יש דברים שהמנהל שלכם חושב, יודע ועושה, וממש לא מתכוון לחשוף זאת בפניכם. שנה חדשה היא הזדמנות מעולה להיפרד מהתמימות, להתקרב מעט למה שחולף במוחו של הבוס שלכם, ולדעת מה תוכלו לעשות בנידון – כדי שתהיה לכם שנה טובה יותר בעבודה.

אני מחפש לך מחליף

"אף על פי שאני נחמד אליך, אני חושב שאתה בזבוז של זמן וכסף למערכת, ולמען האמת, אני כבר מחפש לך מחליף זול יותר במשך זמן מה"

סביר להניח שהבוס שלכם לא יגיד לכם את זה, אבל יתכן שברגעים אלו ממש הוא חושב על האפשרות לפטר אתכם. יתכן שאינכם משביעים את רצונו, שאינכם יצרניים ומלאי מוטיבציה כפי שהייתם בתחילת דרככם, או שאתם פשוט יקרים מדי.

למשל, במקרה שגויסתם בשל מומחיותכם – למרות העלות הגבוהה שבהעסקתכם – כדי להקים דבר מה מאפס או בשביל לעשות סדר בבלגאן ישן, וכעת הבוס סבור שעובד זול יותר מסוגל לבצע את עבודתכם ורק לשמר את הקיים שיצרתם במו ידיכם. מוכשרים ונחמדים ככל שתהיו, הבוס שלכם חושב על עצמו ועל הארגון במונחים של רווחיות.

מה זה אומר מבחינתכם?

אסור לכם לנוח על זרי הדפנה. גם אם אתם מרגישים שהכול מתקתק ושכולם מרוצים, עליכם לשמור על מידה של ספקנות: לבחון אם אתם אכן עומדים בציפיות ומשביעים את רצון המנהל, ובהתאם לכך למצוא דרך להשתפר כדי להשיג את המטרות.

מה עושים?

זמן פידבק: מבקשים בשגרה פגישות משוב ותיאום ציפיות, ולומדים מכך במה בדיוק אתם מצופים לשפר.

נורות אדומות: לומדים לזהות סימנים של חוסר שביעות רצון מצד המנהל, כשינוי ביחסו אליכם (חוסר סבלנות, חמקנות), ומשקפים לו זאת בפגישה (לא בנימה ביקורתית, אלא משתפת). מבהירים כי חשוב לכם להשביע את רצונו, ושאתם מעוניינים לדעת מה עליכם לעשות לשם כך.

ערך עצמי: בודקים אם אתם "שווים" את עלותכם לארגון: אם שכרכם קרוב למקובל בשוק; אם השוק רווי בחלופות מקצועיות זולות יותר מכם; מה הייחודיות שלכם המצדיקה את היותכם יקרים לארגון, ואיך תוכלו לייצר ייחודיות כזו (עוד אחריות, התמקצעות רבה יותר).

זכרו! האוצר האמיתי טמון ב בתרומתכם ל"שורה התחתונה": גם אם תגלו שהכול בסדר ושהבוס לא מתכוון לפטרכם בקרוב – חפשו תמיד דרכים נוספות לייצר עוד רווח למנהל ולארגון.

עוד בלימודים וקריירה:

אני לא מודע במדויק למה שאתה עושה

"אני לא זוכר כל מה שעשית בשבילי, לא לגמרי מודע לכל משימותיך היומיומיות, ולא בטוח מה בדיוק עשית עד כה בפרויקט הנוכחי".

לעתים קורה שאתם עסוקים וטרודים במשימה מורכבת וממושכת, שתופסת חלק ניכר מסדר היום שלכם, ובפועל לבוס שלכם אין כל מושג בפרטי הפרויקט, ואינו עוקב אחרי עבודתכם החשובה.

גם את זה הבוס שלכם לא ימהר לחשוף בפניכם: הוא בכלל לא זוכר או יודע מה אתם בדיוק עושים בכל רגע נתון, או מה עשיתם בשבילו עד כה. לרוב הוא פשוט עסוק. יתכן גם שעבר זמן רב מאז שהוא עצמו היה בשטח, ואולי מעולם לא עסק במה שאתם עושים, והוא מכיר רק את ה"כותרות" של משימותיכם, ומתעניין בעיקר בתוצאות.

במצב כזה, במקרה הטוב המנהל שלכם לא יודע עד כמה אתם באמת עסוקים, משקיעים ותורמים, ובמקרה הפחות טוב הוא מודע לפועלכם רק כשנעשות פשלות או כשעולות תלונות מצד הלקוחות. שני המקרים לא מועילים להתפתחותכם בארגון, וליום שבו תחפצו בהעלאה או בקידום.

מה זה אומר מבחינתכם?

עליכם להכיר במציאות. המנהל שלכם צריך לזכור את פרטי הפרטים של העבודה שלו, ובנוסף לכך את הקווים הבסיסיים של מה שעושה כל אחד מאנשיו. במיוחד כשמדובר בצוות גדול, אין זה הגיוני לצפות ממנו לעקוב אחרי מה שכל עובד עושה במהלך היום.

מה עושים?

