להרבה אנשים שעוסקים בתחום הכושר והספורט יש חלום משותף – סטודיו משלהם. לחלק זה קורה מהר, לחלק לוקח יותר זמן להתבשל, אך אם החלום שם, כשהוא מתגשם - זו תחושת אושר נהדרת.
לא מעט מאלו שבוחרים לפתוח עסק בעולם הזה הן נשים, חלקן כבר אחרי גיל 40, המאמינות שדווקא בשלב הזה בחיים מדובר בבחירה הנכונה: אחרי שכבר הספיקו לצבור ניסיון מקצועי, וכשיש לפניהן עוד תקופה ארוכה לעבוד כעצמאיות בתחום. שוחחנו עם 3 נשים שהלכו אחרי החלום ועשו את הצעד בצל מגיפה עולמית – ואולי אפשר לומר שאפילו בעקבותיה.
.
"אני חושבת שאני השראה לעוד הרבה נשים שאפשר להתחיל בכל גיל"
שי מזל לוי, בת 56, מנתיבות הגיעה בכלל מעולם אר לגמרי. היא הייתה שכירה במשך 20 שנה כרכזת קהילה תומכת במושבים, עד שהחליטה שהגיעה למיצוי – ושעליה לחשב מסלול מחדש: "התחלתי להרגיש שדברים משתנים בעבודה, והחלטתי שאני צריכה ביטחון כלכלי כאם חד הורית".
מה משך אותך דווקא לעולם הספורט?
"האהבה שלי לספורט הייתה חלק בלתי נפרד מחיי מאז שאני זוכרת את עצמי. החלטתי ללמוד בווינגייט קורס מאמני כושר. פתחתי במרפסת שלי סטודיו לאימונים פונקציונליים ואימונים אישיים. במקביל, עבדתי כמה שנים כשכירה ועצמאית בשעות הערב".
"בפילאטיס התאהבתי די במקרה, סיימתי את לימודיי ובין סגר לסגר החלטתי שאני מביאה את פילאטיס המכשירים לנתיבות. פיניתי את הסלון בבית והכנסתי 4 מיטות פילאטיס. להפתעתי, הייתה היענות מדהימה. כשנגמרה הקורונה חיפשתי מקום לעבור ומצאתי מקום גדול ומרווח, הקמנו סטודיו מהמם ומקצועי".
נשמע שממש הבאת טרנד חדש לעיר
"זה מרגש אותי מאוד, אני מרגישה שעשיתי כאן מהפך, הכנסתי משהו שלא הייתה לו מודעות. כיום, אני עובדת עם הבת שלי שהיא גם מאמנת כושר וסטודנטית לחינוך גופני. היא יותר במשרד, מקבלת לקוחות וכו'".
את מרגישה שזה חלום שהגשמת?
"אני חושבת שאני השראה לעוד הרבה נשים שאפשר להתחיל בכל גיל. רואים את האהבה שלי למקצוע, אני עפה איתם בכל אימון והזמן טס. כל אימון שמסתיים אני מצטערת. יש את הפתגם שאומר שאם אתה עובד במה שאתה אוהב אתה לא עובד יום אחד בחיים שלך. זה לגמרי אני".
"לא נעים לומר, אבל לי הקורונה עשתה רק טוב"
לימור דותן, בת 41, הייתה שכירה במשך 18 שנה. היא מדריכת אירובית שעבדה במספר חדרי כושר ואף ניהלה חדר כושר במשך 15 שנה. ואולם, צירוף מקרים מטורף של סגירת חדר הכושר בו עבדה, לידה שבועיים לאחר מכן וכעבור חודש הקורונה מגיעה לישראל - הביאו אותה להגשמת החלום להקים סטודיו משלה.
מאיפה האומץ לפתוח סטודיו דווקא בתקופת קורונה?
"זה הרבה דברים ביחד. תמיד היה לי ברור שזה יקרה. במשך שנים רבות הייתי באזור הנוחות שלי אבל ידעתי שבסוף זה יקרה. באינטואיציה הנשית שלי ידעתי שזה יצליח, אז לא נעים לומר, אבל לי הקורונה עשתה רק טוב", היא מחייכת.
ואיך הייתה ההתחלה?
"ההתחלה הייתה מורכבת, חיכיתי שייגמר הסגר הראשון ואז אני אפתח. ואז הגיעו הסגר השני והשלישי ובמקביל אני מנסה לגייס לקוחות ועונה לאחרות לגבי הפתיחה. בסופו של דבר, כשהסתיים הסגר השלישי המכון נפתח בענק".
למה את חושבת שהרבה מתחום שלך בוחרים לפתוח עסק עצמאי?
"אני חושבת שהרצון לפתוח מקום משלך נולד כי אם אין לנו מקום אחד קבוע ויכולת לייצר הכנסה, אנחנו פשוט מתניידים בהמון מקומות ורצים אחרי הפרנסה".
