות, בבתי חולים, בבתי אבות ובפנימיות, שפשוט לא יקבלו ארוחה חמה, או ארוחה בכלל. אפילו בתקופת הקורונה, שבה נאלצנו לצמצם ולהתאים את אופן מתן השירותים בחדרי אוכל, לא היתה שאלה האם נגיש מזון - אלא איך נגיש – ועשינו זאת. אך כשהשאלה הופכת לקיומית, זה הרגע לעצור ולהתבונן מי אנחנו ומה אנחנו עושים, ולקבל כוחות להמשיך.
אז נעים מאוד, אנחנו Sodexo on site ישראל, חלק מקבוצת Sodexo הבינלאומית, שנוסדה בצרפת ומעסיקה כיום קרוב לחצי מיליון עובדים ברחבי העולם בתחומי ההסעדה, האחזקה והשירותים לארגונים. בישראל אנחנו מעסיקים כ-2,000 עובדים בסניפים בכל רחבי הארץ, ומעבר לזה, המטבח המרכזי שלנו מוציא מדי יום כ-8,000 מנות, שמזינות עובדים במגזר הציבורי והפרטי, חוסים במוסדות, קשישים, מטופלים במוסדות רפואיים, חיילים ועוד.
כל האופרציה הזאת מושתתת על דבר אחד – הגורם האנושי, ובמקרה שלנו – העובדים. יהודים וערבים, נשים וגברים, בני כל המגזרים והדתות, אנשים עם מוגבלויות וגם עובדים בגילים שונים. התחומים שבהם אנחנו עוסקים כמו בישול והגשת מזון, שירותי אחזקת מערכות ומבנים – הם כור היתוך לכל המגוון שיש בקשת הישראלית. עד כמה שזה מפתיע, אין בישראל הרבה מקומות עבודה שבהם עובדים כך בצוותים מעורבים מדי יום, אולי חוץ מצוותים רפואיים בבתי החולים.
זה כלל לא מובן מאליו והמרקם העדין עשוי להתערער
המגוון התרבותי וההכלה, כמו שאוהבים להגיד בעברית ארגונית, הם לא רק סיסמאות אצלנו. זוהי מציאות יומיומית שבה אנשים מרקעים, מתרבויות ומדתות שונות מגיעים בבוקר לעבודה, ובימים אלה גם תומכים זה בזה כנגד פשעי השנאה ורצים יחד לממ"ד.
תמיד, בימים כתיקונם ובמיוחד בעתות שכאלה, המגוון וההכלה הם סוד ההצלחה שלנו. חשוב לציין שאלה הם גם ערכי הליבה של Sodexo העולמית, שאימצה אותם בכל 64 המדינות בעולם שבה היא פועלת, ומעסיקה עובדים מכל הדתות והתרבויות כדבר שבשגרה.
אנחנו רואים בבירור, שבין האנשים בצוותים המעורבים יש חברויות אמיצות, תמיכה הדדית ודחיפה משותפת להישגים - יותר מכל צוות שעובדיו הם בעלי רקע דומה. החוזקה של הצוותים הלא הומוגניים הינה בשילוב ובערך המוסף שכל אחד מחברי הצוות מביא ותורם לקבוצה.
"חשוב שנמשיך לשמור על הרוח הזו ועל היחסים בינינו, כדי שנוכל להסתכל זה לזה בעניים ולהמשך לעבוד כתף אל כתף גם אחרי שיחלוף המשבר"
בעת משבר ביטחוני וחברתי חריף כמו שאנחנו רואים עתה, זה כלל לא מובן מאליו והמרקם העדין עשוי להתערער. בימים כאלה עובדים רבים שלנו חוששים להגיע לעבודה, אם בשל פחד להיקלע למהומות או לתקריות גזעניות, חשש ממחסומים בדרכים או אפילו מתיחות בבית. המצב משפיע על כולם וגם עליי, שמגיעה היישר מהממ"ד בדרום אל מטה החברה בלוד. בוודאי, ביום שבו עובדת שלנו הולכת להלוויית קרוב משפחה שנרצח במעשה לינץ' שזעזע את המדינה.
מהצד השני, אני לא מפסיקה להתרגש מגילויים של סולידריות, של עזרה הדדית ומאנשים שיוצאים מגדרם כדי להגיע ולעבוד יחד כרגיל, כנגד כל מכשול. הם רואים לנגד עיניהם את הקשישים והמטופלים שתלויים בהם, את המחויבות לחברים בעבודה שיישאו בנטל, את הדוגמה האישית לקהילה ולמשפחה – ולמענם הם הופכים עולמות.
בעיניי זה בפירוש לא רק כורח הפרנסה, אלא מיקרוקוסמוס של אחווה אמיתית. כשאני מדברת על כוחות להמשיך, זהו מקור האנרגיה העיקרי שלי. אני גאה מאוד שהצלחנו השאיר מחוץ לדלת את המחלוקות והמתיחות שסביב, ולהמשיך לתת שירות לכל לקוחותינו שזקוקים לנו. חשוב שנמשיך לשמור על הרוח הזו ועל היחסים בינינו, כדי שנוכל להסתכל זה לזה בעניים ולהמשך לעבוד כתף אל כתף גם אחרי שיחלוף המשבר.