בלי "רגשי": לא מסיקים מחוסר הבקיאות של המנהל שלא אכפת לו מהעבודה שלכם, ולא מתרגזים כשצריך להזכיר לו שוב ושוב היכן הדברים עומדים. במקום זאת, מספקים לו נתונים בכל פעם שיבקש, או קובעים עמו את הדרך שבה הכי נוח לו לקבל מכם עדכונים, ואת תדירותם הרצויה.  

בלי אופורטוניזם: לא מנצלים את אי-הבקיאות של המנהל כהזדמנות לעגל פינות או להזניח משימות חשובות. גם כשידו אינה בכל, אין זה אומר שמשימותיכם לא חשובות ונדרשות או שאי אפשר יהיה לבדוק אם אתם אכן מבצעים את המוטל עליכם.  

אחריות אישית: מנצלים את ההזדמנות לקחת אחריות ולהוריד נטל מהמנהל, ובכך להוביל להעצמת נחיצותכם בעיניו. למשל, תאדו לתזכר אותו מתי יש צורך לקיים פגישה עם ספק כלשהו.

זכרו!  זו אחריותכם לקדם את עצמכם. עליכם להיות פרו-אקטיביים, להבין שהמנהל לא מכיר בפרוטרוט בפועלכם, ולהימנע מכניסה למשבצת של "המובן מאליו". לשם קידום עתידי, תעדו את מעשיכם והישגיכם (הדרך והתוצאה), והמשיכו לשתף את המנהל בפועלכם – במיוחד לפני פגישות משוב תקופתיות וסקירות ביצועים. 

אני יודע מתי אתה מזייף מחלה

"גם אם איחלתי לך 'החלמה מהירה', אני יודע שאתה לא באמת חולה, ואני יכול לשער מה הסיבה שבגללה הודעת שתיעדר היום".

בדרך כלל עובדים חושבים שהם נתפסים ככנים וכאמינים. לכן רבים אינם מהססים להמציא מחלה כדי להיעדר, לאחר או לצאת מהעבודה מוקדם יותר מסיבות שונות (כמו למשל ריאיון עבודה במקום אחר).

בפועל מנהלים רבים יודעים להבחין מתי עובדיהם חולים באמת ומתי הם מזייפים מחלה. מנהלים מדווחים גם כי הם מזהים תקופות אופייניות שבהן מתרבות ההיעדרויות בגין "מחלה": חגים, חופשים של הילדים, תחילת הלימודים של הילדים, תקופות מבחנים (כשהעובדים סטודנטים), ימים גשומים ועוד.

מה זה אומר מבחינתכם?

יעל מהודר (צילום: ינאי רובחה)
יעל מהודר | צילום: ינאי רובחה
עליכם לקחת בחשבון שהמנהל עשוי לחקור לגבי אמיתות הסיבה להיעדרותכם, החל מדרישת אישור מהרופא ומעקב אחר טיבו ונכונות תוכנו, ועד למעקב אחר פועלכם ברשת החברתית או התקשרות טלפונית במהלך היום כדי לוודא שאתם אכן נשמעים חולים. במקרים קיצוניים, יש שיסעו לביתכם או יעקבו אחריכם.

אם תתגלו בקלקלתכם, הדבר עשוי להוביל לאבדן האמון בכם, להסקת מסקנות לגביכם (למשל, שאינכם אוהבים את העבודה, שאינכם מסוגלים לעמוד בלחץ הנדרש, שאין לכם מוטיבציה, שאינכם אחראיים ורציניים), וכמובן לפיטורים.

מה עושים?

אמינות: משתדלים להיות אמינים ואמיתיים. אם יש לכם סיבה להיעדרות, קחו יום חופש. תיהנו ממנו הרבה יותר בלי לחשוב היכן תקברו את עצמכם אם תפגשו במקרה בבוס שלכם בעת שיטוט בקניון.

גנבים בלי כובע: אם אתם מחפשים עבודה בזמן שאתם עדיין עובדים, נסו לקבוע ראיונות לשעות אחר הצהריים. אם אי אפשר, קבעו ריאיון לשעה מוקדמת בבוקר, הודיעו למנהל שעליכם לאחר, וכדי שלא יחשוד בחוסר מוטיבציה או אי רצינות, הבהירו מיד שתשלימו את הזמן החסר בסוף היום. כשאינכם משקרים, ומתייחסים לדבר בענייניות ותוך סיפוק פתרון, פוחת הדחף של הממונים עליכם לחשוד ולעקוב אחריכם. 

שימו לב!  אם אתם מתחלים לעתים קרובות, יתכן שאינכם נמצאים במקום טוב בקריירה שלכם. בדקו עם עצמכם אם טוב לכם בעבודה, אם היא מספקת ומעניינת אתכם, אם נעים לכם בה. שנה חדשה היא הזדמנות מצוינת לשאלות מסוג זה, ובהתאם לכך, להתחלות חדשות.

יעל מהודר היא יועצת ארגונית ומומחית לקריירה וניהול. מאמריה מיועדים להעשרה ואינם תחליף לייעוץ מקצועי ואישי. yaelmehoudar@gmail.com

  >>מתלבטים מה ללמוד? המומחים שלנו מחכים לייעץ לכם בחינם>>