"הגעתי לשם וראיתי את הנוף לים ונדלקתי"
גם גבריאלה קלפה, בת 46 מטירת הכרמל, פתחה כמו לימור את הסטודיו שלה לפילאטיס בתקופת הקורונה. זה קרה אחרי 10 שנים שבהן הייתה פרילנסרית בסטודיואים אחרים ועשתה שיעורים פרטיים. גם היא אומרת שההחלטה לפתוח סטודיו משלה, הייתה חלום שהתגבש במשך הרבה שנים "אבל הוא די נדחה בגלל דברים שעברתי בחיים ולא איפשרו לי ליישם", היא מודה.
במקרה של קלפה היציאה לדרך עצמאית הגיעה לגמרי במקרה; חברה יידעה אותה על מקום שעומד למכירה: "הגעתי לשם וראיתי את הנוף לים ונדלקתי. בדקתי את הנושא לעומק – וקפצתי למים. הרגשתי שזה המקום. עשיתי זיכרון דברים, לקחתי הלוואה וייעוץ מקצועי". קלפה לא ביזבזה זמן, רכשה ציוד ובתוך חודש ימים כבר העמידה סטודיו משלה שמעסיק היום 4 מדריכות.
ככה ישר נכנסת לעמוקים? לא היו חששות לפני?
"בהתחלה לא ידעתי איך זה יתפוס בטירת הכרמל, אבל לשמחתי זה תפס".
תאריך הפתיחה היה בחודש ינואר 2020. העסק תפס תאוצה והגיע ל-80 מנויים, אך אז כבר כולנו יודעים מה קרה – בחודש מרץ המדינה נכנסה לסגר הראשון, וגם קלפה נאלץ לסגור באופן זמני: "לא ידעתי מה יקרה איתי, לקחתי הלוואות אבל ניהלתי את התקופה הזו טוב. כשישבתי בבית עשיתי מכירות למנויים, זו הייתה תקופה מאתגרת", היא משחזרת, "היה לי חלום מטורף שרציתי להגשים והוא התרחק בגלל דברים שעמדו לי בדרך, אבל בסופו של דבר זה כיף להיות בעלת עסק".
מאיפה מתחילים?
נעם קפלן, מנכ"ל Taking Control, חברה המתמחה בייעוץ ובהכוונת עסקים בתחומי הבריאות, הכושר והספורט, מעניק מספר טיפים חשובים למי שחושב על הנושא:
- לא חייבים לקפוץ מיד לעצמאות מלאה
שוק הכושר היום מאפשר לנו לטבול את הזרת בבריכה ולבדוק את הטמפרטורה, לפני שאנחנו קופצים עם שתי רגליים למים. לפני שמשקיעים כספים בהקמת עסק, ברכישת ציוד, בשיפוץ המקום וכו', ניתן בהחלט להקים פעילות עסקית בלי מקום פיזי משל עצמנו. אימוני כושר בפארק, בשפת הים, בשכירות משנה במועדונים אחרים או בזום - הם פלטפורמות מצוינות לצבירת מתאמנים, כדי לבדוק האם עולם העצמאות אכן מתאים לנו. ניתן לעשות זאת במקביל למשרת יום בטוחה. - להיות מאמן טוב זה חשוב, אבל לא מספיק
מאמן טוב ומקצועי ללא מספיק לקוחות, ימצא את עצמו חוזר למשרה כשכיר מהר מאוד. לכן, בנוסף לכישוריו כמאמן יש צורך לרכוש כלים ומיומנויות עסקיים שיעזרו לו לגייס לקוחות חדשים, לשמר את הקיימים ולתמחר את עצמו נכון. - מחיר נמוך הוא טעות
מאמנים שיוצאים לעצמאות ומתמחרים את עצמם נמוך נפגעים פעמיים: פעם אחת כשהם מתקשים להתפרנס מהתחום גם אם מילאו את עצמם בכמות יפה של מתאמנים, ובפעם השנייה כשהם כבר מלאים במתאמנים - קשה לגבות סכום גבוה יותר על שירות שהמתאמן כבר התרגל לשלם עליו מחיר נמוך.
לכן, חשוב לתמחר נכון כבר מהרגע הראשון, ובמקביל לגייס את הלקוחות בעלי היכולת והצורך העז בשירות. - לא פותחים את העסק על חשבון החסכונות
במיוחד בגיל מתקדם יותר, חשוב לא לסכן את עתידנו הכלכלי ולשבור תכניות חסכון או כסף שחסכנו ליום סגריר כדי לרדוף אחר חלום העצמאות. מומלץ לעשות את הדברים בצורה מדורגת וגם כאשר מגיעים לשלב בו פותחים את העסק, עשו זאת בכפוף לתוכנית עסקית מסודרת ובניית תכנית מימון שלא נשענת בכולה על החסכונות. - היעזרו בכוחה של המדיה החברתית
המתאמנים הראשונים של כל עצמאי חדש הם אנשים שמכירים אותו אישית. הם הראשונים שיתנו לו את הצ'אנס להוכיח את עצמו במגרש החדש. ולכן חשוב לתקשר לציבור החברים, המכרים והמשפחה על כך שיצאנו לעצמאות. בהמשך נכניס גם פרסום ממומן שיסייע לנו להפיץ את הבשורה ולגרום לעוד אנשים שלא מתאמנים לקום מהספה ולעשות את הצעד.
נועם קפלן, מנכ"ל Taking Control | צילום: אסף סופרין, באדיבות המצולמת