האם אתם עובדים עם נשים? רוב הסיכויים שכן. האם הבוסית שלכם היא אישה? הסיכויים שתגידו "כן" קטנים יותר – וזה לצערנו כבר הפך להיות נורמה שהתרגלנו אליה.
מחקר חדש שהתפרסם לאחרונה תחת הכותרת "מדוע נשים לא מתקדמות?", מצא שיש פער משמעותי בין המטרות שגברים מציבים לעצמם, לאלו של נשים. 56% מהנשים בין הגילאים 30 ל-44 הצהירו כי הן לא שואפות להיות מנהלות בכירות במסלול הקריירה שלהן, ונראה שככל שהנשים מתבגרות הן מאבדות את השאיפה שלהן להגיע לתפקידים בכירים, כאשר 73% מהנשים בין הגילאים 55 ל-64 השיבו שאינו שואפות לכך כלל.
הסקר שנערך בין יותר מ-4,400 אמריקאים ממוצאים שונים, מקצועות שונים והכנסות שונות, מצא כי בקרב גברים ובקרב נשים שלא שואפים לתפקידים בכירים, הסיבה היא לרוב בגלל מחויבות למשפחה. לעומת זאת, הסיבות הייחודיות רק לנשים הן כי "נשים צריכות להוכיח את עצמן" ו"לרוב תפקידים בכירים שמורים רק לגברים".
עד כה, מסקנות הסקר לא מאוד מפתיעות; למרות שאנחנו אוהבים להתהדר בצעד הענק שעושה החברה לקראת שוויון מגדרי, יש עוד דרך ארוכה עד שנגיע לשם.
"מה שבעיקר מעניין כאן הוא שנשים עדיין לא הטמיעו בעצמן שמגיע להן להתקדם". אמרה קתרין פיליפס, מנהלת בכירה בבית הספר לעסקים באוניברסיטת קולומביה שנשאלה אודות המחקר. "אנחנו, הנשים, מאופיינות בצניעות מוגזמת. אולי מגיע לי להיות מוערכת ומוערצת בזכות העבודה שאני עושה - אבל לחברים, לקולגות, ללקוחות ולחברים יש רשימה ארוכה של דרישות ממני, וכולם מתחרים על הזמן שלי ועל תשומת הלב שלי – ואני תמיד מרגישה שאני לא באמת שם. מה שהכי נפוץ זה לראות נשים כמוני שתמיד שמות את עצמן אחרונות בסולם סדר העדיפויות".
אז מה אפשר לעשות כדי לצמצם את הפער?
"שינויים דורשים זמן", היא מזכירה, "איך שאנחנו רואים את עצמנו קובע כמה מהר השינוי יכול להתרחש. אני מאמינה שנשים צריכות להבין בצורה טובה יותר מה תורם להערכה העצמית שלהן".
לשיטתה של פיליפס כל אחת יכולה לבחון את מקום העבודה שלה ולשאול את עצמה שלוש שאלות:
- מה הן התכונות שאני הכי מעריכה בקרב כלל העובדים בחברה?
- מה משפיע בצורה הכי טובה על החברה?
- איך האנשים החשובים לי תורמים לחיי?
כעת מקדו את הזרקור עליכן ונסו להשיב על 3 שאלות אישיות במיוחד:
- איזה ערך אני מוצאת בעצמי?
- אילו כישרונות יש לי?
- איך הכישרונות האלו באים לידי ביטי בעבודה שלי?
אם קשה לכן לתת לעצמכן קרדיט על הערך שלכן, בקשו מהקולגות שלכן להגיד לכן מה הם הדברים שאתן תורמות לעבודה מבחינתם.
כעת נסו להשוות בין התשובות השונות שקיבלתן בשני החלקים. סביר להניח שתגלו כי יש משמעות רבה לערך המוסף שאתן ספציפיות מביאות למקום העבודה – תכונות קריטיות להצלחת החברה.
פיליפס ממליצה לעקוב אחר ההצלחות, לא משנה כמה הן קטנות: "ודאו שהקולגות והמנהלים מכירים בתכונות ובכישרונות הייחודיים לכן. כל אלו אמורים להשפיע על איך שאתן רואות את עצמכן ועל איך שאחרים רואים אתכן".
"פעם בשנה אני דורשת מהצוות הבכיר שלי לבנות רשימה של ההצלחות שלהם, אפילו אם מדובר בהצלחות קבוצתיות. בתור מנהלים הם אחראיים על ההצלחות והכישלונות של האגפים שלהם", אומרת פיליפס. "בפעם הראשונה שנתתי את המשימה הזו לצוות שלי רובם התקשו, כי הם התקשו בלתת לעצמם קרדיט על דברים שביצעו. בשנה השנייה כבר היה להם הרבה יותר קל. עשינו את זה בפורום מלא כי רציתי שכלל הצוות יבין מה הערך של כל אחד בתוך הקבוצה. כולם נורא הופתעו והתרשמו מההישגים של הקולגות שלהם. הרבה מהם לא הכירו בכלל את העבודה של חבריהם, ונראה שכולם כיבדו אחד את השני יותר אחרי הפגישה הזו. זהו הרגל שכל צוות בכיר יכול להשתית. זוהי דרך נפלאה לבנות את הערך העצמי של העובדים ולפתח גאווה אודות פרויקטים שהם מבצעים".
ומעבר לגיבוש הצוותי ולהעלאת תחושת הערך האישית, פיליפס מאמינה שמדובר גם במשימה חשובה במיוחד עבור הנשים, שעדיין מפחיתות מערכן במרחב הקריירה, שלא בצדק: "ברגע שנשים יבינו שהן כבר נמצאות בתפקידים הנושאים הרבה אחריות, אני מאמינה שהן יתחילו לראות את עצמן בתור המנהיגות, וייראו את עצמן מתקדמות לתפקיד בכיר יותר כמובנת מאליה".